טיפול זאת לא מילה גסה.

לאנונימית שלום רב,
את כל כך צודקת לגבי התגובה הילדותית של גברים בהקשר של טיפול...גם עלי ירדו לפחות שני גברים מהפורום, ומדוע? כי לאחר הייעוץ הצעתי לעזור.
הרי לאחר 35 שנים כמטפל זוגי ומיני , יש לי לא פחות ניסיון כמטפל (למעשה הרבה יותר!!!), מכל הגברים שמייעצים ומתייעצים מהניסיון האישי והחוויתי שלהם בלבד, ועם כל הטראומות שהם חוו....
ולגברים המתנגדים לייעוץ באופן כללי - " מי יכול להגיד להם שהם לא מבינים במיניות, בזוגיות, באהבה, או בנאמנות? והם זקוקים לעזרה....אף אחד"!
על כן, כדבריך- "לו היו הגברים מסכימים לפתור את הבעיות בזמן, כשהסימנים הראשונים רק החלו, אולי היה נחסך להם כל הסבל וכאב הלב שבבגידה". יפה דרשת!!
אני כמנהל הפורום, שמח להודות לך על המלים כדורבנות שכתבת.
נראה לי שנתת גלגל הצלה לגברים רבים מהפורום.
תודה לך!
רוטרי יששכר- מומחה לזוגיות מתגמלת ולמיניות האדם

המענה שלך לאנונימית נגוע בהיתממות מעושה.

איש לא '' ירד'' עליך שאתה ממליץ על טיפול בהנחה וזאת אכן חוות דעתך שבאה. משיקול מקצועי נטו ולא שיקול אחר.

אנחנו באים אליך בטענות בשל השיווק האגרסיבי שאתה עושה לעצמך ושידול הפונים להגיע דווקא לקליניקה שלך.

שידול כזה שאומר לאנשים המתגוררים בקצה השני של הארץ וזה כמעט בלתי אפשרי בשבילם להגיע לקליניקה בקריית אונו, שהנסיעות מהקצה השני של הארץ יעשו להם טוב בהבט הטיפולי.

הרבה יותר אתי היה במקרים בהם אתה חושב שטיפול הוא הדבר הנכון, להמליץ על כך ולהשאיר לפונה את השיקול לאיזה מטפל להגיע.

אתה אינך המטפל הטוב היחד שקיים ומעורב כאן שיקול של עלות (בהנחה ואימך מטפל בחינם) וקרבה גאוגרפית ועוד שיקולים משיקולים שונים כגון מין המטפל, התחום ממנו הוא מגיע והכימיה הכללית איתו.

ראשית אגיד שהיה נחמד אילו במקום להיקרא אנונימית הייתם/ן ממציאים שם כלשהו כדי שלא נרגיש שאנחנו מגיבים/עונים לאותה אנונימית כל הזמן.
באשר לשאלתך.
א. אסור להכליל. במקרה שלי אני התעקשתי על טיפול וזה היה תנאי מצידי.
אין קשר גבר או אישה, ישנם אלה שמרגישים שאצלם הכל בסדר ומי שיש לו בעיות/ טענות זה הצד השני ושהוא ילך לטפל בהן. זה ככה עד שהם חוטפים ובגדול.
לפני שהולכים לטיפול צריך להגיע שלב ותהליך פנימי אשר גורם לך להבין, ממש להפנים שצריך טיפול ורק אז ללכת אליו.
ללכת עם תקוה ורצון לשנות ולתקן ולא כדי לרצות את בן הזוג שירד ממך או כדי להגיד שם אני בסדר היא זו שלא אפילו המטפל/ת יגיד לך.
ב. לא תמיד המטפל עצמו או היכולות שלו הם אלה שיעשו את ההבדל. מה שכן יעשה הוא העובדה שאחרי שנים של קיטורים זה מול זו והסתרות והכחשות, סוף סוף פותחים הכל ומוציאים את כל הסתימות והתסכולים, הכעסים והרפש החוצה מול מישהו שאמור להיות איש מקצוע, מבין ומכוון.
ישנה תמיד הצצה בזווית עין לתגובותיו של המטפל למשמע הדברים וחיפוש הזדהות בכאב וכן הלאה.
בנוסף כשאיש זר ומבין בעולם זה אומר לך דברים ומנסה לכוון אותך, יש בזה אלמנט השפעה גדול יותר בהרבה!! מאשר כשבן הזוג שכבר חפר שנים בעניין אומר לך.
מניסיון אחרי הסשנים הראשונים אתה יוצא מעורבב ומעורער כאילו דרס אותך משהו (אלא אם אתה רובוט) וזו בעיני תחילת התהליך.
אז אנונימית יקרה...
אין קשר גבר או אישה ועם זאת נכון שלגברים בגלל האגו וחוסר הרגישות יותר קשה אבל לפעמים צריך לחבוט בהם יותר חזק ואם צריך גם ללכת לטיפול לבד עד שיתחיל לתהות מה הולך שם שאישתו חוזרת אחרת, בטוחה יותר, יפה יותר, אישה יותר וירצה להצטרף גם (:

קודם כל תודה רבה לך על התמיכה בי, גם אני כמוך, שמח שמצאתי את הפורום הזה, יש כאן אנשים טובים שמשתפים ועושים ככל שביכולתם לעזור.
לגבי טיפול, כמו שכתבת, במצב שלי כרגע, ואחרי ה"זוועות" שהוצאתי מאשתי על הביצועים שעשתה עם המאהב שלה, איני בטוח שאוכל להמשיך איתה את חיי. לא שאני מזלזל בטיפול, או במטפל, חלילה...תחשבי את, אשה שבגדה בבעלה במשך שנה, עשתה עם המאהב דברים שלא עשתה עם בעלה 25 שנה ( כולל בין היתר מין אנאלי, גמירות בפה ובליעה של הזרע של גבר אחר, גמירות בפנים וללא קונדום, ועוד 2 מפגשים אחרי שתפסתי אותה) ...כאילו...מה כבר יוכל המטפל לעשות כאן??? (יששכר אני מעריך אותך מאד, ואשמח מאד אם יש לך תשובה לשאלתי ) לא באמת...מה נראה לך שיגיד לי המטפל??? יש כאן מישהו שחושב שטיפול זוגי יכול לעזור לגבר במצב שלי?
ולגבי טיפול עם הסימנים הראשונים אני מסכים איתך. כנראה שלא הייתי רגיש מספיק לאשתי, ולא שמתי לב שאני משקיע את כל זמני כמעט בעבודה, אבל גם, האם זו סיבה טובה להכניס גבר אחר למיטתי? אילולא היא היתה מציעה אז טיפול, אולי כל זה באמת לא היה קורה.

יצא לי לדבר עם המון בוגדים, נבגדים וללמוד את הנושא.
לא נתקלתי כמעט מעולם בבן/ת זוג שנידב כל כך הרבה מידע ופרטים.
חוץ מבמקרים שהיה פירוק טוטאלי וצורך להכאיב בכל הכוח.
ברוב המקרים יש מאמץ גדול מצד הבוגד למזער ולהקטין ולחסוך פרטים, לצמצם נזקים.
איני מכיר את אישתך וממש מנסה להבין מה גרם לה לספר לך ככה הכל.
אולי מחשבה תמימה שאם היא תתוודה על הכל ימחל לה?
אולי חלילה צורך להכאיב לך כשהיא טעונה בהמון תסכול וכעס?
ממש תוהה בעניין.

זה המזל שלי. ואני מכיר אותה כ"כ טוב, שאם היא מנסה לשקר אני מייד מבחין. ואני לא יודע מה לגבי נבגדים אחרים, אני רציתי לדעת הכל, לא משנה כמה יכאב לי.

ליבי יוצא אליך. אפשר ממש להרגיש אותך מתייסר ומעונה בתוך הגיהנום הזה שמתרחש בתוכך תוך כדי שאתה חושב על התמונות והמראות שיש לך בראש- ושוקע יותר ויותר בבוץ הטובעני הזה.
הלוואי שהיית יכול לראות שעוד יהיה בסדר, שיום אחד תפסיק לחשוב על זה ותחזור להיות עשיר ומאושר.
נשאר לי רק להגיד לך- שזה יבוא.
כי כמה שזה קשה לראות את זה מהמקום הנורא שבו אתה נמצא עכשיו- בסוף הזמן יעשה את שלו. הפצע יגליד, הנפש תחלים. אל תטעה- הצלקת לעולם תישאר. ולעולם- לא תסתכל על העולם הפרטי שלך והעולם כולו מסביבך אותו דבר- אבל תוכל לחיות בשלום.
אבל- כדי שזה יקרה, כדי לאפשר לעצמך חיים נורמליים- כדי להיות אבא לילדים שלך וכדי לא לאבד את הפרנסה והשפיות- אתה חייב לטפל בעצמך.
אין לך דרך אחרת להתגבר על זה באמת - לא רק לשים מסכה של ״הכל בסדר״ אלא לשקם בצורה אמיתית וטובה את עצמך ללא טיפול!
תאמין לי, התיאורים שאתה מתאר, אפילו המעשים המגעילים שעשתה אישתך עם הגבר הנבזה הזה לא זרים לרבים מהכותבים והקוראים בפורום הזה.
זה טבעה של בגידה- מרגע שנפרץ הסכר - הוא נפרץ בכל הכוח, ואיתו נפרצים כל היצרים הכי שפלים, והמעשים הכי נבזים ומבזים.
אבל ככל שאתה ממשיך לטבוע בזה יותר- אתה באמת מזיק לעצמך!
מגיע שלב שבו אתה אומר לעצמך- די, אני מבין שזה קרה, ועכשיו נשארה השאלה- מה אני עושה הלאה? יש לך מחויבות- קודם כל לעצמך- ואחר כך לילדים שלך! שבאמת לא אשמים בכל הזוועה הזאת, ויש לך עוד חיים שלמים לחיות- אתה לא רוצה להמשיך ולחיות אותם בעינויים.
לכן- אני חוזרת ומציעה לך- תמצא מטפל או מטפלת שאתה בוטח בהם- לעצמך קודם כל כדי שתוכל להרים את עצמך ואחר כך תחליט לאן להתקדם.
בהצלחה!!

רק אוסיף ואומר שאין קיצורי דרך, את המסע לשם הוא יהיה חייב לעבור ולחוות כל טיפת כאב כדי לצאת מצידה השני של מנהרת החושך הזו מחוזק.

הרי היא אומרת שהיא לא מוכנה לוותר עליי....היא אמרה את כל הפרטים האלה כי אני יודע איך להוציא את זה ממנה, והיה חשוב לי לדעת הכל לא משנה כמה זה יכאב. וזה כואב מאד. ממש מרסק. לא מאחל גם לשונאים שלי.

אני מבין את עמדתך. כמו שאת יודעת כרגע מרוב כאב אני לא מצליח לחשוב על זה, אבל מבין את הרציונאל שעומד מאחורי דבריך, תודה לך שוב!

היי שרון שבוע טוב!

1. אני מציע שתפתח שרשור חדש.
2. כתבתי לך בזמנו שאין סיכוי לקשר שלכם וחבל שאתה ממשיך להתייסר.
3. לגבי השאלות והתוספות... אני לא מצליח להזדעזע מהזוועות כלשונך אלא להיפך! אני חושב שאתה קוצר כעת בריבית דריבית את כל אותן שנים שהזנחת את הקשר הנפשי והפיזי עם אשתך!
אם כבר אתה מתייסר אז שלא יהיה לחינם...אתה בהחלט יכול להאשים רק את עצמך שלא הגעת לפתיחות כזו עם אשתך לשעבר...

היית כ"כ עסוק שלא יכולת לספק לזוגיות שלכם את הסקס המבוקש?

4. לשאלתך האם ניתן להמשיך לחיות אחרי בגידה...התשובה היא חד משמעית - כן! אבל בתנאי שעוצרים את מחול השדים בזמן. מה שכנראה גדול עליך.
5. מכיר את המשפט? יחסי מין עושים בבית אולם "סקס" עושים בחוץ! (דרך אגב אני באופן אישי מתנגד למשפט הזה). אבל ייתכן שזה מה שקרה אצלכם > אשתך בוכה כי גם היא לא דמיינה לרגע שהיא יכולה להגיע לרמות כאלה של תשוקות. רק עם גבר אחר שאינו בעלה החוקי היא נתנה לעצמה להשתחרר וכאן בדיוק בנקודה הזו - הטיפול מתחיל!!!
6. אני לא שופט ולא סגן של אלוקים אבל מזכיר לך שוב את דעתי - אין לכם מה לחפש עוד ביחד.
7. הילדים לא צריכים לדעת את הפרטים. תפרדו יפה ותמשיך הלאה.
8. אני חושב שאתה טרול. פשוט קשה לי להאמין ועימך הסליחה!
9. כך או כך - מגיע לך חיים טובים מאלה - חבל על הזמן שאת מבזבז.
10. בהצלחה.

יש אסכולות בטיפול זוגי לאחר בגידה שאומרות שעל הצד הבוגד לגלות ה-כ-ל לפי מה שהצד הנבגד שואל ורוצה לדעת כדי להראות פתיחות מלאה ולשים סוף לשקרים שאפיינו את הבגידה וכדי להתחיל לבנות אימון מושלם. אחרת הצד הנבגד ממשיך להרגיש שמשקרים לו ועושים דברים מאחורי גבו. מן הסתם, מה שלא מספרים לכם- משלימים בראש, לפעמים הרבה יותר גרוע מהמציאות. אם הם היו עושים את זה תוך כדי טיפול ותמיכה הם גם היו לומדים להתגבר על זה, אבל נראה לי די ברור שזו לא אופציה כרגע- חבל..

נגיד שהיינו מחכים לטיפול זוגי, יושבים סביב שולחן אחד אני, היא ומטפל זוגי, והיא היתה אומרת למטפל זוגי שהיא עשתה עם המאהב שלה סקס אנאלי, או שהיא שכבה איתו ללא אמצעי מניעה, או שבמין האוראלי איתו היא היתה שותה את הזרע שלו וכו", את חושבת שאז זה היה נשמע לי סביר יותר? כלומר, הייתי מצליח להתגבר על זה? ואם כן, אז איך? המטפל היה אולי מבקש ממנה להסתיר את זה? גם אז זה לא היה עובד, כי היא לא יודעת לשקר, אני מייד קולט אותה כשהיא מנסה להסתיר משהו. ובאמת אנונימית, עם כל הרצון הטוב (ויש לך המון!!!) מה היית מציעה לאחיך או לידיד שלך שקרה לו דבר כזה?

אתה יודע מה? אני לא צריכה לשאול ידיד או חבר או אח או כל אחד אחר בעולם, מהסיבה הפשוטה שלפני 3 שנים אני הייתי זאת שהתמוטט עליה העולם, שישבה מול הבן זוג שלי שאותו אהבתי, הערכתי, כיבדתי והכרתי אותו יותר ממחצית שנותיי- אחרי 25 שנה של זוגיות - אחרי שגיליתי הודעות בטלפון, ולשמוע את כל התיאורים שאתה מתאר- כולל סקס אנאלי, אוראלי, וכל השאר. רק שבמקרה שלי הבן זוג שלי (שאהבתי- להזכירך) היה הצד הנותן ומהצד המקבל- נבלה שהחליטה- שמה שמגיע לה ומה שהיא רוצה - זה הוא.
מה שהציל אותי (ואותנו) היתה מטפלת מקסימה שעזרה לי להבין שהבעיה לא היתה אצלי- אלא אצלו ועזרה לי להתקדם מעבר לתיאורים הפיזיים ולהבין שהמפתח האמיתי לשיקום שלי- זה אני!!!!! ומאז - החיים האישיים, המקצועיים והחברתיים שלי נבנו, התעצמו והתפתחו, ואיתם גם מערכת הזוגיות שהתפרקה ונבנתה מחדש- אבן על אבן עם הרבה דמעות וכאב.
אני מבינה שאתה כועס, אני מבינה שאתה כולך בוער מזעם אבל אל תטעה לרגע- אתה ממש לא היחידי שעבר את מה שאתה מתאר.
אתה מרגיש שאתה צריך לשאול? להתייעץ? לשמוע אנשים שהיו במקום שאתה נמצא? זה בסדר גמור ונורמלי לחלוטין למצבך, גם אני הייתי שם, ובמהלך הימים האחרונים קיבלת את כל התמיכה בפורום הזה ושלל עצות מכל קצווי הסקאלה- לעזוב, להישאר, כן טיפול, לא טיפול.
אבל אני חושבת שהגיע הזמן שתפסיק להתעסק בפרטים ותתחיל להתעסק בעובדות- ובעיקר איך אתה רוצה שתיראה שארית חייך?
היחידי שיכול להחליט על העתיד - זה אתה!
אמרתי קודם ואני אגיד שוב- אני מאחלת לך שתמצא את שלוות הנפש והחוזק הפנימי להרים את עצמך שוב מהזעזוע שקיבלת. אבל בסוף ההחלטות וההמשך תלוי בך- לא באף אחד אחר.
בהצלחה!

לשאלתך, אני מרגיש שלא משנה מה יגיד לי מטפל, ולא משנה לאיזה תובנות נגיע, עם עובדות לא מתווכחים, הדברים שעשתה הינם חמורים(!!!) ביותר ואינם משתמעים לשתי פנים! אל תשכחי שחוץ מהאנאלי האלראלי והגמירות בפה, חלק מהבגידות קרו במיטתי שלי!!! ולדעתי אם אמשיך לחיות עם האשה הזאת חיי יהיו מלאיי פחד שמא היא תבגוד בי שוב, אני לא מוכן לזה, בשום פנים ואופן! (סליחה שאני ניסער, את מקסימה, זה אני, סליחה)

יש לנו בני האדם נטיה לדמיין ולחשוד ולחשוב. אך אלה מתמוססים עם הזמן כשאין להם עובדות המעגנות אותם למציאות.
כשאת יודעת משהו, זו עובדה נקודה ועכשיו תתמודדי עם הידיעה כל חייך.
תוסיפי לזה את העובדה שהמוח שלנו מעדיף לא להאמין כדי לא להתמודד עם הכאב אבל כשיש ווידוי חד משמעי אין לאן לברוח מהירה פשוט אין!

?
חוץ מזה הבנתי הכל ומסכים אתך.

עזוב...את מספר 8 תמחק מהפרוטוקול.

אני מתחיל לחבב אותך...
אתה נשמע באמת בחור טוב שלא פגעת באיש ופתאום באמצע החיים קיבלת זבנג לפנים ואתה פשוט לא מצליח להתרומם מהמקרה. ובמקום לחשב מסלול מחדש
אתה מעדיף להתבוסס בבוץ ולהסתובב סביב עצמך.

אז אולי נצליח לעורר אותך ע"י סדרת שאלות:

1. יש לך חברים? משפחה? אדם שאתה יכול לשפוך עליו את כל מה שעובר עליך?
2. לאשתך יש מישהי מישהו שהיא מתייעצת אתו כרגע על מצבכם?
3. האם אתה עושה ספורט?
4. יש לך תחביבים?
5. אתה יכול בבקשה לתאר את מערכת היחסים שלכם מאז ועד המקרה?
6. מתי אתה שוב טס לחו"ל?
7. איך אתה מגדיר את עצמך? בן אדם חזק? שביר? חלש? נתון למצבי רוח? שפוט? יוזם? נגרר? חם מזג? ילדותי?
8. מה תוקע אותך בבית? מדוע אתה מפחד לעשות צעד. לכאן או לכאן?

קח את הזמן.

1.אין לי אף אחד שקרוב אלי מספיק, גם לא משפחה, כדי לספר לו דברים כאלה, ובנוסף לא רוצה לפגוע בשמה הטוב של אשתי וילדיי.
2. לא יודע
3. אני בקושי קם מהמיטה...ספורט? על מה אתה מדבר....כל הגוף כואב לי
4.כן. כרגע אף אחד מהם לא מעניין
5.מערכת יחסים סבירה, היא מדי פעם אמרה שאני לא מתייחס אליה מספיק, אני מודה שהשקעתי יותר בעבודה, רוב שעות היום.
6.לא יודע
7. בד"כ אני די רגוע, אני יוזם מטבעי, חזק? כבר לא בטוח כ"כ...לא ילדותי ולא שפוט
8. יש לי ילדים מקסימים שאני אוהב, יש לי בית שאני אוהב, יש (היו?) לי חיים שאהבתי...ואם כבר לעזוב, אז למה אני לעזאזל?? זו היא שדפקה הכל, שהיא תעזוב!!!

1.אין לי אף אחד שקרוב אלי מספיק. > לכל הפחות תתייעץ עם עו"ד דע את זכויותיך!

2. לא יודע אם לה יש אוזן קשבת. > אתה מבין שזה לא בריא. לא לך ולא לה. לוואקום הזה ייכנס מישהו במוקדם או במאוחר. זה יכול להיות עו"ד ממולח במיוחד שיהפוך את הקערה על פיה ופתאום תמצא את עצמך מורחק מהבית בטוענות שונות ומשונות כמו למשל שניסת לתקוף אותה או ש...פגעת בילדים. אחי תתעורר. אין לך את הפריווילגיה להתאבל על מצבך יותר מידיי. אל תשב בחוסר מעש. אתה לא מתקדם אלא הולך אחורה.
מה אני מציע?
אני מבין שנכון לעכשיו החלטת שלא להחליט! וזה בסדר. אבל אל תשאיר את כל הדברים פתוחים. תחשוב > מה היא אמורה להבין מחוסר המעש שלך?

3. אני בקושי קם מהמיטה...ספורט? על מה אתה מדבר....כל הגוף כואב לי. > מצוין! אני רוצה שיכאב לך הרבה יותר חזק אבל מהסיבות הנכונות...יש לך כסף אמרת נכון? אז מחר בבוקר גש לחנות אופניים ופנק את גופך בזוג אופנים יקרות – שטח או כביש מה שבא לך וצא לרכיבות.
בספורט המוח מפריש אנדורפינים המסייעים לשיכוך כאב ולשיפור מצב הרוח תעסיק את המוח בחומרים טובים אולי תקבל החלטות יותר טובות.

4.יש לך תחביבים? כן. כרגע אף אחד מהם לא מעניין. > אהה לא משחקים שוברים את הכלים? מה אתה ילד? הלו?
אתה לא רוצה לשרוף חיים שלימים בגין שנה אחת לא מוצלחת...

5.מערכת יחסים סבירה, היא מדי פעם אמרה שאני לא מתייחס אליה מספיק, אני מודה שהשקעתי יותר בעבודה, רוב שעות היום. > היו לך תלונות עליה? היית בא על סיפוק שלך כמו שאומרים?

6.לא יודע. > אל תטוס לבד. קח אותה או אותו...איתך.

7. בד"כ אני די רגוע, אני יוזם מטבעי, חזק? כבר לא בטוח כ"כ...לא ילדותי ולא שפוט. > אם כך יש לך די אן איי משובח!
אל תפספס את ההזדמנות לצאת מהמשבר מחושל.

8. יש לי ילדים מקסימים שאני אוהב, יש לי בית שאני אוהב, יש (היו?) לי חיים שאהבתי...ואם כבר לעזוב, אז למה אני לעזאזל?? זו היא שדפקה הכל, שהיא תעזוב!!!
> בסדר בסדר...למה אתה צועק...שהיא תעזוב. אבל רגע לפני. אני מבקש... מתחנן... תראה לה את הצדדים הטובים שבך. תראה לעצמך שאתה מסוגל לעמוד על רגליך ולסובב אותם...

לאט ובטוח אתה תקבל את הכוחות שאתה צריך ותדע לקבל את ההחלטות הנכונות.

לילה טוב.

אולי תנסה גם לענות על השאלות של בני.
שאלות נכונות למצב.
אולי נבין קצת יותר עליכם.