עיצה דחופה

שלום, לפני כשבועיים חברי החליט לסיים את הקשר בניינו שנמשך כשנתיים. הוא בן 32 ואני 28 זה קשר שהתחיל והתנהל מהתחלה כקשר רציני עם שאיפות לנישואין משותפים והקמת משפחה.אך לדעתי עקב כך נתנו חשיבות גבוהה יותר לדברים קטנים שהפריעו לנו באופי של השני. הקשר היה אינטנסיבי אך עם המון קשיים. בנוסף לא היה לנו הרבה ניסיון במערכת זוגית ארוכה.אני חייבת לציין שהוא אדם מקסים,כנה,נאמן,מתחשב וטוב לב והשקיע בי הרבה למרות שבדיעבד אולי לא הערכתי זאת מספיק וחיפשתי במה הוא לא טוב.כך שעשינו הרבה טעויות ורבנו המון בעיקר על אותם דברים. יש לו המון חברים וכולם חברים טובים שהחיסרון בכך הוא שתמיד הרגיש שאנחנו לא נמצאים איתם מספיק וכל זמן פנוי שהיה לנו הוא העדיף שניפגש עם החברים.ואם הוא היה ניפגש איתם בלעדיי ואני נפגשתי עם חברות שלי הוא היה אומר שזה לא נחשב כי אני לא הייתי איתם וחשוב לו שהם יהיו גם חברים שלי. הוא באמת חבר מאוד טוב שלהם ומוכן לעשות בשבילם הכל גם אם זה על חשבוני. בקלילות הוא גרם לי לאכזבות ולא ריצה אותי רק בכדי לספק את חבריו והיה טוען שאם אני אוהבת אותו אני צריכה להנות מכך שהוא נהנה מזה ולא לחשוב על צרכיי.חיסרון נוסף הוא שכל פעם שכעס היה נוזף בי ופוגע בי בצורה לא יפה.בשנה הראשונה לקשר שברתי הרבה את הכלים והוא לא וויתר ולאחרונה התהפך הגלגל וכל פעם שרבנו הוא התייאש ואמר כנראה שהאהבה לא מנצחת ואנחנו פשוט לא מתאימים.הצעתי לו שנלך לייעוץ זוגי אך הוא טען שאנחנו לא צריכים בכוח לנסות להיות בקשר וחשוב לפעמים לדעת לעצור. אני יודעת שהוא אוהב אותי וגם לו קשה עכשיו שאנו לא מדברים וניפרדנו.עדיין יש לי חפצים אצלו ולו יש אצלי. כתבתי לו הודעה שאלתי לשלומו והוא לא ענה. אני מאוד אוהבת אותו ואני לא רוצה שזה יגמר למרות שיש אצלו תכונות שמפריעות לי אבל אני יודעת שאף אחד לא מושלם. אבל ככל שהוא מבין שאני רוצה אותו יותר הוא נרתע. אני חוששת שהוא נחוש בדעתו ואני רוצה לשנות את זה ולתת עוד הזדמנות. מה עליי לעשות?