פעם אחת בגדתי... ומאז אני מתגעגעת

אני בת 43,נשואהּ+ ילדים,
נשואה למעלה מעשרים שנה, לבעל שאוהב אותי, אפילו מאוד.
אבל לצערי, סקס לא עושה לו דבר..... , הוא לא אוהב סקס, ולא צריך סקס אנחנו שותפים למיטה בלבד.
ולא... הוא לא עושה סקס מחוץ לבית... מאז שנישאנו לפני 23 שנה הוא אף פעם לא התלהב לעשות סקס. אני לעומת זאת אש ותמרות עשן..... מעבר לנושא הסקס הוא בעל נהדר אוהב ומפרגן ואבא נפלא, מעולם לא חשבתי לעזוב אותו ולפרק את המשפחה, התא המשפחתי מאוד חשוב לי, הכי חשוב לי בעולם..... וכך הקרבתי את כל צרכיי המיניים למען מסגרת משפחתית חמה ואוהבת לילדיי.

כשהייתי בת 37 זה קרה... בגדתי בבעלי.... (זו היתה הפעם הראשונה וגם האחרונה) ומבחינתי נפלו השמיים, הייתי מאוהבת כמו שאף פעם לא.... אפילו בגיל 16 המיתולוגי לא זוכרת שנסחפתי כל כך לתוך אהבה. זה היה סוחף, וגורף, העסיק אותי יומם ולילה, מבחינתי כלום כבר לא היה חשוב מעבר לשעה 20:30 השעה שבה היינו נפגשים כל ערב (באמתלה שאני הולכת ל"הליכה"), הוא היה יפה תואר, ואהב אותי כפי שאף גבר מעולם לא אהב.... העניינים התחממו, התקדמנו מהר מאוד, לאחר כשלושה חודשים הוא הציע שנפרק את הבתים שלנו ונעבור לגור ביחד, כמובן שהוחמאתי מאוד, השתעשעתי במחשבה על להתעורר לצידו.... אבל קיבלתי רגלים קרות. הוא במקביל היה כל כך מלא בי, שהפסיק לעשות סקס עם אשתו....היא התחילה לחשוד, בעלי אפילו לא העלה על דעתו.....

וכך משכנו 8 חודשים מדהימים, כואבים, שמחים, עצובים, כועסים, מוטרפים....

הלחץ של אשתו הלך וגבר... היא עקבה אחריו, ריחרחה אותו כמו כלבה.... חיפשה כל תירוץ לצאת איתו להליכה, והכל הפך להיות גיהינום, בהתאמה הלחץ שלו עלי לעזוב את הבית לך וגבר .... לא ידעתי מה לעשות... אוהבת אותו כל כך, ולא מסוגלת לפרק את הבית מצד שני.
הוא, כמו שאומרים "לא עמד בפרץ", הבין שלא אפרק את משפחתי, אך לא ניסה להבין את המילכוד שאני נתונה בו, וכך כל מפגש שלנו הפך להיות אהבה/שנאה/קנאה/וסקס סקס סקס שלא הצליח למחוק את הרגשות הקשים.
הוא כמובן תלה בי את האשם.... לא הבין מה הבעייה לעזוב את הבית "את ממילא אוהבת רק אותי ולא אותו...." איך להסביר לו שאם כל האהבה הענקית שאני אוהבת אותו, שאני לא מסוגלת לגרום צער לילדים.... לפרק את התא הבטוח שלהם..... הוא הסכים שנרד במינון הפגישות כך שאשתו היקרה תפסיק להציק לו אך המצב הלך והחריף, יותר רבנו משאהבנו... לאחר שמונה חודשים הודעתי לו שאני לא מסוגלת יותר..... נפרדנו..... רציתי שהוא ייתחנן שלאאא, ושהוא מוכן להישאר עם המצב הסטאטי הקיים, אך לא כנראה שגם הוא הגיע לקצה שלו....
ומאז... עברו חמש שנים, לא הפסקתי לאהוב אותו, אפילו לא לשנייה
היתה תקופה קשה מאוד, הגעגועים פצעו אותי, עברה שנה, ועוד שנה,
ואני עדיין...
רואה אותו מידי פעם.... רק מסתכלים אחד על השני ולא יותר.

תוהה אם אי פעם אפסיק לאהוב אותו/לחשוב עליו/לרצות אותו????