פרידה ואכזבה

היי, אני בת 27 ועד לפני שבועיים יצאתי עם גבר שחשבתי שהוא הבחור שאמשיך איתו את חיי, יש בו משהו שלא נתקלים בו בכל יום: צניעות, אהבה ללא גבולות למשפחתו,נאמנות ופשטות. יצאנו במשך שנתיים בזמן הזה עברנו הרבה דברים: הוא סיים תואר וישב זמן רב מובטל בבית, אני התחלתי ללמוד. במהלך הקשר רצינו לעבור לגור ביחד אך מבחינה כלכלית לא יכולנו להרשות לעצמנו עד למציאת עבודה מהצד שלו. לפני כחודשיים הוא מצא עבודה ומשם הקשר החל להדרדר, הוא התחיל לזלזל ולא להעריך את מי שאני ומה שעשיתי בשביל הקשר, הוא היה חוזר מהעבודה חסר סבלנות כלפיי וכמעט ולא השקיע בזוגיות- כל הזמן רצה לשבת בבית ולהיות עם המשפחה שלו, לאט לאט התחלתי להבין ולהפנים שלא משנה מה אעשה, ונתתי 200% אם לא יותר, הקשר דעך יותר ויותר, עד שמים הגיעו עד נפש ולא יכלתי להמשיך הלאה. באותו יום לא הצלחתי לישון כל הלילה וכשקמתי בבוקר הייתי סהרורית ונסערת, כי הבנתי שעשיתי הכל. כל הבוקר ישנתי, קמתי ובאחד הרגעים שישנתי חלמתי על סבתא שלו (מה שבחיים לא קרה), בחלום היא קוראת לי לבוא אליה והיא מנסה להגיד לי משהו רק שבדיוק היה לי טלפון שהעיר אותי, כמובן שהוא היה בטלפון, החלטנו להפרד וביקשתי ממנו לא להתקשר יותר אם הוא מכבד אותי כי אינני מעוניינת לראות/לשמוע ממנו.
ובאמת כך היה לא שמעתי ולא ראיתי סימן, כמובן שזה היה קשה אבל בהשלמה. אך ברגע זה (שבועיים לאחר הפרידה) גיליתי שסבתא שלו מסתבר נפטרה יום אחרי שנפרדנו, הסבתא שראיתי בחלומי, הסבתא שגידלה אותו והוא כלכך אהב אותה, ואני מרגישה כל כך רע, מתוסכלת, חסרת אונים, רוצה הכי בעולם להיות שם בשבילו, הלב שלי לא עומד בזה. וכמובן שאני מאוד אוהבת את משפחתו (אימא שלו הייתה כמו אימא בשבילי)...מה עושים במצב כזה? החברים והמשפחה אומרים לי שאני לא יכולה לעשות כלום כי אני כבר לא חלק מהחיים שלו