זקוקה לעזרה מיידית מוכנה לעיצות

תמר שלום,
אני לא מצליח להבין אותך.
ניכר מפנייתך שאת פונה לפורום כדי לקבל לגיטמציה להפוך מבוגדת לבוגדת סידרתית.
את כנראה לא מבינה באיזה סטטוס את נמצאת ואיזה נזק את תגרמי לבעלך ומשפחתך ביום שהסיפור יתגלה, ואני מבטיח לך שהיום הזה יגיע.
אני חושב שאת צריכה לשבת עם בעלך ולומר לו את אשר על ליבך.
אם לא טוב לך איתו ,עדיף לכם לפרק את החבילה ושכל אחד ילך לדרכו בצורה "נעימה ".


אני מאחל לך שתקבלי החלטה מושכלת

אני מבינה שהיית בצד האחר....
אני לא בוגדת כי אני בוגדנית.
אני לא מרגישה עד הסוף מהחינה רגשית מינית ...חשבת על זה?
גם לי עצוב....
להגיד לו אמרתי מה הוא יכול לעשות?
מה לעשות להרוג את התשוקה הרצון לאהוב
אין לנו יכולת להתגרש
אני תקועה...
אני באמת מחפשת חיזוק או עיצה.

תמר,

אני בהחלט מבין שיש לך חוסר סיפוק רגשי ומיני ואכן מגיע לך שלא תוותרי על רצונותייך .
אני לא חושב שהפתרון הוא שתבגדי בבעלך.

אם דיברת עם בעלך ואינכם יכולים להתגרש, אז לדעתי לפחות תסכמו ביניכם על מערכת יחסים פתוחה, כך הדבר לא יחשב כבגידה ותוכלי לממש את צרכייך בחופשיות

הוא לא מסכים.
והוא לא מבין למה??
כי הוא עושה הכל שארגיש טוב.
ובכל זאת בחיבור המיני אני לא מרגישה שאני ממש נהנית משתוקקת

את משווה בין כסא לשולחן. בין נישואים+ילדים+ משכנתא+ניהול בית+משפחה מורחבת+לישון ולקום עם אדם פלוס פלוס פלוס, לרומן, בלי שום מחויבות, שמים בצד את השגרה, את הבעיות היומיומיות ומתמקדים ברומן של פגישות חטופות, אסאמאסים של אהבה, מילים של תשוקה, בלה בלה בלה.
ברור שבהשוואה כזאת, כל אחד, גם אני הייתי בוחר בדבר השני.
הבעיה היחידה, שאלו לא החיים, זאת פיקציה, בלון, דקירה קטנה והוא מתפוצץ ישר לפנים.
אז נשארים בלי כלום.
אם מתוך 15 שנות נישואים, שבע שנים את מפלרטטת עם גברים אחרים, איך את מצפה לאהוב ולחשוק בבעלך?
זה כמו הביצה והתרנגולת, זה לא שנמאס לך מבעלך והתחלת "לחפש", זה התחלת "לחפש" ואז "נמאס" לך מבעלך, ואז גם קל לך להאמין לאיזה שקרן שמספר לך שהוא לא סובל את אשתו. מה את מצפה שהוא יספר לך? המטרה שלו להשכיב אותך.
תראי, או שתצטרכו לעבוד יחד על החזרת התשוקה לחיי הנישואים שלכם, או שתיפרדו כידידים בצורה מכובדת למען הילדים, או שתגיעו להבנה על נישואים פתוחים, אין אפשרות רביעית. לאכול את העוגה וגם להשאיר אותה שלמה, אין דבר כזה, והמחיר עלול להיות גבוה בהרבה מהתועלת.
אגב, רוב הזוגות, ורוב הנשים ורוב הגברים הנשואים שנים רבות, פחות או יותר במצב שלך. את לא הראשונה ולא האחרונה.

אולי רק בהתחלה, אחר כך שזה יתפוצץ לך בפנים כמו רימון יד זה יהיה מר אוהההו כמה מר.

את מחפשת משהוא שהוא לא בהכרח יותר טוב מהמציאות שאת חייה בה כיום, את מחפשת משהוא שונה. מכאן יש מספר בעיות:

מה עושים שגם השונה הזה הופך להרגל? עוברים לבא? כך את רוצה לחיות את חייך? נמצאת עם אחד וכשנמאס ונהייה רגיל עוברת לשני!

כמו שכתבו לך את מתארת חיים שבסה"כ יש ל 90% מהזוגות הנשואים שנמצאים בעשור השני של נישואיהם. פלירטט במשך 3 שנים וזה נגמר, רומן מהצד מצריך כל כך הרבה אנרגייה רגשית והסתרה שאם היית מוכנה לתעל רק 20% מאותה אנרגייה בלנסות להחיות ולשפר את חיי הזוגיות שלך עם בעלך סביר להניח שהיית היום במקום שונה.

את אומרת שאינך חשה אהבה לבעלך, אבל גם ברומנים מהצד זה לא תמיד ובהכרח אהבה. זה תשוקה, חרמנות, ריגוש, סקס אבל לא באמת אהבה. אני יוצא מנקודת הנחה שכן התחתנת עם בעלך מאהבה, והשאלה הנשאלת מה קרה? מדוע האהבה דעכה? והתשובה היא די פשוטה אהבה זה משהוא שצריך לשמר, להחיות, אחרת השגרה עלולה לעמעם אותה. לך לא היה מוטיבציה אמיתית לעשות זאת כי מצאת תחליף "זול" ונוח בדמות הרומן מהצד.

יקירתי, אין לי ספק (גם לפי תאורך בפוסט) שיש נשים רבות שבסה"כ היו מתקנאות במה שיש לך היום עם בעלך. הבעיה שאת לא מצליחה לעורר את זה לרמה שאת רוצה כי המוח שלך עסוק בלחפש את הריגוש ואת הרגשת החיות שכל אדם נורמלי רוצה. ההרגשה הזאת נמצאת אצל השונה ולא אצל המוכר, אצל המסתורי ולא אצל הרגיל.

הבעייה שהחיפוש אחר הרגשת החיות דרך רומן הנו הרסני, הרסני לך, הרסני לבעלך שמאמין ונאמן לך והרסני לשלושת הילדים שאתם מגדלים. כאשר זה יתפוצץ וייתגלה, ושלא יהיה לך ספק במוקדם או במאוחר את תעשי את הטעות המסויימת שתגרום לכל הסיפור הזה לצאת החוצה.

מכאן את תקחי את זה לאן שאת רוצה. את רוצה להיות חלק מאותה סטטיסטיקה עגומה של גרושות שמגדלות את הילדים לבד (המאהב לא יעזוב את אשתו לא משנה מה, את כרגע רק סידור נוח בשבילו), להרוס משפחה (בעל וילדים). או לתעל את האנרגיה שאגורה בך להחיות את חיי הנישואין עם בעלך.

שימי לב ששימור האהבה והתשוקה צריך וחייב להגיע דווקא ממי שלא מרגיש מסופק בזוגיות, אם לבעלך טוב אל תצפי שהשינוי יגיע ממנו. לכן האחריות בידייך, לאיזה כיוון תפני זה כבר החלטה שלך.

קודם תודה על התגובות אין ספק מאוד נכונות.
סירבתי למפגש עם הבחוז וזנו זה נגמר...
אמרת שקרן שמחפש להשכיב האמת לא יודעת.

ונשים לא רוצות לשכב????
אני לא רוצה לשקר לא רוצה לפגוע לא רוצה לחתור אז עצרתי את זה.
.
אתם אומרים שרוב הזוגות מרגישים כך אולי...לי זה לא קל מרגישה עם זה כבוייה.
אונרים שאפשא לעבוד על זה אז רטצה להאמין לכן הולכת עם הבגידות עד הבוף.
הלוואי מחפשת אק חיזוקים

לכן לא הולכת עם הבגידות עד הסוף.
והגבר כועס שהחזקתי אותו שהוא ציפה שנפתח ושבסוף אמרתי לו לא אז הוא ניתק.
..

לא מספיק "לא ללכת עם הבגידות עד הסוף" כי כשהולכים על הקצה, נוגעת לא נוגעת, רק פלירטוטים לא סקס, עלולים לקרות כמה דברים:

1) אפשר בקלות מאוד למעוד
2) מפנים את האנרגיה לפלירטוט ולא לבן הזוג (מדוע שלא תפלרטטי)
3) פלירטוט זה בגידה לכל דבר ועניין בבן זוגך

אף אחד לא טוען שנשים לא רוצות לשכב ואת בשום פנים ואופן לא צריכה לחיות כאדם כבוי. אם את רוצה לשנות (וכמו שאמרתי הטריגר לכך צריך לבוא ממך) לא מספיק לא ללכת עד הסוף עם הבגידות צריך לא ללכת בכלל!!!

אני חושב שצריך להבהיר את הנושא של "מרבית הזוגות מרגישים כך":

מרבית הזוגות שחיים במונוגמיה התחייבו האחד לשני לאקסקלוסיביות מינית. הם עשו זאת מהסיבה שכבני אדם (גברים או נשים) קשה לנו לקבל שבן הזוג שלנו מקיים יחסים רגשיים ו/או מיניים מחוץ למערכת הזוגית. זה כנראה משהוא שתבוע ב-DNA שלנו.

ברור שכולנו מפנטזים (גברים ונשים) על סקס עם אנשים אחרים, כי זה אחר, שונה, מיוחד ועוד כהנה וכהנה. הרוב (או הייתי רוצה לקוות שהרוב) אינו מוציא לפועל את הפנטזיה מתוך הרציונל של "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" או לצורך העניין לבן זוגך וגם מתוך הרצון של לא לערער את המסגרת הזוגית משפחתית. רובנו הגדול זקוקים לאי של יציבות משפחתית הרבה יותר מהצורך להזדיין עם אחר.

האם כולם מתוסכלים? האם כולם כבויים? האם לכולם אין הרגשת חיות? אז זהוא שלא כולם. חלקם (אלו שהשכילו להבין שזה הטרייד אוף של חיים מנוגומים) מצאו את הדרך לאזן בין שני ההרגשות ולנסות להפיק את המיטב מבן הזוג איתו חיים במונוגמיה.

האם זה אותה הרגשה כמו ניהול רומן מהצד? לא ממש, אבל זה מאפשר לנו בהחלט לחיות באושר וסיפוק.

לסיכום ה"חפירה" לעיל:

השונה כיום יהיה השגרה מחר
דווקא הלא מסופק אחראי על השינוי

בהצלחה יקירתי.

שלום לך תמר,

את נימצאת במקום שיש בו כל כך הרבה מה לכתוב ומה להגיד ומה לייעץ ובסופו של יום לאף אחד אין באמת עצה אחת טובה שתשפר את מצבך האישי.
רומן זה אחד הדברים המסעירים שייתכן שבסופו של יום יישמור על הקן המשפחתי שלך(או שלא)בייוד מהסיבה שברומן מקבלים לפרק זמן קצר אמנם את מה שחסר...רגש, מין, יחס, התרגשות,מתח,פריקת עול ועוד..עד כאן למה כן רומן ובקצרה.

למה לא רומן...ברגע שתרגישי גבר אחר ותטעמי את טעם הפרי האסור שיימלא לך את החסר זה כבר לא יהיה אותו הדבר עם בעלך, מה שעוד עבד וקירטע ממש לא יעבוד. מה עושים? אם את אישה פתוחה אנרגטית ולא נרתעת מליזום קחי את המושכות לידיים, תממשי יחד עם בעלך פנטזיות משותפות, תנסו ללכת על חבל דק עד לגבול שלאחר הצדדים לא יתאים.. לא הייתי פוסל על הסף לנסות חילופי זוגות בהסכמה ששני הצדדים יחוו את החוויה, לפעמים זה כל כך טוב ששני הצדדים הופכים את החוויה לחוויה זוגית מתקנת ובונה. לשם כך הזוג חייב להיות פתוח האחד כלפי השנייה, חייב להיות בינכם קשר חזק של ייתפרק בעקבות כך.
בקיצור נמרץ מה היה לנו? רומן זה ברוב המקרים כיף ועושה הרבה טוב. מנגד, פגיעה אנושה בחיי ולחיי הנישואים.
ניתן לממש םנטזיות בתוך הזוגיות ולא לחפש בחוץ למרות שהחשק המיני יורד פלאים.
בקיצור את אישה מאוד מינית ולא מסופקת גם רגשית וגם מינית ולא נראה לי שתוכלי להמשיך לחיות כך בסיר לחץ הזה

אז מה אתה חושב ??שבסוף אכנע ללחץ אממש מיניות ואהבה ולא אוכל לחזור לנישואי ...
אגב זה מה שקורה איתי כבר לא מעט שנים אני לא מסוגלת לחזור לחיי ולמרות שרק ניהלתי קשר רגשי שבו לא הלכתי עם הסקס עד הסוף זו הייתה אהבה גדולה ושהיא נגמרה המכה בחב שלי הייתה קשה ומאז בכדיי לשכוח שוחחתי עם גברים באתר ואני לא מביאה את זה למימוש כי אני לא מסוגלת.
למעט אחד שנפגשנו והיה מגע ושוב לא מלא וכל פעם שמדברת איתו הוא לא מאפשר לי קשר איתו מבלי שאחליט להיות איתו ברומן עד הסוף אז שוב זה נותק כי אני פוחדת לא מסוגלת ולא מאמינה בו מפחדת שהוא רק בשביל המין.
בקיצור פומדת ודי לא הזוגיות שלי עד הסוף חסרת אונים וזה מה יש

היי תמר..

לא אמרתי שלא תוכלי לחזור לחיי הנישואים.. נהפוך הוא, ייתכן שרומן(עם האדם הנכון)יציל לך את חיי הנישואים כמה שזה נשמע לא הגיוני..רומן עוזר בהרבה מקרים לעבור ולצלוח תקופות קשות ומשברים זוגיים.

בקיצור כמו שרשמתי אין חוקים, רומן זה כיף מאתגר ומגרה ברמות על, כמו גם מסוכן לא לעניין ועלול להרוס הכל...

לי נראה שזה עניין של זמן עד ש...

בכל מקרה העיקר שתהני..

אמנם הצבת לתמר את ה"חיובי" והשלילי בניהול רומן, אבל בסופו של יום מה שאתה קורה חיובי זה הדרך הישירה להרס עצמי ולהרס עוד מה שנשאר מחיי הנישואים שלה עם בן זוגה.

מה שאתה מציע לתמר משול ללהציע לאדם לכרות את ידו האחת רק על מנת שאח"כ יוכל להעריך את חשיבותה של אותה היד שנכרתה.

נדיר שניהול רומן מצית את אש האהבה עם בן הזוג, אמנם יש מצבים בהם חיי המין עם בן הזוג החוקי חווים איזה שהיא עדנה בשל ניהול הרומן אבל אין זה אומר בהכרח שהיחסים השתפרו והמשיכה לבן הזוג עלתה אלא רק שהבוגד נמצא ברמת ריגוש, פנטזיה ועוררות מינית גבוהה מעצם המעשה של ניהול הרומן האסור.

רומן אסור הוא פתרון רע ונלוז.

אגב, למרות עמדתי הנחרצת נגד קיום רומנים מהצד אני יכול להצדיק ארוע כזה רק אם בן הזוג הוגד חווה חסך מיני קיצוני עם בן זוגו ולמרות נסיונות מרובים ואמיתיים לפתור את הבעיה בן הזוג מגלה אי רצון לפתור את הנושא או סובל מאה מיניות מוחלטת. גם במקרה כזה יש לנסות להגיע למצב של הכרה של בן הזוג במצב הבעייתי הזוגי והסכמה שלו לניהול היחסים מהצד.

לא שווים שיצילו אותם. רומן אחד מוצלח, זה פתרון לזמן מסוים, ומהר מאוד יגיע השני.
עדיף לפרק נישואים כאלו, דקה לפני התהום, בכבוד וברוח טובה, ולא במלחמות מכוערות.
יש אנשים להבדיל, חולים סופניים, שמבקשים שלא יחברו אותם למכונות הנשמה כדי לחיות, אם הטיפול לא יצליח כי אלו ממילא אינם חיים.
אותו דבר.