כבר פחות מרוסק

לפני כמה זמן חפרתי לכם ארוכות על מצבי - למי שמעוניין, שיגלול קצת למטה.
קיבלתי כל מיני הצעות, לא כולן התאימו לי, אבל אני מודה ומעריך את מי שטרח. באמת.

לפני כחודש התעמתתי עם הגברת בלילה כשהילדים ישנו אצל הסבתא וגיליתי שאולי היא לא עשתה את כל הדברים שחשדתי בה.... היא לא הכחישה כלום ממה שידעתי והסבירה לי איך עובדות אחרות מסתדרות אחת עם השנייה. אני לא טיפש ולא תמים. שאלתי הכל והיא ענתה בדמעות על הכל. היא אכן ניהלה שיחות עם אופי מיני מאוד עם אותו בחור כפי שהצלחתי להשיג הוכחות, אבל לא מעבר לזה. היא סיפקה לי עוד מידע ועובדות שלא ידעתי. ככל הנראה לא היה שום מגע כלל. מולי היא כתבה לו הודעת סיום ביניהם ומחקה את המספר.
ואז החלו הדמעות.
4 שעות אחר כך היא הצליחה להפסיק לבכות. אף פעם לא שמעתי את אשתי בוכה. אף פעם. היא בכתה כל כך עד שהתחילה לרעוד בלי שליטה. היא ביקשה סליחה ומחילה באופן הכי עמוק שיכלה.
כשהתחיל להאיר הבוקר הראשון של שארית חיינו כזוג אחרי ארוע כזה, היא התנצלה אלפי פעמים וסיפרה לי למה היא אוהבת אותי, ו"איך יכלה לעשות דבר כזה מגעיל" ולמה היא עשתה את הדברים (אני בוחר לא לפרט, אבל היא הראתה לי איפה אני לא ראיתי דברים לגביה). אני לא מצדיק את מעשיה בכלל, וגם היא לא. אבל אני יכול להבין מאיפה הם נבעו, גם אם איני מסכים.
התחלנו טיפול זוגי במיידי (סליחה יששכר, אנחנו לא מהאזור שלך בכלל....) ומידי יום היא עושה הכל להוכיח לי כמה היא מצטערת ומתחרטת. אין רגע לידי שהיא לא בהשתדלות מורגשת (לא מופגנת בכוונה רק שאראה ואאמין, היא עושה עוד דברים בחוכמה. מתעניינת בעולם שלי ומפרגנת לי מאחורי הגב) הטלפון שלה שקוף עבורי. מתי שאני רוצה לבדוק, ותאמינו לי שבדקתי, לא רק מהסתכלות ישירה על המכשיר אלא בדרכים טכנולוגיות נוספות.
היא לעולם לא "נעלמת" לכמה שעות, ואני מרגיש את המאמץ הלא-קטן שהיא עושה על מנת להחזיר את האמון שלי שנסדק קשות.
אני מרגיש טוב ככל האפשר תחת הנסיבות הקשות של הזמן האחרון. אני עדיין מרגיש מבולבל ופגוע בכל רגע, אבל המאמץ שהיא עושה ביומיום נוסף בי בטחון ותקווה שלא הייתה אצלי ממזמן.
חוץ מסקס.
את הדבר הזה עוד לא עשינו לאחרונה. אני לא מסוגל, והיא (כרגיל :) ) לא לוחצת.....
מקווה שנעבור את זה ונחזיק לאורך זמן. שוב תודה על התמיכה והתשובות החכמות.