אובד עצות

שלום רב,
לפני קצת יותר משנה סיימתי זוגיות עם מישהי שהייתה הדבר הכי קרוב לאידאל שלי מבחינת בת זוג והיה בינינו חיבור שאין שני לו. הקשר היה שנה, במהלכו שנינו היינו סטודנטים. לפני שהתחלנו לצאת יחד, הייתי משוכנע שאיני מעוניין בזוגיות בשלב ההוא והבהרתי לה את העניין ואפילו הדגשתי שזה סתם יפגע בחברות הקיימת בלימודים. היא בכל זאת התעקשה שננסה וכך קרה. בתחילת הדרך המשותפת אני עדיין הייתי במין מחשבה שזה לא יחזיק הרבה ופשוט גרמתי לעצמי לא להיות בקשר. זה התבטא בעיקר במין תחושה ששידרתי שאני לא רואה עתיד/מחוייבות כלפיה יותר מהקיימת בשלבים הראשונים של הקשר. בעיקרון הייתי טיפש ולא רציני למרות כל החוויות הרציניות שהיו לנו. בסופו של דבר, עם המשך הקשר, אני מאמין שהחוסר ביטחון שהקנתי לה, הטעויות כבן זוג אכלו אותה מבפנים ולאט לאט היא איבדה את הרצון להמשיך את הקשר איתי. אני לעומת זאת התחלתי לפתח רגשות מאוד חזקים אליה ורצונות למשהו בהחלט יותר רציני. הבעיה שאת כל מה שהרגשתי וקיוויתו לו היה רק בתוך הראש שלי ולא במעשים בפועל (פחדים ממחוייבות שעדיין ליוו אותי בשלבים הללו). בסופו של דבר היא בחרה לעזוב אותי. הפרידה נחתה עלי כרעם ביום בהיר. אני יודע שהפרידה הייתה מוצדקת לחלוטין ובמקום, ואפילו הייתה טובה לי מכיוון שהיא גרמה לי להיפתח לרגשות שלי, למחשבות שברחתי מהן ובאמת להבין מה היה לי ומה הפסדתי. בשלבים הראשונים לאחר הפרידה מאוד ניסיתי לגרום לשנינו לחזור אך הייתי טיפש, אובססיבי ולחוץ והתנהגתי בהתאם, דבר שבכלל לא תרם לסיכוי חזרה אם בכלל היה וקיים. כך חלפה לה שנה של שמירת קשר קרוב חלקית (היה קשה להתנתק לחלוטין בגלל הלימודים המשותפים) שבו הסכמנו לשמור על קשר ידידותי (שגלש לפעמים לאינטימי). בכל הזמן הזה תמיד ידעתי שאני רוצה שנחזור להיות בזוגיות ורצון הזה ליווה מאחורי הקלעים כל סיטואציה בינינו אך לצערי הרב הצד השני פשוט לא היה במקום הזה. היה לי מאוד קשה עם המצב. אבל הקושי האמיתי היה בשלבים בו היו שיחות על הרגשות שלנו. מאז הפרידה ועד היום, לא משנה כמה זמן של נתק מוחלט/חלקי, ולא משנה באיזה סיטואציה היינו יחד תמיד היא אמרה לי את הדברים "אתה מאוד חסר, זה לא אותו דבר בלעדיך, אף אחד לא מתקרב לקרסוליים שלך, אתה מדהים"...ולפעמים היה יוצא לנו להיפגש וכל מה היה קורה בינינו היה פשוט נפלא (גם לפי דבריה) עד כדי כך שאנשים בסביבתינו היו בטוחים שאנחנו זוג יחד. בכל הרגעים הללו, הייתה עולה שאלת ה"האם יש סיכוי שננסה שוב". תמיד התשובה, היתה שהיא לא יודעת מה היא רוצה ואיפה היא נמצאת בחיים לא יודעת להחליט. כיום אנחנו מנותקים לחלוטין. בראש השנה קיבלתי הודעות ששוב שמשבחות אותי וכתבה לי ששום גבר לא מתקרב לקרסוליים שלי. אני כבר התגברתי עליה ומנסה להכיר בחורות אחרות אבל לא יכול להפסיק להתגעגע אליה ולרצות לנסות להיות יחד. היא מאוד נדירה, מושכת אותי בהמון אופנים ואישה שהייתי צועד איתה במסע החיים.
מה עושים במצב כזה ?