הבדלי גישה -נשים וגברים, כאשר נבגדו

אכן השוני הבן מגדרי בהתייחסות לנושא הבגידה קיים ומרתק ובהחלט נשמח לקרוא עוד פוסטים בנושא מפרי עטך.

אגב למי לדעתך קל יותר לסלוח לנשים או גברים ומדוע?

אני שמח שאנחנו כבר לא אויבים, זה לכשעצמו מצוין.
לשאלתך, התשובה היא כדלקמן: אם הגברים משכנעים (וזה לא קל) את הנשים, שאלו היו רק יחסי מין עלובים ולא היה בזה רגש....ואת הרבה יותר טובה ממנה במיטה....מרבית הסיכויים שהן תסלחנה, אך לא בהכרח תשכחנה.
אם הנשים משכנעות את הגברים שזו הייתה רק התאהבות חולפת, ללא מגע כלשהוא, הם עשויים לסלוח ואפילו ...לשכוח. בניגוד לנשים שהן אינן שוכחות.
זה באשר לסטטיסטיקה. במציאות, כל אחד ואחת פועלים ע"פ אישיותם, ללא קשר למגדר שלהם.
אגב, שכנוע הוא רק שכנוע, הוא לא האמת בהכרח.....

רוצה להגיד שההבדל בין גברים לנשים זה הזכרון? שנשים גם אם הן סולחות-זוכרות. וגברים-שוכחים? (חושבת שמדויק יותר להגיד שמדחיקים ולא שממש שוכחים). טוב, יש בזה משהו.
רוצה לציין עוד דבר לגבי זוגות שנשארים יחד אחרי בגידה: יש הבדל מהותי בין סליחה לבין הבלגה. חושבת שברוב המקרים אנשים מוכנים להבליג על הבגידה כדי שאפשר יהיה להמשיך ביחד אבל לא ממש למחול ולסלוח. ומתחת לפני השטח יש רגשות שמדי פעם מרימים את הראש, מתפרצים החוצה ומפירים את השלווה הזוגית השברירית. הזוגיות לאחר גילוי בגידה לעולם לא תהיה אותה זוגיות (לטוב ולרע. ברוב המקרים) ולזה שגבר יספר ש״ההיא״ היתה רק סקס או שאישה תספר ש״ההוא״ לא שכבה איתו/לא טוב במיטה/יש לו קטן- יכולה להיות גם השפעה הפוכה. ״מה, בשביל דבר כל כך לא משמעותי היית מוכן/ה לסכן את הזוגיות/לבגוד/לגרום לי לסבל נוראי? סימן שאינך אוהב/ת אותי באמת״. (כמובן שגם הפוך זה לא עובד: אם מודה שהיתה אהבה/ רגשות/ סקס אלוהי).
כי איך שלא נסובב את זה בגידה זו בגידה זו בגידה.

קודם כל מעולם לא היינו אוייבים.

הייתה ועדיין קיימת בנינו אי הסכמה בנושא מסויים הידוע לך, שלצערי הסלימה מעבר למידה.

אנו יכולים להסכים שלא להסכים ועדיין לשמור על הזכות להעיר האחד לשני בצורה שאינה משתמעת לשני פנים אך בצורה מכובדת ומכבדת וזאת מבלי להיגרר לאיומים ולאיומים שכנגד.

לגבי הנושא שאנו דנים פה אני מעט חלוק עליך, אתה טוען שכדאי ורצוי לשקר לצד הנבגד על מנת להמעיט בחשיבות היחסים שהיו וכך להשיב את הדברים למסלול הרצוי.

אני טוען שבגידה היא פגיעה כל כך חמורה ודרמטית באמון הזוגי שלא צריך להוסיף עליה שקרים ואי אמירת אמת נוספת על מנת לעדן את הארוע.

קח תרחיש שהגבר אומר לבת זוגו שנבגדה שהאשה איתה בגד הייתה מבחינתו סוג של "זונה" שהוא "עשה בה שימוש" רק כדי לפרוק את צרכיו. ונגיד לצורך העניין שהאשה "אוכלת" את התיאור הזה. במידה ובדרך לא דרך ייחשפו מכתבי אהבה ששלח אותו גבר לאותה אישה, מה אז יהיה?

הזוג הזה עשה כברת דרך ארוכה להשיב את האמון בניהם, חשיפה של סוג כזה של שקר יכול להיות חרב פיפיות ובומרנג ולהחשב כלפי בת הזוג הנבגדת שאיך שהוא הצליחה להתגבר על הארוע כבגידה נוספת.

אם אשתו של הבוגד גילתה את דבר הבגידה תאמין לי שהיא תגלה גם בדרך לא דרך דברים נוספים. לשקרים יש דרך מופלאה להיחשף בסוף. לא ייתכן להתחיל לבנות מחדש אמון ע"י אמירת שקר. יש לשים את כל הארוע על השולחן עם כל הקושי של העניין ולהתחיל בפירוק המוקשים בדרך להשבת החיים למסלולם התקין ככל שהוא יכול להיות תקין.

לכן אני לא טוען שהבוגד לא צריך לנדב מידע בהתנדבות על האירוע אבל חובה עליו לענות בכנות את האמת לשאלות ששואל בן הזוג שנבגד שלא מצפה לקבל אסופת שקרים נוספת.