חבר שלי עזב אותי

אני בת 22 והיה לי בן זוג במשך תשעה חודשים. האהבה פרחה והכל היה בסדר גמור- סקס מעולה, דיבורים על עתיד משותף והרבה הבנה. לא היו לנו ריבים עוצמתיים ותמיד הענקתי את מה שיכולתי והוא גם העניק לי. לפתע בחודש האחרון התחלתי להרגיש שמשהו לא מסתדר- כמות הסקס פחתה והוא רצה הרבה פחות מגע והרגשתי שהוא מתעצבן כשאני מתקשרת. החלטתי שאני פותחת את הנושא והתחננתי אליו שיספר לי כבר מה עובר עליו. הוא אמר לי שהוא לא יודע והוא מאוד מבולבל בזמן האחרון ולא בטוח בכלל במקום שהוא נמצא בו והוא מרגיש שאנחנו תוקעים את החיים אחד של השני במקום להתקדם ביחד. טען שהוא כבר חושב על זה הרבה זמן וביקש לחשוב 3 ימים. הסתיימו הימים ולא הייתי מסוגלת יותר לשבת ולחכות והתקשרתי בעצמי והוא אמר שהוא החליט שזה נגמר. יום למחרת הוא הגיע לקחת את הדברים שלו ואמר שהוא יודע שהוא יתחרט על הכל. הוא אמר שהוא יודע שהוא יהיה נשוי עם ילדים ויסתכל אחורה ויבין שאיתי החיים שלו יכלו להיות טובים יותר אבל הוא מרגיש שמשהו לא הולך ביני לבינו, טוען שהוא לא יכול להסביר לעצמו את הרגש הזה. ציין שעדיין יש לו רגשות כלפיי אך לא כמו פעם. אתמול הוא הגיע לקחת את הדברים שלו ומאז לא דיברנו כלל, משמע שבשבוע האחרון לא היה בינינו קשר כמעט. הוא ביקש ממני שלא אשנא אותו ולא אכעס עליו ואנצור בליבי את הרגעים הטובים שלנו ביחד.
אני מבחינתי מאוד רוצה לחזור אליו, אני חושבת לעצמי האם לא אכפת לו ממני יותר? האם אני לא חסרה לו אחרי כל הקשר שהיה לנו? אני לא אוכלת, לא ישנה ורק חושבת על הרגע שהוא יתקשר אליי ויגיד לי שהוא התחרט.
האם יש פעולה מסוימת שאני יכולה לעשות על מנת לנסות להחזיר אותו אליי? אני לא רוצה להראות נואשת ומסכנה (כי ברור לי שזה לא מה שיחזור אותו אליי) אבל אני כן רוצה שיבין שלא משנה מה, אני לצידו בכל מצב ואני אעזור לו בכל דבר שיצטרך תמיד.