בן זוג שסובל מדיכאון מעוניין להיפרד האם להיפרד או להילחם למענו

"הדיכאון" לבין זה שהוא רוצה לעזוב אותך? או שזה סוג של התנשאות וניסיון לדרוס את הרצון החופשי שלו?
אני לא פסיכולוג אבל מהכתוב אני לא רואה שום הוכחה או טענה שהוא לוקה בדיכאון קליני קשה, לא מסוגל לקבל החלטות בעצמו וזקוק לאפוטרופוסית בדמותך.

ובקיצור...
1. אני לא חושב שיש לך זכות חוקית או מוסרית להתערב בהחלטותיו בנוגע לחייו.
2. יש לי תחושה שאולי דווקא ייטב לו אם ייפרד ממך כי הוא בעצמו אבחן את מקור הבעיה שלו.

הפסיכולוגית אמרה כי הוא נמצא במצב דיכאוני עמוק וחייב להיות מטופל בכדורים ע"מ למתן את מצבו.
האם בכל זאת להיפרד ?

הוא ריבון על עצמו ועל גורלו, אסור לפגוע בריבונות זו ולערער על החלטותיו לגבי עצמו. אם הוא החליט שרוצה להיפרד אז יש לכבד את רצונו. את יכולה מדי פעם "לדגום" אותו אם לא שינה את דעתו אבל אין מקום להתנהלות שיש בה משום התנשאות.
מה גם שבהחלט ייתכן שהוא זקוק להתנתקות הזאת כדי להרגיש יותר טוב ויותר שליו.

לדעתי.

אני גם לא רואה במה שכתבת איזה שהם סימנים לדאגה אמתית וכנה לשלומו ומזה מסיק שגם את מאמינה שלטוב או לרע הוא יסתדר גם בלעדייך והנושא שעל הפרק נוגע רק לקשר ביניכם.

לתגובה על תכני ההודעות של המגיב הקודם, אני חושבת שהדילמה שאת מעלה היא דילמה מורכבת מדי כדי להתייעץ עליה בפורום כזה. את מתארת בן זוג שסובל מקושי נפשי שראוי להתייחסות רצינית ואחראית. דיכאון קליני הוא לא עניין של מה בכך. לפעולות ותגובות של אנשים הסובבים אנשים שסובלים מדיכאון קליני יכולות להיות השלכות, גם חמורות.
זה שהוא לא מטופל (תרופתית או שיחות או שניהם) זה לא טוב... בלשון המעטה.
אל תקחי את זה על עצמך, גם בשבילך (זו אחריות כבדה להיות "אחראית לשלומו" של מישהו שסובל מקושי נפשי כה גדול) וגם בשבילו (מגיע לו להיות מטופל כראוי ולהפסיק את הסבל בו הוא מצוי).