מנסה להתאושש ממשבר אמון- אשמח לעצות

חווית משבר אמון לא פשוט, בואי נניח שאת צודקת והם אכן לא קיימו קשר פיזי, לעובדה הזאת יש משמעות לא קטנה ביכולת להתגבר. במגדר הגברי הנבגד יש לעובדה זאת אפילו משמעות גדולה יותר אבל אין ספק שזה גורם ממת לכל אחד.

התנהגותו של בעלך גם היא צפויה, בוגד שנתפס בקלקלתו מאוד רוצה לחזור כמה שיותר מהר לשגרה ולהשאיר את הנושא מאחוריו עם כל ההכלה שהוא מגלה הוא אינו באמת יכול לחוש מה מתחולל בנפשו של בן הזוג ואת התהליך שבן הזוג צריך לעבור כדי "להחלים" מהארוע ולכן אחרי פרק זמן (שמבחינתו הוא זמן מספק) הוא מתחיל לגלות חוסר סבלנות להמשך בחישתו של הנבגד בנושא.

את שואלת מה אפשר לעשות והתשובה היא לא הרבה.

בהנחה שבעלך אכן הפנים את טעותו והוא עושה ברמה היום יומית צעדים בוני אמון תשמרי את שאריות הפגיעה נעולים עמוק בליבך ואל תעלי את הנושא שוב פעם לעולם. העלאת הנושא מתוך רצון לנהל חיי פתיחות ושיתוף מלאים עם בן הזוג לא ישרתו הפעם את המטרה.

לגבי הפגיעה והמחשבות, לצערי אני לא איש בשורות והפתגם הבנאלי "הזמן יעשה את שלו" נכון יותר מאיי פעם. הצלקת בנפש תישאר לעולם, לצערנו לא קיים פטנט שיוכל לעשות Erase לארוע במוח וכמה שננסה במכוון לשכוח המוח יעשה לנו דווקא ויזכיר לנו. מה שייקרה זה שעם הזמן הפגיעה בנפש תהייה יותר ויותר קהה אך המחשבות ימשיכו ללוות אותך עד יומך האחרון.

הארוע שחווית הוא טראומה עוצמתית ולכל טראומה יש פוסט טראומה וזה מה שאת חווה.

לגבי טיפול זוגי אני מצד אחד מבין את בעלך שלא רוצה לדוש עוד בנושא אך יחד עם זאת הייתי מצפה שיסכים ללכת ולו רק כצעד בונה אמון נוסף, אני לא יודע עם ציינת כמה זמן עבר מהגילוי אבל עם עבר יותר מחצי שנה גרירת הבעל לטיפול זוגי אכן יהיה טעות.

מה שאני מציע לך שתלכי לטיפול לבד, לבעלך אל תספרי שזה טיפול שמטרתו להתמודד עם הבגידה ותעטפי את זה בצורך שלך בטיפול פסיכולוגי.

לסיכום, הארוע לא יישכח לעולם רק הפגיעה תקהה עם הזמן.

בהצלחה.

שלום 'אני',
תודה על תשומת הלב והתובנות, אני חושבת שהיטבת לשקף את המצב ואת שצפוי לקרות בעתיד.
אכן כעת הוא עושה כל שביכולתו להיות הבעל האידיאלי- מפרגן, תומך, רומנטי, משתדל להיות כמה שיותר בבית, לבלות איתי, לפנק... אין לי ספק שהוא אוהב אותי, וגם אני אותו ושהיה מדובר במעידה טיפשית, שהוא מאד מאד מתחרט עליה ובהחלט יכולה לקרות כמעט לכל אחד (כן, גם לי היה יכול לקרות כזה דבר..)
הבעיה שלי כעת היא כפולה- גם המחשבות המטריפות ו'תופעות הלוואי' שלהן כפי שהזכרתי וגם העובדה שאני לא יכולה לחלוק את התחושה הקשה הזו עם האדם האהוב והקרוב אלי ביותר.
אני לא משלה את עצמי ויודעת שהמחשבות לא ייעלמו וזה משהו שילווה אותי כל חיי אבל הייתי מצפה שתחושות הכאב, העלבון והסבל ידעכו עם הזמן- בינתיים זה לא קורה...
אני מקווה מאד שמתישהו זה יירגע, כרגע המציאות היומיומית שלי ממש בלתי נסבלת ואני אכן חושבת ברצינות לגשת לטיפול, מתלבטת איזה סוג טיפול/ איזה מטפל יהיה הכי טוב למצב הזה.
מאחלת לכל הגולשים שמשוטטים פה חיים טובים ומאושרים..

נ.ב.
האם אתה איש מקצוע?/ מדבר מתוך נסיון אישי?/ מכיר מקרים כאלו מקרוב?

איני איש מקצוע ולא חוויתי זאת באופן אישי.

אני אדם רגיל, נשוי, שמתעניין מאוד בנושא מההבט הפסיכולוגי והחברתי שלו, קראתי הרבה חומר בנושא וגם למדתי לא מעט מהפורום הנוכחי ומהאנשים שכותבים בו. כמובן שגם אני ככל אחד בתוכי חושש מהארוע הזה שמהווה קו פרשת מיים בחיים של כל זוג.

לבן זוגך תפקיד מאוד משמעותי בתהליך ההחלמה שלך. את מה שקרה את יודעת ושניכם מבינים שאת מה שנעשה למרבה הצער לא ניתן להשיב לאחור.

על בן זוגך לנקוט צעדים בוני אמון ולהשית על עצמו וביוזמתו מגבלות (לדוגמא: התנתקות מרשתות חברתיות) לגלות שקיפות מלאה בכל התנהלותו (מתי חוזר, זמינות מלאה בטלפון), כמובן שהטלפון שלו לא נעול ואת יכולה להסתכל בו, יש לכם חשבון אימייל משותף, אין יציאות לבד עם חברים ועוד כהנה וכהנה.

אני יודע שזה נשמע דרקוני ונורא וזוג נורמלי לא יכול וצריך להתנהל כך, אבל השתנתה נקודת העבודה, אתם אינכם זוג רגיל, אתם זוג בתהליכי שיקום של משבר אמון קשה ביותר. אני יכול להבטיח לך שכאשר האמון אט אט ייבנה מחודש ניתן יהיה לחזור פחות או יותר למסלול רגיל.

חבל שלא השכלתם מייד אחרי הגילוי ללכת לטיפול זוגי שמהווה מקום בו ניתן לפתוח וללבן את מה שקרה בסביבה תומכת, מבוקרת, מכילה ובפיקוח של איש מקצוע שידאג שהארועים לא ייצאו מכלל שליטה. אך מאחר וכבר חזרתם לחיים רגילים פחות או יותר הגירוד של הצלקת לא יתרום לבריאות החיים הזוגיים שלכם.

אני מניח שהמחשבות באות לך בעיקר כשאת לבד, בנהיגה, לפני שאת נרדמת, בהחלט ייתכן שאת צופה בסרט ואיך שהוא יש נגיעה לנושא הדברים צפים ועולים, מקומות וארועים מזכירים לך. את מעסיקה את עצמך במה עוד קרה שם, אלו דברים נוספים את לא יודעת, האם היו אחרות? כל אלו הנם תסימינים של פוסט טראומה.

מה אפשר לעשות:

מאחר ועם בעלך רצוי שלא לפתוח את הנושא, דברי על הנושא והתחושות שלך עם חברה טובה שיודעת להמתיק סוד.

תבלו הרבה זמן איכות ביחד, צאו לפחות פעם בשבוע לסרט, לשתות באיזה בר, מסעדה. יש הרבה פעמים אצל הנבגד רצון להתכנס, להתבודד, להשתבלל לא לראות חברים ואפילו משפחה (סוג של להגן על הקן) זה בסדר, אך לאט לאט כדאי לחדש את המגע והיציאות עם חברים. צאו לנופש רק שניכם ועשו דברים שיזכירו וישחזרו את התקופה בה הכרתם והתאהבתם.

תשתדלו לעשות דברים אפילו בנאלים ביחד כמו קניות, לקחת את הילד לחוג ועוד כאלו דברים.

וכמו שאמרתי הכאב הנורא שבליבך יקהה עם הזמן ובמקום הסכין החדה שמפלחת את קרבייך תחושי תחושה עמומה. לא אשלה אותך, הנושא לא יימחה לעולם אבל תוכלי לחיות חיים טובים ומספקים למרות הפגיעה שחווית.

לא הייתי כרגע הולך למטפל המתמחה בטיפול זוגי מהטעם הפשוט שאת לבד. פסיכולוג קליני אצלו תוכלי לפתוח ללא חשש את ליבך, תחושותייך ופחדייך יהיה מספק. הוא יוכל להכיל אותך ולתת לך כלים ונקודות מבט שכרגע במצבך אינך יכולה לפתח בעצמך.

אם לאחר זמן המחשבות יהיו בלתי נסבלות ניתן יהיה לשקול טיפול בהיפנוזה.

לדעתי את מפספסת הזדמנות ואני אגיד לך למה.
לבגידה של אחד מבני הזוג יכולות להיות הרבה סיבות - שעמום, התרחקות, הזנחה, דחייה שמתפתחת עם הזמן, אהבה שמתה, ועוד. נכון יש כאלו שמדברים על ׳הזדמנות׳ אבל לדעתי זה סתם תירוץ למישהו שלא משתלט על היצר שלו.
דבר אחד בטוח- מי שבסופו של דבר מבצע את הבגידה הוא הצד החלש והפחדן וכשהוא מוצא שותף או שותפה שממלאים את מה שהוא חושב שחסר לו- הוא פשוט עושה את זה.
אין סיכוי שתצליחי לשקם את משבר האמון לבדך, משום שהבעיה מלכתחילה לא היתה בך- הוא זה שבגד, הוא זה שלא הצליח להשתלט על עצמו ועל יצריו ועל ההרגשה ה״טובה״ שנתנו לו הסמסים, וההיענות אליו במיוחד שאת כותבת שהוא לא מצליח לסיים את הקשר עד שאת לא דורשת בתוקף (ואני בספק גדול אם אכן לא היתה פגישה או מין ביניהם אלא אם כן הגילוי שלך היה בשלב מוקדם שהם פשוט לא הספיקו להיפגש).
את מתארת מצב שבהתחלה הוא מוכן להקשיב ולהכיל ובהמשך מאבד את הסבלנות וההכלה ואפילו ״מאיים״ שיפרד אם תמשיכי להזכיר את זה. זה נשמע כמו אדם שכמה שהוא אומר שהוא מצטער או מתחרט לא באמת מוכן להודות ולהתעמת עם הבעיות האמיתיות שלו כאדם ושלכם כזוג.
עד כמה שהחוויה המטלטלת והנוראה- הידיעה הברורה שהוא בגד בך היא מזעזעת - אם את באמת רוצה לשנות ולהבטיח לעצמך ולכם כזוג חיים טובים יותר בעתיד- את חייבת להבין שיש בזה הרבה עבודה. (אני מתנצלת אם אני מייאשת אותך אבל חצי שנה זה ממש לא הרבה זמן, אין תוקף לתהליך והוא יכול לקחת חודשים).
אם את באמת רוצה לשקם את האמון ולחיות בלי חששות שיום אחד הוא יבגוד שוב תאלצו לעשות את במשותף. זה יכול להיות בטיפול זוגי שבמהלכו תצליחי לשקם את האמון.
במילים אחרות- לא תצליחי לשקם אמון שלא את שברת מלכתחילה...
מה שבטוח- אם אכן תישארו ביחד בסוף התהליך הנישואים הזוגיות והיחסים שלכם לעולם לא יהיו אותו דבר וזאת ההזדמנות שלך לבנות וליצור משהו אחר ונכון.

כן, אני גם די בטוח שהיה שם הרבה יותר מ"שיחות".

שלום מיכל
צר לי על מצבך, אני מאמין שאוכל לעזור לך. אינך יכולה להמשיך בדרך הזו שמא תתמוטטי. אסור לך לסבול כך, שכן זה יפגע בבריאותך הנפשית ואף הגופנית.
רוטרי יששכר מומחה לזוגיות מתגמלת , למיניות האדם, ולטיפוח האהבה