בעיה רצינית

אף פעם לא כתבתי בפומבי את מה שעובר עליי.
גם עכשיו, בזמן כתיבת שורות אלה, אני לא מאמינה שאני כותבת או נמצאת במצב הזה.
אז כן, בעלי מהמר.
לא סתם מהמר, מהמר כפייתי.
אוי אלוהים כמה שזה גרוע. למי שלא מבין מהצד, זה מאוד מאוד גרוע.
לי לא היה מושג כמה שזה רע עד שהתחלנו לעבור את הגיהנום,ועדיין עוברים עד עכשיו.
אני ובעלי יחד עבר שש שנים ונשואים ארבע וחצי.
אני אוהבת אותו יותר משאפשר להסביר במילים. מטורפת על הריח שלו, הנשיקות שלו-פשוט מאוהבת קשות.
גם הוא אוהב אותי, אין לי ספק בכלל. זו בכלל לא הבעיה או התלבטות.
ההימורים פשוט פוגעים בכל דבר טוב שהיה לנו בקשר.
בהתחלה זה היה קטן יותר, או אולי זה רק מה שידעתי. אבל לאט לאטזה תפח וגדל ובכל פעם שרבנו בגלל זה ודרשתי שיפסיק היה לו תירוץ למה זה לא התמכרות ואיך שהוא שולט בזה לגמרי. החובות לא איחרו לבוא.. אף פעם לא התקדמנו בחיים כי תמיד הוא הפסיד כסף. כל פעם אחרי מריבה ארוכה ובכי מיצידי הוא מבטיח שזה נגמר. אבל ברור שזה לא. פעם הייתי אופטימית, ואפילו הלכנו לטיפול.. במהלך הטיפול הוא כבר הימר שוב. כל פעם הצלחתי לסגור את החובות שלנו ופתחנו דף חדש... אבל זה לא החזיק מעמד. האמון בנינו הרוס... ובלי אמון איזה מין מערכת יחסים זו נכון?
היום כבר איבדתי תקווה שהוא יצא מזה.
הוא כל כך חכם ואני אוהבת אותו כל כך... ואני יודעת שהוא לא רוצה להיות שקוע בבעיה השטנית הזאת... אבל מצד שני אני מרגישה שהוא לא נותן מאה אחוז ובינתיים החיים שלנו, שלי, תקועים.
גירושים עברו לי בראש מספר פעמים, אני מודה, ואולי זה באמת הדבר הנכון לעשות...
כשהייתי אצל מישהו לייעוץ זוגי, הוא אמר שאני צריכה לעזוב אותו... וחשבתי לעשות את זה..אבל איך נוטשים את האהבה של החיים שלך? ולדעת שהוא יהיה לבד עם הבעיה הזו? ושלא יהיה לי אותו יותר...? זה קשה מנשוא