מצוקה קשה לב שבור

ממש לא מצליחה להתאושש, הולכת לעבודה, עושה די מינימום בביתף משתדלת לחייך לילדים ומוציאה מעצמי במאמץ עילאי חיוכים ונחמדות בבית, אבל זה קשה מנשוא אני בוכה בלי סוף מבפנים.

הוא חסר לי בהכל בשיחה בהודעות במפגשים הגעגועים מרסקים את הלב.

חייבת לציין שרק בשנה האחרונה מכל ה10, התחלתי לחשוב על ההשלכות ומה יהיה , לא היה לי אומץ לעשות כלום, לא רציתי לוותר ואוהבת אותו אוד. העיניין האחרון, היה במודע, לקחת שבועיים שקטים לבד כדי לחשוב. לא העליתיעל הדעת שכך ארגיש וכך יהיה. סביר לגמרי שאחרי השבועיים (ללא הניתוק של האהוב) היתי חוזרת כרגיל והכל היה נמשך כרגיל. העלבון הצורב שהרגיש והניתוק האכזרי הציפו הכל הכל הכל . בכלל לא מבינה כרגע איך בכלל חשבתי על הצורך לחשוב לבד, על מה לחשוב?? אני לא מצליחה לשחזר את ההרגשה שהובילה אותי לזה. איך בכלל היתי במצב של לחשוב??
אני יוצאת מדעתי אוהבת אותו באופן מטורף. חווה עכשיו שברון לב עצום. כאב בלתי נסבל

אם עדיין לא עשית כלום אך אוהבת אותו 10 שנים זה הזמן להתגרש .. אישתי רשום למטה "איך שורדים את זה "
מאוהבת רק חצי שנה ולא עשתה דבר אבל היא דיברה איתו על הרגשות שלהם והם הדדייים זה מה שכואב לי זה שגילתה לבד וחבל לחיות בשקר ולא מגיע לבעלך לחיות בשקר כי זה נוח לך

השאלה האם זה רק רגשי או ממש רומן?

מדובר בלשון עבר, זה נגמר והותיר אותי שבורה.
היתה מערכת יחסים מלאה, ממש חיים כפולים. כולל פגישות שיחות הודעות ואינטיממיות מלאה.
יש לציין שהחיים הכפולים היו בסדר עד כמה שניתן.. במשך כל התקופה. אין בכלל מחשבה על להתגרש! לא רוצה את זה בשום אופן. גם לא הוא.
הוא מצידו סיים זאת לגמרי. ההיפך נראה לי שמצב החיים הכפולים היה קשה לשנינו פשוט לא היתה יכולת לפרק את המערכת שלנו. כעת לאחר המקרה הוא מנצל את ההזדמנות וחתך לגמרי לגמרי. מגייס את כל התירוצים ההצדקות כדי לסיים לשכוח ולהמשיך הלאה.
הבעיה איך אני ממשיכה, איך אני מצליחה להתרומם.
כרגע מה שאני הכי רוצה זה להחזיר אותו. לחזור למערכת האסורה להחזיר את הכל הכל כולל החיים בשקר החיים הכפולים שאמנם הקשו מאוד אבל עכשיו קשה בהרבה הרבה ותר.

בעלך מודע למצב?
אם כן אתם צריכים לעבוד ביחד ולהחזיר את האהבה והתשוקה לזוגיות
אם לא הגיע הזמן לקחת אחריות ולספר כי בכל מקרה לדעתי עם הוא לא ידע שום קסם לא יעזור לכם בזוגיות ועצם העובדה שאת מתקשה לוותר על הרומן למרות שסיימת אותו לא משנה דבר מגיע לבעלך לדעת ולהחליט האם לסלוח והאם שווה להילחם כפי שאת היית רוצה את הבחירה הזאת.
זה לא סטוץ זה רומן של 10 שנים אני לא שופט למרות שאני נבגדתי בגידה רגשית ואני יודע שזה שאישתי פיתחה רגשות לאחר זה גם באשמתי

בעלי לא מודע למצב, ההקפדה בכל התקופה היתה מוחלטת לא לפגוע במשפחה. ברור שבלב פנימה התחוללו מאבקים אינסופיים. וגם רגשות אשם כבדים. אך לרגע לא חשבתי לפרק את המשפחה. אני אוהבת את בעלי אבל לאהבה איתו פירושים אחרים לגמרי. אין תשוקה ואין אהבה אינטימית ניצוצות או התאהבות מטלטלת. יחד עם זה החיים טובים ואפילו איכותיים.
הבעיה כרגע היא המצוקה הנוראה שלי, עד כמה שמגוחך להגדיר זאת כך. כי אני הפוגעת אני זו שחיה בשקר ומכניסה את בעלי משפחתי ומשפחה נוספת אולי, למדרון מסוכן. לא אעשה זאת בשום אופן! איך להתרומם?
אי אפשר להחזיר תשוקה לזוגיות כשמתפוגגת. מתכוונת לתשוקה של פרפרים בבטן ומחשבות ללא הרף על האהוב, אין חיה כזו, גם כשמערכת הנשואים טובה.
ונכון בכלל בכלל לא סטוץ, זה הקושי הגדול. רומן ענק שנגמר

אתה צודק לגמרי. ואני יודעת שכך.
רק לא מצליחה להרגיש ככה, לא מצליחה להפסיק להתגעגע לחשוב ולנסות להחזיר הכל לקדמותו. ויודעת שקדמותו אינו נכון אינו בריא ובלתי אפשרי.

וקשר יזיזות, זה באמת נכון וגם פה לא רואה אפשרות שזה יתכן בגלל המעורבות הרגשית המרסקת אותי לגמרי.

אני לא מבין מה אתה מנסה לעשות ? לעזור לאדם או ללמד אותו כיצד להרוס את הזוגיות שלו

ליבי,
אני בטוח שאת לא במצב של שפיות נורמלית ושאת צריכה טיפול אינטנסיבי ודחוף.
את מעלה פוסט קורע לב על כך שהמאהב שלך לא רוצה אותך בגלל שתפס אותך משקרת לו. הרי כל הקשר ביניכם בנוי על שקר והעמדת פנים מול כל העולם.
10 שנים בוגדת בבעלך ובמשפחתך !!!
תתביישי שלך
ומה שמפריע לך זה לא העובדה שאת מרמה את כולם וחיה חיים כפולים , מה שמפריע לך שהוא זרק אותך ואת שבורה וכואבת.
מגיע לך !! את אישה שפלה ובזויה ואת בולעת את מה שבישלת לאורך שנים.
לא טוב לך עם בעלך ? תגידי לו בפנים ותפרקי את המשפחה על כל המשתמע מכך.
סליחה שאני לא מזדהה איתך בכלל.

הלוואי שהיתי מצליחה להרגיש בלב את מה שכתבת, להרגיש את הביזיון וההקלה שהמערכה הממושכת של השקר וההסתרה היגיעה לסיומה. אבל אני לא מצליחה להרגיש כך.
כן אני שבורה וכואבת, לא מצליחה לחזור למסלול חיי בגלל זה.
הסבל ונמצוקה שלי נכונים וקיימים בדיוק לצד נכונות השקר וההתרה של 10 השנים. הכל נכון הכל ידוע עדיין אני סובלת מאוד מאוד מאוד.

אני ממש לא חושבת שלספר לבעל זה הפתרון הרצוי, זה אולי נשמע מטהר ו" צדקני" אבל המצב המזופת שנקלעתי אליו עד כמה שברור שמושפע מחסך כלשהו ביחסים בינינו בבית, אינו מחייב וידוי, וכאב לב ושבר ענק למשפחה.
יש להבין את המצב לאשורו- אני בהחלט לא בסדר, בהחלט חיה חיים כפולים, בשקר בהסתרה וכל מה שנלווה לזה. אני סובלת אני מסתירה ואני חיה את החיים אלה.
המשפחה מוגנת -אני אם למופת דמות משמעותית יצירתית וכיפית בבית ,והבית למופת, נכון, היתי יכולה להיות הרבה יותר. אבל אלה העובדות. כך זה מתנהל שנים ומתנהל טוב.
הסובלת היחידה היא אני- וכן גם במשך ה10 שנים של הרומן סבלתי- נקיפות מצפון, הכאה על חטא, הסתרה וחיים כפולים עם געגוע בלתי נגמר סוחט ומכאיב לאהבה בלתי ממומשת. ולא יכלתי לסיים את זה בשום אופן.
עדיין- למה לסחוב את כל המשפחה איתי במדרון?
לא כל דבר דורש לפתוח שולחן ולפתוח את הלב במיוחד שזה לא יתרום דבר ההיפך רק יפורר ויכאיב למעגל הקרוב שלא אשם בכלום.
אם כך לספר לבעל זה אולי פתרון חלקי בתחילת הדרך שהכל עדיין פתוח . עכשיו?? זה כבר אבוד. לא כל חלום אפשר להגשים בכל גיל. יש דברים שאינם ברי ביצוע.

צר לי עלייך שהבאת את עצמך ומשפחתך למצב כאוטי שכזה. לדעתי, כל שנשאר לך הוא להסתכל על סבלך כעונש משמיים על מעשייך, ואולי תתנחמי בכך.

שתמשיכי ותסבלי כל חייך בוגדנית מטונפת