זוגיות פתוחה?

שלום.
אנחנו יחד כבר 8 שנים בערך. יש לנו ילד מתוק כמעט בן 3.
מדברים על עוד ילד ( לא זה עדין מהיר מדי. אני כבר ממש רוצה המון זמן).

יש לנו זוגיות מדהימה. המון משותף. עושים הרבה יחד. חברים טובים.
יש אהבה גדולה.

העניין המרכזי בזוגיות שלנו הוא המיניות. שנינו מיניים ומאוד אוהבים סקס ומשחקים.
יש לנו מין טוב ותדיר ( 3 פעמים בשבוע , לפעמים יותר).
הוא הגיע לזוגיות מתוך מערכות פתוחות ותחושת "זאב בודד". אני באתי מתוך מונוגמיה והאמנה בזוגיות. איך קרה הנס הזה שאנחנו יחד עוד לא ברור. אני מבינה היום שהתאהבנו כל אחד בייחוד שהשני מביא והוא למעשה קיבל משפחה , מה שאולי לא היה קורה ואני קבלתי איש מאוד מיוחד ושונה בחשיבה ובתפיסה שלו את החיים. זה נותן נפח מיוחד לחיים, ואני אוהבת את זה - עד למקום של תפיסת המיניות.

הוא היה רוצה ביחסים פתוחים ואני ממש לא.
דברנו על הנושא והוא בקש שניצור מפגשים עם עוד זוגות. מפגשים אירוטיים וחושניים של מגע , משחק , נישוקים שאלו הגבולות שלי. הוא מבחינתו גם מין אורלי.
אני מנסה לנשום לשם. היינו כבר ב 3 מפגשים כאלו. בקושי נשמתי. הייתי מאוד בשליטה על המפגש ומה קורה כעת ומה אחר כך ואיך ומתי בא לי לסיים את המפגש וזהו.
הוא עם ביקורת על זה שאני בשליטה ולא נמצאת בהנאה.

כעת הנושא עלה שוב. יש בו שוב את הצורך. הוא ניסה להשתיק את זה אבל הוא לא מצליח כי הוא אומר שזה חלק ממנו ואם לא יהיה ביחד זה יהיה לבד.
ברור לשנינו שאם זה יהיה לבד, כלומר שהוא ילך למפגשים עם נשים/ זוגות עם עצמו - פה מערכת היחסים שלנו תסתיים. כי אני לא אוכל לחיות בידיעה שהוא עם מישהי אחרת.
והוא כן רוצה את הזוגיות ואת הביחד ורוצה שנעשה זאת יחד בגבולות שלי.

אני קצת לא מוצאת את עצמי בתוך כל הסיטואציה הזו ולכן חשבתי לבקש פה עצה.
המיניות שלי ירדה מאוד מאז עלה הנושא בשנית. כשהוא לא על הפרק יש בי מיניות חזקה וחשק אליו. כשזה עולה- אני מרגישה ממש כבויה וגם כשאני איתו לוקח לי זמן לשחרר את המחשבות העתידיות על מפגשים. ואני כבר כולי בתוך סרט עד שאני נושמת ומשחררת ונהנת איתו.

דברתי איתו על זה שוב והוא אומר שהוא מבין שזה לא אני ככל הנראה ואם כך הוא ילך לבד ונראה מה יביא יום (למרות שאנחנו יודעים בתוכנו מה יקרה).

אני מנסה להבין האם נכון להפרד כעת - למרות האהבה העצומה והכיף שיש לנו יחד.
רק המחשבה על זה קשה לי מאוד. אני באמת אוהבת אותו ויש לנו ילד קטן ובית שאנחנו מקימים וזה מרגיש טפשי לזרוק הכל ככה.
האם נכון כן לנסות לבוא לקראתו, כיוון והוא בא לקראתי ולבחון את המפגשים מחדש.

אני מאוד מבולבלת.
במפגשים לא היה לי רע, היו רגעים אפילו של כיף, אבל אני כן שמה לב שאני מנותקת בהם חלקית.

אז אם יש לכן עצות איך לנשום.
תודה