אבודה בחיים

המחשבה הראשונה שעולה בי,היא לא איך הגעת למצב כזה שאת "צריכה לשבת לבכות ולכתוב",אלא איך לאחר "זוגיות" לא מאושרת של 3 שנים,עברת איתו תהליך קשה של טיפולי הפרייה,אבל נניח לזה,כי את בהריון כעת,ומכאן צריך לחשוב הלאה,איך ומה ניתן לעשות,על מנת לשנות את המצב הלא פשוט הזה. אני מבינה שתיאורך אותו (נכות שיכלית) הוא תיאור המבטא את תחושותייך ואת תסכולייך,מאשר מצבו מבחינה רשמית.. לא ציינת האם הייתם בשלב כלשהו,בייעוץ,גם לא את גילך..ובכל זאת - בהנחה שהוא אדם "נורמלי" שאינו מטופל פסיכיאטרית,לרוב,גבר הנוהג אלימות מילולית,סביר שלא ישנה התנהגותו.אלימות מילולית כמוה כאלימות פיזית ! אלימות זו אלימות,זו אלימות! נוסף,הוא בטלן הסמוך לקערת המזון שאת מגישה לו (ובמילים פשוטות,חי ומסתמך על המשכורת שאת מביאה) וגם דואג להרוס את יחסייך במקום עבודתך. אני יכולה להבין את חולשתך,הוא דאג להתיש אותך,ואת "השתמשת" בו כדי להרות...ומכאן גם שתיקתך. נכון לעת זו,את בהריון,ואת ממשיכה לספוג עלבונות וקללות אם את רוצה שהמצב הזה ישתנה,את חייבת לקום ולעשות מעשה - קומי,אירזי מספר חפצים,ועיזבי לבית הורייך,או לכל מקום אחר,שיכול לקבל אותך. אל פחד ואל חשש ! בלאו הכי את שרויה במצב רגשי לא קל,ההריון וההורמונים המשתנים,אינם מקלים עימך התני את חזרתך הביתה,בכך שיילך לטיפול/סדנא לגברים אלימים אל תאמרי "אין לי אומץ" ! אל תאמרי "מי ירצה אישה עם תינוק" ! התינוק העתיד להיוולד בעוד מספר חודשים,עלול להיכנס למשפחה שאיננה יציבה,יספוג את כל האלימות שאת חווה כעת,ויגדל לתוך דפוסי התנהגות שליליים,ובאווירה שתשפיע למעשה,על אישיותו ועל התפתחותו התקינה,וזאת בטוחני שאינך רוצה. את יכולה רק להרוויח מהצעד הזה,אין לך מה להפסיד (חוץ מעוד אלימות..) רק מהלך טקטי מצידך,יכול להביא שינוי,למרות שהסיכוי הזה קלוש,באם זה יקרה,זה יקרה רק לאחר שתשני גישה. כשהוא יבין שאת רצינית,שאת באמת עוזבת,אולי..אולי "יירד לו האסימון" הכי חשוב שתהיי עיקבית,ואל תניחי לשום סוג של מניפולציות מצידו,להשפיע עלייך ! זיכרי - עומד להיוולד לך תינוק,ולא למשפחה כזו,הוא היה מייחל... בהצלחה ! חיזקי ואימצי !

שלום לך,
עצוב לקרוא את מה שאת עוברת,לא מגיע לאף אדם לחיות תחת השפלות חוזרות ונשנות.אני רק ממש לא מבין למה את מפנה קריאה לאלוהים או באה אליו בטענות..הייתי מבין אם היה מדובר במחלה סופנית שאיןם לך שליטה עליה ועל תוצאותיה ואז היית מפנה קריאת ייאוש לאלוהים..אבל כאשר הברירה בידייך ממש לא מובן למי את בדיוק באה בטענות וממה בדיוק את חוששת?? הרי את עובדת למחייתך,הוא הפרזיט שחי על חשבונך..אז למה בדיוק את צריכה דפוק כזה לידך? תתגרשי מיד ווכה כדי לשלם מזונות לילד הוא יהיה חייב ללכת לעבוד ולך תהיה עוד הכנסה שתעזור לך.הכל כאן לטובתך,את לא אמורה לפרק בית חם ואוהב,את אמורה לפרק בית שבו את סמרטוט ועוד בידי מי? בטלן גס רוח ורפה שכל..קומי ויפה שעה אחת קודם גם עם תינוק ותראי שהחיים ייחיכו אלייך.
בהצלחה

מאי שלום,
מדברייך אינני מצליחה להבין אם הנכות שאת מדברת עליה היא נכות מקלינית מאובחנת או שזה ביטוי שלך להתנהגות שלו.
אם זה ביטוי להתנהגות שלו עלייך להביא לשינוי בדרך שאת מתנהלת מולו. הוא משפיל ומפריע לך להתפרנס, מתנהג אלייך בצורה אלימה ונותן לך יחס שאף אישה אינה ראויה לו.
לכן עלייך להבהיר לו בצורה הברורה ביותר שאין בכוונתך להמשיך ולחיות את חייך בצורה הזו. גם אם את בהריון זה לא אומר שאת בשבי.
הציבי לו תנאי מאוד ברור - להתחיל סדנא של התמודדות עם כעסים ושליטה באלימות (ניתן לברר בעיריה בדרך כלל יש בכל עיר סדנאות מהסוג הזה), ועד שהוא לא ישתף עם זה פעולה צאי מהבית. עברי להורייך או לאחות (אם יש) כל זמן שאת מאפשרת לו להמשיך להתהג בדרך הזו ע"י כך שאת מרכינה ראש הוא לא יעשה שינוי.

את יכולה ליצור איתי קשר לתיאום פגישה כדי שנבדוק אם תהליך של ייעוץ זוגי מתאים במקרה הזה.

בהצלחה,
דליה שוורץ - יועצת זוגית ואישית