התחמקות מיחסי מין ובגידות

עם זאת לא בהכרח חד משמעי וכשם שבני אדם שונים זה מזה כל כך, כך גם הגורמים והמניעים שלהם לבגוד.
מכיר נשים שבני זוגן בהגדרה, הבעל המושלם.
מחמיא, מפרגן, מחזר וכל השאר. אלא שדוקא זה הופך אותו למובן מאליו וכבר אינו ממלא את הצורך החבוי בפנים להתרגש. הוא אינו מאתגר וטוב נו הוא תמיד שם עם אותן מילים ומחמאות. "את אישה יפה כל כך" מהבעל אינה מתקרבת בתחושה מאותו משפט מגבר זר (אלא אם זה נדיר שמחמיא).
באשר ל"לשוחח טרם הבגידה.
אם למדתי משהו זה שמעטים מאוד הם בני הזוג שיגידו, יקירי בא לי לבגוד או אני בדרך לשם, תעשה משהו.
מלבד העובדה שלא רבים הם בני הזוג שיקחו זאת ממש ברצינות לליבם, גם נוצר מצב שבן הזוג שבדרך לבגידה חייב לעבור תהליך עם עצמו ולהחליט מתוכו מה נכון לו ולרוב רק הפחד יעצור מבעדו.
לא יועילו מילים או שיכנועים
אם הרצון קיים, הדרך לשם קצרה ורק הפיצוץ שיבוא אחכ ישנה את הכל.

פוסט מרתק יששכר, תודה! מצאתי ממש את עצמי בפוסט הזה, ובמיוחד במשפט הזה שלך " ואילו היא מגלה את מיניותה שאבדה מחדש, או אז כאשר גבר בגילה, או אף צעיר ממנה מחזר אחריה, היא תפרח מחדש, היא עשויה להתאהב בו, וההמשך ברור, בגידה + אהבה.....מדוע אהבה ? כי היא צמאה לאהבה.... " זה בדיוק מה שקרה אצלנו, בא גבר צעיר ממנה, היא פרחה מחדש, התאהבה בו עד כדי זה ששכבה איתו במעיטתי שלי ונסעה אליו לדירתו פעמיים בשבוע במשך שנה לפחות...זו היתה (ונראה לי שעדיין...) אהבה גדולה מאד, לא רק בגידה חד פעמית...
ואגב, לגבי התחמקויות, אני משחזר כל הזמן, וניזכר שהיא הרבה פעמים ניסתה להתחמק מהסקס איתי, תוך כדי תירוצים עלובים שהיא עייפה או שאין לה מצב רוח, וגם עודדה אותי לטוס לחו"ל. (אני משחזר דברים וניזכר שבשנה- שנה וחצי האחרונות היא קיבלה הרבה מחמאות מאנשים שהיא ממש נראית טוב, אפילו חבר שלי פעם זרק לה " בטח יש לך מאהב..." אני כמובן לא דימיינתי לעצמי שזה נכון, אבל...טעיתי..)
הבעיה שהמינויות שלנו היתה די בסדר עד לפני שהיא הכירה אותו, אולי לא נתתי לה תשומת לב מספיק אבל סקס היה ביננו תמיד, כמובן עד הרגע שהיא התחילה לשכב איתו שאז החשק שלה ממני ירד.
ושאלה בבקשה יששכר לגבי המשפט הזה "הם לא מאמינים שהם יבגדו... עד שהם עושים זאת, אבל אז זה כבר מאוחר מדי, במקרה שלי, היא אמנם לא האמינה, אבל ברגע שהיא עשתה את זה, היא המשיכה בזה במשך שנה לפחות, למה התכוונת כשכתבת "אבל אז זה כבר מאוחר מדי"? כלומר, מאוחר מדי לשקם את המערכת הזוגית? כי אני מרגיש שזה מאד מאד מאוחר. היא היתה צריכה כמו שאתה כותב, לפנות איתי לטיפול ברגע שהרגישה חוסר תשומת לב ממני, ולא ללכת ולבגוד, נכון?

שלום שרון,
ברור לי שרגשותיך אליה הם מאוד אמביולנטיים, מצד אחד אתה כועס עליה, מאוכזב ממנה, ואולי שונא אותה....כל זה לא מונע ממך לחשוק בה יותר מבעבר, ואפילו לאהוב אותה, והעיקר להוכיח לה שאתה שווה יותר מהמתחרה הצעיר שלך, שאתו אין לה כל עתיד....וזו אולי הנקודה החזקה ביותר שיש לך מולה, אולי כרגע היא אינה מעריכה את אהבתך אליה, אבל היא תעריך מאוד, כאשר היא תפנים את ההיגיון בטיעון הזה.
אגב אין סתירה בלאהוב ולשנוא באותו הזמן, כי האהבה והשנאה הם שני הצדדים של אותו מטבע. ההפך מאהבה היא....האדישות. אתה לא אדיש אליה.
איך תדע אם ההיגיון התחיל לעבוד אצלה? תציע לה טיפול זוגי...אם היא תסכים, (ואם אתה עדיין רוצה בה ), אתם תצאו לדרך חדשה... למרות הטראומה שספגת, אני מבטיח.
אם היא לא תרצה- פירושו שהיא עדיין לא הפנימה את העדר הסיכוי עם הצעיר, במקרה זה תבוא בגפך ואני אדריך אותך מה לעשות על מנת שהיא תקלוט "מי נגד מי"
.ומי בעד מי, אם אתה מרגיש שאתה עדיין רוצה אותה....אז יש עוד מה לעשות.
רוטרי יששכר - מומחה לזוגיות מתגמלת ולמיניות האדם.

תקשיב שרון, אני עקבתי אחרי ההודעות שלך ושמתי לב, שכמעט בכל הודעה אתה "מודה" שלא נתת לה מספיק תשומת לב ומספיק התייחסות וכו' וכו', ואתה כאילו "מצדיק" אותה ו"מבין" אותה במידה מסוימת.
בוא אספר לך משהו, 99% מהנשים הנשואות יספרו לך בלי למצמץ שהן לא מקבלות מספיק תשומת לב מהבעל, קל וחומר אחרי עשרים או שלושים שנות נישואים.
כששני בני זוג מנהלים קריירה תובענית, זה בא על חשבון הזוגיות כמו שזה בא על חשבון הילדים ועל חשבון דברים אחרים, אבל תמיד זו האשה שמתלוננת, כי הצורך שלה בתחום זה לעולם לא יודע שובע.
אלא מה? לא כל אישה שחשה כך ממהרת לקפוץ למיטה של גברים אחרים, אחרת, בגידות היו חלק מכל מערכות הנישואים בלי יוצא מן הכלל.
אז עשה לעצמך טובה גדולה, אל תעשה רציונליזציה למה שהיא עשתה, מבחירה חופשית ומרצון אישי, שלא לדבר שהיא אפילו דחתה נסיונות שלך לסקס, כי היא לא רצתה "לבגוד" במאהב.

סתם שאלה, מאיפה לך שזה נמשך שנה אחת? כי זה מה שהיא סיפרה לך?
אולי זה נמשך שנתיים? אולי חמש?
איך אתה יודע שזה הגבר הראשון? כי לא גילית אחרים?
איך אתה יודע שהיא לא תחזור על זה בעתיד, כי היא מבינה שאתה ממילא לא מוותר עליה?
יש לי עוד הרבה שאלות קשות, אבל הבנת בטח שאין מקום למשקפיים וורודים בעת הזאת.

לפי ההגיון שלך ולפי מה שאני מבינה- אין אמון במטפלים, אין סיכוי לשקם נישואים אחרי בגידה, והכי נכון זה... לפרק.
אני חושבת שאם היית באמת קורא את מה ששרון כתב, היית רואה שמעבר לפגיעה הנוראית והעלבון הצורב הוא עדיין אוהב את אשתו (כן, למרות שהיא פגעה בו אנושות). זה שהוא מסוגל לקחת אחריות על הצד שלו בהתדרדרות הזוגיות ביניהם מראה יותר מכל שהוא חכם, אינטליגנטי, רגיש ושאולי, אולי - בכל זאת יהיה להם סיכוי בעתיד להשתקם ולגלות אחד את השנייה מחדש אחרי המשבר והטרגדיה הנוראית הזו.
מסכימה איתך בדבר אחד- נשים כנראה יותר זקוקות לתקשורת רגשית מגברים אבל איך לעזאזל הגעת למסקנה שאשה לעולם לא תהיה מסופקת בזוגיות? כי היא זו שמדברת על זה? כי היא זו שיש לה אומץ להגיד לך שמשהו לא ״עובד״?
תגובות מהסוג הזה הן בדיוק מה שחזר וייאש אותי כל פעם מחדש כשהתחלתי לדבר על ההתרחקות ביני לבין בעלי והעמיקו עוד יותר את הקרע, עד שהפכנו לשני זרים שותפים עסקיים באותו בית, ועד שהוא חיפש תשומת לב, חנפנות וליטופים ו- סקס כמובן אצל מישהי אחרת שנתנה לו...
ושוב אנחנו חוזרים לבגידה- בגידה היא תוצאה סופית של בעיה ארוכה ועמוקה הרבה יותר. בשביל להישאר לחיות ולהתמודד עם בן זוג בוגד כי אתה רוצה ולא כי אתה צריך- צריך המון אומץ, הבנה, בגרות, אבל אם אתה לא לוקח אחריות על הטעויות שלך אז אין בזה טעם.

הכל נכון ואכן הבגידה היא התחנה הסופית
עכשיו משמגיעים לתחנה זו נשאלת השאלה שאולי קשה מאוד לאלה מאיתנו שרואים קדימה מדי, מנתחים לעומק מדי .
מה הלאה?
ונגיד שעבדנו קשה והתגברנו, הרי מי שטעם את טעם ההתרגשות מהאחר, מהחדש והמרגש, יוכל לאורך שנים לוותר על הצורך העז לטעום שוב?
בעיתות משבר, בריבים, מה יותר קל לרוץ ולהתנחם בזרועות האחר ובמיוחד כשכבר נחצה המחסום הפסיכולוגי?
להגיד '' כן כן למדנו לא עוד'' זה מס שפתיים קל, לממש ולהתאפק כשאת מחוזרת באופן יומיומי ע"י לא מעט ציידים היודעים את מלאכתם זה כבר עניין אחר.

אני בכלל לא בטוח שבגידה היא תוצאה של בעיה בחיי הנישואים. המון אנשים בוגדים וחיי הנישואים שלהם מצוינים, ואין להם בכלל שמץ של מחשבה להיפרד מבן/בת הזוג החוקי/ת.
לפי דעתי, ברוב המוחלט של המקרים הבגידה באה מתוך תסכול ותחושה של "החיים עוברים לידי" , מתוך שגרה אפורה של חיים שהם סימון "וי" מתמיד אחר מטלות החיים.
בגידה, מחזירה את האויר לריאות, מזרימה אדרנלין, מקנה תחושה של מיצוי החיים במלואם, מוסיפה התרגשות, הפתעה ובעיקר משחזרת את תקופת הנעורים או תקופת הרווקות.
מכיוון שבגידה לטעמי היא לא פונקציה של נישואים מקולקלים, אלא של אישיות "מקולקלת", אני לא מאמין ביועצי זוגיות שמחפשים את המטבע ליד הפנס.

אני בכלל לא חושב שצריך לפרק בכל מקרה של חוסר נאמנות באופן אוטומטי, ממש רחוק מזה, במקרה של שרון כפי שהוא גולל אותו כאן, אני משוכנע שהוא חייב לפרק.
יש מקרים שהצד הנבגד תורם תרומה משמעותית לבגידה, מקבל את האשה/הבעל כמובן מאליו ולא סופר/ת אותו ממטר, ואז אם הוא (הנבגד/ת) משנה את דרכיו, מתחרט/ת באמת, מבין מה היו הגורמים, יש מקום לשיקום.

לצערי זו המציאות בין אם נודה בזה ובין אם לאו.