אני מוצא את עצמי אבוד ומבולבל.

שלום. אני וחברה שלי נפרדנו בשבוע שעבר אחרי קשר של 3 שנים. שנינו עדין ילדים בגיל ה-20 לחיינו.
היא זאת שיזמה את המהלך לפרדיה. בטענה שהיא לא מוצאת את עצמה מאותגרת בקשר של 3 שנים. מזה שהייתי טוב מיידי, שלא נתתי לה לרדוף קצת או משהו בסגנון.
אני אמרתי לה שאם רוצים לעשות משהו קמים ועושים ומנסים ולא מחפשים תרוצים.
זה לדעתי היה בסך הכל הסחת דעת. היא התחילה לעבוד במקום אחר. היא פגשה שם מישהו ואולי נדלקה עליו ככה אני הבנתי. היא אחת שהיא יחסית ילדותית ומחפשת ריגושים.
זאת הייתה הסיבה לפרידה הראשונה שלנו. שהיא עדין רוצה לנסות וכו'. אני בן 23 מבחינתי כבר עברתי את השלב הזה של המשחקים והיא כנראה שלא.
אני לא מצליח למצוא את עצמי בשבוע האחרון אני רק רוצה אותה בחזרה ומתגעגע אליה ויודע ובטוח שמה שהיה ביננו לא היה סתם משהו. כן ראיתי איתה החלטות משותפות כמו כן על מעבר לגור ביחד וכו'. אני כולי השקעתי בה את כל כולי את כל מה שיכולתי ונהנתי לתת לה. והיא נהנתה לקבל. אני יודע שיכלנו לפעול אחרת ואני יודע שהזמן עושה את שלו.
אני פשוט מרגיש שאין טעם לכלום כרגע, אין מטרה ואין תשוקה לכלום היא כבר המשיכה לפי מה שאני רואה אם אותו אחד מהעבודה שלה. שזה ממש ממש פגע בי.
אני ביומיום בנאדם מאוד חזק מנטלי, אני רץ מרתונים ומתאמן "תופס" מצעמי סוג של בנאדם חזק. היא גם זאת שתמיד באה ונתמכה בי ונעזרה בי ורצתה עצות ממני.
באמת שהיה לנו קשר מעולה ומדהים. אני מבין את הקו מחשבה שלה אבל אני גם רואה פה טיפשות לזרוק את זה למען ריגוש רגעי. אני באמת אבוד ומרגיש גרוע, אנחנו בני אותה עיר ושכנים יוצאים לאותם מקומות. אני כל המזן מתרחק ומרגיש קטן לידה. כן האגו הגברי שלי נפגע מאוד. אני מתגעגע אליה ורוצה אותה בחזרה ולא יודע מה לעשות כי אני יודע שהפעם זה חייב לבוא ממנה. בבקשה איך אני עובר על זה? מה אפשר לעשות כדי לאכול כמו שצריך ולהצליח לישון לילה שלם. אני באמת אובד עצות ומרגיש ממוטט מכל בחינה. אני נואש לעזרה. תודה