רוצה להפרד. לא מוצא את האומץ

אני בן 34 בזוגיות מאוד ארוכה (הראשונה שלי) מאז הצבא. כבר מתחילת הקשר היה לי קושי מסוים עם אשתי, אבל הזנחתי את זה בגלל הדברים הטובים. היא דווקא מרוצה (עד כדי מריבות קטנות וטיפוסיות, זה לא שאני מושלם...).

בשנה האחרונה, אולי בגלל הגיל, הבנתי שאין לי עוד הרבה זמן להחתיל פרק ב' בגיל צעיר, והחרדות לבלות את שארית חיי איתה הולכות ומחריפות, עד לרמה שזה פוגע לי לעיתים בתפקוד היומי.

יש לנו 2 בנים, והיא עכשיו בהריון חודש 4 (לצערי הרב, זה היה תאונה) מה שהופך המצב למסובך פי כמה. אני יודע שאם לא היו ילדים ובית משותף כבר הייתי מזמן גומר את זה.

מה אני אמור לעשות? אני ערב אחד יצאתי ולא התכוונתי לחזור, אבל היה לי כל כך קשה מחוץ לבית שלי ורחוק מהילדים שלי שחזרתי, ואיכשהו שכנעתי אותה (שוב שיחה כזו...) שננסה לפתור את הבעייה (אני כבר לא מאמין בזה, ניסינו וזה לא עובד מבחינתי. אמרתי את זה בשביל לקנות עוד קצת זמן בבית).

איך עושים את זה לעזאזל? זה נורא קשה!
לאן הולכים בלילה הראשון שנפרדים? איך ממשיכים הלאה עם הילדים באותו שבוע? מה אומרים לכל המשפחה (הם יהיו בהלם, אנחנו תמיד נתפשנו כ"זוג מושלם"). איך אני אתמודד עם עצמי שהיא בהריון ויהיה בקרוב תינוק?
אני הייתי שמח אם היא זו שהייתה הולכת מהבית, משאירה אותי עם הילדים (אני רגיל לטפל בהם לבד), עם המיטה שלי, עם הבית שלי שאני אוהב.