בעלי עזב לטובת מאהבת

היי
למרות הכאב והצער יש לך כעת הזדמנות להחליף את התסכול וההאשמות ביציאה לדרך חדשה שתטיב איתך במיידי לעבור את התקופה הזאת בשלום ובחלוף קצת זמן להתחזק גם להמשך החיים שלך ועתיד טוב יותר לילדים שלך.
איך עושים את זה?
דבר ראשון את לא אשמה בכלום! האחריות למעשיו של בעלך עומדת עליו בלבד. כשם שהאחריות על מעשייך היא שלך בלבד! ולכן את צריכה לעשות פעולות כדי להרוויח בחזרה את עצמאותך. שימי את עצמך בראש סדר העדיפויות. ותחשבי מה את יכולה לעשות כדי שתרגישי טוב. טעות מס' 1 נשים חושבות שטובת המשפחה הילדים או הבעל עומדת לפניי... הרצונות האישיים שלהן. לאט לאט הן מוצאות את עצמן מתוסכלות ומרוקנות נפשית.
ממליץ לך בחום להיעזר באנשי מקצוע שיתנו לך כלים כיצד להוציא את האנרגיות שלך לכיוון החיובי והטוב שבו את! נמצאת בראש הפירמידה ולפי סדר שאת! תבחרי תמשיכי לחלק גם לאחרים.
עזבי את בעלך ותני לו לעשות את הטעויות שלו. אין לך שליטה או יכולת לשנות אותו. זאת עובדה. ומה שלא עזר עד כה גם לא יעזור עכשיו.
את כן יכולה להודיע לו בכל דרך שאת בוחרת. שהבית פתוח תמיד עבורו. והוא רצוי למרות חילוקי הדעות שיש בניכם ושצריך להסדירם כמובן. אבל את לא זו שתתני לו כעת עצות כיצד לנהוג. שיסתדר ויתבשל במיץ של עצמו.
לאחר כמה ימי אבל ובכי הגיע הזמן לקום ולחשוב איך מוציאים יקר מזולל. איך אני דקלה גורמת לעצמי ולילדיי לחיות בשלום עם מה שקרה. לא פשוט... אבל אפשר ללכת ליועצת בית הספר/פסיכולוג. כמה שיחות וממשיכים הלאה.
לוקחים את המשבר והופכים אותו ל"אתגר" כי בסך הכל קיבלת זבנג כדי שתתעוררי ותתחילי לעשות משהו עם עצמך לפני שיהיה מאוחר. רגע לפני שאת נוטשת את הקן המשפחתי או עושה מעשים שלא ייעשו... חשוב לי להדגיש לך שהכוונה שלי לדאוג לעצמך נכון. אבל לא על חשבון הילדים או על חשבון המשך הזוגיות שלך. תמיד תמיד משאירים חלון פתוח ואפשרות לכל תרחיש.
את לא מתרפסת בפניו. לא מציבה תנאים וכו'. באותה הנשימה שאת מודיעה לו שפנייך לשלום את יוצאת לטפל בעצמך. כל מה שעושה לך טוב! קדימה. יציאות עם חברות.מסעדות.טיולים.ספורט.מעסיקה את עצמך פול טיים. וכמובן לא מזניחה את הילדים.
כתוב לי 1843 תווים יאלה מספיק.
לילה טוב
ובהצלחה

דיקלה שלום,

את מתארת מצב מאוד לא נעים.. לא נעים להיות בצד הנבגד ולא נעים להעזב, בטח שלא לטובת מישהי אחרת, אבל, הדרך שאת בוחרת להתמודד עם הדברים היא דרך לשתוביל אותך לכעס עצמי ולשנאה כלפיו וזו דרך לא רצויה..
את מדברת על כך שיכולת לעצור את זה ועל זה שלא ראית ועל זה שלא היו סימנים מקדימים אבל יש לי הרגשה שאת קצת טועה. את כן ראית כי עובדה שהיא עלתה על הפרק מספר פעמים. את שאלת והוא ענה שהוא לא יעזוב. את בעצמך כתבת שראית שיש לו משהו אליה. את חושבת שאם היית מנסה לעצור את זה קודם אז זה לא היה קורה. הדרך היחידה שהיתה לך לעצור את זה היא לבחון יחד איתו למה משהו ביחסים שלכם הפך לשיגרתי כל כך. למה את מרגישה שיש לו מישהי אחרת. לנהל על זה שיחה ולהבין מה צריך לשנות כדי שזה לא יקרה.
כל דרך אחרת כמו הצבת אולטימטום לא היתה עובדת, כי אז הוא היה עוזב קודם או נזהר יותר.
את צריכה להבין שזו החלטה שלו ולכן ותרי על ההאשמה העצמית שלך כי היא לא תוביל אותך לשום מקום טוב.
לגבי החלטתו לעזוב את המשפחה, החלטות כאלה מתקבלות אצל אנשים כשהם מרגשים שזוגיות אחרת תיהיה טובה להם יותר והם יהיו מאושרים יותר. זה לא אומר שהוא מוותר על הילדים זה רק אומר שהוא בוחר לעצמו אישה שלדעתו הוא יהיה יותר מאושר איתה.
אז נכון זה מעליב, אני מסכימה אבל כנראה שהיה צורך לעבוד על הזוגיות שלכם הרבה קודם. שיגרה "ומובן מאליו" מיצרים שיעמום ומחסור באדרנלין וזה גורם לחפש את זה במקום אחר. זה לא אשמתך בלבד ולא אשמתו בלבד זה קורה בגלל שני הצדדים שלא שמים לב להתדרדרות.
דיקלה, אני מציעה לך לקחת את המצב הזה ולהפוך אותו למסע שלך עם עצמך, ללמוד מה את אוהבת לעשות להשקיע בעצמך ולא רק בו ובילדים. תשקיעי בתחביבים שלך ובתחומי העניין שלך כדי שתוכלי להנות מעצמך וכך גם לוותר על הכעס שיש בך כלפיו וכלפי עצמך.
תוכלי להעזר ביעוץ אישי, כמה מפגשים שיוכלו לכוון אותך לדרך הנכונה שלך.

בהצלחה,
דליה שוורץ - יועצת זוגית ואישית

שלום לך,
את חייבת להיות פרקטית, בעלך עזב אותך... אז הוא אינו ראוי לך, ואני גם לא יודע עד כמה את ראויה לו.
את חייבת להפסיק לרחם על עצמך, לקבל מבעלך את התמיכה הכספית שהוא חייב לך ולילדיך...להתחיל לחיות...תתיחסי לילדיך ותסבירי להם שאין להם מה לבכות, כי החיים הם לא תמיד לפי התכנון שלנו.
יש אתר של אמהות ואבות חד הוריים "הלב", ניתן שם להכיר בני זוג חדשים.
אם תכירי ותהני מהחיים, החיים יחייכו לך.
אל תתפלאי אם בתנאים הללו בעלך ירצה לחזור אליך.
חומר למחשבה: "הבדידות בזוגיות, היא קשה יותר מהבדידות בלבדיות"
עבור יתר פרטים, ואיך לעשות את זה בדיוק- דברי איתי.
רוטרי

האם את יכולה לקבל עזרה מיקצועית-פסיכולוג בסיבסוד קופח או דרך הרווחה בעירייה?

אני עוברת משהוא מאוד דומה עם נישואים של 11 שנה, בעלי לא בבית כבר שבעה חודשים, והיום רק אחרי חצי שנה נודה לי הכל הוא עזב את הבית בטענה שפתאום מפריע לו אלף ואחד דברים בי והוא עובר לגור אצל אמא שלו, וכל הזמן טילטל אותי ואת הילדים שהוא כן רוצה להיתגרש לא רוצה, כותב לי מיילים וסמסים שהוא אוהב ומתגעגע, ואיך שאני דוחקת אותו לפינה, אז הוא שוב מתקפל, וככה חצי שנה, עד שבסוף המשפחה שלו סיפרה לי את האמת שהוא הלך להשכיר דירה עם הפקידה שלו, וגם אני הייתי שבורה ועדיין אבל באמת הזמן מרפא, ושיתדעי שזה ממש לא את, וגם אני עשיתי המון בשבילו ואני לא יודעת איך אפשר להיתנהג ככה אבל את תיתרגלי תאמיני לי, גל לי יש שלושה ילדים ובסופו של דבר הם רק חיזקו אותי.

דיקלה מבין אני אותך אבל לא בצד שלך פשפשי במעשייך אולי כיבסת לו האכלת אותו גיהצת לו אבל מה עם אהבה ? חשבת על זה ? כל מה שלא נתת לו .לא מדבר פיזי מדבר על אהבה וזה מה שנתנה לו המאהבת אנו הגברים {מקווה שכולם} לא מחפשים אישה לכבס או לבשל לא!! נסי להחזיר אותו לביתו ולא לדבר על נושא זה
כן דיקלה לדעתי האשמה גם בך