מכתב פתוח למאהבת של בעלי

לנזק האדיר והקבוע שבגידה עושה לנפשו של בן הזוג הנבגד.

עם כל המשך החיים ביחד, עם כל השיקום, הסליחה והחיים הטובים לכאורה, הנזק והפגיעה האיומה שנגרמה לנפשה של הכותבת ניכר מכל שורה ושורה שהיא כתבה.

זאת האזהרה למי שהרעיון לבגוד עולה במוחו, אם החיים עם בן זוגך אינם טובים משעממים שגרתיים אחת מהשניים או שתנסו לתקן ולשפר או שתיפרדו. בהנחה ואינך רוצה לגרום לנזק איום כזה לבן הזוג שלך אם / אב ילדך.

ולכותבת מאחל הצלחה עם בן הזוג בהמשך הדרך.

הפוסט הזה הוא חלק מתהליך ארוך וכואב.
קודם כל הוא מיועד לאלו הבוגדים, והשותפים שלהם שלא מודים בזה שלמעשים שהם עושים יש תוצאות שיפגעו קשות באנשים יקרים להם- בילדים, בבת הזוג ובעצמם. גם אם נדמה להם לרגע שהפתרון לבעיות הזוגיות שלהם נמצא אצל מישהי או מישהו אחר, בגלל כימיקלים כאלו ואחרים שמשתחררים להם במוח ומעוותים את המציאות או בגלל שקרים שהם מספרים לעצמם ולמאהבת שלהם.
הוא מיועד גם למי שהחליט או החליטה להישאר עם בן הזוג הבוגד- לחוויה המטלטלת הזאת אין תאריך פג תוקף. זה ימשיך וילווה הרבה מאוד זמן. ובלי עבודה קשה אחר כך אף אחד לא מבטיח לכם אושר ועושר.
אני אישה אינטיליגנטית, יפה, מצליחה, מושכת ומעולם לא חלמתי שזה יפגע בי כפי שפגע, אבל מאז- אני מוצאת את עצמי בונה את עצמי מחדש. את הבטחון, את האמון, את הזוגיות. כמו שאמרתי יש תוצאות למאמץ אבל הוא לא קל.

למען האמת העפת אותי עם הפוסט שלך.
שמח לראות לאן לקחת את זה ומזדהה עם כל מילה.
הדבר היחידי שליווה אותי לאורך כל הקריאה זה מדוע אנחנו לא משכילים להגיע לאותן מסקנות לפני המשבר, דבר שאולי אולייי היה מונע את הבגידה.
עם זאת במחשבה ממש מושכלת ומעמיקה אני חושב שישנם תהליכים בחיים אותם אנו חייבים לעבור ובאמת לחוות על בשרינו כדי לעבור שינוי אמיתי מבפנים.
כל כך נכון שזה פצע שלעולם לא באמת ממש יחלים ואני שואל אותך ממקומך היום, איך את חיה עם האמון שאבד?
איך את שקטה בכל יום שהחולדה או שכמותה לא מתגנבת שוב?
אין יום שהחשש וסימני השאלה לא מכרסמים ואף לפעמים מעיבים ומשבשים וצריך לנשום עמוק כדי להמשיך הלאה ולא לחשוב על מה היה, איפה ואיך.
ושוב לסיום, כתבת יפה ונוגע, הרגשתי כל מילה עצובה, חזקה ואופטימית.

הרגע שקראת את ההודעות בטלפון, הרגע שבו מישהי אמרה לך שראו את בעלך עם מישהי אחרת, האגרוף הזה בבטן שלא נותן לך לנשום, והרגע שבו החלטת להישאר- ולהילחם.
להילחם בתגובה הראשונית של לברוח או להעיף אותה מהבית, להילחם על הקשר, להילחם על הבית.

אני לעולם לא אפטר מהחשש שחולדה כזו או אחרת יסתננו אבל אני יכולה ורוצה לוודא שאני אסתום את הסדק דרכו היא נכנסה. כי אם לא היא - או הוא היה בא מישהו אחר.

כמו שאמרת יותר טוב ממני יש תהליכים שאנחנו חייבים לעבור ודברים קשים שאנחנו חייבים להבין, חבל רק שזה כל כך כואב בדרך.

דברים ובני זוג שלקחנו כמובן מאליו, סימנים ראשונים של בעיות שהזנחנו, ריחוק, ריבים שנשארו לא פתורים, לילות שהלכנו לישון כועסים, ימים שלמים שלא דיברנו, כל פעם שלא אמרת - אני אוהב אותך, כל אחד מהם היא סדק אחד קטן שמתאספים לשבר גדול.

אפשר לקחת את כל הרגשות שמציפים אותך ולהפוך אותם לכדור שנאה כלפי הבוגד זה אולי אפילו יעזור לך להתגבר אבל לא יקדם אתכם ביחד לשום מקום חוץ מהתפוצצויות חוזרות ונשנות עד הבגידה הבאה.

אנחנו לקחנו את זה לטיפול, למקום שבו בעזרת מישהו מקצועי אפשר לדבר על כל מה שהיה- לפני, במשך ואחרי הבגידה ולקבל כלים טובים לחיים משותפים בעתיד ולוודא שאין סדקים שדרכם חולדות יכולות לעבור…
אבל לזה צריך פרטנר, אם הבן זוג לא משתף ומשתתף אז חבל על הזמן ויותר טוב להשקיע את הזמן בבניית החיים שלך בנפרד.

אין פה שחור ולבן, וזה לא שאם סלחת מעכשיו יהיה רק טוב, יש נפילות, יש מחשבות, יש עצב גדול שמלווה אותך כל הזמן, אבל יש עתיד ויש המשך ויש בעיקר המון רצון של שני הצדדים להמשיך להיות ביחד.

המון לקיחת אחריות שזה מדהים בעיני. בדכ זה יותר האשמות ומלחמות.
לנו הגברים יותר קשה להתמודד עם המחשבה (נדמה לי) של בת הזוג שוכבת עם אחר. אולי מתוך אותה מחשבה שאישה לרוב הולכת אחרי הלב למיטה ולא מתוך תאווה ותשוקה נטו ומכאן שאם שכבה עם אחר, אוהבת אותו על פניך.
לצד כל זה יש את החשש שמי שטעם מן הצוף הזה ליד תישאר בו הכמיהה אליו שכן אנו כבני זוג שיגרתיים לא נוכל להתחרות בר י גוש הזה.
בכל מקרה הכאב דועך מעט אך ממשיך להכות מדי פעם ומעיב.
את גם מציינת שאת משגשגת יותר, את חושבת שזה בא ממקום של להוכיח לו שאת טובה יותר וכדאי לו להעריך? שיש לו מה להפסיד? או שזה מה שהתהליך שעברת גרם?

אני אחראית על האושר שלי בלבד וזהו! אני לא יכולה ולא רוצה להיות אחראית על המעשים של הבן זוג הבוגד שלי ובטח לא על מעשיה של זאת שזיהתה את החולשה והסדק שדרכו היא הסתננה. אבל האמת המרה שאני היא זו שנגזר עליה להתמודד עם המעשים של שניהם.
מהמקום הכי נמוך, הכי מרוסק, הכי חלש, לקחתי את ההחלטה להיבנות מחדש.
אני חייבת לתקן אותך- אני חושבת שאתה עושה אידאליזציה לנשים- נשים לא בוגדות מאהבה כמו שגברים לא בוגדים בשביל הריגוש (אלא אם כן מדובר במכורים למין או סדרתיים- ועל כאלו - לדעתי האישית חבל לבזבז את הזמן והשנים הכי טובות שלך) - שניהם מוצאים בבגידה פתרון מחורבן לבעיה שהם לא רוצים או אין להם אומץ לטפל בה!!
לשאלתך- אחרי שאתה עובר כזאת חוויה מרסקת ומטלטלת- כל השאר מתגמד ופשוט נהיה קטן עליך. הביטחון נבנה ומתחזק, האסרטיביות מתעצמת. בקיצור- העולם נהיה קטן עליך בשני מספרים..
וגם אם לרגע אולי היה נדמה לאיזה עלוב או עלובת נפש שייקח (או תיקח) את המקום שלך- המציאות מראה אחרת! האשה שלך איתך, מוכנה להודות ולשאת בתוצאות של המעשים שלה ולשנות בעתיד- וזה אומר הרבה.
עכשיו נותר לגייס את האנרגיות האלו שבשניכם כדי ליצור לכם ולילדים (אם יש) חיים יותר טובים, שמפרים את שניכם כהורים, כזוג וכאנשים ולהסתכל על זה כהזדמנות שנייה שלא ביקשתם אבל קיבלתם בכל זאת.
ולך- תמיד נשארת האפשרות פשוט לקום וללכת - אף אחד לא יאשים אותך אחרי הבגידה שלה. אבל אם אתה נשאר- זה מראה שאתה יותר טוב ממנה כי אתה מספיק אמיץ להתמודד עם מה שלה לא היה אומץ להתעמת.

כל אחד ישאב עם זה למקומות שהמהות שלו תיקח אותו.
כמעט כתבתי למקומות שהוא בוחר אבל זו ממש לא בחירה, כל המצב הזה אינו בחירה ונכפה עליך.
באשר להבדל בין גברים לנשים אני מייחס את זה יותר לתפיסה החברתית שעדיין קיימת עם סוג של הבנה וקבלה וסלחנות מסויימת כשמדובר בגבר (טוב הוא גבר ובלה בלה) לעומת אישה נשואה (שומו שמיים איזו ז...) דבר שמאוד משפיע על בן הזוג הנבגד שמרגיש מושפל פעמיים גם מבת הזוג וגם מהחברה כמי שמצביעים עליו שנכשל כגבר כשאישתו הלכה עם אחר.
הכל טוב ויפה ואכן לפעמים צריך בולדוזר שיפרק לזוג את השלד שהם מחזיקים רעוע ומההריסות לבנות חדש.
אלא שכשמתחילה להיעלם תקופת ה ״ירח דבש ״ שוב עולים הפחדים שמה ששם אותם במקום ההוא מלכתחילה וגרם לבגידה, חוזר כי שיגרה היא שיגרה צריך המון כוח להשלים איתה ומי שנגע בריגוש והפרפרים שכולנו (מתגעגעים אליהם בעצם) יקשה עליו להתנגד להם בבוא המסתנן העיקש/ת הבא/ה.
בכל מקרה מעודד לקרוא אותך, כל הכבוד.

שלום לך..

את ראויה להערצה! נקודה! אחת ויחידה שנלחמה על אהוב ליבה/אב לילדיה..אותה אחת שנלחמה על שלמות משפחתה..אותה אחת שלא ויתרה לאחת זולה ובזויה שכל רצונה היה פירוק משפחה..
לפרק זה קל..להשאיר ילדים עם נזק בלתי הפיך, לפרק זוגיות בשביל תאוות בשרים..אבל להילחם על מה ששלך, זו הערצה..זכית בכל הקופה! בגידה לצערנו נימצאת על סף דלתנו כל חיינו..בעלך למד אני מקווה לקח והצלחתם לשקם ואף לרומם את הזוגיות וזו המתנה הכי יקרה שלך לילדים ובעצם לכולכם..
אל תעסיקי את עצמך ולו לשניה אחת בטענה לאותה אחת בזויה..האנרגיות של חייבות להיות בכיוון הנכון והחיובי, תמחקי אותה לעולמי עד מזכרונך..היא באמת לא שווה את זה..לא הייתי רושם כמוך שכל מה שהיא "קיבלה" תרתי משמע היה בחינם..ככל הנראה היה שם גם תשלום במזומן והמשמעות לגביה היא אחת..

בהצלחה!!!!!!!!!!

המאהבת לא התחייבה אלייך, בעלך הוא זה שהתחייב והוא אחראי למעשיו.
לא ברור לי מדוע את מפנה את כעסך למאהבת מה היא אשמה?
ברוב המקרים המאהבת עצמה היא קרבן של גבר נשוי, שקרן ומניפולטיבי שיודע ללחוץ על הכפתורים ולהגיד את המילים הנכונות, בעיקר לנשים שהן חלשות ומחפשות חום ואהבה. מניסיוני היה לי רע בנישואים והגבר שאתו בגדתי ניסה במשך חודשים להפיל אותי ברשתו על ידי שיחות נפש, הודעות ומכתבים אוהבים ומפתים והוא נכנס לוואקום שנוצר מכך שבעצם לא הייתה לי אהבה בבית וכשניסיתי לשקם את נישואי הוא ניסה לתרפד זאת בכל דרך אפשרית על ידי לכלוכים על בעלי לשעבר וסכסוך ביני לבינו וכשניסיתי לנתק את הקשר הוא היה בוכה ומנגן לי על המצפון שאני אהבת חייו ובלה בלה בלה.
בעלך הוא האשם העיקרי בכל המצב. הייתי שם ותאמיני לי בסופו של דבר הייתי אומללה לא פחות מאשתו אם לא יותר. זה גבר שפגע בשתי משפחות. אז נכון שגם לי היה חלק אבל אני הייתי חלשה (סבלתי מהתעללות והתעמרות מצד בעלי) והוא פשוט ניצל את זה בכך שניסה לעזור לי.

אני מצדיע לגדלות הנפש, לנחישות האדירה לרצון להוציא מתוק מעז.
אבל אני מצטרף למי שהעירה, שאת תוקפת קשות (ובצדק) את המאהבת לשעבר, ולא אומרת מילה על בעלך.
המאהבת לא התחייבה לפנייך, בעלך בנישואיו התחייב בעצם לוותר על האחרות, אגב בטקס הנישואים האמריקאי הם ממש מצהירים בטקס על נכונות לוותר על בני זוג אחרים.
בעלך הוא לא חולצה על מדף של חנות, שנכנסה מישהי והורידה מהמדף.
הוא אדם אחראי וריבון להחלטותיו ולבחירותיו בחיים, והוא בחר.
אז אנשים יכולים לטעות, יכולים לעשות טעות, לא צריך לסקול אותם בככר העיר, מצד שני אי אפשר להפיל את ה"תיק" רק על המאהב/ת המנוול/ת.

האמת- חבל לי על שניכם..
מדהים כמה כל אחד מגיב- מתוך נקודת המבט הסובייקטיבית של עצמו בלבד.
נתחיל מהמאהבת לשעבר- לך יותר קל לי לענות, כי נתת פרטים- קודם כל- החל מהכינוי שנתת לעצמך וכל מה שכתבת אחרי כן- אני מבינה שדילגת על חלק חשוב מאוד- שנקרא חשבון נפש! קראתי את מה שכתבת שלוש פעמים כדי להיות בטוחה שאני לא טועה- אף פעם - ולו פעם אחת לא מצאתי - חרטה!!
נניח שעבדו על שתינו, נניח ששיקרו לשתינו- את יודעת מה ההבדל? שאת ידעת עלי ואני לא ידעתי עלייך!!
את מנסה להגיד שהיית חלשה, שפיתו אותך במילים יפות? את בעצם לא יותר מגנב שהתגנב לבית- וגנב משם רכוש- ואת זה שום דבר לא מצדיק- גם אם הדלת היתה פתוחה!
האמת, שיותר מכל חבל לי עלייך כי מי שלא לומד מהעבר של עצמו, ועל החלק שלו בו- יחזור עליו שוב.
אם היית קוראת את מה שכתבתי- ולא עסוקה בלהתגונן היית מבינה- שאני לא מאשימה אותה בהרס נישואי-שם אני עושה המון חשבון נפש, טיפול, תהליך ארוך וכואב עם עצמי ועם בעלי- אלא בזה שכשהיא נכנסה לחייו (וחיי ללא ידיעתי), ובעיקר ניסתה לשכנע אותו לעזוב את הבית והבטיחה לו שאיתה יהיה לו יותר טוב- זאת היתה הסגת גבול! כי מה שלא שלך- לא שלך!
ותשובה לאילן- אני לא יודעת אם חווית בגידה או בגדת- אבל יש בינינו ויכוח בסיסי על קבלת אחריות.
בכל בגידה מעורבים שלושה צדדים- הבעל, האישה, והמאהב או המאהבת. לאחר המשבר העצום של גילוי הבגידה- אם רוצים באמת להישאר ביחד ולשקם את הנישואים חייב להתבצע תהליך של בדיקה- איפה טעינו?? זה אומר שקודם כל כל צד צריך להכיר בטעויות של עצמו כדי שיוכל לתקן אותם.
את השיחות, הטענות, ההאשמות מול בעלי ובן זוגי- אני עושה מולו, וגם כתבתי את זה. הפוסט הזה היה דרך להגיד את מה שאי אפשר למישהי שאני לא יכולה להגיד את זה.

העולם שלך כל כך צר שאת רואה בו רק עם עצמך בלבד, וכנראה שזו הסיבה שהיה לבעלך צפוף וחנוק שם שהיה חייב להתאוורר קצת.
את מאשימה את כל העולם ואחותו רק לא את עצמך. האשמות לא יקדמו אותך לשום מקום. קחי אחריות על איכות חייך והפיקי את הלקחים.
ניכר מכתיבתך שאת מתנשאת "חבל לי על שניכם" וכנראה שזה נובע מחוסר בטחון.
שימוש מרובה בסימני קריאה מרמז על היפראקטיביות, על פזיזות, על חוסר ביטחון ועל צורך נואש של הכותב בתשומת לב.
אני לא מתחרטת על מה שעשיתי. במקום בו הייתי, פעלתי כפי שפעלתי כי כך מצאתי לנכון בסיטואציה שבה הייתי. מי את שתשפטי? לומר לך שהייתי חוזרת על כך? לא חושבת שכן כי היום אני יודעת את ההשלכות בדיעבד, אך אין בי חרטה מכיוון שבמקום בו הייתי לא יכולתי לפעול אחרת. אני סולחת לעצמי ומקבלת את עצמי כפי שאני.
את שופטת אנשים שאת לא מכירה ולא בצדק ובנוסף ניכר מדברייך שיש בך המון כעס ומירמור שפשוט מכרסמים בחייך וכנראה שגם בסובבים אותך. חלק מהטיפול שאת צריכה לעבור זה ללמוד לשחרר ולא להאשים אחרים במחדלים של עצמך.
אגב, כיום אני גרושה באושר עם בן זוג שמעצים אותי. שלמות המשפחה לא בכל מחיר.

לפני שאת ממהרת לענות.
בכל הפוסטים הקודמים שלי פרשתי ותיארתי מסכת ארוכה של חשבון נפש ולקיחת אחריות.
מי שמתעקשת להסביר כמה חסרת אונים ופסיבית ונשלטת ללא אחריות למעשים היא היתה במערכת היחסים זו את. נראה לי שאת מתקיפה מתוך התגוננות- אבל אל תשכחי שאת כתבת את הפוסט כתגובה ואני עניתי לך. באמת חבל..
את בעצם מצדיקה את כל מה שחשבתי על מי שמוכנה להיות מאהבת למישהו שהיא יודעת בבירור שהוא נשוי, יש לו אישה, יש לו ילדים ובכל זאת בוחרת לעשות את זה ולהסתפק בשאריות ללא רגשות אשמה.
אולי בעתיד תערכי בכל זאת תהליך של חשבון נפש ותחשבי על כל האנשים שפגעת בהם.
מאחלת לך חיים טובים ומאושרים.

גם לי הייתה משפחה וילדים.
גם אני לא רציתי לבגוד בבעלי ופעלתי מתוך עיוורון והמצוקה שהייתי בה.
מדוע את חושבת שכוונתה של המאהבת היא לפגוע במשפחה של מי משני הצדדים?
במקרה שלי זה ממש לא היה כך. להפך הוא זה שפגע במשפחתי יותר.
בסופו של דבר הוא זה ש"שיקם" (עאלק) את הקשר עם אשתו ואני זו שהתגרשתי.
ברוב המקרים גבר שמשקם את הקשר אחרי שבגד עושה זאת כי יש לו הרבה מה להפסיד. (כמו לשלם מזונות גבוהים ולא לראות את ילדיו) זו הסיבה שהמאהב שלי בחר לשקם את נישואיו לאחר שאשתו תפסה אותו, המחיר היה גבוה מידי אך לפני שעשה זאת אמר שהוא לעולם לא יצליח לאהוב את אשתו כפי שאהב אותי.
תהיי בטוחה שאם בעלך בגד בך הוא לא כזה אהב אותך. גבר שאוהב באמת לא בוגד. נכון שהוא בחר בך בסוף אבל זה עניין של סדר עדיפויות כפי שאמרת. המחיר שהיה משלם אם היה מתגרש ממך גבוה מידי. אני מקווה שהוא שווה את הצלקות שהוא הותיר בך.

לא הייתי נשארת בעמדת קרבן.
הייתי ממנפת את המצב לטובתי.
זה מה שעשיתי אחרי שהתגרשתי.
ירדתי במשקל 15 קילו, כושר, טיפוח, התחלתי לצאת עם צעירים ממני.
הזבל הזה בגד בך ומשחק אותה מסכן שלא קיבל צומי. תחזירי לו באותו מטבע. תתחילי לצאת, לדפוק הופעות ולא להגיד לו לאן. חייכי אליו בקלילות ותאמרי שאת יוצאת עם חברות. תתחילי לחיות ולהרגיש סקסית. לא להיות מובנת מאליה.
בעלי לשעבר מעולם לא בגד בי (הגירושים היו מיוזמתי והיינו נשואים מעל עשור) מסיבה אחת פשוטה. אני לא שגרתית ואוהבת לשחק משחקים. קצת ביצ'ית. אין מה לעשות כך צריך להתנהג איתם.

אני מבינה שאת צריכה להגיד לעצמך שהוא בחר לחזור לאשתו כי ״המחיר היה יקר מדי״ ולא את האמת- שהוא וויתר עלייך ולא עליה, אולי הוא פשוט אוהב אותה? אני מבינה ששכנעת את עצמך שהוא נשוי למפלצת כדי להצדיק את זה שבמעשייך את פוגעת באישה אחרת. (ודרך אגב- כדאי שתקראי קצת על הנושא- גברים שאוהבים כן בוגדים).
לא אמרתי שהכוונה של המאהבת היא לפגוע במכוון במשפחה אחרת - אלא להשיג את מה שהיא רוצה- ולהתעלם במכוון מכל מי שהיא פוגעת בו בדרך. הדברים שכתבתי נכתבו כשיתוף עם אנשים שכמוני- חוו בגידה. אולי אדם כמוך- שלא חווה את זה כמו שאת אומרת, לא יכול להבין. לצד הנפגע בבגידה ייקח לפעמים חיים שלמים להתגבר על זה וזה עדיין לא עושה אותך קורבן. אם תקראי כמה מהפוסטים בפורום הזה אולי תביני את עוצמת ועומק הפגיעה והעלבון שאיתו נאלץ להתמודד מי שחווה בגידה.
דרך אגב- לא יודעת איך הבנת (או רצית להבין) שאני רואה את עצמי כקורבן- ובאמת תודה לך על ה״התחשבות״ אבל החיים האישיים והזוגיות שלי הרבה יותר שלמים, נעימים ונפלאים מאי פעם, ואני מתארת לעצמי שגם למאהב שלך שחזר לאישתו והבין כמה מנוול ופחדן הוא היה - כשחשב שיפתור את הבעיות שלו במקום שאי אפשר לפתור אותם.
אני דווקא לקחתי את המקרה הנורא הזה שקרה לי וידעתי ליצור ממנו משהו חיובי.
בנוגע לכל השאר- יש לי חברים, יש לי קריירה, אני במשקל תקין ו… אני לא רוצה להיות ביצ׳ית ולשחק משחקים. זוגיות היא לא משחק הורדות ידיים ומשחקים. אולי אחרי שיצאת מנישואים לא מאושרים ומגבילים (לפי מה שאת מתארת) זה מה שאת מרגישה שאת צריכה אבל אני בוחרת להפנות את האנרגיות שלי בשיקום ובניית החיים המשותפים שלנו.

אם יש מה לשקם- אני בעד.
אך אל תמשיכי להתנהג כבת יענה ולחשוב שהזוגיות שלך עכשיו נפלאה מאי פעם.
זה רק הירח דבש של אחרי. גבר שבגד סיכוי גבוה מאוד שיבגוד גם בעתיד, רק יהיה זהיר יותר. הייתי בעולם הבגידות יותר מידי זמן כדי להבין את הנפשות הפועלות.
יצא לי לשוחח עם נשוי שרצה להכיר אותי ולקח 3 שנים עד שאשתו נרגעה מהבגידה ואחרי ייעוץ ממושך ואז הוא שוב ניסה להכיר. הפעם השתדל להיות זהיר יותר.
המאהב לשעבר לא אהב את אשתו בוודאות. הוא בגד בה איתי לאורך טיפולי פוריות והריון וגם לאחר הלידה. יש מעשה שפל יותר מזה?
בנוסף לפני היו לו עוד כמה. אני לא מקנאה בך על השנים שאת צריכה לעבור עם החשש המתמיד הזה שהוא יעשה לך שוב קרניים. זה מעמיד אותך במצב נמוך ותאמיני לי שבעלך רק הרוויח מכל הסיפור הזה. האגו שלו בשמיים. 2 נשים כרכרו סביבו. בהחלט חוסר שוויון. רק שוב בשורה התחתונה, חשוב לי להדגיש האדון שאת חיה איתו הוא השפל האמיתי ולא המאהבת שלו. אם זו לא הייתה היא זו הייתה אחרת. את לא מבינה כמה גברים נשואים מתחילים איתי, משקרים לי שהם "פרודים", "בהליכים", "זוגיות פתוחה".
אני צריכה ממש לגרד אותם מעלי והכל בא מהם ואך ורק מהם.

איזה חוויה עברת בחיים שהפכה אותך לכל כך אטומה וחסרת רגש לאנשים שמסביבך בעולם.
את מספרת שהיית מאהבת של גבר שאשתו עוברת טיפולי פוריות, הריון ולידה - טיפולים שכרוכים בהמון סבל אכזבות וזקוקים בהם להמון תמיכה. ימים ולילות שהוא לא היה שם בשבילה כי אתם במקביל סיפקתם את עצמכם ונתתם אחד לשני מה שחסר לו. אולי עבורך זה היה כדי לפצות את עצמך על חיי זוגיות גרועים. ולא אמרת לעצמך לרגע אחד - מה לעזאזל אני עושה? בזמן שאת נהנית והתאהבת בגבר של מישהי אחרת- שסבלה והיתה זקוקה לו הרבה יותר ממך.
ואת לא מביעה אפילו גרם של חרטה.
את באמת מצדיקה את כל מה שאני חושבת- את כנראה אדם אגואיסט שחושב על עצמו ועל ההנאות שלו ולא אכפת לו במי הוא פוגע בדרך.
למרות שעברו שנים מאז הבגידה בי, את צודקת אני חוששת- אני חוששת מאנשים כמוך- שמזהים פירצה וחולשה בחיים של אחרים ומנצלים אותה.
זה שהוא היה שפל ונבל ופגע באשתו כל התקופה שהוא היה איתך ו״התנחם״ איתך - זה ברור. (אל תשלי את עצמך היית פרס ניחומים) וזה שאשתו (כמוני) צריכה לעשות מולו את הבירור, החפירה, ולעבור את כל מסכת הייסורים הכואבת הזו, זה גם ברור. אבל אל תרמי את עצמך ו״תקשטי״ את זה- את היית שותפה לעבירה הזו. לבן אדם יש את הזכות לבחור אם לעשות מעשים או לא (בעיקר כאלו שפוגעים באחרים) ואת בחרת לעשות את זה. אף אחד לא הכריח אותך - בשורה התחתונה את בחרת את זה בידיעה ברורה שהמעשים שלך פוגעים במשפחה אחרת.
את תמימה אם את חושבת שגברים ״נדבקים״ אלייך. גברים מפלרטטים, זה חלק מהתקשורת בין המינים. גם איתי מנסים להתחיל כל הזמן, נכון זה מחמיא ומנפח את האגו וזה בעצם מה שאנחנו רוצות כשאנחנו מתלבשות, מתאפרות ויוצאות מהבית. אבל אצל רוב הנשים זה מסתיים בזה. נשים חזקות ובטוחות לא שואבות משם את הערך שלהן אלא מבינות שהן שוות יותר מזה.
ולכן, למרות שעברו שנים אני ממשיכה להשקיע ולעבוד על הזוגיות שלי- כדי שלא ייוצרו הסדקים והפתחים האלו דרכם נכנסים מזיקים..
ודרך אגב- מה ציפית כשכתבת את התגובה בפורום שכותבים בו אנשים שחוו את הפגיעה הכי קשה בחיים שלהם? שבו את בעצם מסמלת את כל הדברים הרעים? (אחרי הבן זוג כמובן), אם ציפית לתמיכה והבנה- אולי היית צריכה להביע סוג של חרטה או הבנה לגבי המעשים שלך.
במחשבה שנייה- אני מודה לך, נתת לי תובנה נוספת לצד נוסף שהיה מעורב בבגידה אותו לא יכולתי לראות קודם.

ויש בך המון כעס ולכן את מנסה לאוורר אותו על אנשים שאת לא מכירה ושופטת שלא בצדק. את לא מכירה אותי ואין לך שום זכות לשפוט כי את לא מכירה את הסיפור בשלמותו.
מה שבטוח הוא שאת לא נשמעת מאושרת אלא מתוסכלת ומרירה עם בטחון עצמי נמוך ואני מקווה בשבילך ובשביל משפחתך שאת נמצאת בטיפול.

כשאין יותר מה להגיד.
סיימתי לבזבז עלייך את זמני- כשאין תקנה אין תקנה.
חוזרת לנקודת ההתחלה- חבל, היית יכולה להפוך את החוויה הזו לתיקון.
אל תדאגי, שלומי נפלא, הילדים שלי מאושרים ואני (בניגוד אלייך) רואה בטיפול דבר נפלא שעוזר שהלוואי שהיית נותנת לעצמך.
מאחלת לך חיים נפלאים וזוגיות בריאה עם מישהו שהוא רק שלך.

ולא כמוך עם מישהו שבגד בי.
אני בחרתי בסופו של דבר בדרך חדשה שרק הטיבה איתי ועם ילדי.
את נמצאת בזוגיות של ברירת מחדל, כי את לא חושבת שאת ראויה ליותר.
את כמו אשתו של הנשיא קצב.
תסמונת האישה המוכה. כמה שהוא פגע בך, את תהיי לצידו, כי פשוט אין מי שירצה אותך במצבך. שווי השוק שלך נמוך.
בנוסף את בתוך תוכך לא שלמה עם זה שחזרת לשפל כמו בעלך (כי מה זה בעצם אומר עלייך)אז את חייבת לנקז את הכעס החוצה (למאהבת) במקום פנימה.
ויש לי הרבה מה לומר, רק שאת רואה רק את עצמך מרוב הכאב והארס שאת מלאה בו.
שחררי. העבר הוא היסטוריה, העתיד הוא חידה וההווה מתנה.

וואו, כנראה שאת ממש רגישה (חבל שאת לא מגלה רגישות כלפי אחרים כמו שכלפי עצמך). הסגנון והתוכן מזכירים טיסות עם שוקולד וכולי והדיון איתך מזמן הפך להיות מביש ולא לרמתי.
לא מתכוונת אפילו לענות לך. מקווה שלא אפגוש אנשים כמוך וירטואלית או במציאות. (בעצם, כבר פגשתי).
כל מה שחשבתי על שכמותך כנראה נכון. אם החיים שלך כל כך נפלאים לכי תמשיכי אותם באושר.
כתבתי פוסט לאנשים שמבינים על מה אני מדברת - לא אהבת אותו - בעיה שלך. תשלימי ותזרמי (הלאה).

מי שמך לחרוץ ולקבוע גורלות של אנשים אחרים?

הזכות המוסרית היחידה שמוקנית לך היא לקבוע את גורלם של האנשים מהמעגל הקרוב אלייך, כלומר בני משפחתך. בני משפחתך הם היחידים שמותר לך (בטפשותך כמובן) לשחק עם גורלם.

לא טוב לך בבית? את רוצה לנתב זאת לאפיק של בגידה? אין בעיה זאת זכותך! האם חסרים גברים רווקים או גרושים בשוק? האם את לא מבינה שכשאת בוגדת עם גבר נשוי למעט הפגיעה הפוטנציאלית במשפחתך את עלולה לפגוע גם בכאלה שאינם מעורבים? כמו אשתו וילדיו של המאהב.

צריך הרבה עזות מצח ושפלות לקחת אחריות על גורלם של אנשים אחרים, לא כל סיפורי הבגידה נגמרים באיחוד והשלמה כמו במקרה של האנונימית, בתים נהרסים, רעיות ובעלים נפגעים נפשית בצלקת שהיא לכל החיים, ילדים הופכים להיות "הסדרי ראייה" והגרושין של ההורים משפיעים על מהלך כל חייהם וכל זה בגללך ואנשים אחרים הדומים לך.

בהחלט צריך להיות אטום, להיות מונע ומוכוון על ידי הייצר כדי להיות עיוור לתוצאות האפשריות של מהלך כזה.

אני במכוון לא נכנס כאן לוויכוח לא על המוסריות של הבגידה, האם לא ניתן לפעול באמצעים אחרים וגם לא לשאלה כן ברירת מחדל, לא ברירת מחדל. האם הייתה אהבה אמיתית או סתם סידור נוח?

ייתכן בהחלט שזאת הייתה אהבה נפלאה, סקס מעולם אחר וייתכן אפילו ששניכם מצאתם את הנפש התאומה שלכם בייקום כולו. אבל באיזה מחיר? פגיעה באנשים חפים מפשע שלא עשו לך דבר רע מעודם.

ברור שרוב הבוגדים כאשר הם נמצאים בעיצומו של התהליך שהריגוש, החרמנות והייצר בשיאם אינם יכולים לראות את התמונה במלואה את ההשלכות ואת פוטנציאל הפגיעה בלא מעורבים. אבל לאחר שהאש שוכחת והרומן מסתיים האם זה לא הזמן לחשבון נפש, הכאה על חטא והכרה שהמהלך הרסני אם לא לך אז לאחרים.

ייתכן בהחלט שהיית קורבן של מאהב מניפולטיבי, אבל היום זה נגמר וזה מאחורייך, האם את כזאת נכה בנפש שאינך יכולה לחוש אמפתיה למי שנפגעו מדומים לך?

אמרתי את דעתי מניסיוני האישי בלבד.
נתתי נקודת מבט נוספת שכותבת הפוסט בחרה לא לראות.
כמו תמיד "האישה היא האחרונה לדעת".
גם כאן היא בוחרת להתנער מאחריות שלה ושל בעלה השפל ומערכת היחסים הדפוקה בניהם ולהטיל את האשמה על המאהבת.
אז לכל מי שקורא את הפוסט שיבין: המאהבת לא אשמה בכלום, היא לא התחייבה לגברת בכתובה ולא עשתה הסכם ממון איתה והיא לא חייבת כלום לא לה ולא לילדיה.
אם זאת לא הייתה היא זאת הייתה מישהי אחרת. המאהבת היא לא האישיו כאן בכלל. היא רק סימפטום לבעיה העמוקה בניהם.
זאת הבעיה של כותבת הפוסט ובעלה בלבד ושיפתרו את הבעיות שלהם מול עצמם.
זאת ממש טיפשות להאשים את המאהבת.
כמה שניסיתי להסביר היא לא הבינה מכיוון שהיא רואה רק את עצמה, מתנערת מאחריות כמו מחבת טפלון ולא רוצה להבין. עם גישה כזאת הדרך מאוד קצרה להיות נבגדת שוב.

זו ממש רמה גבוהה של תוכן.
את "טיסת השוקולד" את פתחת.
אם תשימי לב ההודעה הראשונה שלי הייתה מאוד סולידית ועניינית ואת הפכת אותה למתקפה אישית של אישה ממורמרת. "חבל לי על שניכם..."
שאי בתוצאות.
התבלבלת, הרמה שלי גבוהה מאוד גם בחיים האישיים וגם בתפקידי, את רואה את זה בכתיבה שלי וברהיטות ואני אישה חדה ופשוט קשה לך לקבל מישהו שמתנגד לדעתך.

בתשובותייך רק הוכחת את מה שכתבתי את אכן נכה רגשית

עצוב שיש אנשים כמוך.

אולי את חושבת שאת מתבטאת ברהיטות וחושבת שאת נושאת בתפקיד חשוב . אז אם את כזאת שיכולה לחשוב ובעלת יכולת חשיבה כל נפלאה - מדוע לא מצאת לנכון לאתגר את המאהב שלך להישאר איתך? כניראה שאת בעלת ראש זבוב עם שכל דומה שלא שווה להסתכל עליו ולכן היה כדאי לו להשאיר אותך עם בן זוגך ולעשות בך שימוש שלא עולה כסף כי ראש נבוב כמוך לא צריך יותר מזה

במחשבה רביעית- למרות שהחלטתי שלא ארד לרמתך- אבל את פתחת את הדלת, כשנתת ״ניתוח״ כל כך מעמיק ומלומד לחיי הנישואים שלי, לילדים שלי לבן זוג שלי וכולי (אפשר ביחסי אנוש..) אז בבקשה:
אולי אני כמו אשתו של קצב (מוכה? מאיפה את שואבת את החוצפה בכלל להעביר ביקורת על אחרים אחרי שאת מתנהגת בצורה הכי מופקרת? את מכירה אותה אישית? יודעת מה עובר עליה בכלל?) - אבל את בסך הכל זונה בחינם , או שבעצם קנו אותך בזול בכמה הבטחות ״אהבה״?, מצפוני נקי, לא לקחתי מאף אחד שום דבר, לא פגעתי באדם ולא רימיתי אף אחד מעולם- בניגוד אלייך.
אני אפילו לא מאמינה שהזוגיות הקודמת שלך היתה מאמללת (כמו שזה נראה דווקא את אימללת אותו) ובעיקר-אני ממש לא מקנאה בבן זוג ה״נפלא״ הנוכחי שלך - אם הוא יודע מה עשית בעבר, כדאי שישן עם עין פקוחה ויחכה שיגיע תורו להתקרנן.
מה שבטוח- את דמות ״מופת״ לילדייך.

ביחס ישיר לאינטליגנציה הרגשית שלך =0)..

איך את בכלל יכולה לעמוד מנגד ולכתוב את הזבל הזה שאת כותבת?
אחרי שקראתי את כל ההתכתבות אני יכולה לומר בוודאות שאת אישה ללא שום טיפת מוסר, אגואיסטית ורעה!
אני לא אתייפיף במילים... נאמר כבר מספיק.
מאחלת לך ולשכמותך חיי בדידות וצער!
אתן לא סתם חולדות אתן אבק אדם!
ולאנונימית אני מאחלת הרבה חוזק - את אישה מופלאה - אל תתני לאף אחד לגרום לך לחשוב אחרת.
החיים לא פשוטים אבל נראה שאת בדרך הנכונה, יהיו עוד מהמורות זה ברור, מאחלת לך שתצלחי אותן.
הייתי מתה לשבת איתך על קפה :)
לא מכירה אותך אבל מרגישה בדיוק כמוך, נגעת לליבי.

את המאהבת, אלייך תגובתי, את החוצפנית שמעיזה לפלוש לבתים ולגרום לזעזוע חושבתשזה מותר בזכות "הייתי שבורה ולכן חיפשתי והאמנתי לניחומים של בעלך" מראה כמה את טיפשה, בעלת מוח נבוב ולא שכלתני. פשוט טיפשה עם תעודות על טימטום באינטרנט

כל הכבוד על התעודה להשאר,איתו..
אני מאשימה אתכן את אותן נשים "נבגדות"
אותך נשים שלא נשארות רק כדי שיהיה טוב כי הן באמת "אוהבות" אם הן באמת היו אוהבות הגבר שלהן המלאך שלהן שלא אשם בכלום רק המאהבת אשמה נכון?
לא היה מגיע למצב הזה..
ברוב המקרים אתן מחזירות לגבר שלכן אם זה סקס והכי חשוב אוזן קשבת..
ואז הוא מוצא את זה במקום אחר וכשהעניין מתגלה והוא אומר שמבחינתו לפרק אתן מאיימות עליו בעיניין הילדים
ואת נשארות איתו בגלל הנוחות שלכן! לא בגלל אהבה
אם הייתן אוהבות באמת לא הייתם מגיעים למצב הזה בכלל כי לא היה חסר לו כלום!
ואז הוא נשאר איתכם כי הילדים חשובים לא אבל לעד יחשוב על מה שפיספש מכאן לעולם לא תיהי במקום הראשון את את הטעות שלך כבר עשית איתו האמון שלו בך בתור רעייתו נפגע! בגלל זה הוא הלך ובגד!
לא האמון שלך נפגע שלו נפגע הבטחת לו שתיהי אישה טובה לא?
אם לא היית יודעת שהוא בוגד בך לא היית מגיעה לאותה הודעה או לאותה שיחת טלפון
אתן יודעות ומפוצצות בדרך הכי מגעילה כדי להוציא אותו מסריח אולי על הדרך תספרו למה הוא הגיע למצב הזה???
הנשים הנבגדות אתן לא טלית שכולה תכלת יש לכן 70% יד בכל המקרה!

או סתם לייצר פרובוקציה.

למרות ששני הצדדים אשמים (לא נכנס כאן לנושא האחוזים) בואי אנסה להסביר לך מדוע המאהב/מאהבת גרועים יותר מן הבוגד עצמו.

ברומן מחוץ לנישואין, לא פעם נפגעים, גם לא מעורבים (בעל, אישה וילדים). לאדם זר אין את הזכות לקחת אחריות על הפגיעה, הגורל והעתיד של אותם לא מעורבים.

היחיד שיש לו את הזכות הזאת (בטיפשותו הגדולה כמובן) זה הבוגד עצמו, הוא היחיד שיש לו איזה שהוא זכות לקחת אחריות על גורלם של בני משפחתו הקרובים.

מי שמהל/ת רומן מחוץ לנישואין עם נשוי/נשואה צריך לקחת בחשבון (לפני שהיצר והחרמנות משבשים לו את שיקול הדעת) האם הוא מוכן לקחת על מצפונו את הפגיעה שתיגרם לאנשים זרים שמעודם לא עשו לו כל רע.

אם התשובה היא כן כנראה שהמצפון ואמות המוסר שלו נמצאים בשפל תחתיות.

איני טוען לרגע שאין אשמה על הבוגד, אבל את התחלת עם הדיון למי יש יותר ולמי יש פחות אחריות ולכן עלייך לדעת שהמאהב/מאהבת אחריותם גדולה יותר מזה של הבוגד.

מקווה מאוד שהבעת את דעתך לא ממעורבות אישית, בתפקיד המאהבת, אחרת את אלופה בנסיונות נואשים למרוק המצפון שלך. האם את יכולה להיישר מבט אל דמותך הנשקפת מהמראה???

בד"כ איני סותר את דעתם של אחרים אבל במקרה הזה...
צריך לזכור (שוב) בבגידה יש הרבה משתנים.
למה, איך, מתי, מי מעורבים ועוד.
אבל אם נפשט את זה למשולש הברור הרי למאהב/ת אין אחריות מול בן הזוג של הבוגד/ת
היא לא נישאה לו, לא נשבעה לו אמונים, לא חולקת איתו חיים בעצם כלום.
בן הזוג לאישתו ועוד איך.
הכלל הוא נורא פשוט.
מי היחיד בתוך המשולש משקר, מסתיר, מפר כללים?
ברור שכשהבגידה היא של שני אנשים נשואים האחריות היא של שניהם אך כל אחד כלפי בן זוג בלבד.

זה נחמד לפשט דברים לרמה הכי בסיסית שלהם (המאהב/ת והבוגד/ת), אבל מה לעשות שהחיים אינם כאלו פשוטים ועל השביל מוטלות גופות נוספות של הסובבים שאינם מעורבים אבל נפגעים מהארוע באופן קשה ביותר.

ברור שלא נוכל לחנך את כל האנשים בעולם ולהפוך את החברה שלנו לאוטופית, אבל ידע כל מי שבחר להיכנס לרומן עם בן זוג נשוי שברצונו או לא ברצונו הוא לוקח אחריות גם על פירוק המשפחה של הצד השני ולא רק את זו שלו. אני שואל באיזה זכות? באיזה זכות לוקח מישהו אחריות על עתידם, שלומם וגורלם של משפחה אחרת?

בוא נניח לדוגמא שחלק מן הבוגדים קובעים לעצמם חוק, לא מנהלים רומן עם נשוי/נשואה! האם כמות הנפגעים הפוטנציאלים מהארוע הזה לא הייתה יורדת?

האם מישהוא שנתן את רכבו למישהוא ללא רישיון והנהג פגע והרג הולך רגל יכול לטעון שאין לו כל אחריות למקרה? כי הוא לא נהג ולא זה שהרג את הולך הרגל.

ברור שהבוגד הוא זה שנקשר בברית הנישואין עם בן הזוג, הוא זה שהתחייב לאקסקלוסיביות מינית עם בן זוגו ונשבע לשמור לו אמונים אבל לומר שלמאהב אין אחריות בכלל בעובדה שהוא בחר לנהל את הרומן עם מישהוא שיש לו בן זוג וילדים, זה פשוט עיוות המציאות, אני אף טוען שאחריותו אף גדולה יותר כי הוא פגע במשפחה שאינה שלו.

איני טוען שלמאהב אין שום אחריות, אלא שנטען פה שלו יש אחריות גדולה משל כולם.
המאהב/ת אינם ברוב המקרים אפילו מכירים את כל הסובבים. אין להם רגש אליהם או תחושת אחריות אפילו לא האנשה בסיסית וידע איך הם נראים ומכאן שלא יכולים לפתח חמלה מולם.
בן הזוג שנפגע הרבה פעמים לא מודע בכלל שהמצב הגיע לחומרה כזו שבן זוגו בוגד..
מכאן שבפועל מי שלמעשה מבצע את האקט הכי פוגע ואגואיסטי זה הבוגד שבוחר להמר על משפחתו לטובת בריחה מהמציאות וטובתו בלבד.

וזאת בדיוק הנקודה, יכול אדם (בטפשותו) לקחת אחריות ולסכן את מעגל המשפחתי שלו, אבל אין לו שום זכות לסכן משפחה של מישהוא אחר.

מה זאת אומרת אין לו רגש אליהם? זאת בדיוק הבעיה והשפלות המוסרית בכל הנושא הזהץ יש הרבה דברים טובים ולא טובים שאתה עושה עם משפחתך וילדיך ולא היית חולם אפילו לעשותם את משפחתו של מישהוא זר.

איך בכלל ניתן להשוות.
מה זה לקחת אחריות? אתה באמת חושב ולו לרגע שאם למישהו ממש יבוא על אישתך והיא (חלילה) תזרום, הוא יחשוב עליך באותו רגע???

איך בכלל ניתן להשוות.
מה זה לקחת אחריות? אתה באמת חושב ולו לרגע שאם למישהו ממש יבוא על אישתך והיא (חלילה) תזרום, הוא יחשוב עליך באותו רגע???

איך בכלל ניתן להשוות.
מה זה לקחת אחריות? אתה באמת חושב ולו לרגע שאם למישהו ממש יבוא על אישתך והיא (חלילה) תזרום, הוא יחשוב עליך באותו רגע???

מהכרותי עם מספר אנשים בעלי משפחות (מהמין הגברי) שנמצאים בעולם הזה אני יכול לומר לך שבהחלט יש בניהם כאלו שלמרות שהם נשואים עם ילדים ויודעים שמשפחתם יכולה להיפגע, מבחינתם נשים נשואות הן מחוץ לתחום. הן מחוץ לתחום בגלל שמבחינתם הם אינם מעוניינים לקחת אחריות על פירוק נישואין ופגיעה בילדים של אחרים.

אני לא בא לשפוט את רמת המוסר של אותם אנשים, מבחינתי הם עושים מעשה פוגעני מתועב ושפל כלפי משפחתם שלהם, אבל אולי יש איזו שהיא קרן אור בעובדה שהם נמנעים מלעשות זאת למשפחה של אחרים.

תראה מאור, אם תקרא את כל השרשור הארוך הזה ואת הנשים שענו לאנונימית תראה שגם ברטרוספקטיבה, כאשר הרומן הסתיים כבר, הם אינם מגלות כל אמפטיה או מביעות איזה שהוא צער כלפי מי שנפגעו מהם.

אני יכול להבין כמו שכבר כתבתי שבתחילת הרומן כשהיצר,החרמנות והריגוש בשיאם קשה מאוד להפעיל את שיקול הדעת ולהימנע מניהול רומן עם אותו אדם נשוי ובעל משפחה, למרות שכפי שציינתי יש כאלו שמראש פוסלים מערכת יחסים שכזאת.

אבל שים לב שלמרות שזה כבר מאחור, הריגוש פחת והרומן נגמר, אותם נשים שהגיבו לא מסוגלות לגלות אפילו חמלה מינימאלית, הבנה או הכאה קטנה על חטא כלפי אלו שנפגעו משכמותם.

זה לדעתי סוג של נכות נפשית שמביא את המוסר של אותה מאהבת לשפל תחתיות. כנראה שעל מנת לחיות עם עצמם ומעשיהם בשלום הם פשוט חייבות למרק את מצפונן על בסיס יומי ולהכחיד כל ניצוץ של אנושיות מינימאלית כלפי האחר.

עצוב!!!

לאחר שפגשתי את הנושא מקרוב התחלתי ללמוד אותו.
קילומטרים של שיחות עם נשים וגברים (חלקם חברים ידידים) שבעולם הזה.
עם הזמן אתה מזהה קבוצות ומבנים שונים של גורמים למעשה, של מאפיינים להתנהלות עצמה וכו.
ברוב המוחלט של המקרים גברים נשואים יעדיפו נשים נשואות והסיבה היא פשוטה.
אישה נשואה יש לה חיים משלה להפסיד ולא תאיים עליהם כמו רווקה. תשמור על דיסקרטיות בקנאות. לא תדרוש בוא נצא לסופי שבוע ובילויים או בוא תתגרש בשבילי וכן הלאה. ברור שמדבר על הרוב ויש גם מיעוט שיעדיפו גרושה או רווקה בגלל הנגישות והצפון.
אני מזהה אגב את אלה דוקא לאחר משבר גילוי שחוו. אלה שגרמו למשבר גדול וראו את החורבן. או לחלופין אלה שנפגעו ושנאו את הבוגד ולא רוצים להיות כמוהו.
ועדיין גבר פוגש אישה, באותו זמן שניהם בבועה של תשוקה, רגש, סחרור והם אינם חושבים אפילו שיתפסו ולא בוחרים לרגע לחשוב על המשפחות (מה שלא יודעים, לא כואב) . יותר מזה..
ישנם לא מעט שמנהלים רומן עם הגיס/ה עם חברה קרובה של האישה, אישתו של החבר הכי טוב ועוד כל מיני מאפיינים הזויים של חוסר אכפתיות ואגואיסטיות גדולה.
רק ורק כשהכל לקראת פיצוץ וגילוי יש התעוררות והלכאה על חטא.
אנשים מעידים לרוב על אבדן יכולת חשיבה הגיוני מוסרי כשהם בתוך הסחרור מרגע שחצו את הקווים שאותם אגב נורא קשה לחצות בפעם הראשונה.
אל תחפש מוסר או היגיון בעולם שנועד אותו בעליל.

למרות שאין לי מושג איך אתה נוגע בנושא הבגידות ומאיזה צד,
אתה בהחלט מבין משהו בעניין. וצודק ברוב הנקודות שציינת.
(מתייחסת לתגובותיך האחרונות בשרשור הארוך והטעון הזה).

כל הנושא הזה הוא טעון ברמות שאין לתאר עד שלא נפלת לתוכו.
אנשים מייחסים בגידה לבעל והאישה.
חושבים שאם יתגלה זה מול הבעל או האישה הבלגן. ממש טעות.
הרבה פעמים זה מתחיל כדור שלג הולך וגדל במדרון.
הבעל, הילדים, משפחתו של הבעל/ האישה (תלוי מי הנבגד) החברים המשותפים זה מגיע למקום העבודה, השכנים הליחשושים מסביב.
כמה שזה טעון ומורכב, כמה כאב והרס.
אילו מישהו יכול היה להקרין סרט של "אחרי" בפני הבוגד, הרוב היה פשוט מוותר על התענוג.
העצוב הוא... שרובנו ראינו כבר את הסרט הזה אצל אחרים ולא נלמד ממנו לעצמנו.

וואו. תקשיבי, לא יודעת מי את ומאיפה הגעת ומה הרקע שלך (נבגדת, בוגדת, מאהבת אולי כולם או אף אחד מהם) אבל דבר אחד בטוח- אם את בטיפול אני מציעה לך לדרוש את הכסף בחזרה ואם את לא אני מציעה לך להתחיל בהקדם.
כל מה שאמרת מצביע על שכנוע עצמי וחזק של תירוץ המעשים שעושים הבוגד והמאהבת ועל רצון ונסיון עז להפוך את אשתו למפלצת בלתי מעניקה ובלתי מספקת כדי להצדיק את הכיעור והמעשה הפסול אותו הם עושים.
אולי את צודקת- אני זאת שהייתי אמורה להתנצל על זה שבמהלך חיינו המשותפים התפניתי לדאוג לילדים חולים, לבית מתפקד, אולי בכלל אני אשמה שבחרתי לפתח גם לי קריירה (כן, גם לי מגיע) וכל זה במקום לטפל, ללטף, לפנק את האגו שלו, להזכיר לו 10 פעמים ביום כמה הוא חזק, כמה הוא נפלא. את צודקת ממש חוצפה מצידי שלא זינקתי למקלחת בכל פעם שאמר לי שהוא בדרך הביתה לבשתי בגדים תחתונים סקסיים שפכתי על עצמי בקבוק בושם ואיפור ולא החבאתי את הילדים בארון כדי שאוכל להתפנות אליו ונוכל לבלות לילות שלמים של אהבה (כשאני עושה את עיקר העבודה כמובן). שלא הייתי מוכנה לזרוק את כל החיים שלי את העבודה את הילדים את החברים בכל פעם שהוא רצה לנסוע לצימר בצפון. כי זה מסתבר מה שהיה חסר לו וכל מה שקיבל מהמאהבת שלו.
וכל הזמן הזה- עוד העזתי בחוצפתי להאמין באהבה ובקשר שלנו (אחרי הכל 25 שנה זה לא כלום) ולדעת בבטחה שהיא תוכל להחזיק מעמד בשעות משבר וקשיים.
את ההתפכחות והתזכורת הכואבת שזה לא המצב, שהאהבה והקשר והילדים וכל מה שבינינו לא מספיק קיבלתי במלוא העוצמה כשהבנתי שהחלש והאומלל מבין שנינו היה הוא שלא טרח להתאמץ על מה שיש אלא פנה לחפש את זה במקומות הכי נמוכים ובשקר הכי גדול.
אז החלטתי לא לוותר ואין לזה שום קשר לכסף או לילדים ומעולם לא איימתי עליו בכלום. יש לזה קשר לשני אנשים שחיים ביחד עשרות שנים שבנו חיים שלמים ביחד ושעדיין למרות שכל אחד מאיתנו היה יכול לבחור לעזוב החליטנו להישאר. את כנראה לא תהיי מסוגלת להבין אולי בשבילך יחסים הם סוג של עסק. אולי אם תלמדי להעריך את עצמך תגלי שלחיים של אישה ובת זוג יש קצת יותר ערך מאשר לשמר את הבן זוג שלה מסופק ולפחד כל הזמן שאם לא תספק אותו- ימצא מישהי אחרת שתעשה את זה בכל מחיר בכל תנאי בכל מקום בלי יסורי מצפון שהיא מתפרצת לחיים של מישהי אחרת...

הכי קל אחרי שנתפסים להתחיל להאשים את כל העולם ואשתו.
בן הזוג זכאי לחיים משלו, חיים מלאים ואין זה תפקידו לספק את שלנו אלא לחלוק אותם איתנו, לצידנו.
שורה תחתונה, רע? קשה? או שתתקנו (עבודה קשה) או שתפרקו (עבודה קשה יותר).
אבל אין שחור לבן זוגיות זה דבר מאוד מורכב.

צר לי אבל רוב הנשואים לא נאמנים.
כאחת שהייתה חזק בעולם הזה, למדתי לזהות איזה גבר בוגד ואיזה לא.
הנושא הזה נפוץ מעבר למה שאת מתארת לעצמך. הנשואים בעבודה מפשיטים אותי במבטם (אני סקסית מאוד) וגם מציעים ללא בושה.
כיום כגרושה עם ילדים המצב שלי הרבה יותר טוב משל רווקה (שלוחצים עליה להתחתן ולהביא ילדים אני כבר עשיתי את שלי בהצלחה) והמצב שלי הרבה יותר טוב משל הרבה נשים נשואות שאין להן את האומץ לקום ולעזוב. אני חופשיה ומאושרת.
כמה נשים נשואות אמרו לי "כייף לך חלומה של כל אישה".
יש לי חברה טובה שבעלה בגד בה והיא בחרה להתגרש שלא כמוך ומצבה טוב משלך.
היא מנהלת עסק מצליח, מקבלת מזונות והעיקר אין לה את החשש המתמיד הזה כמו שיש לך שבעלך יחזור על הטעות. ניכר מכתיבתך שזה תמיד יכרסם בך וזה המחיר שאת משלמת. בדרך כלל נשים חלשות בוחרות להישאר.
יוצא לנו לשוחח רבות על הנושא מאחר ולאחר שהתגרשנו אנו נתקלות בבעלים של חברות שלנו שמתחילים איתנו!! אנו מודות על כל רגע שאנו לא נשואות להם.
שוב אני חושבת שזו טעות להאשים את המאהבת. אם זו לא הייתה היא, זו הייתה מישהי אחרת.