אני רוצה להחזיר לי את אשתי

דרור, כל הכבוד לך שככה אתה לא מוותר. הלוואי שהגבר שלי היה כזה. אצלי זה בדיוק ההפך. אני חושבת שיש לו מישהי אחרת ויש לנו ילדה משותפת ולא איכפת לו לוותר עליה.
לאישתך יש מזל שיש לה גבר כזה. כל הכבוד!!!

אבי שלום,
כנראה הייתם כ,כ עסוקים בביסוס אישי והרחבת המשפחה ששכחתם לתחזק את הזוגיות שלכם.
ממליצה על טיפול זוגי ע,מ להבין מה קרה לזוגיות שלכם. בינתיים תמשיך להחזיק בעבורך ובעבור אשתך את הזוגיות ואת העתיד המשותף בכל דרך אפשרית . מאחלת לכם הצלחה.

תודה תמי,
עברנו שבועיים קשים מאד רגשית לשנינו. הצלחתי לשכנע אותה ללכת לטיפול זוגי ועכשיו עושה גם הרושם שהיא מוכנה לשקול "גישה חיובית" כלומר לבדוק דרך הטיפול אופציה לחזור. עדיין ברור לי שיש לה רגשות ("אהבה") כלפי הגבר מהעבודה, שאותו היא עדיין רואה כל יום בעבודה. לא ברור לי אם זה יעלם אי פעם, אם יחזור להיות קשר של אהבה ביננו או אם אני אוכל לסלוח באמת. אני מקוה לברר כל זה בטיפול.
אבל הטיפול קורה 50 דקות בשבוע ובקושי מכסה את מגוון הבעיות. איך מעבר לטיפול, בחיי היום יום, אוכל להראות לה שכדאי לה לשמר את התא המשפחתי על פני בריחה להרפתקאה שנראית לה טוב אבל אין שום הבטחה שתצליח? איך אוכל להזכיר לה את האהבה שלה אלי? איך אוכל להתחרות בהתאהבות חדשה וטריה שמבלבלת לה את החושים?
שאלה נוספת - אני סיפרתי כבר לחברים רבים אבל נמענתי מלספר למשפחה שלי או לחברים שאנחנו פוגשים בתכיפות מהסיבה שאם נצליח להתגבר אז לא ארצה שהם ינטרו לה. האם זה משנה בכלל? אני מרגיש שהמשפחה תוכל לעזור לי אבל אני חושש שהתגובה שלהם תקלקל.
דרור

דרורר , עליך להתאזר בסבלנות רבה. עליך להבין שגם אשתך עוברת תהלכים רגשיים קשים עם עצמה. תסמוך על הטיפול. אל תבדוק ואל תהיה אובססיבי כלפיה, אל תנסה לבדוק כל הזמן מה הם רגשותיה כלפיך. אתה חייב לא להיות "מנדנד" אלא סבלני. אולי כך תצליחו לשרוד את המשבר הזה, שהנו קשה ביותר.


אריאלי אילה מטפלת אישית וזוגית

דרור- גם אני במצב שלך- אבל מהצד שלה - ניהלתי עד אתמול רומן בן שנה עם גבר נשוי פחות או יותר במצב שלך...!!!אפילו השם דומה....4 חודשים זה לא רומן (אני ניהלתי רומן ארוך יותר - וככל שהוא התארך כך היה לי יותר קשה לצאת ממנו- עד השבוע - החלטתי לחתוך!!סוף סוף - חשוב שאישתך תבין- גברים לא עוזבים בית!!אני לא מאמינה שהוא יעזוב את הבית בשבילה - ולכן חבל שהיא תפרק את הבית שלכם בשביל פנטזיה - שכשמממשים אותה - הופכת לסיוט (מה שקרה לי) ....תן לה את הזמן שלה ואל תלחץ - היא תצא מזה ותבין שאין כמו הבית.

הוי דרור. המצב שלך זה בדיוק מה שקורה אצלנו בבית. גם לנו שני ילדים קטנים. גם אצלנו התינוק אפילו לא בן שנה. גם אנחנו עסוקים בלקנות בית ולשפץ ולהרים עסק עצמאי. ממש נראה לי תסריט מהחיים שלי.
אבל. הבעיה היה שבכל כל הבלגן הזה שכחנו אחד מהשני. יש הרגשה שאנחנו עדיין ביחד רק בשביל הילדים. ואם לא הם..זה מזמן היה נגמר..
לי בעיקר יש הרבה כעסים על בעלי. על זה שהוא לא מכבד אותי. שהוא מדבר איתי בזלול. מחפש כל הזמן על מה להעיר לי. מאשים אותי בכל דבר שקורה. כשהוא מתעצבן הוא מתקיף אותי בקללות. בקריאת שמות גנאי והשפלות כל זה ליד הילדים כמובן. בזמן האחרון הוא גם החל לצעוק עלי ליד אנשים זרים. מה שכמובן משפיל אותי מאוד.
גם אני חושבת לעזוב. אני לא אבגוד. אבל יותר ויותר אני חושבת שהקשר שלנו נודע לכשלון. הוא אף פעם לא ישתנה. אני אף פעם לא אשלים ואקבל את זה שהוא מזלזל בי ומשפיל אותי וכו
קיצר כל הזמן חושבת על דרכים לצאת בלי להרוס את חייו וחיי הילדים.
אני גם אוהבת אותו כמובן ואכפת לי ממנו . אבל לא טוב לי איתו. ואין טעם שאסבול כל החיים בגללו. אני עוד צעירה והחיים לפני. גם כל פעם שהוא מקלל אותי כך וקורה לי בשמות גנאי. עוד משהו באהבה שלי אליו נכבה. עוד משהו מתעמעם. עוד משהו מעכיר את האסוסיאציות שלי עליו
כל מה שרציתי זה לתת נקודת מבט של אישה על סיפור מאוד דומה..

לנעמה אל תהססי תיפרדי ממנו מייד - כי אם עכשין הוא מקלל ומשפיל ומאשים, כך זה יהיה תמיד. את שק החבטות שלו . תמיד תהיהי האשמה בכל כישלון שלו ותתחילי גם להאמין שהוא צודק - אל תבזבזי אף רגע אחד מיותר - תיבני את החיים שלך עם מי שמכבד אותך ולא עם מי שלא יודע לקחת אחריות על עצמו ומבקש אשמים- מלבדו.

שאתה משקיע ממש בימים אלה ,אולי היא לא ה יתה פוזלת לצדדים ,סליחה שזו דעתי, מתוך נסיון מר ונמהר אני מדברת

ואין לכך בהכרך הסבר הגיוני...פשוט קרה..בגידות קורות גם מבלי שמתכננים אותן...שחיקה בנישואין, שעמום וכד'... אי אפשר לשפוט - ואת זה אני אומרת מנסיון

אלמנה היתי נשואה 34 שנה ואף פעם לא בגדנו לא אני ולא הוא מתוך אמונה ובטחון