בהליך גירושין וחושבת על שיקום היחסים

שלום רב. אני בחורה בת 38, אמא לשני ילדים מקסימים בת שנתיים ובן 10 חודשים . מאז הריון הבת הייתי בבית עקב פיטורין. לאחר שילדתי ועברו שלושה חודשים בעלי אמר שנורא רוצה שנעשה עוד ילד; אמר ששנינו לא צעירים ואולי לא כדאי לחכות. היתה לו בעיה בספירת זרע וחששנו שייקח זמן להרות שוב. רצה הגורל ונכנסתי להריון אחרי חצי שנה . שמחנו שנינו. אבל מיד לאחר מכן החלו לקנן בי החששות שזה מהר מידי וצפוף מידי, עוד לא חזרתי לעצמי , היה לי דכאון אחרי לידה , לא חזרתי לעבוד לא שיתפתי את בעלי בנושא וכעסתי עליו שלחץ עליי. הרגשתי שזו היתה טעות אבל לא היה לי אומץ לעשות הפלה. טיפלתי בבת בבית עד להריון מתקדם. המצב החמיר כי כעסתי כל הזמן עליו בלי לספר לו למה וצעקתי עליו המון הוא הרגיש שקשה לו עם הצעקות . לאט לאט התחלנו לריב על כל דבר . נהיו רגשות שליליים ביננו והפסיק הסקס לאחר הלידה. הוא טען שהמריבות ביננו מרחיקות אותו ממני ולא בא לו. היה קשה לי עם זה והערתי לו על כך אך ללא הועיל. היתה אווירה קשה בבית מריבות אין סוף, עד שהרגשתי שאין מוצא למרות ייעוץ זוגי. החלטתי להגיש תביעת מזונות וכל שאר הדברים אך לא תביעת גירושין עדיין. אנחנו מתנהלים בבית משפט והמצב קשה ביננו. הוא רצה שאבטל את התביעות ונפנה לשלום בית. לא רציתי לבטל שלא יילך לרבני. המצב קשה כרגע, לא יודעת אם יש דרך לתקן. מודעת לבעיה שלי ולחלק שלי במשבר אך לא יודעת אם הוא מבין את חלקו ו/או רוצה לשנות. הוא לא פונה אליי ומנסה לדבר. יש לנו הסדרי ראייה . אני גרה אצל ההורים. מתלבטת מה לעשות. לפנות אליו ולהסביר לו מה גרם לכעסים שלי? להציע שלום בית? בעיקר קשה לי בגלל הילדים שהם קטנים מאוד וחושבת אולי ניתן לנסות שלום בית. מה דעתכם?