עזרה.

שלום.. עברתי לפני חצי שנה בדיוק פרידה מאוד כואבת, שיברון לב שלא משחרר ממני. זו פעם ראשונה שאני מדברת על הנושא הבא כיוון שאני מרגישה כי הוא משתלט לי על החיים. היה לי בן זוג שנה וחצי, לא חבר ראשון, אך אהבה ראשונה..אהבה שהייתי מוכנה לוותר על הכל בשבילה אהבה שסינוורה אותי שנטשתי הכל מסביב כי רק הוא היה חשוב לי, הוא היה מרכז חיי.. בחודש האחרון למערכת יחיסם שלנו התחלנו לריב המון. תמיד השלמנו אחרי כל ריב והמשכנו לאהוב כמו משוגעים, עד ש.. ריב אחד הוא החליט לסיים הכל. יום אחד אהבנו וביום למחרת הואסיים את הקשר כאילו מעולם לא היה. לא שמעתי ממנו ולא ראיתי אותו מאז. הייתי שבורת לב והיה לי קשה לחזור לעצמי.. מאז קרו לי דברים שברצוני לציין: כחודש לאחר שנפרדנו הכרתי בחור ונכנסתי למערכת יחסים איתו עד עכשיו )נמשכת כבר 5 חודשים) נכנסתי למערכת יחסים הזו פגועה ולא מפסיקה לדבר על מה שהוא עולל לי..נכנסתי למערכת יחסים הזו מבלי להרגיש באמת שאני מתאהבת או אוהבת את הבחוא..פחדתי מאוד להשאר לבד. אני חושבת שהוא מאוד אוהב אותי אבל תמיד עולה בי המחשבה שהוא הולך לסיים את הקשר. שהוא יהיה זה שיסיים את הקשר. כל פעם לפחות פעם בשבוע אני מרגישה שהוא מתרחק ממני ושהוא "לא כמובהתחלה" ואני כל הזמן מטיחה בו את זה ורבה איתו על זה שהוא "לא מספיק מתייחס או מתקשר" והוא כל פעם מחדש אומר לי כמה הןא אוהב אותי וכמה אני טועה. דבר נוסף: במשך כל ה5 חודשים שלנו יחד אני חולמת לפחות 4 פעמים בשבוע שהוא עוזב אותי או שאני נפרדת ממנו בבכי והוא שלן עם ההחלטה שלי בחיוך. החלומות האלה גורמים לי לקום שוב להרגשה הזאת ש"הוא לא באמת אוהב אותי".
דבר אחרון והכי חשוב: מאז השברון לב שחוויתי היחסים עם אמי השתנו מקצה לקצ. או שלפחות כך אני רואה זאת. היינו יושבות כמה פעמים ביום והייתי שופכת את לבי בפנייה..היא הייתה מייעצת לי ומדברת איתי ואפילו עזרה לי לעבור את השברון לב הזה בחיים. בזמן האחרון ב5 חודשים האחרונים אני מרגישה שאין לה עניין בי כבר שאני כבר לא יכולה לפתוח את לבי בפניה שהתרחקנו מאוד וזה הוביל כבר לאפליה ביני לבין אחיי. אני מרגישה שהיא מעדיפה אותם על פני ושאני הדבר האחרון קמעניין אותה. מרגישה שהיא שכחה אותי מאחור... אני מרגישה את זה גם כלפי שני אחיי הגדולים (אנו 2 בנות ובן) אני מרגישה "מחוץ למעגל" שהם מנדים אותי וכבר לא משתפים אותי בחייהם. שממש התנתק הקשר, ומרגישה את זה גם כלפי חברות שלי..ממיותר לציין שאני מאשימה את הבחור ששבר לי את הלב בכל מה שאני מרגישה ושהבטחון העצמי שלי יירוד מאוד! אני בת 23 מרגישה שאיבדתי את עצמי ואת הסובבים אותי ואני מנסה להבין מה עובר עליי. נמאס לי להטיח באנשים שקרוביפ אליי וחשובים לי שהם "לא אוהבים אותי ואני כלום בשבילם". מדוע קשה לי לסמוך עליהם שהם באמת אוהבים אותי ושבאמת אכפת להם ממני? אני מתסכלת את אמי בכל ההטחות האלו.. בבקשה אני צריכה עזרה.