בעלי בוגד בי וקשה לו להיפרד ממנה

שלום מופי, אני כותבת לך, באותו מצב בערך. גם אני נשואה כבר 20 שנה, ולנו 4 ילדים. אצלי הייתה מעורבת גם אלימות מצדו, ויותר מפעם אחת. אמנם אין לי הוכחות לבגידה, אבל אני יודעת שהיא קיימת. אני מכירה את ניתוקי הטלפון, הסמ'סים בלילה, ה"העלמויות" המסתוריות... את הכל אני מכירה. ניסיתי לשכור חוקר, אחרי יומיים של חקירה, נגמר לי הכסף... והוא ערמומי, בעלי. עבד גם על החוקר.
אני כבר לא מחכה לכלום. לא ש"יפרד ממנה", ולא ש"יתייחס יותר יפה", ולא ש"יתן לי את מה שמגיע לי בתור אשתו". אני כבר התייאשתי מהכל.
אז מה היית מייעצת לאחת כמוני? להתגרש? לא להתגרש? (אגב, עכשיו הוא בחו"ל באחת מנסיעותיו הרבות)

שרה את יודעת שרק הזמן פותח לך את העיניים אני עוד רציתי לסלוח לו והוא חוצפן ראה היא אוהבת אותי וערב אחד ביקש ללכת אליה ולדבר איתה אבל על הנושא להיפרד ממנה לא העלה היום אני כבר לא שואלת לאן אתה הולך כי ברור לי שאליה הוא הולך וברור לי שזה נגמר אם כול הקושי והכאב אני פשוט רוצה שיהיה לי יותר טוב יהיה קשה אבל פשוט אני לא יראה אותו נכנס ויוצא זה הורס אותי עוד יותר ובענין שלך המקרה מאוד דומה ובעלך מישהי אל תהיי חלשה ותתגרשי תמשיכי לכתוב לי אשמח לדבר איתך

תודה רבה מופי. אני חושבת שזו פעם ראשונה שמישהו אומר לי או כותב לי שהוא "ישמח לדבר איתי"... על זה... האם גם את סובלת מאלימות? כתבתי פה גם בעבר, וגם בפורום של האלימות במשפחה.
יש לי ילדים גדולים, מתבגרים. אבל גם קטנים. אני טיפשה ואני יודעת את זה.
כיום אני במצב לא טוב, כבר די הרבה זמן. בוכה המון, לפעמים סתם ככה הדמעות באות ויוצאות להן. אני מחזיקה את עצמי כדי לתפקד, כי יש לי גם תינוק שצריך לטפל בו. אבל את מבינה, שהכל מונח על הגב שלי. לפעמים יש לי מן חשק כזה עכשיו לגמור עם הכל וזהו. ולפעמים אין לי כוח אפילו להתחיל לתכנן משהו, אז אני עוזבת את הכל כמו שזה.
לבעלי לא אכפת אפילו במילימטר מה עובר עלי. הוא לא רואה אותי, לא סופר אותי. ואולי זה מה שהכי מעליב.
עם אנשים אחרים הוא נחמד, צוחק, מחייך, סבלני, קונה מתנות...
ואתי? אם הוא בא ולא מתחיל לצעוק, אני אומרת תודה...
זה מה שיש.
תודה רבה לך מופי. לי כבר אין תקווה. אבל את - לכי משם, וכמה שיותר מהר. ובלי להסתכל אחורה.

איך את מעיזה להרים ידיים? ואינך יודעת שאת כוחו לשבור אותך הוא שואב מהתנהלותך, מזה שכל פעם שוב ושוב מאפשרת לו לשבור את רוחך?
ואיזו דוגמא נותנת לילדיך? של אישה מפוחדת שלא מסוגלת להגן על עצמה ועל ילדיה? תגידי, כך גם רוצה לראותם אותם מתנהלים בבגרותם? כבויים, מפוחדים וללא תקווה?
קחי את עצמך בידיים. אין שום סיבה בעולם לסבול אלימות בגידות והשפלות.
מגיע לך חיים טובים יותר. גם לילדיך. כי מי שחושבת כמוך שאין לה יותר למה לצפות בחיים ושאין תקווה סימן שהגיעה לתחתית. ומשם אפשר רק לעלות.
תתחילי לגלגל את העניין (תחשבי במי יכולה להיעזר. בטוחה שיש) וצאי ממעגל הדיכאון וחוסר התקווה.
קדימה, מה יש לך להפסיד? את האומללות והעליבות של חייך (וחיי ילדיך)?

אני מאמינה שלעולם לא חווית מצב של חוסר תקווה ויאוש. אשרייך וטוב לך. באמת ומכל הלב, ובלי אפילו טיפה של קנאה או ציניות. באמת, נשים כמוך הן אלו שנותנות לנשים כמוני תקווה שאפשרי להיות אשה מאושרת.
אבל אל תגידי "איך את מעיזה", כי אין לי פה בחירה.
אם הייתה לי בחירה, ניתן היה להעביר עלי ביקורת על הבחירה שלי להשאר במקום בו אני נמצאת.
אבל זה בסדר. זה מקום שאת כנראה לעולם לא תביני, וטוב שכך.
תודה על דברייך. אני באמת מודה על ההתייחסות.
תשמרי תמיד על עצמך ועל יקירותייך.
שלך,
שרה.

שרה כואב לקרוא את מצבך אבל את כותבת שאת נמצאת במקום שאין לך בחירה, אז לפחות התחזקי ודעי שכל הבנות איתך חשות את כאבך, ומחבקות אותך באהבה.

שרה כואב לקרוא את מצבך אבל את כותבת שאת נמצאת במקום שאין לך בחירה, אז לפחות התחזקי ודעי שכל הבנות איתך חשות את כאבך, ומחבקות אותך באהבה.

(אחרי שהחלטת שאין לך ברירה אלה לחיות חיים של אומללות וחוסר תקווה).
לידיעתך יודעת איך זה להרגיש מובסת ומיואשת, לראות הכל שחור וקודר. ומבינה אותך. מבינה את המצב הנפשי, את הכאב, את חוסר האונים, את היאוש, את הדיכאון, את הרצון לברוח ולשכוח מהכל. אם כך את מרגישה - אכן הגעת לתחתית. ומפה יכולה רק לעלות. תגייסי קצת כוחות נפשיים לעמוד מולו, קצת אומץ לבקש עזרה, קצת רצון לחיות ולא רק להתקיים בעליבות. קדימה, יש לך המון מה להרוויח.

אני לא מבינה אותך את מייעצת לאחרים לעשות צעדים ומה איתך? מה הפחד שלך לעשות צעד אם הוא לא סופר אותך ולא מתייחס אלייך למה את נשארת אל תעשי את הטעות שלי פשוט נוח לך להישאר לכן את לא עושה כלום וחבל ככה שנה שלמה אני עשיתי לא רציתי לראות לאן הוא נעלם שנה שלמה חשבתי חברים או שהיה לי נוח לחשוב ככה

רציתי לתת לכן את נקודת מבטי:
אמא שלי נמצאת באותו מצב כמוכן בדיוק (אני בת 26, היא בת 53). כל הילדות שלי היא רצתה להתגרש ומעולם לא העזה לעשות זאת. אני זוכרת את עצמי בתור ילדה קטנה מתחננת לפניה שתתגרש אך לא העזה. כל הילדות שלי התפללתי שהם יתגרשו.
מה יצא לה מזה, מה יצא לי ולאחי? רק גרוע יותר. חיינו בבית שאין בו אהבה, אין בו סיפוק ואין בו שמחה. רק צרחות, צרחות וצרחות. ריבים, טינה, דמעות, כעס, עליבות, אלימות, מה לא.
אבא שלי בגד בה. היא צרחה, רדפה אחריו בבית עם מגבת, שומרת לו עדייו ים של טינה ובכל זאת לא מעזה. אבא שלי שונא שינויים, מפחד מהם פחד מוות, אז למרות שאני בטוחה שלא טוב להם יחד הוא עדיין משקשק ומגרושים ולא רוצה את זה.
אז מה טוב במצב הזה? שאני כל חיי רואה מול עיני אישה חלשה שלא מסוגלת לקחת את עצמה ולמרות כל הקשיים לעמוד על שלה ולדרוש קצת אושר? כן, גם היא טוענת שאין לה ברירה (עזבה את לימודיה ונשארה שנים בבית עם הילדים, אין מקצוע ואין עבודה, לא בוטחת בעצמה שתצליח להרוויח מספיק כסף). אבל אני לא מקבלת את זה, אני פשוט לא יכולה כי בגלל חוסר הכוח שלה, אני ו-4 אחי קיבלנו ילדות אומללה והורים שאין כלפיהם טיפת הערכה (בתחום הזה כמובן, אני מעריכה ואוהבת את הורי בדברים אחרים!!!).

זהו. רק רציתי שתדעו שהחלום הזה של "להישאר ביחד למען הילדים" הוא שטות גמורה והטיעון שאני הכי מתנגדת אליו. מלבד זאת, גברים בדרך כלל אינם אוהבים שינויים. הם רוצים לרקוד על שתי החתונות ולהשאיר את העוגה שלמה (: אל תהיו חלשות מספיק כדי לאפשר להן את זה. אם לכן עצמכן אין את הכוח לקום ולעזוב - אז לכו ותעשו מה שבא לכן, בדיוק כמו שהוא עושה!! תצאו עם גברים אחרים, תבלו, תהנו, אל תאבדו את השמחה של החיים שלכן בגלל חמור שטוען שהוא הבנזוג שלכן!!!

אצלנו גם היה מצב כלכלי גרוע ככה שגירושים לא עלו בחשבון שום סיכוי שמשכורת המינימום של אבא שלי תחזיק שתי דירות.

לכל הנשים עם מצוקת הבגידה, לכל אילו שאין להן ברירה, לכל המייעצים והמייעצות מתוך בחירה,
שימו לב לכתבות שכתבתי, על אפשרויות ופתרונות למצוקת הבגידה.
תזכורת תמצאו בדף שלפניכם מסוף דצמבר. הכתבות נמצאות באתר זה בדף של: Beok -"מין, יחסים, זוגיות".
רוטרי יששכר מומחה למיניות האדם (כולל אהבה, בגידה, ונטישה).

שלום מופי

לשאלתך מה עושים?
התשובה תלויה בך, האם את מוכנה להמשיך כך?
אם כן, אל תעשי דבר.
אם לא, עלייך להציב תנאים ברורים במטרה לשקם את הזוגיות ביניכם
נראה לי שבשלב זה כדאי שתפנו לייעוץ מקצועי מסודר, שיחייב את שניכם להיפרד מהרגלים רעים שרכשתם עד כה, לפיהם אתם מתנהלים.
אם שניכם לא תתאמצו לשנות את המצב, מתוך רצון לקיים זוגיות בריאה
ייתכן ותאלצי לדרוש ממנו גם לפרק את הזוגיות.

בהצלחה,
גלאי סיגלית
ייעוץ זוגי

עבר שנה וחצי מאז שכתבתי היו לנו דיונים לגט אחריי הבגידה בסופו יצאתי אם הסכם גירושין אבל הסיפור אם הבית גרם לדיינים להשאיר אותו בבית מאחר שאבי הוא זה ששילם את כול המשכנתא ובנוסף חתמו לו אצל עורך דין שהדירה היא שלו ואנחנו שוכרים אותה ממנו אבל הוא בשיא חוצפתו אמר לדיינים אין לי לאן ללכת ועד שלא יתברר של מי הנכס אני נשאר בבית וכול אחד יחיה את חייו כמובן שזה לא היה כך לאחר הדיון האחרון הוא הפסיק להתראות איתה ונשאר בבית יצאנו לבלות מספר פעמים ביחד הוא מראה סמנים של התנצלות וחרטה אבל לא רוצנ לדבר עליה ועל הטעות שעשה החיים הפכו לשיגרה עבודה בית קניות. נולד לי נכד הוא הגיע ללידה וראה את הנכד אך שהגיע זמן הברית הוא ביקש לדעת מי יקבל את השם והילדים סירבו לתת לו את הכבוד מאחר שהוא ניהל רומן אם אישה אחרת עכשיו נזכר שיש לי ילדים העניין נגמר במריבה והוא מסרב לפגוש אותם ולא רוצה לראות אותם בביתנו הוא טוען שנפגע מאוד הזמן חלף ואבי הגיש תביעה על הבית וכרגע זה נמצא שהגרפולוג טען שהחתימה שלו על המסמך למרות שהוא טוען שזה מזויייף יש לנו עוד כמה חודשיים לפסק הדין על הנכס עכשיו הוא כתב מכתב לבית הדין הרבני שבו הוא מבקש שלום בית מלא מצידי למרות שביקש לפניי כחצי שנה ואמרתי לו שאני לא סוגרת את התיק עד אשר הוא יוכיח לי שהוא יעשה הכול למען השלום הבית הוא כרגע מתחנן שאני אסגור את התיק ומבטיח שאחריי זה הכול יחזור לקדמותו אני מבולבלת מפחדת לסגור ואחריי כך הוא יעשה מה שבא לו אבי מתעקש להוציא אותנו מהדירה וכמעט מאד אחוז שהנכס יעבור ליידו איפה נלך הוא מסוגל להגיד לו בואי נשכיר חצי חצי אני עובדת אומנם אבל המשכורת לא מספיקה לי לכלום מה שעוד להשכיר איתו בית אני עיזרו לי אני לא יודעת מה לעשות מצד אחד מפחדת שיעזוב שוב אני רגועה שהוא איתי אני עדיין אוהבת אותו למרות הכול

אני מאחלת לך שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר תהיי חזקה. למה אבא שלך רוצה לקחת לכם את הדירה? כי הוא לא רוצה את בעלך? תעריכי את זה שהילדים לצידך זה לא מובן מאליו.