פרידה מרסקת עצמות

פרידה פתאומית אחרי זוגיות של 5 שנים מגיל 17 עד 22, אהבה ראשונה וזוגיות ראשונה משני הצדדים.
התחלנו לצאת בכיתה י"ב ואנו גרים רחוק, אני מהצפון והיא מהמרכז, אהבה עיוורת לחלוטין עד כדי הברזה מבית הספר כדי להתראות ולהיות כל הזמן ביחד, משם לשירות צבאי כלוחם וגם היא עשתה שירות משמעותי ושרדנו למרות כל הקשיים.
תכנונים גדולים לעתיד ובאמת אהבה טהורה ללא גבולות...
עם השחרור מהצבא התחלנו להתרחק מכיוון שהיא מיהרה ללימודים ואני עוד רציתי לעבוד ולעשות פסיכומטרי וכו... בסוף יצא שטיילנו למזרח כחודשיים ביחד (טיול מדהים) ומשם חזרנו רק לכעסים ולריבים, הכל נראה שחור פתאום והיא החלה להכנס לדכאון.. טופלה אצל פסיכיאטר שאמר שאולי סובלת מדיכאון קל ושקל טיפול תרופתי.
ניסיתי לתמוך בה כמה שיותר, ויתרתי על העבודה ונסעתי אליה כמעט כל יום רק כדי להיות איתה ולהגיד לה שהכל יהיה בסדר זה עניין של זמן..

שבוע לאחר מכן התקשרה ואמרה שרוצה להפרד, ששונאת אותי ושלא רוצה לראות אותי בחיים... קללות וצרחות.
כשבועיים לאחר מכן התברר לי שיוצאת עם מישהו שאגב הם עד עכשיו ביחד.

עברו שלושה חודשים, אני מרוסק עדיין וכל לילה לא מצליח להפנים מה קורה לי בחיים, אני לא מצליח לתפוס את עצמי בידיים ולהגיד מספיק.

אנחנו בכלל לא בקשר, בהתחלה ניסיתי אבל בשל חוסר עניין מצידה והרגשת ההשפלה שלי פשוט הפסקתי...

לא מצליח לחשוב על אחרות, אפילו יצאתי עם מישהי כמה ימים אבל מהר מאוד החלטתי לסיים כי זה פשוט לא היא..
אני לא רואה את הדרך לצאת מהתהום..