בגידה

המצב הקשה בו את נמצאת הוא אופייני לזמן הקצר שעבר מאז הגילוי. את שואלת למה? מה היה חסר לו? איפה טעינו? והתשובה לכך היא מורכבת.

את מתארת חיים זוגיים טובים, שלווים, כמעט מושלמים ופה בדיוק מצוייה הבעיה. אסור לך להאשים את עצמך ולחפש איפה טעית, הוא בגד בך איתה לא בגלל שעשית משהוא רע אלא מהעובדה הפשוטה שהיא פשוט לו את.

חיים טובים מידי, שלווים מידי יוצרים שגרה ושעמום אצל בן הזוג מה שבטפשותו גורמים לו לחפש ריגוש במקום אחר ולא בכהרח שהמקום האחר יותר טוב אלא בגלל ובעיקר שהוא אחר.

את שואלת איך אפשר לשכוח? אי אפשר לשכוח. הארוע הזה ימשיך וילווה אותך עד ליומך האחרון גם אם תחליטי להמשיך לחיות איתו וגם אם לו.

תחושת ההשפלה והעלבון הצורב חותכת בבטנך כמו סכין מלובנת, את חושבת והוגה בזה מהרגע שאת פותחת עניים ואת שאת הולכת לישון, כאשר את צופה בטלויזיה או נמצאת בפקק.

מה יהיה הלאה? הפתגם הבנלי הזמן יעשה את שלו נכון יותר מאי פעם ועם הזמן הכאב הנורא שאת חשה יקהה וישאר כעין תחושה עמומה וכן אפשר לקיים חיים טובים ומאושרים גם לאחר בגידה כואבת עם בן הזוג ובלעדיו.

איני יודע מה תכניותייך והאם החלטת להמשיך את הנישואין או להתגרש. כל מי שבחר להמשיך את הנישואין יתחבט תמיד בשאלה האם זה יקרה לו עוד פעם עם בן הזוג הזה, האם הוא יחוש אדיוט, פרייר, שוטה ומקורנן עוד פעם.

אין לכך תשובה בטוחה, בעלך חייב לעשות הכל כולל הכל על מנת להשיב את האמון שאבד לו. בשלב הראשון מתוך הידיעה שהאמון נפגע קשות עליו להטיל על עצמו מגבלות קשות ביותר לדוגמא, הנייד שלו ללא ססמה ואת רשאית להציץ בו כאוות נפשך, התנתקות מכל הרשתות החברתיות, שיתוף בתיבת הדוא"ל וידיעת כל ססמאות הגישה. הוא מדווח לך לאן הולך, עם מי ומתי חוזר, זמינות מלאה בטלפון, אין יציאות בילוי בלעדייך הוא הולך איתך לטיפול זוגי ועוד כהנה וכהנה.

עם הזמן האמון לאט לאט ישתקם, צאו לבלות בחוץ לבד לפחות פעם בשבוע ואפילו תשתדלו לעשות דברים בנליים כמו קניות יחדיו.

אם בעלך יסכים לגזור עליו את כל המגבלות הללו מתוך רצון כן ואמיתי להילחם על הקשר מצויין, אם את מרגישה שהוא באמת ובתמים מצטער ומכה על חטא מצויין. אם לא כך הדבר נחוץ וראוי לשקול פרידה.

אגב על תתרגשי מכל הצהרות האהבה שהוא הצהיר למאהבת, במיוחד במגדר הגברי נוטים לפזר הצהרות אהבה שלא תמיד באות מהמקום הנכון וזאת על מנת לתחזק את היחסים והסקס עם המאהבת.

בהצלחה.

הבעיה שיש לי הרבה שאלות ואין מי לדבר איתו על הנושא הוא הכי קרוב אלי בעולם הזה וכשאני מעלה את הנושא כדי להבין דברים ולשפוך רגשות הוא מצעצבן ולא מקשיב ומתחיל לגיד שבבית נהיו החיים והוא לא מוכן לפנות לטיפול זוגי.
לבד קשה לי להתמודד עם הכאב הנוראי הזה.

אם יש דבר שיכול לעזור לכם זה הטיפול הזוגי, אם הוא באמת היה רוצה לפתור את הבעיה, הוא היה מסכים לכל מהלך (כי מה נשאר לכם פרט לטיפול זוגי?),
אז אולי הוא לא רוצה מספיק.....תשכנעי אותו לבוא לפגישה אחת, הוא יוכל להתרשם, אם ירגיש שזה מקדם אתכם, אז יש על מה לדבר. אם לא אני לא?! רואה איך תיפתר לכם הבעיה.
דרך הגב, הבעיה רווחת למדי, ומניסיוני היא ניתנת לפתרון כאשר שני בני הזוג משתפים פעולה.
רוטרי יששכר הוא מומחה לזוגיות מתגמלת, למיניות האדם, ולשימור האהבה

גם אם תרצי, וגם אם "תעמדי על הראש", לא תשכחי את זה עד יום מותך, מבטיח לך.
השאלה היא, האם אפשר לשים את זה בצד ולסלוח? יותר נכון, האם את מסוגלת לסלוח?
כי אם כן, אז אפשרי, זה יהיה קשה מוות, לבנות אימון מחדש אחרי שהוא התנפץ, זה לוקח הרבה זמן וצריך הרבה סבלנות בעיקר מצידו.
למה הוא עשה את זה? כי השגרה היא האויב הכי גדול של נישואים, וכשהכול טוב, או טוב מדי, קשה להסתפק ותמיד מחפשים ריגושים חדשים, לפעמים לא בכתובות הנכונות.
אל תקחי יותר מדי ברצינות, את כל מה שהוא אמר לאותה גברת, גברים אומרים לנשים כאלו מה שהן רוצות לשמוע כדי להשכיב אותן, והרבה "רומנים" הסתיימו בשנייה אחת, כשזה התגלה בדרך כלל, וכל הבטחות האהבה נעלמו, היו כלא היו.
זה הכל בידיים שלך, זאת החלטה שלך נטו. האם זה אפשרי להמשיך? כן.
האם אפשר לשכוח? ממש לא.