ילד להורים גרושים..

יש לי חבר..שבזמן האחרון לא מוצא את עצמו, הוא עצבני או בדיכאון למעלה ולמטה אי אפשר להבין אותו. הוא בן 22 עוד חודש ואנחנו מנסים להתקדם..רציתי לעבור לגור איתו אבל הוא כל פעם מוצא כעס אחר, או עצב.. כל שניה הוא מתהפך. עד שלפני כמה ימים הוא אמר שהכל חוזר אליו..בקשר להורים שלו. הוא לא מכיר מהי משפחה אמיתית..עם אבא אמא ומסגרת של ביטחון. ההורים שלו התגרשו בגיל 5 ועד אז כל מה שהוא הכיר זה הורים פרודים או מריבות וכו... הוא אומר שהוא זוכר הכל.. אני מנסה לעזור לו ועדיין.. אני רוצה להיות איתו כמה שיותר.. לא מזמן התחלנו לדבר על חתונה..אני יודעת צעירים... אבל סתם בשביל להתעניין לא יותר מיזה.. הוא אמר שאין סיכוי שהוא מתחייב לדבר כזה, הוא לא יכבול את עצמו למישהי ככה כשבשבילי נישואים זה 25 שנה ביחד (ההורים שלי) ובשבילו זה להפרד אחרי 5 שנים שאתה קיים כשאין לך מסגרת ואבא גר פה ושם ושם ופה ואמא עם מישהו אחר. בדקתי על זה הרבה.. מצאתי כל מיני מאמרים שאמרו את אותו הדבר לפחות ככה אני חושבת.. לגביו. דאגן,תת הישגי, בעל ערך עצמי נמוך, התקפי זעם.. ואני לא וידעת מה לעשות, אני מנסה לעזור לו כמה שאני יכולה והוא לא נותן לי. כן הייתי רוצה להתחתן איתו,הוא האהבה שלי. אבל לא ככה. אפשר לתקן את זה? בכל המאמרים שראיתי מדובר על ילדיחם שצריך להסביר להם מהם גירושים למה זה קרה ואיך. איך אני יסדר את זה?רק רוצה שיהיה לו טוב.