לא יודעת אם בחרתי במעשה הנכון.

חודש אחרי שאימי נפטרה נכנסתי לזוגיות ואחרי זוגיות של 4 שנים,שנתיים לפני מגורים יחדיו ושנתיים מגורים יחדיו. החלטתי לפרק את החבילה מאומללות יתר. לא יודעת אם התנהגתי נכון,לא יודעת אם אסתדר לבד,לא יודעת אם הלבד לא יגרום לי לקרוס.
החבילה פורקה עקב כל הסיבות הנכונות. לא סמכתי עליו מעולם ולפעמים גם בצדק (בגידות רגשיות ברשתות חברתיות),הרגשתי כמו בנקט כי הוא מעולם לא נתן את חלקו במחויבויות הבית,העדיף לצאת עם חברים דווקא בעת שחזרתי מהעבודה ולא הבין למה אני עצבנית לפתע,הדגיש שמעדיף שחייו יהיו סביב הגעה הבייתה,עישון ג'וינט ולראות טלוויזיה ואני מבחינתי שאפתי ליותר,למעבר,כששאלתי מה הוא יעדיף-אותי או את הסמים אמר שאותי ומעכשיו יפסיק אבל כבר יום למחרת היו סמים בבית.. להרגיש לבד כשאת במערכת יחסים זו המכה הכי חזקה שיכולה פשוט לשבור אותך.והחלטתי שכנראה עדיף לי לבד..
אחרי שהרגשתי רע שאני שואפת לחיים אחרים והוא תמיד אמר "אני לעולם לא אוכל לתת לך מה שאת רוצה." הבנתי שבחרתי נכון.
לסיכום-אני יודעת שעשיתי נכון כי אין לי מה לחפש במערכת היחסים הזו..אבל הפחד הבלתי נשלט של המחשבות שאולי עכשיו אשאר לבד ומשהו כנראה לא בסדר בי שאני רוצה יותר כי אולי זה לא קיים..מפחידה אותי המון.אז החבילה פורקה וכל אחד הולך לדרכו מהדירה..תהליך קשה לעבור בהחלט.
והסביבה שלי לא יודעת לתמוך או לעזור אבל...מה אתם חושבים? עוברים הכל וגם זה יעבור?...בחרתי נכון?