לא טוב לי

נראה שאת לא לבד.... גם אני בתחושות הללו בדיוק , רק שאצלי זה פרק ב'.
בואי אני אתאר לך את חיי בקצרה (ממש קצר אבל קולע):
אני יכולה להבטיח לך רק דבר אחד - גם מי שיבוא אחריו(ויבוא אחריו הרי אנחנו לא יכולות להיות לבד) יהיה שרוט בדברים אחרים ואז תתחילי עם ההשוואות - ולבסוף את תגיעי למסקנה שכולם אותו הדבר. מי ששרוט במקום אחד השני שרוט במקום אחר. ולכן כולם אותו דבר , רק שהוא האבא של הילדים שלך ואין אף אחד שימלא את מקומו!
המלצה שלי - כן טיפול זוגי וכמה שיותר מהר כי אם אני הייתי הולכת לטיפול זוגי , הייתי מחפשת את הריגוש בבעלי והייתי משקיעה בחיים המשותפים שלנו ולא הייתי חושבת על כמה ולמה משעמם לי ולמה הוא לא מעריך ולמה אין מילה טובה , ולמה אין תקשורת ולמה הבנאדם אגואיסט שדואג , חושב ורואה רק את עצמו... תלכי על זה , תלכי על ייעוץ זוגי לבד או ביחד פשוט עשי את זה ולו רק בשביל להגיד שניסית הכל. שיהיה לך בהצלחה!

תודה לך רביד על התגובה שלך, אבל אצלי המצב הוא קצת שונה... אני לא יכולה לפרט כרגע. ממש שונה. אבל לא פירטתי כאן את כל מה שאני עוברת ועברתי איתו, אני לא בחורה שמחפשת את השלילי ואם זה אכן היה משהו נסבל הייתי מעבירה את זה ונשארת בפינה שלי, לא הייתי חושבת על לפרק את המשפחה בגלל קטנות. אבל המצב בלתי סביל! אם רק הייתי יכולה לפרט כאן....היית מבינה יותר....

שלחתי לך...תראה רק שקיבלת

שלום לורן

את מתארת שינוי של 5 השנים האחרונות, האם לפני כן היחסים ביניכם היו שונה? האם בעבר הוא היה יותר מתחשב, מקשיב..? עד כמה הוא מודע למחשבות שלך על פרידה?
הפחד הוא לא סיבה טובה למנוע שינוי כי תצטרכי להתמודד אתו או בלעדיו, אם את בוחרת להישאר אתו מכל סיבה שהיא, אז כדאי לפחות שתפעלי לשינוי המצב ולכן בהחלט הייתי ממליצה לך לפנות לייעוץ זוגי, כדי שתקבלו כלים לתקשורת טובה. תקבלי בתהליך הקשבה וכלים להתמודד גם עם עצמך. אם התהליך לא "יצליח" אתו, לפחות תוכלי לקבל החלטה יותר ברורה ומגובשת לגבי היחסים שלכם.

בהצלחה
גלאי סיגלית
ייעוץ זוגי בדרום

אציין כי אף פעם היחסים לא היו מזהירים, מזה 5שנים הם יותר ויותר מדרדרים ובאמת מובילים לשום מקום. לריקנות. לחוסר משיכה, ידעתי זאת מההתחלה אך חשבתי שאוכל להתמודד עם זה....אבל לא. התחתנתי בידיעה שזה לא מי שאני רוצה כל החיים לצידי...ויהיה לי מישהו אחר, אבל עכשיו שהזמן רק לרעתי קשה לעשות את הצעד הזה...אני חוששת מהלבד. למרות שאין לי שום סיבה שבעולם לחשוש. אני אישה של בית, אמא טובה, מבשלת , נקיה, עובדת, דואגת מפנקת ויודעת לאהוב. תמיד לקחו אותי כמובן מאליו ועוד באו אליי בתלונות. הוא טיפוס כזה, רק שלילי הוא רואה....


שגיא, אשמח ליצור איתך קשר במייל.

תודה רבה לך על המשך תגובתך.
מכלול הנישואין שלך כל כך מזכיר את שלי, זה לא יאמן.
עניין השליליות כל כך מאפיין את אשתי, יש כל כך הרבה אלמנטים בהם היא
נוהגת בצורה כה שלילית, ללא שום פרספקטיבה אופטימית מוציאה אותי מדעתי- אני ככ שונה מזה.
עניין הלחפש את הטוב בדבר רע תמיד אפיין אותי ולדאבוני זה לא קורה לה כלל וכלל.
זה מתסכל כל כך, אני סבור שאת מבינה את כוונתי

אחכה לך במייל (:


המשך ערב מצויין LOREN

ולשאלתך לגבי המודעות שלו- הוא חושב שפרידה תבוא רק ממנו מתי שהוא לא טוב לו {כבר איים עליי בגירושים} כי אני ה"לא בסדר" בהכל.... הוא לא יודע כלל מה אני מרגישה או מה שאני חושבת. הכל אצלנו כל כך טכני כזה....לא מדברים מעבר למה שצריך... ככה זה היה מאז ומעולם....

היי

קודם כל טיפ קטן ממני - אולי אני טועה ואולי לא, אבל נראה לי ששני הגברים שביקשו ממך לכתב להם למייל והביעו המן אמפתיה רק רוצים לנצל אותך ואת המצב הרגיש בו את שרויה (יסלחו לי אם זה לא המקרה - אבל זה בהחלט מרגיש ככה)

לגבי המצב בו את נמצאת - אני אנסה להציג לך רעיון ומקווה שדרכו תצליחי להתקדם
הכרת בנאדם מסויים , התאהבת בו, חייתם ביחד (אני משער) ולאחר מכן התחתנתם.
לאורך כל הדרך ידעת שהוא חזק בדברים מסויימים וחלש באחרים כמו כל בנאדם
כאשר עברו להם השנתיים הראשונות בהן הרגשות מאוד חזקים (שנה.. שנתיים.. שלוש.. זה לא מדע מדויק פה)
הבנת עם מי את נמצאת, ואני מעריך שאת אדם מאוד חכם ובעל תבונה ריגשית גבוהה
והחלטתם להתחתן.

אז הנקודה הראשונה באה לומר שלכל אדם יש צדדים חיוביים ושלילים, אם בעלך חזק , אסרטיבי, חכם, וכו - אני לא יודע אבל אולי שווה לחשוב על התכונות החזקות שלו בתור צעד ראשון
ולהבין לטפח ולחזק את הרגש החיובי בקשר לתכונות אלה

בחלק השני של התגובה שלי אני רוצה להביא או אולי להציג פן אחר :
את מנית כאן בפוסט רק את הצדדים שלו שמפריעים לך , כיוון שכולנו אנשים , אני יכול רק להסיק שבמידה ואין לו הפרעה אישיותית והוא אינו פסיכופט (בכוונה מקצין פה)
אז אולי יש סיכוי שגם לו היו ציפיות ממך ומהקשר שבעצם לא התממשו?
אולי הוא פגוע ממש כמוך עד שהתגובה שלו מבוטאת בצורה של אטימות ו"התנהגות טכנית" כפי שהגדרת אותה?

זה שהוא לא בוכה או מביע רגשות בצורה מוקצנת - לא אומר שלא כואב לו
תאמיני לי שהמצב כמה שמפריע לך - כנראה שמפריע גם לו
רק שאתם מבטאים זאת אחרת

הוא אומר בליבו "היא ממש לא מה שציפיתי, היא ממש מאכזבת ופוגעת בי בהתנהגותה" ונאטם אליך
ואילו את חושבת בליבך את כל מה שתיארת ונאטמת בפניו.

מכאן הדרך לסוף מאוד קצרה.

לדעתי בתור צעד ראשון אולי שווה להיזכר למה אהבת אותו (ולדעתי את עדיין אוהבת - רק שיש פה קצת ערפל שצריך לפזר כדי לראות טוב יותר)
ובתור צעד שני - עם כל הקושי לקיים שיחה פתוחה ממצב של אטימות

לשבת ופשוט לשפוך את הלב. להגיד כל מה שכואב ומפריע.
להגיד שאוהבים (גם אם זה לא ככ מרגיש ככה) ולהסביר מה בעצם את רוצה או מצפה

אולי זו תהיה השיחה האחרונה שלכם
אבל אולי זו תהיה השיחה הראשונה

בהצלחה !