זקוק נואשות לעזרה חלק ב'

תמיד עשה לה עצוב שרע לי. תמיד אמרה שהיא לא עשתה את זה בכוונה ושזה פשוט קרה ,ושמגיעה לי מישהי יותר טובה ממנה.
זה לא ניחם אותי במיוחד. במחינתי הקשר איתה זה לא עוד קשר רגיל שנגמר. 8 שנים איתה, זה כאילו גדלנו ביחד והתעצבתי איתה לאדם שאני היום. זה מרגיש כמו לאבד חלק מעצמי.
אני נאלץ לציין שזאת לא הפעם הראשונה שמשהו דומה לזה קורה. בממוצע כל 2-3 היה לנו משבר גדול בקשר.
בדרך כלל היה מעורב גם גבר אחר בתמונה. לי לא היתה מישהי אחרת בכל התקופה שלנו יחד.
אבל תמיד נלחמתי עליה והיא חזרה אלי והיה לנו טוב. עד המשבר הבא.
הפעם זה היה באמת כואב כי בשלושת השנים שגרנו יחד לא היו משברים רציניים (למעט כל מיני ריבים לפעמים). וכמובן שבדיוק התחתנו אז בכלל לא ציפיתי לשום דבר רע.
ניסינו ללכת לטיפול זוגי אבל זה לא אבד. המטפלת צידדה בי בגלוי שזה גרם לאשתי לאבד את החשק להמשיך. היא הרגישה ששופטים אותה.

לפני כמה ימים די אילצתי אותה לנתק את הקשר עם המאהב. ניתוק מוחלט בכל הדרכים האפשריות. הסברתי לה שבשביל שזה יעבוד בינינו חייבים לנתק את הצלע השלישית מהמציאות שלנו.
היא הסכימה ועשתה זאת. וכשזה בוצע שאלתי אותה בכנות מה זה גורם לה להרגיש. פספוס? הקלה? בילבול?
ואז היא נשברה והזילה כמה דמעות. אמרה שהיא אוהבת אותו. כאן הבנתי שהכל די אבוד ולא יעזור כלום...
מצד אחד הצעד המתבקש הוא ללכת לרבנות ולהתגרש ולעבור דירה לבד ולחלק חסכונות ורכוש והכל.
אבל מצד שני אני עדיין אוהב אותה ויש בי חלק שמוכן לסלוח על הכל, העיקר שהיא תואהב אותי ותבטיח שבחיים דבר כזה לא יקרה יותר.
המציאות של להתגרש ממנה ולהתנתק לתוך בדידות בבית אחר, זר ומנוכר, היא בלתי נסבלת.
כל התקופה הזאת הדיכאון אוכל אותי ואני מתקשה לתפקד ביום יום.

באמת שלא יודע איך להמשיך מכאן...
אני מיואש ומתוסכל ואין בי את הרצון והכוחות והאומץ לסיים את זה. ומצד שני גם היא לא בדיוק לוקחת יוזמה ועושה משהו קונקרטי.
איך לעזעזל ממשיכים מכאן ואיך אפשר להקל על המצב?!
אהיה אסיר תודה לכל עזרה או טיפ או עצה שתוכלו להציע... אני על הסף כאן!