לא אוהב. להתגרש?

היי, אני בן 30, נשוי 5 שנים, אב לילדה ואחת בדרך. היות ואני דתי/חרדי (אפילו שהגעתי לפורום הזה), התחתנתי בשידוך, והזמן המוגבל של הפגישות בתוספת ההתלהבות הראשונית הובילו אותי להתחתן בשמחה. עם הזמן אשתי חשה שאיני מקשיב ומתעניין או מגלה אהבה. אני מצדי, עד היום חש כלפיה אמפתיה, אכפתיות ורצון לדאוג לה, חוויה משותפת טובה, אבל חסרה כימייה בבסיס. לעולם אני לא יכול ליהנות משיחה איתה. יש פער אינטלקטואלי גדול, והיא רק תספר בפרטי פרטים על חוויות שבעיניי משעממות, ואני מצדי ישעמם אותה כשאפתח דיון אינטלקטואלי כלשהו. יש פער שאינו ניתן לגישור. אמנם בתחילה זה היה מוביל למריבות, אבל התאמצנו שללכת זה לקראת זה כך שאני מעמיד פנים כמקשיב והיא מקצרת, אבל באופן כללי אין לנו הנאה בשיחה.
האם לדעתכם זה מוסרי להתגרש, כשאני יודע שזה יהרוס לה את החיים ומן הסתם יפגע מאוד בילדים? מצד שני, אני לא רואה שום אפשרות אחרת.
תודה על הבמה ועל האפשרות לחלוק אתכם את הסיפור.