סיפור

הגעתי הביתה באותו לילה, אשתי הגישה את ארוחת הערב, לקחתי את ידה ואמרתי לה שאנחנו צריכים לדבר..
היא אכלה באיטיות ובשקט מופתי, הסתכלתי עליה וראיתי את הכאב בעיניה כאילו היא ידעה מה רציתי לומר.
לא ידעתי איך להגיד את זה אז פשוט אמרתי: ״אני רוצה להתגרש.״ היא הסתכלה בהלם ושאלה אותי בעצב: ״למה?״.. באותו לילה לא דיברנו... היא רק בכתה וחיפשה תשובות עד שעניתי לה: ״התאהבתי במורן, אני כבר לא אוהבאותך״, אמרתי ברחמנות עם המון רגשות אשם.
ביום למחרת כתבתי הסכם גירושין וכתבתי שאני משאיר לה את הבית, הרכב ו30% מהעסק. באותו רגע שהיא ראתה את ההסכם היא קרעה אותו לגזרים.
25 שנות נישואין איתי ביחד ולפתע נראינו כמו זרים. היו לי רחמים כלפיה, כל הזמן ש״בזבזנו״ יחד אבל אני מאוהב באישה אחרת
היא התחילה לצעוק ולבכות... למחרת הגעתי הביתה ומצאתי אותה כותבת, עליתי ישר למיטה בלי לאכול ובלי לדבר, קמתי בבוקר וראיתי שהיא עדיין כותבת. היא כתבה את הסכם הגירושין עם התנאים שלה.
היא לא רצתה כלום מלבד דברים בודדים, התראה של חודש וביקשה שבמשך החודש הקרוב נחיה כמו בימים הראשונים שלנו, כאילו כלום לא קרה כדי להפריע לתאומים שלנו שהיו בתקופת מבחנים. עוד משהו היא ביקשה, היא ביקשה שבמשך החודש הקרוב אני אשא אותה בזרועותיי כל בוקר מחדר השינה לדלת, בדיוק כמו ביום חתונתינו. חשבתי שהיא השתגעה, אבל הסכמתי כדי שכל זה יעבור בשלום.
אפילו סיפרתי לאותה מורן, היא גיחכה והסכימה, היה לה חשוב שנסיים את זה יפה. האמת שאני ואישתי לא חווינו מגע פיזי תקופה ארוכה.
ביום הראשון הרגשתי לא בנוח להרים אותה מהמיטה לדלת אבל ככל שעברו הימים התרגלתי והתחלתי להיזכר ברגעים היפים שלנו...
כעבור יומיים אחד התאומים ראה אותנו ואמר: ״ כמה כייף לראות אתכם ככה!״ היא אמרה לי בלחש באוזן: ״ אל תגיד להם כלום בנתיים, זה ישבור אותם״, הנהנתי עם הראש אבל כעסתי, הורדתי אותה, היא הלכה לעבודה ואני הלכתי לדרכי. לאחר שבוע היא הניחה את ראשה על החזה שלי כשהרמתי אותה, יכולתי להריח את הבושם שלה על הצוואר שלי, האמת שכבר הרבה זמן לא הסתכלתי עליה ככה, היא כבר לא כ״כ צעירה, אפילו החלו לצוץ קמטים שלא הכרתי. היה ברור שהיא לקחה את ההחלטה שלי בקושי רב, לרגע הרגשתי חרטה. לאחר שבוע כבר הרגשתי שהכל חוזר בינינו,