איך מתמודדים עם זה בלי לשבור כלים?

שלום רב, אני בת 36. נשואה +2. אנו נשואים 10 שנים ויצאנו לפני עוד שנים רבות. יש בנינו הפרש גילאים גדול מאוד וגם הפרשים מנטאלים גדולים מאוד. בעבר הייתה בנינו אהבה גדולה והיינו חברים טובים. בשנים האחרונות אנחנו הולכים ומתרחקים והגעתי למצב שאיני מרגישה חופשיה לדבר איתו. מאז ומעולם היו לי/ לנו בעיות בתחום הסקס, אך הבעיה הולכת ומחריפה ואנו שוכבים רק אחת לכמה חודשים (אני לא חשה בצורך בסקס וחשובים לי דברים אחרים לפני..) ככל שאנו שוכבים פחות הוא נהיה אגרסיבי יותר ויותר. הכעסים שלו מתחילים לצאת גם על הילדים והוא מדבר אליהם בתוקפנות ובזלזול והמעגל ממשיך כי ככל שהוא מתנהג כך יותר כך אני מתרחקת ממנו חשוב לי לציין כי הוא אבא טוב ובעל טוב, הוא שותף מלא בגידול וחינוך הילדים והילדים אוהבים אותו מאוד ( אם כי בהזדמנויות שונות הם מציינים שהם מפחדים ממנו ). בסה"כ אנו עושים הרבה דברים יחד כמשפחה והילדים שלנו מאוד מטופלים ומטופחים. ויש לנו הרבה רגעים של עושר (ליד רגעים לא מעטים של כעסים ומריבות) אני לא יכולה להרשות לעצמי לגדל כך את ילדי וגם לא מצליחה לדבר איתו על זה בלי להביא לתגובות קיצוניות גם אם ניפרד הוא ימשיך לראות את הילדים (ואני אעודד את זה בכל צורה שהיא) ואז לא תהיה לי שליטה על זה השבוע נשברתי לרסיסים ו"העזתי" לדבר איתו על זה וביקשתי ממנו שינסה לטפל במצבי הרוח שלו וימצא דרך לשלוט בכעסים הוא מצידו כמובן מתנגד לעזרה מכל גורם שהוא. האם להמשיך ולנסות להיאבק על זה, או להרים ידיים ולפרק את החבילה? מה יהיה עם הילדים - האם הוא לא יהיה מתוסכל יותר כשנפרד? איך עושים את זה ונשארים חברים? תודה