קנאות

אני גרושה מזה 16 שנה. אמא ל3 ילדים. הגרוש שלי אובססיבי אליי בצורה קיצונית עד היום למרות שגר אצל הוריו לא בעיר שלי.
כל דבר שקורה לי עם אנשים שמחזרים אחריי גורמים לגרוש שלי להתערער ולפחד על לאבד אותי. לעיתים אני מרגישה חלק מהמשחק הזה שלנו שבו אין לי אף בן זוג אך יש תמיד מחזרים באופק. אני מרגישה שאני שונאת שנאת מוות את הגרוש, שעשה לי הרבה רע בחיים בלשון המעטה, אך מצד שני כאילו "שמחה" לעשות לו רע ושירגיש קנאה חולנית או שיגיע למצבים קשים, למרות שעוד רחוק להרגיש מה שאני הרגשתי כשגידלתי את ילדיי לבדי בלעדיו ובלי אף בן זוג. אני מרגישה סוג של עליונות בקשר הרחוק בינינו והלא מיני. טוב לי שהוא סובל, והוא לא ממש סובל חוץ מהקנאה שלו אליי והמגורים שלו אצל אימו (בגיל כזה 44).
זה נשמע לי כמו קשר חולני, טיפשי ובזבוז זמן של משחקים.
אך מצד שני שואלת את עצמי: אם היה קורה לו משהו בחיים רע או לא היה בחיים אם זה היה משפיע עליי? והתשובה היא כן. משהו מהמשחק הטפשי של החיזור אחריי עד היום משאיר בי איזה שהוא טעם של: ידי על העליונה.
אשמח על דעתכם שכן אני מרגישה אידיוטית למול עצמי וילדותית להתעסק בזה.