התמודדות עם עצמי...

שלום,
נשוי מזה 6 שנים באושר רב.
לפני כשנתיים, לאחר תקופה קצת קשה בבית, שוחחתי מעט במייל עם אשה שפגשתי בצאט.
שוחחנו זמן מה ולבסוף אפילו נפגשנו לקפה.
לא קרה דבר פיזי.
שיחה, קפה, ושלום.
אחרי הפגישה הרגשתי רע מאד עם עצמי למרות שלא קרה דבר- יסורי מצפון אדירים. קושי בשינה, הפרעות אכילה וכו.
הרגשתי שהדבר הנכון ביותר לעשות הוא לנתק כל קשר עם אותה אישה ולספר לאשתי על העניין.
כך עשיתי. התנתקתי לגמרי מהאשה וסיפרתי לאשתי.
היה משבר שאני רוצ להגיד שעברנו אותו... אשתי סלחה, והמשכנו הלאה.
(שוב אזכיר שלא היה דבר מיני או פיזי..)
הבעיה היא אצלי. גם היום, אחרי שנתיים אני מוצא את עצמי מתייסר על זה. מרגיש לא ראוי, בזוי, שפל.
קשה לי להנות מהיחסים עם אשתי.
אני מרגיש על קרקע רעועה, לא בטוחה. וכל זה למרות שאשתי טוענת שסלח ובכלל לא מתעסקת בזה.
שאלתי לפורום היא איך לסלוח לעצמי... איך לא להתעסק עם זה בראש ולהמשיך הלאה.
כרגע אני מייסר את עצמי וזה פוגע בי ובנישואים שלי.
תודה.