פיתרונות

אני חיה עם גבר כבר 8 שנים. איננו נשואים.
יש לנו 3 ילדים בת 5, בן 3 ותינוקת בת חודשיים.
המערכת יחסים ביננו מושתתת היום בעיקר על שתיקה .
אני אדם מאוד ורבלי , אוהב וחם. הוא שקט ומופנם.
בתחילת דרכנו הייתי מאוהבת והתעלמתי מדברים שהיום הן נורות אדומות מהבהבות שצפו ועלו שוב במהלך השנים.
הוא אינו משתף בשום דבר שקשור אליו אישית ( כספים, עבודה , משפחתו)
ומתרץ שאין לו מה לספר בעניין.
הוא לא מתקשר הביתה בכלל..יוצא לעבודה בבוקר וחוזר.
כשביקשתי שיתקשר לפחות פעם ביום משהווווו להתעניין.. הוא ענה אין לי מה להגיד לך.
וכששאלתי בצורת התעניינות בילדים ענה שהוא יודע שהם בידיים טובות.
מרגישה שהוא ממש מתעלל בי :( חיה בלי אהבה , בלי תקשורת בסיסית.
אט אט התדרדרה המערכת יחסים שלנו והגעתי למצב שאני לא יכולה יותר עם השקט הנורא. מרגישה לבד.
הוא שמח רק כשנפגש עם אמא שלו...משתף אותה וחולק איתה את היום יום שלו.
כאילו שהוא חי שם. אגב הוריו גרושים הוא היה חי עם אימו עד שנקשרו דרכינו בגלל מחלוקות איתה לא נישאנו. אמא שלו חיה לבדה .נדמה כאילו הוא מתחקה אחרי החיים שהכיר אבל שום דרך לא מאירה את עיניו . זה נראה לו נורמלי לגמרי המצב ביננו. הוריו חיכו שהילדים יעברו את גיל 18 והתגרשו. לי אין הורים. אני יתומה.
אני לא עובדת כבר 3 שנים ..מרגישה חסרת בטחון לקחת את הילדים ולעזוב ולמרות שבטוחה שאוכל להשיג עבודה עדיין מפחדת. אינני עצלנית וכדי לחזור למעגל העבודה אהיה מוכנה לעבוד גם בעבודות שאינן ברמת היכולות שלי.
איך במצבי אני יוצאת מהסיפור הזה ??
אין לי גרוש. אין לנו רכוש משותף שיכול להוות בעיה לפירוד. למי אני יכולה לפנות לעזרה עמ לצאת מהמעגל ולדאוג לילדיי?
משפטית הכוונה .. נפשית אני בן אדם חזק . ברגע שאהיה משוחררת ממנו אוכל לשקם את חיי עם הילדים.
תודה רבה .