מאחלת לעצמי להיות עצמאית ולא תלותית באף אחד

כבר זמן מה שיש בינינו ויכוחים חלקם קולניים חלקם פחות , כבר זמן מה שאני רואה אותו מתרחק ממני אין תקשורת חוץ מדיבור על הילדים (2) והיום הוא התפרץ אמר שלא טוב לו הוא מרגיש חנוק הוא רוצה ללכת עם חברים הוא מרגיש כל היום בית ועבודה (וזאת לאחר שהוא מתראה עם חברים פעם בשבוע בדר״כ בסוף שבוע ואני והילדים נשארים לבד) הוא בבסיס בחור טוב , מושפע מאוד מהחברים שלו שלא סופרים את הנשים שלהם ויוצאים ולא מעניין אותם העולם . ואני היום התפוצצה לי הבועה ראיתי כל כך הרבה מרמור עליו (שהיה מתפרץ על בסיס יומי ) הרגשה שאני לא מספקת אותו ושהכל קם ונופל על החברים שלו . אני אספר באופן כללי שעברתי שנה לא פשוטה בכלל עם הריון ועם אבי החולה ותקופה קשה לאחר ניתוח קיסרי ובכל הזמן הזה הוא היה מנותק רגשית ואני אני הדחקתי אני רגילה שאוהבים אותי וכנראה לא רציתי להסתכל לאמץ בעיניים , כנראה שנגמרה האהבה כנראה שאני מפלצת כנראה שמשהו בי לא בסדר, אז היום החלטתי לקחת כמה וכמה צעדים אחורה ואמרתי שאני לא נותנת צ׳אנס לקשר הזוגי שלנו אלא לקשר ההורי שלנו יש לנו ילדים ויש עליהם אחריות (אני בטח שלא רוצה להכריח משהו לתת לי תשומת לב הוא אמור לרצות את זה לבד) ואני עצובה מקווה להיות מספיק חזקה ולעבור את זה .