אהבה אסורה

נפגשנו במסעדה לצהריים ודיברנו המון,הסברתי לו למה סירבתי בזמנו. מאותו יום איך שהוא התחלנו להיות בקשר. כבר בשבוע הראשון הרגשנו רע מאוד עם המצב. נפגשנו כמעט כל בוקר לקפה ליד העבודה שלי, באחד הימים החלטנו שצריך לשים לזה סוף כי אי אפשר להרוס עכשיו שתי משפחות והחברות שיש לנו עם עוד זוגות. החלטנו לנתק. לקחתי את זה נורא קשה, הייתי בוכה המון, הוא היה מוצא תירוצים להיפגש לבילויי משפחות גם יום חמישי גם שישי וגם שבת. איך שהוא חזרנו לקשר שוב. אמרנו פשוט נזרום עם הקשר, אבל לא נעבור גבולות. ובאמת לא היה בינינו כלום, היינו נפגשים לצהריים, מדברים בטלפון או בואטס אף. עד שיום הוא לא יצר קשר. למחרת הוא היה בואטס אפ הקליד אבל לא כתב כלום, כתבתי לו שהוא ילד שלא עומד במילה שלו. הוא עזב את הבית לכמה ימים ונסע עם חברים לצפון. אחרי שחזר הוא יצר איתי קשר ושלח לי פרחים לעבודה. שוב היו כמה ימים של קשר ובאחד הימים שהחזיר אותי לעבודה מהצהריים במקום נשיקת לכי היתה נשיקה של שניה בפה. אחרי העבודה נפגשנו שוב ושוב דיברנו על מה לעשות.

הוא אמר שהיה מסיים את הקשר אולי. הסכמתי. אחרי שהוא נסע כל כך בכיתי.נשברתי וכתבתי שנראה שאני אוהבת אותו.שוב הקשר חזר לכמה ימים.הוא נעלם ושוב יצר קשר אחרי כמה ימים.ככה עברו להם חודשיים שלושה ימים בקשר, שלושה בנתק. יצא סוף שבוע והוא קבע עם בעלי שניסע משפחות לצפון. נסענו לשלושה ימים. היה לי נורא קשה שם. יום אחד כשכולם ישנו ישבתי בחוץ, ראיתי שהוא לא ישן, אבל הוא לא יצא אליי. כל כך כעסתי.כשחזרנו הביתה הרגשתי שאני נחנקת בלעדיו. החלטתי לסיים אני. שלושה ימים לא נכנסתי לואטס אף, לא הייתי בקשר עם אישתו. הוא התקשר ושאל מה קרה, אמרתי שקשה לי נורא. הוא אמר שלא יצא אז בצימר כי פחד נורא מול כולם. אחרי כמה ימים רבתי עם בעלי, רציתי לעזוב. בסופו של דבר אחרי שיחה מאוד ארוכה נשארתי והחלטתי לסיים את הקשר עם הבחור. כתבתי לו הודעה מאוד ארוכה, הוא חזר אליי טלפונית, הסכים. התנתקנו לחודש, מה שעברתי בחודש הזה היה נורא נורא קשה. התחמקתי מכל מפגש עם המשפחה שלהם. באחד הסופי שבוע הזמינו אותנו לבילוי והסכמתי כי הרגשתי שאני שולטת במצב. בעלי הגיע מאוחר יותר, בנתיים הוא פירגן לי כי רזתי המון, חבר שלנו אחר הזמין את אישתו לרקוד והוא הזמין אותי.בעלי לא היה. בריקוד הוא ליטף אותי וגם אני כל כך נצמדתי אליו והרגשתי שהתגעגעתי מאוד. למחרת הוא הגיע ליד העבודה שלי. שוב יום מדברים ויום לא מדברים וזה משגע אותי. סוף שבוע אחר שוב יצאנו לבילוי ואני רבתי עם בעלי והלכתי לבד. הכל היה בסדר, בסוף הערב מצאתי אותו מחתת לי בפלאפון כשהלכתי לשרותים, נורא התעצבנתי, יצאנו לעשן והתחלנו לריב. התחלתי לבכות וביקשתי ממנו שיקח את אישתו ויעוף כי הוא הרס לי חיים. הם הלכו, כשהגיעו הביתה הוא ירד למעטה ולא הפסיק להיתקשר

עניתי הוא הגיע, כשפיתחנו שיחה ואני בוכה הוא גם התחיל לבכות. בסוף הערב התנשקנו והוא החזיר אותי. למחרת נפגשנו שוב, דיברנו המון ושוב התנשקנו. שוב עבר שבוע, יום מדברים יום כועסים. שוב קרה אצלי בבית פיצוץ, החלטתי שאני עוזבת. לקחתי דברים והלכתי. למחרת ביקשתי מאמא שלי שתיקח את הילדים אליה ואני ינסה להירגע באיזה מלון. בעלי חיפש אותי והתקשר לכל החברים כולל אותו. אני נסעתי למלון בחיפה, הוא התחיל להיתקשר בלי סוף והגיע ממרכז לחיפה תוך 40-50 דקות. במלון לא היה בינינו כלום רק נשיקות כי אמרתי לו שזה גבול שאני לא חוצה בזמו נישואים. אני הייתי ארבע ימים מחוץ לבית, כל הימים בערבים הוא היה איתי, הלכנו למסעדות, בתי קפה היה לי מאוד כיף. עד ששילשום בערב הלכנו לבית קפה, באמצע בית קפה אנחנו מוצאים את עצמינו זורקים סוכר אחד על השני, שפכתי עליו בקבוק סודה, שיצאנו גם הוא שפך עליי מים שהיו לו באוטו. לקחתי לו מפתחות וחיטטתי באותו והוא אצלי בפלאפון. בקיצור שעתיים מחוץ לבית קפה משתגעים ומשפחה שלו כבר מחפשת אותו. רציתי לקבל את הטלפון שלו גם ולראות מה יש לו שם, כי הוא בחיים לא מסכים לתת לאף אחד.בקיצור סיימנו את הערב שהוא עזב ואני נכנסתי לאוטו והתחלתי לבכות. הוא התקשר והתחנן שיעזוב את המקום וילך לישון אצל אמא שלי. אני סירבתי. נסעתי לעבודה שלי בשעה ארבע בבוקר. למחרת הוא התקשר ודיבר על זה שאני אחזור לבעלי. הלכתי להביא לי קצת בגדים מהבית ובעלי חזר בפתע. השלמנו אבל אני אמרתי לו שאני צריכה זמן, אז הוא אמר שישן בסלון ואני יקח את הזמן. בערב התקשרתי לבחור וסיפרתי שחזרתי הביתה והתנצלתי וגם הוא התנצל על מה שהיה לילה לפני. היום שוב אני לא שומעת ממנו, הוא סגר ואטס אפ שלא יראו מתי הוא נכנס. אישתו אומרת שהואמגיע מאוחר הביתה. אני מתחרפנת מחוסר אונים הזה. אתמול הייתי כל כך שבורה ושוב הרגשתי שנחנקת בלעדיו. יום שיש הזה אנחנו נפגשים עם עוד חברים. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.סיטואציה נורא נורא קשה. סליחה על האורך חברים.

בתור אחת שהיתה בצד השני בצד הנבגד אל תעשי את זה לאישתו אל תהרסי משפחה ואל תהרסי את הבית שלך אחכ תצטערי יש דברים שאי אפשר לתקן קחי לתשומת ליבך

נורא כיף שפתאום יש ריגושים בחיים, והלב דופק בקצב והדמיון עובד שעות נוספות, נורא כיף להרגיש רווקה נחשקת, וכו' וכו'.
בסוף, זו פיקציה, זה פאטה מורגנה, זו בועה שתתפוצץ לך בפרצוף, הוא ישאר עם אישתו, הנישואים שלך יתפרקו, וגם אם לא , הם כבר יהיו ריקים מתוכן, את עושה לעצמך טוב בטווח הקצר והורסת לעצמך את החיים, לבעלך ולילדייך בטווח הארוך, הרבה היו במצב שלך וקיללו את עצמם שלא עצרו שניה לפני הנפילה לתהום, את בדקה ה 90 אבל עוד יכולה להציל את עצמך. זה רק תלוי בנחישות שלך, ובהחלטה שלך, רק את מחליטה ורק את תשלמי את המחיר, וברור שאין ארוחות חינם. בהצלחה, בכל מה שתחליטי.

את בתוך זה.
בתוך הסיחרור שאיש ולא משנה מי יכתוב כאן לא יוציא אותך ממנו.
את בסרט של שניכם ובסרט הזה לשחקני המשנה כמעט אין משמעות.
את חושבת, חולמת, מתגעגעת, כמהה.
גם אם תחליטי שלא, את לא תלמדי בזה ותגיע עוד הודעה ועוד שיחה שרצית את הכל.
במדרון הזה שלך מעטים מצליחים לעצור. לרוב רק הקיר המרסק שבסוף יעצור את זה והוא יבוא.
את תגיעי למצבים שלא חשבת להגיע אליהם ואיתך תגררי את המשפחות ובמיוחד את בעלך שיפגע לעד. מה גם שהם חברים והולך להיות שמח.
זה כיף, זה מסעיר ומרגש אין ספק.
אבל זיכרי את דבריי... ביום שזה יתפוצץ את תצטערי כל כך וכל שאת חשה עכשיו אליו יעלם בשניה ובמקום זאת יגיעו החרטה וההתעוררות. ושיטטטט מה חשבתי לעצמי.
אבל בנינו... כלום לא יועיל ודבר לא ישנה מלבד הקיר המרסק שתפגשו בסוף המדרון בו את דוהרת.

זה חזק ממנה.
זה שם זה פועם וחי.
זה ממלא אותה, שם כשהיא מתעוררת בבוקר ושם כשהיא הולכת לישון.
בשירים שהיא שומעת וברצינות רומנטיות בסרט.
אנחנו רק מילים באיזה פורום והוא בשר ודם מולה בחייה בסוף השבוע הזה.
כל מה שיאמר כאן יתפוגג באותם רגעים כשהוא יהיה מולה.
לצערי ראיתי את זה פעמים רבות ואת התהליך לעצור את זה היא תצטרך
לעבור עם עצמה ורק אחרי שמשהו יקרה לטוב ולרע.
נטע אני יודע שדבריי לא ישנו הרבה.
את נחנקת בלעדיו ועצם קיומו בחייך מכניס ריגוש וצבעים ואת ושוב נרגשת
כמו בגיל 16.
אילו רק יכולתי להראות לך סרטון של חייך בעתיד כתוצאה ממה שעלול לקרות.
אם יש בך עוד משהו כלפי בעלך, נסי למצוא את זה ולהעצים ולעורר אותו.
אני כותב לך את אותן מילים שהייתי כותב לאישתי אילו יכולתי בימים אחרים.
אני יודע שלא תוכלי היום ממש להבין, אך ים יבוא ואת תביני.
אני מקווה שלא כשמאוחר.

. מאז חודש אוגוסט התנתקנו לגמרה. חודשיים אין לנו קשר.ברור שיש רגשות עדיין ושום דבר לא נגמר לפחות אצלי.מדי פעם יצא לנו להיפגש עם משפחות, אבל רק כי זה היה הכרחי (אירועים של חברים משותפים לרוב). נטרלתי לגמרה אופציות לבלות איתם, פעם היו באים אלינו וגם יוצאים זוגות. היום אין את זה יותר. זו יוזמה שלי. אז ראיתי שגם לו עדיין איכפת במפגשים שהיו. אני מנסה להיתמודד ולשכוח ממנו. לפעמים מצליחה טיפה ולפעמים נורא קשה לי. מחשבות עליו מחרפנות אותי.
מעולם לא קרא לי שחשתי רגשות כלפי מישהו ״אסור״. בבית הכל בסדר, בזכותו למדתי איך להתיתנהג נכון עם בעלי. כי בחמישה חודשים האלה עברתי המון שיחות ומריבות עם בעלי. בזכות כל המתרחש יצא לנו ללמוד מה כל אחד מאיתנו צריך. אני מתמודדת, הבטן יותר לא מתהפכת כשאני רואה אותו, מבחינתי אין אופציה לייצור איתו קשר או לכתוב לו כמו פעם, כשיצא לנו להיפגש לא הסתכלתי לכיוון שלו ולא החלפתי איתו אפילו מילה אחת. הבעיה שיש ימים של געגועים מאוד חזקים ומחשבות עליו במשך ימים שלמים. איך אני ממשיכה? אני מרגישה שאני סוחבת מחלה כרונית ״אהבה אסורה״. מתי זה יעבור ואיזה כלים יש לכם לתת לי על מנת שהרגש הזה יעזוב אותי.

את בתחילת הדרך אבל מסתמן שבדרך הנכונה.
אין הרבה לייעץ לך, את הדרך הזו תצטרכי לעשות עם עצמך.
עם זאת כן אגיד לך שזה לא מובן מאליו המאבק הזה עם עצמך אותו את עושה מבלי שעברת משבר קשה בבית.
רוב האנשים שכבר נקלעו למצב הזה נאבקים לצאת ממנו רק לאחר שמשהו קרה והביא עימו התפכחות באשר למה נכון ומה סתם בועה של התרגשות ומשיכה.
נסי למלא את חייך בתוכן ובעניין.
טפחי את הבית ונסי למצוא את המאהב בבעלך.
אולי לא להילחם במחשבות אלא פשוט לשחוק אותן. הרי אתם לא מייצרים חוויות וזיכרונות חדשים יחד.
הכי חשוב זה להימנע מהימצאות באותו מקום יחד. גם לא לקוות שיהיו,
זה מצית געגוע וציפייה ( אוייבי השכחה) .
נסי לחשוב איך היית מרגישה אילו ידעת שבעלך חש כך אל מישהי, זה קצת שם דברים באור אחר.
חודשיים זה לא הרבה אבל זה יותר ממה שהרוב בשלב שלך מצליח או רוצה ליישם.
אם זה ממש מכביד עלייך, ממליץ לראות פסיכולוג/ית לפרוק ולבדוק מה זה ממלא אצלך.
בהצלחה.

בסך הכל את מתמודדת יפה עם התהליך וראויה לכל הערצה.

למוח שלנו יש תכונה מוזרה והיא שכשאנחנו מנסים לא לחשוב על משהוא הוא עושה לנו דווקא וגורם לנו לחשוב על זה יותר.

אני מציע לך לא להאבק בזה ולא לנסות לא לחשוב כי כך תשיגי את הפעולה ההפוכה, הבעיה העיקרית היא לא מה חושבים אלה בעיקר מה עושים וכמו שזה משתמע מסיפורך את עושה בדיוק מה שצריך לעשות.

מה שיקרה הוא שאם תתמידי לנטרל את המפגשים וכל סוג של קשר, עם הזמן המחשבות ילכו וייפחתו וזה יקרה במיוחד אם תעסיקי את עצמך בדברים אחרים, בילויים עם בעלך, תחביבים, לימודים, עבודה, יציאה עם חברות וכאלה. ככל שתהיי עסוקה יותר כך המוח שלך יהיה פנוי פחות למחשבות וההתעסקות עם הנושא הזה.

אין איזה יכולת לבצע Erase מוחלט לנושא במוח וגם אין לי ספק שמידי פעם הוא יצוץ וזה בסדר! בעיקר כשאת לבד, משועממת, סופי שבוע פנויים, חגים וכיו"ב.

הפתרון שלי בשבילך הוא לבלות זמן איכות רב עם בעלך, להעסיק את עצמך והמפתח הוא זמן זמן זמן. יגיע יום שלא תביני איך ליבך היה איי פעם נתון לאיש ההוא.

בהצלחה.

חח סליחה הייתי חייבת (-:

תודה לכל חברי הפורום שהגיבו.
ריגשתם ועודדתם אותי מאוד.
אני עוברת שלושה ימים שקטים ומנסה למצוא כוחות לא ליפול שוב.
תוך כדי משקמת יחסים עם בעלי, הוא מאוד משתדל ואני מקבלת ממנו את התשומת לב הדרושה לי.
היה לי לילה קשה. ניסיתי להירדם ולא הצלחתי. קמתי וישבתי במחשב. הוא התחבר לואטס אפ עשה את עצמו מקליד אך לא שלח דבר. זה לא אמיתי איזו התנהגות. נשארנו ככה כשעה. לא כתבתי דבר והחזקתי את עצמי בידיים.כמובן שהיה לי יותר קל שהוא סגר ואטס ולא ראיתי מתי הוא נכנס, אבל הוא פתח אתמול שוב עלמנת שיראה שהוא עדיין שם.
אני חושבת שהלילה עשיתי לעצמי מין תרגיל כדי להוכיח לעצמי שאפשר להחזיק את עצמי בידיים.לקראת שלוש הלכתי למיטה הסתכלתי על בעלי שישן חיבקתי אותו חזק חזק ונרדמתי. לא מגיע לו דבר כזה!!!קמתי עם כוחות חדשים ליום חדש. התלבשתי יפה, התאפרתי, הצלטמתי והחלפתי תמונת פרופיל בואטס אפ. שיחנק!!! נראה לי אני מתקרבת לגבול הדק שיש בין שנאה לאהבה.
שיצא מחיי כל כך עייפה נפשית וחלשה פיזית.

שלום לך..

אל תעשי את הטעות הזאת! הוא לעולם לא יעזוב בשבילך את הבית!
את תהרסי את הבית שלך ותישארי זרוקה בסופו של יום
למה לעשות את זה לילדים!? את לא מבינה איזה נזק זה..את תתחרטי כל החיים על מהלך טיפשי שכזה..

תברחי כל עוד את יכולה!

דני העניין הוא שאני לא מצפה ואפילו לרגע לא רוצה שהוא יעזוב את הבית בשבילי.
יותר מזה אני לא רואה אותנו בתור זוג, אני מכירה מקרוב מאוד את חיי הזוגיות שלו כי אישתו חברה טובה שלי וכל פעם שהיא מספרת לי, אני רק אומרת לעצמי "תודה שזכיתי בבעלי"
אני לא רוצה אותו בתור "בעלי" אני לא רוצה לקיים איתו "יחסי מין" אפילו. בשבילי זה גבול מאוד מאוד ברור שאני לא חוצה גם אם אני אגיע למצב הזה בכח. לא יקרה!!!

מה שהוא ממלא אצלי זה שהוא מאוד דומה לי באופי ואני אסביר:

הוא אוהב לבלות ללכת לבתי קפה ומסעדות המון -גם אני אוהבת, ואין לי את זה עם בעלי לבד,רק כשקובעים עם חברים.

הוא נורא אוהב מותגים ומתלבש ומטפח את עצמו- גם אני עושה את זה אני חולת קניות. בעלי לא.הוא איש שעובד המון והופעה הכי פחות מעניינת אותו בחיים.

הוא יודע לפנק אישה ולהפתיעה- פרחים,מסעדת יוקרה, מתנות- בעלי לא עושה את זה וזה חסר לי.

הוא שומע את אותם שירים שאני שומעת הייתי פשוט בהלם- ובעלי תמיד אומר לי כשמתיישב באוטו שמה שאני שומעת זה זוועה.

במפגש האחרון שלנו התנהגנו כמו ילדים קטנים- השתגענו באמצע הרחוב, לא אלימות, אבל שפכנו מים אחד על השני וזרקנו אחד על השני סוכר באמצע בית קפה- עם בעלי זה לעולם לא יקרה כי הוא טיפוס אחר לגמרה.

בעלי גדל ממני ב 10 שנים והבחור בגילי. בעלי הוא אדם יציב ורגוע. כל הדברים שפירטתי למעלה עושים לי את זה ובגלל זה אני מרגישה אליו את כל מה שאני מרגישה. אני אפילו חשבתי לעצמי שאנחנו יכולים להיות אחלה חברים טובים ויכול להיות אפילו שאנחנו מתבלבלים בין רגש שהוא אהבה לבין רגש של חברים מאוד מאוד ותיקים (17 שנה). אני אפילו ניסיתי להיות איתו בקשר חברי רגיל וקבענו שנדבר פעם ביום יומיים ואפילו אולי ניפגש לקפה פעם בשבוע, אבל זה לא מסתדר והבעיה אצלו. הוא מתחיל משחקי ואטס אפ- מקליד ולא שולח, הוא לא מדבר איתי יומיים-שלושה ואז שולח פרחים. הוא עוזב את הבית ונעלם עם חברים ולא יוצר קשר ואחרי כמה ימים שוב מתקשר. אם זה היה תלוי רק בי הייתי מנסה לקיים איתו קשר חברי בלבד, לא להיתנתקאלא להיות בקשר ולא להרגיש אשמה ולראות לאן זה היה לוקח אותנו. האם עדיין אותו רגש של אסור היה קיים, האם עדיין הייתי חושבת ימים ולילות.

נטע . את ילדה.

את כל מה שאת מתארת פה , אפשר לתקן..

בילויים בתי קפה- דברי עם בעלך ותאמרי לו שמדי פעם את רוצה לבלות איתו לבד ולא עם חברים. ביום הולדתך תבקשי ממנו לצאת ,מן הסתם הוא יפתיע אותך או יקנה לך מתנה ,בשביל לקנות בגדים את ממש לא צריכה אותו איתך, את יכולה לקנות בשבילו...

אם היחסים עם בעלך טובים , את אוהבת אותו ונמשכת אליו, אין לך מה לחפש במקום אחר.

בהצלחה.



+ הוספת תגובההדפס |

יכול להיות שזה ילדותי ואני מודה אני בת 30, התחתנתי נורא מוקדם (20) וישר הבאנו ילד, היתה לי ילדות לא פשוטה. פשוט היום כשילדים כבר לא כל כך קטנים ויש לי טיפה חופש בחיים אני מתחילה להיסתכל אחורה ולחשוב מה לא היה לי. הבחור הזה פשוט במקרה נכנס לחיי בדיוק בתקופה הזו וקרה כל מה שקרה.בכל זאת שגרה של 10 שנים עם בעלי.אני כבר התחלתי לעבוד על הזוגיות שלי על בעלי ואני בטוחה שבסוף השבוע הוא יפנק אותי בפרחים. אני יצטרך תמיכה ברגעי משבר. אני אנסה ומנסה וכל דקה נלחמת עם עצמי.

שוב שלום לך..

מה לא ברור לך שאת מפתחת רגשות? לא ברור לך שהוא ממלא לך חסכים בדיוק כמו שציינת שחסרים לך עם בעלך? מה לא ברור לך שבסופו של דבר יהיה גם סקס?! כמה שתילחמי בזה ככל שתמשיכי להיקשר רגשית שם תיפלי.. הבחור יודע איך לעשות את "העבודה"..איך להפיל אותך ושכמותך ברשת.. נוגע בדיוק במקומות שחסרים לך בבית..
זה לא פייר מצידו, יש לו רק מטרה אחת והיא להשכיב אותך, זה ברור כשמש גם אם תכתבי מאתיים פעם שאת לא בכיוון..

מים גנובים ימתקו"..זה ברור, הייתי שם לא מעט זמן.. בסוף איבדתי את אישתי ומשלם כמו גבר את המחיר שהאמת לא היה שווה...
תלמדי מטעותם של אחרים..חבל להרוס בית ועוד בית שמתפקד סך הכל בסדר גמור, חבל..

תעדכני..

תודה דני ,
בשביל זה אני פה, בשביל לשמוע מנסיון של אנשים, בשביל לקבל עידוד. הרי אין לי עם מי לחלוק את זה אפילו כי כל הסובבים אותי הם גם סובבים את המשפחה שלו. זה מטען מאוד מאוד כבד. ברור לי שפיתחתי רגשות, אבל אני נלחמת בהם, אני לא מורידה ידיים.שלושה ימים של נתק נמשכים כנצח בישבילי. הרי אני יכולתי להרים אליו טלפון ובטווח של חצי שעה הוא היה מגיע, אבל זאת דרך הקלה ולא באמת התמודדות עם המצב.זה הכי קל, אבל הסבל שבא אחרי לא שווה את זה. כבר ניתקתי כל קשר לחודש שלם והרגשתי די טוב עם עצמי, אבל שוב נפלתי.כל פעם שרק עולה בראשי לייצור קשר, אני קוראת כאן זה עוזר המון. תודה חברים!

היי

הסיפור שלך מרתק. מרגש לקרא את העדכון.
זה יישמע מוזר אבל...כולנו מחזיקים לך כאן אצבעות.

חשבתי כמה פעמים אם להגיב כן/לא. האם יש לי מה להוסיף. כי בסך הכל את מתנהגת למופת! באמת!
] את ראויה להערצה לא פחות!!!

ובכל זאת רציתי להוסיף לך:

1. זה לא את ותתפלאי...זה גם לא הוא.
זהו "כוח" בלתי מוסבר שמושך את שניכם כמו ילדים למשחק מסוכן.

2. אם את רוצה להחזיק מעמד ולא להרגיש שאת ב"מלחמה" עם עצמך מול כל הכוחות והתשוקות...את חייבת להפסיק להיפגש איתו זוגית - חברית - ובטח שלא באופן פרטי! לעולם לא! פשוט לא! עוד פעם - לא!

3. תהפכי את בעלך - למאהב שלך!

בהצלחה - בני

כמה התעסקת בלא להתעסק בו?
את עדיין כל כך שם.
מתנהלת בהתאם לתגובות שלו בודקת מחובר או לא ורק התנהגות מאכזבת מצידו מחזירה אותך אל בעלך המוכר הבטוח המוחשי.
ביום שבו תתחברי לוואטסאפ ולא תעברי לחלון שלו (ואת עושה זאת בכל התחברות) אז תדעי שהתחלת להתגבר עליו. רק התחלת.
שניכם משחקים משחק של לבחון זה את זו בתגובות וגבולות, נוגעים לא נוגעים.
אויי את הולכת להיפגע...