קושי להתמודד עם פרידה

שלום,
לפני מספר חודשים אני וחברתי נפרדנו , לאחר קשר של כמעט חצי שנה.
היתה בינינו התאמה טובה, והרבה נושאים משותפים, סקס טוב וכו'. מתחילת הקשר אני השקעתי תמיד הרבה יותר, הן מבחינה רגשית והן כלכלית. היא מצידה המשיכה לטעון שהיא לא שם ב 100% כמוני כי היא לא מספיק אוהבת אותי עדיין. המשכתי להשקיע למרות זאת כי ראיתי שהיא מתקרבת אלי רגשית אמנם לאט אבל בכל זאת ומשפחתה קיבלה אותי יפה. הכיוון היה לקשר רציני וחתונה, ולכן לא התקטננתי איתה על כל דבר אצלה שלא נראה לי.
חוסר ההתאמה נבע מכך שהיא טענה כי הגבר אינו צריך להסתמך על משכורתה של האישה בעתיד ואם היא תעבוד זה רק בשביל הכייף והנפש שלה, שהגבר צריך למצוא פתרונות לפרנסת וכלכלת הבית ולשבור את הראש ברכישת הדירה, ושברור נראה לה מאליו שגם בתקופת החברות , אם יצא ששילמתי על סידור פרטי שלה היא לא צריכה להחזיר לי על כך כי אם אבקש זאת בחזרה אני הוא הקטנוני ומתחשבן על קטנות. בנוסף לא אהבה שאני עובד בעסק המשפחתי (מזון) שלנו כי "לא נראה לה מכובד שאעבוד שם כי יש לי תארים" למרות שהבהרתי לה שכל מה שיש לי בחיים זה בזכות העסק הזה ואנחנו במצב כלכלי טוב מאד.
לקראת הסוף היא עדיין לא היתה מוכנה לומר לי פעם אחת שהיא אוהבת אותי ,אך עם זאת היו לה דרישות כמו להמשיך לשלם עליה חופשה ושאר יציאות, והחלטתי שעד שאני לא מרגיש אהבה מצידה אני לא ממשיך לממן כלום, ושם גם היא ניצלה את המצב להפרד.
כנראה שממש אהבתי אותה אם גם אחרי כל זה, ואחרי שאנשים אומרים לי את דעתם על הקשר (היית צריך להפרד הרבה קודם , או שמה שעשיתי זה לא להתפשר , זה להיות עיוור) גם היום אחרי מספר חודשים מהפרידה, ואחרי שמחקתי אותה בכל אמצעי מדיה, אני לא שקט נפשית, לא ישן טוב ועם מצב רוח די ירוד, יש לי צביטות בלב כשאני רואה אותה מופיעה באתרי הכרויות.באיזהשהוא מקום אני מרגיש שהיא היתה הקשר הכי משמעותי שהיה לי ובין השאר אני חווה תחושת פספוס ושכנראה יהיה עלי להתפשר על משהו אפילו פחות טוב כעת. בשאר הבחינות בחיים, הכל בסדר, תעסוקה ועבודה מסודרת וטובה, פעילות גופנית , חברים ומשפחה. אך עדיין נפשית קשה לי להתמודד.רציתי להתייעץ איך להתגבר על כך? האם רק טיפול או שאני לוקח את זה קשה מדי? (סליחה שחפרתי לכם)