נשואה התאהבתי בגבר אחר

אני אכן צעירה. ולשאלתך, כן, נמשכתי אליו בעבר אך מתוך 5 שנים יחד אני כבר 3 שנים לא נמשכת. ובנוסף לכך, נמשכתי אך לא משהו שמתקרב למשיכה הנוכחית.
אשמח לשמוע דעות וסיפורים אישיים של מי שחווה משהו דומה...

ומה הלאה?? התאהבת ותחיי עם אותו גבר שאת אפילו לא יודעת מה טיבו בעוד מובנים ומה יהיה עוד כמה שנים? תפסיקי לאהוב ותעברי לגבר אחר וכך הלאה? תאמיני לי(מניסיון) הכל הבל הבלים, בסופו של יום הכל אותו הדבר ומדובר סתם בריגושים שייגמרו כשהממים הגנובים כבר לא יהיה להם את אותו הטעם..תישמרי על בעלך שאותו את אוהבת ועל משפחתך.. נסי ליזום ולתקשר עם בעלך כמו שאת עושה עם אותו בחור וירטואלי... חבל,את הורסת לעצמך את החיים במו ידייך...

אבל היו דברים מעולם. קורה כל הזמן שאנשים פוגשים את מי שמתאים להם "באמצע החיים" אחרי שכבר הקימו משפחה. אפשר לוותר על חוויה שעשויה לשנות את כל החיים? ואולי לטובה...

חשבת שייתכן מצב והמהלך לא יהיה לטובה אלא להפך..?? מה גם שאת טוענת שאת אוהבת את בעלך...למה לחפש שטויות וטעויות? טוב לך עם בעלך בסך הכל? עם בעלך יש לך ילד משותף, רכוש משותף, עברתם יחד לא מעט קשיים בכדי להגיע למה שהגעתם.. מה יש לך עם אותו בחור? קצת ריגושים? קצת שעות גנובות של שיחות אולי מאתגרות? זה בסופו של יום גם נגמר... ועם מה תישארי? בלי בעל, בלי מאהב, בלי משפחה אוהבת ותומכת... את מהמרת על הכל ולדעתי חבל, תברחי מהר מהקשר הלא בריא לפני שיקרה משהו וזה יהיה מאוחר..

הי מיכל
אני נמצאת בימים אלו באותה סיטואציה כמוך
אז מה עשית בסוף?
אשמח לדעת

היי,
אני בן 39, נשוי ואב לשלושה ילדים מקסימים. משפחה לתפארת למראית עין. אבל מה, אני לא נמשך לאשתי בכלל. ולצערי (ממש לצערי) גם לא אוהב אותה. מה שהביא אותנו עד הלום מורכב ומסובך, אך בואי נגיד שיש לה חלק משמעותי בעניין (ואני לא כותב זאת על מנת לתרץ את המשפט הבא שלי). ובעקבות המחסור הזה באש נפתחתי למישהי אחרת שפחות או יותר הייתה במצבי. ואז גיליתי מה זאת תשוקה אמיתית. ומה זה שילוב של אהבה ואש. ואז מגיעה הדילמה- לפרק ולבנות מחדש או להמשיך כך, לחיות בשקר גמור? עם ובלי קשר לסיפור האסור- האם במצב בו מישהו יודע מעל לכל ספק שאין בליבו אהבה ותשוקה לצד השני- האם זה לא הסימן הברור לכך שמשהו דרסטי חייב להשתנות? לפרק או לנבול?
אין לי עדיין תשובה...

לפרק? או לנבול?
מי שלא חווה בדידות, ריקנות, ודיכאון בזמן נישואים
אינו יכול לשפוט אנשים כמונו שעומדים
בפני דילמה כזו קשה...
אך לצערי גם לי אין את התשובה.

היי

גם אני חוויתי בדידות, ריקנות, ודיכאון במהלך חיי הנישואין ויותר מזה... ובאמת אף אחד לא יכול בכלל לשפוט אותך ולעולם גם לא נבין מה עבר עלייך בדיוק כך שאת יכולה להרגיש עם זה בסדר, אולם השאלה ששאלת מפריע לי...

שאלת : לפרק? או לנבול?
התשובה היא > לא לפרק ולא לנבול!
אלא "לבנות" בית חדש!

אם יש בך את הכוח ואת הרצון לבנות עולם חדש עבורך ולמען עתידך עשי זאת עכשיו!
את יכולה לעשות זאת ע"י כך שתבני מחדש את הזוגיות הנוכחית, או לצאת מייד לדרך חדשה ולבנות הכל מההתחלה, זכותך.

את בוודאי תרצי לתת לילדים שלך את ההרגשה שאת לא נוטשת אותם מי כמוך יודעת שלילד מגיע אמא במשרה מלאה ולא חצי פה וחצי שם,

את צריכה להבין שהילדים רואים וקולטים בהתנהלות שלך את ה"מודל" לחיי נישואים טובים ומאושרים, אל תאכזבי אותם, או שאת כאן, נלחמת מבפנים בבדידות ובדיכאון ומראה להם כיצד את חוזרת לימי קדם, מתמודדת ולא מוותרת למרות הכאב והפציעות, ומשקמת לאט ובטוח את מערכת היחסים ומצילה את מה שכן ניתן להפיק מהקשר, או שאת מקבלת החלטה ובוחרת לצאת לדרך חדשה ולהלחם שם על כל הדברים שהיו חסרים לך...

אז איזה סוג בנייה את אוהבת?

דרך אגב את כבר לא משחקת...את עמוק עמוק בתוך האש והיא שורפת.

לגבי הבניה.. לפעמים הכל כל כך הרוס שעדיף ״ לנקות את השטח״ ולהתחיל מהתחלה.
אני לא יודעת אם יש בי את הכוחות להתחיל מההתחלה.
אבל מה שכן אני יודעת זה: שמעדיפה להיות לבד ומאושרת
מאשר ״ביחד״ ואומללה.

וגם, אני יודעת שאני ״משחקת באש״
והאש הזאת לפעמים מחממת אותי
גורמת לי לחייך ולראות דברים שלא ידעתי שיש לי.
אז למרות הסיכון לקבל כוויה
אמשיך ״להתחמם״ עד שהיא תדעך.....

מקווה שהסברתי את עצמי טוב??

ברור שאין תשובה מוחלטת. כי כל אחת מהבחירות מכילה בתוכה פוטנציאל לויתור עצום. והשאלה הזאת טורדת את מנוחתי ברמות. ואולי מה שבני כתב נכון, צריך לקחת החלטה ולעשות צעד, לפה או לפה. אבל זה עדיין לא הזמן. אולי כי אני מחכה שיקרה משהו, שהעולם יחליט על סדר חדש של הדברים וישים את הבחירה ממש מול עיניי (תפיסה ילדותית משהו, ואפילו פחדנית, אני יודע. ואולי גם מצביעה על ייאוש).
והאש עליה את מדברת- הרי זאת האש שהייתה חסרה כל כך ובגללה יצאתי למסע הזה. אז עכשיו כשאני בתוכה ברור שלעתים היא שורת. אבל גם ברור שהיא פתחה את עיניי למשהו אחר, גדול יותר. היא גרמה לי להבין שמותר לי לדרוש לעצמי משהו חזק יותר, להגיע גבוה יותר. וזה מתחבר לידיעה ההיא שיושבת לי באחורי הראש כבר שנים- הזוגיות הנוכחית שלי היא לא ה א ה ב ה לה פיללתי. וזאת הכוויה הכי גדולה שגרמה לי האש. יחד עם ההתפכחות הכי גדולה.... אז יש כאלה שיעדיפו לחיות ללא הידיעה הזאת ויש כאלה שיעדיפו לדעת את האמת פנימה, כלפי עצמם. מה עושים עם הידיעה הזאת- כמוני כמוך- אין לי מושג....איכשהוא אני תמיד מגיע לאותה המסקנה- אני מסתכל על אשתי ושואל עצמי האם אני רואה עצמי חי איתה ל"נצח", עוד 10, 20 ו- 30 שנה. והתשובה היא תמיד אותה התשובה....)-:

כל מה שכתבת נכון...
מרגישה אותו דבר ולא יודעת מה לעשות.
גם אני לא רואה את עצמי עם בעלי עוד 10-30 שנה
אני לא יכולה להיות איתו עוד שנה!
הלוואי ובעלי היה מבין
הלוואי ובעלי היה מקבל את השינוי שאני רוצה לעשות בחיי
גם אני מחכה שהזמן יעשה את שלו והשינוי יבוא בעצמו
באמת מחשבה של פחדנית....
אני מתפללת לפעמים שבעלי יתאהב במישהי אחרת
שהוא יזום את הפרדה...
אבל הוא מאוהב בי ולא מוכן לוותר, אך עדיין
צועק עלי משפיל אותי ומשאיר אותי לבד בלילות.
דיי נמאס, והזמן עובר.
לא רוצה לחיות ככה!!!!!

היי

סליחה שאני כורך מין בשאינו מינו...
לך ולערן יש קושי בקבלת החלטות וכנראה זה דפוס התנהגות שאתם סוחבים מילדות זה מסביר את הסיבה מדוע לא עמדת על הזכויות שלך בתחילת הקשר אז עוד היה ניתן להציל ובקלות, כיום זה שוב מעכב אותך מלקום ולעשות מעשה שיציל אותך מלחיות בהרגשה של חוסר,
לחכות שהעולם יעשה את המלאכה עבורי? משיח לא בא...וגם לא מטלפן!
הבחירה בידייך, תבחרי כל זמן שאת זו שיכולה לבחור...תבחרי לפני שמישהו אחר יחליט בשבילך מה לבחור!
אפשר וצריך ללמוד כיצד "לצמצם" את זמן קבלת ההחלטה לכאן או לכאן כי בסופו של דבר תצטרכי לחתוך ויפה שעה אחת קודם.

לי באופן אישי אין בעיה לקבל החלטות.
אני כבר החלטתי, אני רוצה להתגרש.
הבעיה שבעלי לא מוכן... מאיים עלי שיעשה סיפור גדול מהעניין.
יפיץ שיש לי מישהו ובגלל זה אני רוצה להתגרש.
לא מעניין אותי מה יחשבו עלי כולם, חוץ מאדם אחד
אבא שלי- יש לי כל כך הרבה כבוד והערכה אליו.
ויותר קשה לי לפגוע בו מאשר בילדי...
אם זה יסתיים רע אבא שלי יהיה שבור,
( אמא שלי נפטרה לפני שנה) ויש לו מספיק על הלב.
בכל מקרה אני החלטתי, עכשיו זה עניין של זמן עד
שבעלי יקבל את זה בהבנה, ונתגרש.
כולי תקווה שהוא יבין שגירושין זה לא סוף העולם.
(אצלו במשפחה 80% גרושים שסימו את הקשר בדרך קשה)
הזמן הוא המענה לכל התשובות!
נראה מה יהיה....

היי

אוקי יש לך כשרון הסברתי מצוין!
טעיתי בהבחנה – סליחה!

משתתף בצערך לא פשוט לאבד אמא והידיעה שאבא יכול להישבר מחמירה את הבעיה ומכניסה אותך באמת לדילמה רצינית-
כעת ניתן להבין יותר מה עובר עלייך ואולי זה מסביר את מה שקרה לך לאחרונה...אני חושב שיש קשר למקרה ששאלת...

עדיין לא הבנתי איך מצד אחד בעלך מאוהב בך ומצד שני למה את נותנת לו לצעוק ולהשפיל אותך?

בני,
לרוב אין לי קושי בקבלת החלטות בכלל. אולי כי לא עמדתי עדיין בפני החלטה כזאת. הבעיה היחידה שלי בקבלת ההחלטה היא הפגיעה בילדים. מעבר לזה כלום לא מחזיק אותי מעבר לזה. כך שקבלת ההחלטה כאן מעוכבת עקב החשש מהנזק הסביבתי של התהליך. לא מאוד חשוב לי מה הסביבה תחשוב עליי. האמת, שזה בכלל לא חשוב לי. רק הנזק הסביבתי עומד לנגד עיניי...
סיוון- גם אני כמוך , מתפלל שהיא תתאהב במישהו אחר. אולי תבוא ותתוודה על נטייה מינית כזאת או אחרת (-:. אבל אין ספק שאת הרבה יותר אמיצה ממני בנקודת הזמן הנוכחית....כבר אמרת לו שאת רוצה להתגרש. כל הכבוד לך. לטעמי זה הצעד הכי קריטי בעניין, הלא כן? להודות בפני הצד השני שאתה כבר לא מעוניין....משם אין כל כך דרך חזרה. לא?
איך אזרת אומץ להגיד לו כזה דבר? באיזו סיטואציה מעלים כזה נושא רגיש?

היי ערן
מה שלומך...

יפה שאתה מתחשב ברגשות של אחרים, כל הכבוד לך!
יפה שאתה מוכן להישאר בשביל הילדים אבל זה לא מספיק, לא מספיק לא עבורך ולא עבור אשתך ופוגע באופן ישיר גם בילדים, תשאל ילדים להורים פרודים או גרושים על התקופה הנ"ל.
אתה בוודאי מכיר את הפתגם - עדיף אמת שמזילה דמעה מאשר שקר שמעלה חיוך...ובמקרה שלך כפי שאני מבין גם אין חיוך...

תראה – אתה לא צריך אותי כדי לקבל רעיונות שידחפו ויעזרו לך להתגרש, בעצמך כתבת שאין בליבך תשוקה ואהבה לאשתך והוספת באותה נשימה כי לה יש חלק משמעותי בעניין.
יש לך זכות לרצות לחיות את חייך כפי שאתה חושב שמגיע לך אבל רגע לפני ראוי שתעשה בדק בית כמו למשל > מה לגביי החלק שלך?
איך הסתבכתם והגעתם למצב נורא שכזה?
איפה לקיחת אחריות על החלק שלך?
כי אם תגלה שהבעיה היא אצלך כדאי שתדע שאתה הולך לקחת את הבעיה איתך לזוגיות הבאה ואז לא יהיו לך תירוצים ואת מי להאשים...

זה לא סוד שאני דוגל בלנסות ולעשות הכל אבל ממש הכל, כדי לתקן את הטעון תיקון בתוך הבית ולא לברוח החוצה, מה גם שברוב הפעמים אתה עלול לגלות שזו אותה גברת בשינוי אדרת,

אני לא מתכחש לעובדה ומרגיש על בשרי עד כמה לא פשוט לחיות עם בן זוג אחד באותו בית לאורך זמן, זו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה,

אומרים - שאי אפשר לשנות את טבע האדם אבל אפשר ואפשר להתרגל ולהתנהג אחרת לרכוש דפוסי התנהגות חדשים למען מטרה חשובה, והמטרה היא שיהיה לך טוב במקום שאתה נמצא למרות הקושי ותחושת החוסר,

אני מאמין שיש לאשתך גם אי אילו מעלות שבגינן בחרת אותה בזמנו...הרי לרוב אין לך קושי לקבל החלטות...מעניין אותי לדעת מה כן עשיתם בתחילת הדרך שעבד ביניכם ומה גרם לכם להביא 3 ילדים לעולם...

לאן כל זה נעלם פתאום?

זה לא קל לומר ״ אני רוצה להתגרש״
הפעם הראשונה שאמרתי את זה היתה לפני כמה שנים.
לאט לאט עם הזמן הדחיפות של המשפט התקצרה.
וזה סיים כל ויכוח (המשפט, ״ אני רוצה להתגרש״)
קשה לי, ואפילו מאוד.
אך מקווה להתחיל את התהליך בהקדם
ולצאת לדרך חדשה....

אחותי מציעה ואפילו מתעקשת שאלך עם בעלי ליועץ זוגי
לבדוק ולראות אם לישאר יחד או להתגרש
אני חוששת שעניין הבחור שהתאהבתי בו יתגלה
ואז ההיה בבעיה.
חברה אמרה לי שהפסיכולוגית תגרום לי לחשוף הכל
על השולחן.
המשפחה משני הצדדים מבקשת לנסות את זה
כמוצא אחרון!
מה דעתך, ללכת ליעוץ?

היי


חברתך לא צודקת - את יכולה לספר לפסיכולוגית בפגישה "אישית" על הקשר האחר ולחייב אותה לא לומר על כך לבעלך. אבל עזבי חברות ואחיות עקשניות...
אם את איתנה בדעתך אז אין לך מה לבדוק וחבל על הכסף ועל עוגמת הנפש ששניכם תעברו בתהליך, טיפול זוגי דורש המון כוחות נפש וגם תנאי מוקדם של הפסקת כל קשר אחר עד שיתבהרו העניינים.

אני מבין את בעלך כי עד היום רק איימת אני "רוצה" להתגרש... וכלום לא יצא מזה (ד.א.את יודעת למה?) לכן הוא חושב שאת לא רצינית.

תבקשי ממנו לגשת לגישור בהסכמה בתקווה שתצליחי להעביר לו את המסר ע"י צד ג' שאת לא מעוניינת להמשיך את הקשר ואת רוצה לפרק את השותפות בצורה הכי יפה ונעימה שיכולה להיות בהתאם לנסיבות.

שימי לב שאני בכוונה לא כותב בהצלחה מכיוון שבתוך תוכי אני מקווה שבסופו של דבר תצליחו לשקם ולא להיפרד, כמובן שזו דעתי האישית בלבד ועל סמך מה שכתבת, אם ישנה אלימות מילולית או דברים אחרים שלא חשפת כאן אז באמת שיהיה לך בהצלחה.

שאלה קשה שהפכתי בראשי מיליון פעמים- האם לפנות לייעוץ או לא (ואשתי מפעם לפעם מעלה את העניין)- הפחד שלי הוא לא מזה שנושא האישה האחרת יעלה. הפחד שלי הוא שהאמת תעלה שם במלוא מערומיה- האמת הכואהבת שאני לא אוהב אותה. ושכלום לא יעזור. אז אולי זאת גם דרך לסיים- להעזר בצד שלישי על- מנת להוציא את האמת החוצה. אבל זאת לא מטרת הטיפול מראש מלכתחילה. המטרה היא לנסות הכל כדי להציל את הקשר. ואז השאלה היא האם את רואה בקשר הזה עתיד (ולפי מה שהבנתי ממך לא). נגיד ותלכו לטיפול, והמצב אכן ישתפר מעט. זה יספיק לך? תוכלי להעלים ולשכוח את הלא חוקי מחייך? תתאהבי בבעלך מחדש? פתאום תראי בו מישהו להזדקן איתו?
לגביי, אני יודע את התשובות לשאלות הנ"ל ולכן אני רואה כרגע בטיפול משהו מיותר...
לדעתי אי אפשר ללמוד לאהוב מישהו שאתה לא מסוגל לאהוב. אפשר לנסות ולחיות עם הידיעה הזאת, אבל זה כבר עניין לטיפול אישי, וזה מכבר מסיפור אחר (-:

כשאני חושב על ללכת לטיפול שכזה הר ברור לי שזה רק עבור הילדים. הרי כמו שכתבתי קודם- זה לא יגרום לי לאהוב ולהמשך לאשתי. ויש לא מעט מקרים כאלה, ואני מרגיש שאנשים מבחוץ שמנסים לייעץ מטוב לבם (באמת, לא בציניות) דוחפים לכיוון של לטפל בעניין הזוגי ויהי מה. כאילו מרגע שפגשת בנזוג פוטנציאלי בגיל עשרים ומשהו והתחתנת איתו והקמת משפחה- גורלך נחרץ. זהו, לא משנה כמה השתנית, כמה הרצונות שלך השתנו , כמה אתה זקוק למשהו אחר- זה גורלך ואתה חייב להתיישר על פי זה.
ואני בכלל לא מאמין בגורל...

קודם כל אני רוצה לומר לשניכם תודה!
תודה שאתם כאן בשבילי
תודה שאתם עונים לתגובות שלי
תודה שאתם מקדישים זמן ומחשבה על מה שאני כותבת
פשוט תודה!
ואני רוצה לעדכן אותכם במה שקורה אצלי
וכרגיל אשמח לשמוע את דעתכם!
במוצאי שבת האחרון חבר טוב של בעלי שיודע את מצבנו הזוגי
הגיע אליהו הביתה והתחיל מעין ״גישור״ בני לבין בעלי.
בעלי התעקש שהבעיות שלנו נובעות מהעובדה שאני
לא הולכת למקווה (שזה נכון)
ובגלל זה אני מרוחקת ממנו וכלום לא הולך לי.
ואני מתעקשת שהבעיות שלנו נובעות מהעובדה שהוא
לא ״שם״ בשבילי.
לאחר שיחה ארוכה בין שלושתנו הגענו להחלטה :
אני אלך למקווה והוא ( בעלי) יעזור לי יותר.
כולי תקווה שזה החלטה שהוא יקח על עצמו ברצינות
ושזה יעזור לנו. ולא נפרק את הבית.
סליחה שאני כותבת הרבה אבל ״ערן״ אני חייבת לשתף אותך:
ביום חמישי האחרון שיתפתי את ״המאהב״ שאני מתכוונת
להתגרש, ושפניתי למגשר.
אתה יודע מה הוא עשה?
התרחק- פשוט הפסיק לשלוח הודעות.
כאילו לא רצה להיות חלק מההחלטה.
ולא יצא קשר בכלל בטענה שהוא ״לא יודע מתי לשלוח הודעה״
חשבתי שיבין ויתמוך
לפחות שישמע למה ואיך אני מרגישה?!
אבל כלום, דממה מצידו.
ואז הבנתי שאם אתגרש הוא לא יהיה שם בשבילי
ולכן אני פונה ליעוץ זוגי
לא אשקר, המאהב פשוט מושלם בשבילי
אבל ברגע שזה הפך לקצת יותר רציני
הוא ברח.
אני שמחה שעדיין יש לי את בהזדמנות לתקן.
למעני ( לא רוצה להיות לבד)
ולמען 3 ילדי המקסימים
אני עדיין מאוהבת בבחור
אבל הוא לא שווה שאתגרש בשבילו.
ערן, אל תעשה שום החלטה פזיזה
ואל תתגרש למען אף אחת ( רק למענך)
אתה לא יכול לדעת אם ״היא״ תושיט יד
שתהייה חסר-כל.

וואו,
קודם כל אני מאחל לך המון בהצלחה עם בעלך ואני מקווה שאכן זה יביא למצב המיוחל- בית שבו כל אחד מרגיש שהוא במקום הנכון, שליבו שם.
שנית, הסיפור לגבי המאהב שנבהל וברח אכן לא קל. כלומר, מצד אחד צפוי היה שהוא יהיה שם בשבילך ברגע גורלי שכזה, וגם אם לרגע נבהל עדיין לא היה צריך להתנתק. מצד שני זה אכן מבהיל ויכול להיות שהוא מנסה לעכל...
בכל מקרה, אני מסכים לגמרי עם מה שכתבת- לא לפרק עבור מישהו אחר אלא עבור עצמך. גם אצלי, עם כל האהבה למאהבת והרצון העז להיות איתה (כולל הפנטזיות של החיים ביחד ושל לקום בבוקר יחד ועוד הרבה דברים ביחד...) אני לא מכוון לפירוק הדדי של שני הבתים. גם בגללי וגם בגללה. מספיק רפרוף בסיפורים המתפרסמים בפורום זה על מנת להבין שזה "תיק" לא קל. לא הייתי רוצה להיות מואשם אחרי כמה שנים כגורם שהביא לפירוק של בית...ולכן את מאוד צודקת- אם לפרק זה כי לא טוב לך!
אשמח לשמוע איך מתקדם עניין שלום הבית....
בהצלחה

הי מה קורה?
לא יודעת אם יוצא לכם להכנס לכאן
אם כן תנו סימן
ואשמח לעדכן ולהתעדכן
סיון!!!

היי

אני כאן ושם היכן שצריך אותי...
מחכים ומצפים לעדכון ממך...

דרך אגב נתתי לך אפשרות לפנות ישירות מייל שלי ו...

חג שמח - בני

בגדול החלטתי לא להתגרש, ללכת למקווה ולרצות את בעלי,
שיהיה שלום בית!!!
המצב כרגע רגוע, אני ובעלי מתקשרים טוב, האווירה בבית
חזרה להיות נורמטיבית
לגבי המאהב, אני מאוד מתגעגעת
מאווווד
זה כמו סם, זה מושך, ממכר, מענג, נותן תחושת היי
ולו לכמה שעות. וכשזה לא בהישג יד, אפשר לומר
שהתיאור של גמילה דיי שייך לתחושות שאני מרגישה!
(ואני אפילו לא מעשנת)
אבל מחזיקה את עצמי עד כמה שהוכל, ומקווה לא להישבר.

לגבי התכתבות במייל: אני צריכה לפתוח מייל פרטי
ברגע שאתפנה לזה, אשמח לשלוח הודעה!

מעניין אותי מה עם ערן
איך הוא ומה קורה אצלו!?

היי,
אני שמח לשמוע שדברים מסתדרים על פניו ומקווה בדבילך שאכן זה ימשיך כך. אני עדיין מבולבל, לא יודע עדיין מה להחליט ואיך. עדיין באותו הסטטוס, נשוי למישהי אך מאוהב ואוהב עד כלות מישהי אחרת. לא פשוט, כפי שאת יודעת בעצמך. הנושא של האם להשאר או להפרד עלה לאחרונה ביני לבין אשתי, כשבעצם היא אמרה לי שאם אני לא מאוהב בה ואין בי אש אני יכול לקום וללכת. עם כל הכאב. זה הכניס אותי לסוג של לחץ, כטבעם של אמירות והחלטות כאלה שיכולות לשנות את החיים ברגע. ושם זה עומד כרגע...

מה עם המאהבת?
מה המצב שלה לגבי הנושא ?
האם גם היא שוקלת לעזוב את הבית בשבילך?
או שרק לך זה עובר במחשבה?

היי,
טוב לשמוע ממך.
המאהבת אומרת שהכי הייתה רוצה לחיות יחד אבל שאין לה אומץ לעשות זאת לילדים. ואני מבין אותה. מבין ולא מבין, כי מצד אחד הזוגיות שלה רעה. מאוד. מצד שני, ילדים זה ילדים. אבל כבר הגעתי למסקנה שאם זה יקרה אצלי זה יהיה בגלל חוסר הההתאמה ביני לבין אשתי ולא בשביל מישהי, מקסימה ומתאימה ככל שתהיה. כמו שאת כתבת, אי אפשר לבנות על אחרים בכזה דבר קריטי. למרות שאני מכיר מקרים שבהם כן היה פירוק הדדי לצורך בנייה מחדש- אשריהם.
מה איתך? את שלמה עם הההחלטה שלך?

ההיתי רוצה להמשיך לדבר במייל
אז אם אתה מעוניין?! מה המייל שלך?

תני לי לנחש, גליתם חיבור מדהים, הוא פשוט הנפש התאומה שלך שלא ידעת שקיימת, יש לכם שיחות מדהימות, פתיחות מלאה והוא פשוט החלק המשלים שלך, נמשכת אליו בטרוף וכל הבלה בלה בלה הזה.

יקירתי את לא מאוהבת באיש את מאוהבת בפנטזיה שרקמת אצלך במוח, זה יכל היה להיות קרוב לודאי כמעט כל מישהוא אחר וכבר היית כותבת פה אותו הדבר פחות או יותר.

לאחר פרק זמן עם אדם מסויים נכנסים לשגרת החיים, אגב זה משתנה מאדם לאדם רק שנראה שאצלך זה קרה יחסית מהר. כבר הבעל הוא לא אותו אביר על סוס לבן שהכרת, הסקס נהיה פחות מרגש, הילד גם הוא לא תורם לזוגיות והבעל נהיה גם קצת פחות מושך, את יודעת מפליץ לידך, לא מרים את הקרש בשרותים, אולי השמין קצת, הקריח.

אבל תני לי לגלות לך סוד, כמו שזה נגמר לך מהר עם בעלך זה ייגמר לך מהר איתו, זה רק עניין של זמן עד שהשגרה תכלה גם את היחסים האלו וכמו שאני רואה אצלך את ממצה די מהר. הוא יתחיל להפליץ לידך, לא ירים את הקרש וכו וכו והמשיכה תרד ואז מה?

תעברי לבא??? תנסי לחזור לבעלך שיהיה כל כך פגוע ולא ירצה להסתכל בכלל לכיוון שלך???

הטענה שלי שאני רוצה להעמיד כאן לויכוח (ואת דוגמא טובה תומכת לכך) שאנשים לא בוגדים בגלל שרע להם בבית ואלו שבוגדים יש להם בדרך כלל בן זוג טוב.

הבגידה היא המפלט של אנשים שבאופן כללי טוב להם וחיים בצורה טובה ונוחה ובשגרה יחסית. למי שרע, מי שנאלץ להתמודד עם משברים, בעיות ריבים תסכולים וכאלו שאר ירקות אין את כוחות הנפש להיכנס למערכת חדשה אסורה עם מישהוא אחר.

תביני שאת חיה בסוג של פנטזיה ומה שאני יכול להציע לך בחום זה לצאת מהסרט שאת חיה בו ועדיף כמה שיותר מהר לפני שיהיה מאוחר ולפני שתיכנסו למיטה ותגרמי לנזק עצום ליחסים עם בעלך שהסיכוי לתקן אותו נמוך.

את כמו טייס במטוס קרב שנמצא בורטיגו והמוח משכנע אותו שכאן השמיים וכאן האדמה (שבעצם זה הפוך) והוא צריך להבין ולקלוט שהמוח מתעתע בו ועליו לאלץ את עצמו לבחור לסמוך על המכשירים במטוס ולא על תחושותיו.

במקום לרעות בשדות זרים ולחפש פנטזיות חולפות תנסי לעורר את היחסים עם בעלך, במיוחד על רקע העובדה שאת טוענת שבעבר נמשכת אליו, אז אני מבין מכך שהוא לא איזה יצור דוחה ואם זה לא הולך תנסי/תנסו לפנות אף לאיש מקצוע.

העיקר והכי חשוב לא ליפול למלכודת שהמוח שלך תפר לך.

לא שווה!!!
כל העולם נהרס !!!
המחיר לא משתלם !!!