נשים יקירות. תפסיקו לזיין ת'שכל

לפי הכתיבה שלך רואים שאין לך "הרבה" כבוד למין הנשי ,אני לא הייתי חיה עם אחד כמוך יום אחד ,לפחות לנו יש רגשות מצפון אם אנחנו מועדות אבל אתה נהנה לבגוד באשתך רק מעצם הבגידה לא בגלל שהתאהבת ..אז יש לך הרבה מה ללמוד מנשים .צא מהראש של איש המערות ותתחיל לכבד נשים!

אני לא בוגד לצורך בגידה. אני לא מסתובב בסופר מרקט השכונתי כדי לצוד את הנשים שמחפשות ריגושים. אבל אם ביומיום אני פוגש מישהי שמקרינה ומשדרת שהיא מעוניינת אז אם פעם הייתי מקבל את זה כמחמאה ועובר הלאה היום אני לא מתאפק. לא נשארה לי סיבה. אם היית עוברת את מה שאני עברתי כשגיליתי את זה לא היית קוראת לי בשמות גנאי. נכון שאני לא בוגד כרגע מתוך התאהבות אבל זה רק בגלל שלא פגשתי את האישה הנכונה. אם אפגוש אחת כזאת הסקס לא יהיה במקום הראשון. כל אלה שפגשתי לא היו מעוניינות ברגשות. שיחות על קפה בעיניהן היו "זיוני שכל".כמו שמישהי אמרה לי פעם" אין לי כוח לזיוני שכל.את זה יש לי בבית" . נו אז איך בדיוק אני אמור להתאהב באחת כזאת?

אין לי כבוד למין הנשי? תאמיני לי יעל שלא הייתי כזה ואני גם לא ממש כזה. אבל בואי תסבירי לי משהו. אם הבעל כל כך מקסים.כל כך אוהב. כל כך מתחשב למה צריך לפגוע בו? למה לא לנסות ולשפר? למה לא להתלונן על כל מה שמפריע? למה לספר שיש בעל מקסים בבית ולקפוץ לזרועותיו שאחד אחר? אני בכלל לא מדבר על כאלה שחיות עם זבלים. אני לא מדבר על כאלה שהבעל הפך אותן לעציץ. אני לא מדבר על כאלה שסובלות בבית. מרגיז אותי שיש נשים שאומרות כמה שהבעל נהדר ונפלא והולכות לחפש מהצד. אני חושב שהן מנסות להגיד שהבעל פשוט משעמם. אני מאד מקווה שזה לא המין הנשי שאת מתכוונת. כי אם כן אז את צודקת. אין לי באמת כבוד לכאלה. איך אני אמור לכבד ולהתאהב באישה שמתקשרת לבעלך,ביוזמתה, ואומרת לו בטלפון שהיא אוהבת אותו ושהיא חושבת עליו ובאותו זמן היא יושבת עליי כשאני בתוכה? נו באמת יעל. תסתכלי על הצד הרע שלהמין הנשי. הוא שם .הוא קיים. תודי או לא. הוא חיי ונושם לצד הרוע הגברי. אתן מסוגלות להיות נפלאות. מדהימות. אבל יש שם את הרוע שמחכה לרגע הנכון לפרוץ. לפגוע בלי להתחשב בתוצאות. וכשהכל מתגלה הצד השני נפגע אני לא בטוח שהמאהב נשאר דקה אחת כדי לתמוך.

את כל השאלות ששאלת :למה לא לנסות לשפר וכד' אתה יכול להפנות לעצמך. כי אחרי שאשתך בגדה בך יכולת לסלוח לה ולהמשיך הלאה במקום ללכת לבגוד. אני לא מצדיקה נשים או גברים שפוגעים סתם בבן הזוג שלהם אבל מצד שני אני יודעת שאנחנו אנושיים ויכולים למעוד. ההבדל הוא שלמשל אתה אחרי שאשתך בגדה בך לא מצאת לנכון כנראה לשקם את הייחסים בינכם אלא אתה ממשיך בנקמה שלך בזה שאתה ממשיך לבגוד בה. וגברים או נשים אחרים שחשוב להם בן זוגם כן משתדלים לחזור לזוגיות טובה. אני לא שופטת אף אחד אבל אתה מדבר על גברים שמתייחסים לנשים שלהם כמו לעציץ ?ואתה?עצם הבגידות שלך בה לא שמות אותה במקום משפיל?תחשוב על זה במקום להצטדק

לפי צורת ההתבטאות שלך את מצדיקה ועוד איך מצדיקה בגידה . לשפר? את זה אפשר היה לעשות לפני. אם היא היתה באה ומספרת לי מה מציק לה מילא. אבל היא לא הראתה שום סימן. לא היתה לנו שום שיחה. היא שידרה אושר. "איזה כיף שיש לי אותך" היא אמרה כשבדיוק בתקופה ההיא היתה בורחת מהעבודה וזוחלת למיטתו. לשפר? עכשיו? אל תמכרי לי פסיכולוגיה בגרוש. מה את מבינה מהחיים שלך. את מלטפת כאן אנשים שבוגדים ועוד טוענת שאת לא מצדיקה אף אחד מהם. סביר להניח שאת בדיוק אחת מאלה שיש להן בעל מדהים אבל מחפשות בחוץ מישהו כדי להשפיל את הבעל האומלל . אלתתחבאי לי מאחורי חזות של הפיה הטובה. זה אולי עובד פה על אחרים אבל אותי לא תכלי להוליך שולל.

אמרת שכולנו אנושיים ויכולים למעוד. לא שמעתי טוב..למעוד? אלה שאני בא אליהן בטענות לא מעדו. הן כולן בוגדות תקופה ארוכה. יש פה מישהי שיש לה בעל"מקסים ונהדר" והיא נואפת כבר 6 שנים. את שומעת את זה? 6 שנים תמימות שהיא מזדיינת מהצד. זאת לא מעידה. זאת בגידה בכוונה תחילה. וזה לא שרע לה עם בעלה. הרי הוא מקסים . לא? אז לכי תמכרי את הסחורה שלך לנאיבים שמחפשים הצדקה לבגידה שלהם ומחפשים יד מנחמת. להם את מתאימה כמו כפפה ליד.

נכון אני לא מצדיקה רומן של שנים וחיים כפולים לא לזה התכוונתי. ובאמת אני לא מבינה את הנשים הללו אני לא הייתי יכולה לחיות במערכת כפולה כזאת . אני התכוונתי לזה שהחיים זה לא שחור לבן ודברים משתנים עם כל הכאב.יש לי חברה שהייתה נשואה 10 שנים ולא אגיד לך שהייתה אומללה אבל זה לא עניין של אומללות תמיד היא פשוט הפסיקה להרגיש אליו אהבה ולא יכלה לחיות בזוגיות לא מתאימה יותר.הם הלכו ליעוץ זוגי וזה לא עזר ותוך כדי הנישואין היא הכירה מישהו ומצאה בו את אהבת חייה .והיום הם נשואים באושר. אתה יודע יש משפט שאומר "אין אהבה צודקת" ואני לא יכולה לשפוט אותה למשל שמה לעשות ומצאה את אהבת חייה ולא רצתה כל החיים לחיות בסוג של פשרה. אז לזה התכוונתי ולא לאנשים שמנהלים חיים כפולים שמבחינתי אין הצדקה ולאף אחד לא מגיע פגיעה כזאת. אה...וד"א נכון יש לי בעל באמת מדהים ואני לא אחליף אותו באף אחד . יום טוב ק,יעל

מתי הסמיכו אותך לדבר בשם המין הנשי, מה את מכלילה? יש כל מיני סוגי נשים קרירות חמות צבועות בעלות וחסרות רגש ועוד. בגידה היא בגידה וכואבת ולא נשכחת לצד הנבגד.

ק' יקר,
אין ספק שמה שאתה כותב מעביר תחושה של כעס רב, תסכול ובעיקר עלבון. אתה מנסה לשפר את התחושה הקשה הזו בכך שאתה "נוקם" באישתך ונהנה כדבריך לראותה סובלת. זו לא הדרך לשקם אגו פגוע זו דרך להשאר פגוע וגם להרוס את באישה שאתה חי איתה והיא גם אם ילדך. אם אתה באמת רוצה לשקם את עצמך מהפגיעה הזו גש ליעוץ זוגי יחד עם אישתך ושם תלמד איך אפשר לסלוח ולהתקדם הלאה בלי הרס של עצמך ושל אישתך.
בהצלחה,
דליה שוורץ - יועצת זוגית
054-4220259

קודם כל אני מברך אותך על הגישה התרבותית. דבר שני אני לא זוכר שאמרתי שאני בוגד כדי לנקום בה. אני באמת לא מחפש ביוזמתי. פשוט עכשיו אני לא מתאפק. פעם לא ראיתי את המבט המזמין הזה שרואים בעיניים של מי שמחפשת. הייתי תמים. היום אני קולט את זה די מהר .ואם אני רואה שאם זה לא אני אז זה מישהו אחר אז אני זורם עם זה. אם זו נקמנות? אני לא חושב. נכון. אני נהנה לראות אותה סובלת אבל תאמיני לי שאני סבלתי יותר. זו פגיעה שמשנה את האישיות. לא נשאר טעם לשום דבר. פתאום מתברר שכל מה שעשיתי כדי לשמח היה חסר ערך. כל ההפתעות הקטנות שהייתי קונה לה ביום שישי היו שוות קליפות שום. כל מילות האהבה שלי לא היו שוות דבר לעומת מה שהוא היה מזמר לה באוזן במיטה. .לא מזמן היא אמרה לי שהיא מייחלת לאותו מבט שהייתי מביט בה פעם. היא רק לא מבינה שהמבט הזה מת. קבור מתחת לכל מעשי הניאוף שלה. אני בספק אם זה יחזור. יש בי המון סיפוק לסבל שלה. בתוך שנתיים היא הספיקה להתבגר 15 שנים. פניה מלאות קמטים. שמנה מאד. כבר לא רצה למספרה כל יום שישי כדי להתיפיף. אני לא נוקם אבל אין בי רחמים .אף לא טיפה. ייעוץ זוגי? עוד מוקדם מדי. אמרתי שאני מעביר אותה גיהינום. האמת היא שזה לא משהו שאני עושה. זה פשוט דברים שהפסקתי לעשות. והיא סובלת. ואני יקרן. אני אגבה את המחיר הגבוה ביותר שאוכל לגבות ורק אז אם אהיה מוכן נפשית אנסה לשקם מה שנשאר. תודה על התייחסותך דליה. אני קורא המון את מה שאת כותבת. אני מדברת לענין .גם אם אני לא תמיד מסכים איתך . (--:

תאמין לי כל מילה שלך נכונה וכולם צריכים לחשוב ככה בסוף תמיד החרה צף למעלה..

חלק מהנשים מתחסדות,ממורמרות ומסתכלות על הכוס הריקה. בעלי בגד בי עוד שההייתי בהריון וגם לאחר ההריון.ידעתי שאני לא רוצה קשר כזה ותכננתי לפרטי פרטים איך אני עוזבת עם הילד ומתחילה בתהליך גירושין זה בא לו בהפתעה,הוא לא ציפה הוא חשב שאני עם תינוק לא אעשה שום דבר,הוא ניסה להרחיק אותי מחבריי וממשפחתי. אני בחורה עצמאית,משכילה,חברים וחברות ו"בעלי" ניסה לקחת את זה ממני. עשיתי הכל בשבילו והוא פשוט שם על זה ובסוף הכנסתי לו אני מאוד שמחה על כך. זוגות לוקחים אחד את השני כמובן מאליו וזה לא צריך להיות כך. אשתך ניצלה את אהבתך אליה,הפינוקים וכו' ובגדה. כשמישהו בוגד האמון הדבר הבסיסי בזוגיות נפגם איך אפשר,אני לא יכולתי להמשיך ואתה צודק שלא המשכת נכון עכשיו אתה נהנה ואני בטוחה ברגע שתמצא מישהי שבאמת מוצא חן בעיניך לא תנסה להשכיב אותה. בנות אל תהיו כאלה תמימות גם לחלק מכן לא חסר כמו הגברים תעריכו,תשפרו תאהבו את הבן\ת זוג שלכם זה לא מובן מאליו.

שנבעו מכתיבה מהירה בלהט הענינים. אני מאמין שמי שקרא את מה שכתבתי הבין. במיוחד אתן דליה ויעל.

היי ,בקטע הזה אני מסכימה עם נעמי זה באמת בזבוז זמן ואנרגיות להעביר את החיים שלך בכעס ונקמה. אז יכול להיות שמגיע לה אבל לך זה מגיע לחיות ככה? לכל אחד יש את הזכות להיות מאושר חייים רק פעם אחת אז לדעתי או שתנסה לשקם את היחסים בינכם או שכל אחד ילך לדרכו לא? סתם עצה אל תתלהב :) בהצלחה יעל

את מבינה מה המשמעות של "כל אחד יילך לדרכו"? זה אומר ש היא תיקח ממני אתהמעט אושר שיש לי שזה הילדים. אווו לא מותק. שאני אלך לגור לבד כמו כלב והיא תזכה בכל הקופה? הרי אני לא אשאיר את הילדים בלי בית. אז זה אומר שאני אצטרך לצאת ולחפש איפה לגור והיא תהנה לה בבית עם הילדים ותביא עוד איזה אחד הביתה שיגור עם הילדים. לא חמודה . תודה על העצה אבל אמרתי מקודם .אני יקרן. זה מחיר זול מדי. היא צריכה לשלם הרבה יותר על מה שהיא עשתה. על כל רגע של עונג היא תשלם בשעות של סבל נפשי. אתן לך דוגמא. אני הולך איתה לבית קפה ושם היא מפחדת להסתכל שמאלה וימינה. פעם כשהיה עובר בחור חתיך היא היתה מעירה משהו והיינו צוחקים מזה. היום היא לא יודעת על מה לדבר. אין לה את החופשיות שהיתה לה פעם. לא שאני אמרתי לה משהו . היא פשוט נבוכה. מפוחדת. יש לי קרח בעיניים והיא קולטת את זה. לפני כמה ימים חברה שלה התקשרה אליי וסיפרה לי שהיתה להם שיחה ואישתי סיפרה לה שהיא קרובה להתמוטטות עצבים. לא נורא. היא קרובה לזה. אני עברתי את זה. שתסבול עוד קצת. עכשיו שאלה לי אלייך יקירתי. מי זו נעמי?

היתה תגובה למקרה שלך ,מישהי בשם נעמי שכתבה אבל משום מה מחקו את התגובה שלה ואני נשארתי לבד עם התגובה המטופשת שלי.....חחחח מצחיק לפחות היו מוחקים גם את שלי לא? לא משנה אני באמת התכונתי לתגובה שלי אני לא מאמינה שטוב לך עם המצב כמו שהוא... ובטח גם לאשתך לא .אם זה היה קורה לי נראה לי שהייתי עוזבת את הבית רק מהעלבון והפגיעה.זה לא מתפרש כחולשה וחוץ מזה בית זה רק קירות אפשר למכור אותו ולחלק חצי חצי אני לא מאמינה שבגלל זה אתה נשאר ,אתה לא "יקרן" אתה פגוע בגלל זה אתה מתנהג ככה.אתה מחכה שהיא תיפגע כמוך ואולי אח"כ תיתן לה צאנס מחדש אבל אתה שוכח שאתה הורס הרבה בדרך ..אני בטוחה למשל שהילדים גם מרגישים במתח הזה בינכם וגם מגיבים אליו. אני גם לא מאמינה שתהיה בנאדם יותר מאושר אם תצליח לפגוע בה יותר ממנה. ההפך רק יותר ממורמר וחבל אבל מי יודע אולי אתה באמת נהנה מזה ואוהב את זה ואני סתם מזבלת לך את המוח .כנראה שהדעה הראשונית שלי קלעה בול (?)אני מקווה שלא אפילו שאני לא באמת מכירה אותך. ערב טוב לך ק,יעל

אני יודע שאני נשמע מאד שוביניסט. אבל זה לא ממש נכון. אני מודה. אני די קיצוני. חסר טקט. אומר מה שיש לי להגיד ולא ממש בוחל במילים. בלהט הענינים אני מסוגל לפגוע. לא פיזית חלילה. מילולית. אם היית שומעת את קולי היית קולטת שאני נשמע מאד חד כשאני תוקף. לא בצעקות אבל יכול לפגוע כמו תער. אני יודע שהרושם הראשוני היה שאני שונא את המין הנשי. זה בסדר .מותר לך לחשוב ככה. נכון שכתבתי כמה דברים פוגעים. (למשל שהיה מין אנאלי ביניהם ביום הולדתה. האמת זה נכון. הם נפגשו בבוקר וזה מה שהם עשו. אני יודע את זה ממקור הכי מהימן שיכול להיות. חברה הכי טובה שלה. ככה זה . אם מחפשים מידע על הבת זוג הכי טוב זה להתקרב לחברה הכי טובה שלה. זה עובד. תאמיני לי. וכשהטחתי בפניה את זה היא היתה בהלם. כמובן שלא אמרתי לה איך אני יודע. שיחקתי אותה שיש לי חוקר.)אבל כל מקרה שאני קורא פה בפורום מחזיר אותי לימים השחורים של אז. אז באמת התעצבנתי וכתבתי מה שכתבתי. אני לא מתחרט. על אף מילה. ולגבי ההצעה שלך למכור את הבית ולעשות חצי-חצי אז יקירתי זו בעיה. כל החברים של הילדים שלנו נמצאים פה בסביבה. עם החצי יהיה קשה מאד לקנות בית באזור הזה. אז זה אומר להרחיק אותם לשכונה אחרת. לבתי ספר אחרים ורחוק מחברי הילדות שלהם. זה לא מגיע להם. הם לא הרעים בסיפור הזה. חוצמזה הם גם מאד קשורים אליי. ושלא תחשבי שהם קטנים. הגדול לפני גיוס. אבל "אנחנו חבורה" כמו שאומר בני הקטן. הם החיים שלי. אז מה? לוותר עליהם? למה? כדי שאני אמצא אושר? או שהיא תמצא אושר? לא חומד.תאמיני או לא אני מאושר. התגברתי על המקרה. רק שעכשיו אני יודע עם מי יש לי עסק. המצב הוא כמו במלחמת יום הכיפורים. היא הפתיעה אותי. האדמה רעדה תחתיי. הייתי בטוח שזה חורבן הבית. אבל איכשהו התאוששתי. החזרתי מלחמה . כתשתי אותה ועכשיו היא מתחננת שתהיה הפסקת אש. ובכן יקירתי תהיה הפסקת אש כשאדע שהיא מובסת נפשית באופן טוטאלי. אז אני אקבע את גבולות הפסקת האש ונראה מה עם הסכמי שלום.

נראה לי שטחננו או טחנתי ליתר דיוק מספיק את המקרה שלי. נראה לי שאני חוזר על עצמי. אולי נשלה נושא? אהההה? (--:

מצטערת אם נכנסתי לך לעורקים באמת נסחפתי קצת לא יודעת למה. בכל אופן שיהיה לך בהצלחה בהמשך. :)יעל

אני יודע שיריתי עלייך כמה חיצים אבל אני חושב שבתוך תוכי חיפשתי לקרוא דעה בסיגנון שכתבת לי. ואני בכלל לא חושב שנכנסת לי לורידים. אני זה שפתחתי את הכל לדיון. את בסדר יעל. אדר אגב. מה שעה?

אני בכנות מבינה את כאבך אבל שאלתי באה ממש ממקום של תמיהה.איך אתה שכלל כך נםגעת מבגידת אשתך,מוכן לעשות אותו הדבר לגבר אחר שממש אינו אשם.יש המון רווקות ופנויות.אתה שפגעת-לא מן הראוי היה שתבחר????????

ק אתה משדר מדי פעם את הטקסט הזה שכתבת בעבר מילה במילה מסתמך על זכרונם הקצר של משתתפי הפורום. די כבר, כשזה חוזר זה משעמם .

לא יודע מתי שידרתי את זה בעבר. למיטב ידיעתי זו הפעם הראשונה שאני כותב את מה שכתבתי עכשיו. אולי תראה לנו איפה זה עוד מופיע? אני סקרן לדעת . כולנו סקרנים. ומענין למה אתה אלמוני.

אין מילים לתאר את גודל הגיחוך, העצב והחמלה שמעורר ק' , הגבר הנבגד, המקסים, הפואטי, עדין הנפש... ממש משורר לירי נוגה!! אילו מילים הוא בוחר לתאור המתחולל במכמני נפשו הפגועה וליבו שותת הדם.. אילו ביטויים מעוררי השראה!!! איזו שפה!! אללי!! היש נשגב מזה? התיתכן שירה גדולה מזו? היש כותב אדיר ממנו???
איה, איה אותם מוציאים לאור התרים בעיקשות נואשת אחר הכישרון החדש שיטיב למלא את החלל התרבותי המתעצם והולך בחברה הישראלית?
הנה, נמצא לכם מבוקשכם בדמותו של המשורר הדגול, איש המילה חריף השכל ודק האבחנה- ק'.
קחו, קחו אותו עימכם! היפכו את שפתו העשירה, הקולחת, הנאה והרב גונית לשפת התרבות העברית כי אין שניה לה!!

ובבניין ציון ננוחם

אני מסכימה עם כל מילה שנכתבה מעלי.

מעבר לזה כמה מילים לקוף.... אני באמת מרחמת עליך,ולא במובן הציני של המילה, אלא בגלל שאתה נותן לאגו הפגוע שלך לעוות לך את תפיסת העולם.
מה שכתבת ידוע משחר הימים,נשים בוגדות,משקרות,מרמות ומזייפות כל הזמן,אך לא בשונה מהצד הגברי שחוטאים באותם החטאים.
לא כולם/ן בוגדות ומשקרים/ות.


אתה מתאר את עצמך כגבר רומנטי ואני מאמינה לך,ואני חושבת שמה שאתה מרגיש מובן לחלוטין. אישה שאהבת ואפשר לומר אפילו הערצת ירקה לך בפנים.

אבל הייתי מצפה ממך פשוט לפעול גם ע"פ הרציונל.ואולי אתה יודע שהגיע הזמן להפסיק עם זה ורק בגלל זה עכשיו בחרת לכתוב לנו,הרי ברור שישבת לקרוא בפורום לפני שהחלטת "לשוחח" איתנו.

אני חושבת שהכעס מעוור אפילו עיניי חכמים. ובחור רומנטיקן כמוך בטוח לא נהנה מהמצב שבו אתה חי.

אז אני רוצה להפנות אליך שאלה או שתיים....

אתה אוהב את אישתך,היום?

אם התשובה היא לא-אני מציעה לך לסיים את הנישואים ולא כדי להפסיק את הסבל שלה,אלא שלך.
אתה מענה את עצמך בתוך מערכת זוגית שלא בטוח אם יש לה סיבה להמשיך להתקיים אפילו עוד יום.

אם התשובה היא כן-אני חושבת שהגיע הזמן,היום!, לקחת את אישתך ואם אתה לא מרגיש שאתה יכול להתמודד לבד -אז דרך יועץ נישואים ותפטור את הבעיות.

גם אדם שפשע ונשפט ונמצא אשם-רשאי לקבל הזדמנות שנייה. אתה לא חושב שהענשת את שניכם מספיק? אל תיתן לאישתך להשבר ממך,כי גם "לא התאפקת" יותר ושכבת עם נשים אחרות. ז"א שנאלצת כן להתמודד עם זה בעבר,ואם היית מתפתה ואישתך הייתה מגלה את זה? לא היית רוצה לעבור את מה שאתה מעביר אותה.

אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך.

אני מאחלת לך המון בהצלחה במה שתבחר לעשות עם עצמך ועם חיי הנישואים.

כתבת מהלב.
אני נשוי כ20 שנה ולא יודע מה עוד יקרה באחד הימים.
אני לא צדיק מושלם ולפחות פעמיים בעבר ביליתי אצל מסגיסטית וחזרתי לאישתי .
אני רואה מה שקורה בחוץ-בגידות.החלפות זוגות וכולי...
אני די חושש שלא אצטרך לקום בוקר אחד ולהבין מאישתי שיש לה מאהב.
תודה חבר-הכתיבה שלך היתה עינינית וחשובה.

ק. היקר,
אני מקווה שתקרא הודעה זו כיוון שהיא נכתבת חודשים ארוכים לאחר הדיון המקורי. בכל מקרה, למי שעוד לא יודע - הסיפור שלי בקצרה הוא שאשתי בגדה בי כחודשיים ויותר לאחר שקיבלה עם עצמה לעזוב אותי מבלי לנסות ולתקן את הנישואים (או במילותיה: אני בת 27, ללא ילדים וללא הרבה רכוש משותף, אין סיבה שאסתפק בנישואים שהם רק "בסדר").
לא זכיתי לנקמה כמו שאתה מתאר מכיוון שרגע הגילוי היה גם רגע העימות בינינו (בדקתי את הטלפון שלה באימפולסיביות והיא ראתה אותי) ולכן לא יכולתי לגרום לה להמשיך לחשוב שאינני יודע בזמן שאני מתכנן את צעדיי.
גם העובדה שבכל מקרה הרומן היה לצורך יציאה מהקשר, מנעה ממני כל סנקציה כלפיה בסגנון שאתה מתאר. אם היא ממילא עזבה את הבית ואין לה כוונה לחזור, אין לי שום דרך "להעניש" אותה פרט לגרירת רגליים בתהליך הגירושין.
הציעו לי לנקום בה בכך שאספר לאשתו ו/או במקום העבודה (זה מפעל משפחתי, הוא אחד האחים ואשתי עובדת שם, אמנם לא כפופה לו אבל בדרג זוטר ממנו). וויתרתי על זה מסיבות של מוסריות וערכיות. אבל גם מסיבות תועלתניות. אם היא בת 27 ומרגישה שיש לה עוד זמן להתחיל משהו חדש, אז אני בן 29 וגם לי יש זמן להתחיל משהו חדש. רק שאני יודע באינסטינקט שכל שארית שאגרור עמי לקשר החדש, תחבל בו ותמנע התפתחותו. גם עוד טרם הקשר החדש (שעוד יבוא, בזה אני בטוח) אני רוצה להשאיר מאחורי את הפרשה האומללה. ללמוד ממנה, בוודאי, ולגדול ממנה ולהבין כיצד הייתי במערכת יחסים כה רעועה עד כי שנה וחצי בלבד לאחר החתונה אשתי יצאה לרעות בשדות זרים, רק כי לא היה לה מספיק טוב (לא רע, לא סבל, פשוט לא מספיק טוב).
נעלבתי מהרבה דברים: מכך שלא פנתה אלי עוד לפני הרומן כדי לומר כיצד היא מרגישה. מזה שהתחילה רומן עם אדם שהיווה לה אוזן קשבת (כלומר שבכלל היה לה צורך באוזן קשבת), נעלבתי מהעובדה שדיברה איתו עלי, במשמעות של תיקון הנישואין (הם השיאו זה לזו עצות כיצד לנהוג עם בני הזוג), נעלבתי מזה שבחרה באדם שאין שום סיכוי שמערכת יחסים עמו תצלח: בן 45, נשוי +3 עם הרבה מה להפסיד. נעלבתי שהעדיפה רומן על פרידה, נעלבתי מהשקרים שסיפרה בטבעיות ומכך שהאמנתי או סירבתי להאמין באופציה הגרועה, גם כאשר הראיות הלכו ונערמו. נעלבתי מכך שכשהציעה ללכת לטיפול זוגי, בעיצומו של הרומן, לקחתי על עצמי את כל האשמה על התקלות ביחסינו ועשיתי מאמצים כנים ואמיתיים לתקן את מה שלא היה בסדר, אבל היא המשיכה ברומן שלה מכיוון שהטיפול הזוגי נועד להכין אותי לפרידה ולא לתקן שום דבר.

ישנם עוד הרבה דברים מעליבים. אני בכלל לא מדבר על הסקס (היא עושה איתי וחושבת עליו - מדברים שכתבה לו. משתמשת איתו בצעצוע מין שקנתה איתי - איכס!!! שוכבת איתו ברכב באמצע איזה יער ושוכרת חדר לפי שעה באיזה מקום וכו' וכו').
(מסתבר שכן דיברתי על הסקס, נו מילא).
נגמר לי המקום ולכן אמשיך בהודעה הבאה.

אז כן, רציתי לנקום והצטערתי שלא יצא לי לנקום. למשל, ברגע הגילוי לזרוק אותה מהבית בבגדים שעל גופה. או לנסוע איתה לאילת (בבוקר שלאחר הגילוי היינו אמורים לנסוע לאילת כחל מהמאמצים "לתיקון הקשר" - רעיון שלה. אז גיליתי גם שהוא ומשפחתו יורדים לאילת, לאותו מלון. מעניין מאוד...), ולזרוק אותה בצד הדרך. או להתנהג כאילו הכל כרגיל ואפילו להציע ארוחת ערב משותפת איתו ועם אשתו ואז ככה סתם, לקראת הקינוח לזרוק בנונשלנטית לאשתו: "אז מה את אומרת X, מה דעתך על זה שבעלך מזיין את אשתי?".
כל זה לא קרה ולא יקרה.
ואני חושב שגם אם הייתי מצליח להסתיר ממנה שגיליתי באותו הרגע ממש, לא הייתי יכול לסבול עוד רגע במחיצתה. בוודאי שלא להמשיך לחיות איתה. נכון, אין לנו ילדים וזה עושה את הפרידה יותר פשוטה. ונכון שכרגע אני מתגעגע מאוד לזוגיות (לא איתה, לזוגיות בכלל) ונכון שאם היא חוזרת ומבקשת סליחה אני ככל הנראה אקבל אותה בחזרה.
אבל מה יקרה חמש דקות אחרי שקיבלתי אותה? איך אוכל לחבק אותה בידיעה שהוא נגע בה? איך אוכל לסמוך עליה שהטלפון שקיבלה או הSMS אינם ממנו? איך אוכל לדעת מה היא עושה בכל רגע מרגעי היום או אפילו מה היא חושבת גם כשהיא מחבקת ואומרת שהיא מצטערת?
לא, אין סיכוי שהייתי יכול לנהוג כמוך. גם לא בשביל להעניש אותה כל יום עוד קצת ולהפוך אותה לצל של עצמה. אני רוצה מערכת יחסים נורמלית ובריאה, של אהבה ושיתוף.. לא כזו שבה צד אחד נשאר כדי להלקות והצד השני נשאר מתוך אשמה.

על מנת שזה יקרה, צריך פשוט "לשחרר". אמרתי פשוט, למרות שזה הכי לא פשוט. אבל זה הדבר הנכון. זה נשמע קל יותר להחזיר את הגלגל לאחור מאשר לצאת לדרך חדשה, אבל זה פשוט לא אפשרי. אין אפשרות כזו.
אז אני מאחל לך, ק. יקר שתוכל לזנוח את הכעס והנקמה. לוותר על הצורך הבלתי נגמר בהענשה מכיוון שלעולם לא תבוא על סיפוקך. אפילו אם חלילה היא תמות, אתה תישאר עם הכעסים הבלתי ממומשים האלו. האמן לי, ממרומי ניסיוני הדל וגילי הצעיר את זה אני כבר יודע: עדיף לסלוח ולשכוח, לאהוב מישהי חדשה ולהיאהב על ידיה, מאשר להיאכל מדי יום בכעס, נקמנות, ושנאה.

חזק ואמץ אחי.

שלום טל,
אומרים תמיד לנשים- ,שהנקמה הכי מתוקה כשהגבר בודג-זה שהאישה השנייה מקבלת אותו"- אז אני יכולה לומר זאת לך-אם היא עשתה את זה אז היא כנראה לא באמת שווה אותך-עד כמה שזה קשה ,כל הכבוד לך שגם ברגעים כאלה אתה נשאר נאמן לעצמך לערכים שלך ולעקרונות שלך-כשיצר הקנמה מאד קורץ מרוב הפגיעה ובכל זאת אתה חושב בהיגיון.אני באופן אישי מאד מעריכה אנשים כאלה.חזק ואמץ.

אני חייב לומר שאנשים כאן מאוד חזקים ובנויים נפשית.
לאחר פרידה שנבעה מבגידה אני נמצא במצב שבו אני סמרטוט חסר עמוד שדרה-אני רוצה את זוגתי בחזרה ,למרות כל מה שהיה -השקרים(במשך 3 שנים ביחד) המניפולציות וכמובן זה שהיא ביקרה בשדות זרים.
בכל אופן אני לא יודע איך אתם מתמודדים עם כל זה בקור רוח ,ככה,בקלות ממשיכים עם החיים.
אני שהפרידה הייתה לפני מספר חודשים לא מסוגל להמשיך הלאה בשום מצבמנסה להמשיך ונופל חזרה לאותו בור שחור,,מנסה לסתכל ימינה או שמאלה לחפש את המפלט מהסיטואציה ונשאב חזרה על ידי רגשות עזים כלפייה (למרות שהיא כבר המשיכה הלאה וכבר יוצאת עם אחד חדש) ואילו אתם כבר פוצחים בחיים חדשים(טל).
אשמח אם תוכלו לשתף באילו דרכים\אמצעים השתמשתם בכדי להתגבר על המחשבות והרגשות של-"לעזאזל-היא אמרה שהיא אוהבת אותי ואני האחד מבחינתה,איך היא עשתה את זה" או "פאק, היא עכשיו עם מישהו אחר".
בתודה מראש

ממש לא חיים חדשים. אצלי עוד לא עבר חודש! הדברים שאני כותב בפורום הם לגבי הרצונות שלי לעתיד, וממש לא המצב הנוכחי. גם אני סמרטוט חסר עמוד שדרה, גם אני מתגעגע אליה בטירוף ומקווה שהיא תחזור, למרות מה שהיה ולמרות שככל הנראה אין לה שום כוונה כזו בעתיד הנראה לעין.
אני בוכה דמעות בכמויות שמובילות להתייבשות והטריגר לא תמיד ברור. אין לי שום שליטה על הרגשות שלי, הם באים והולכים כרצונם.
מה אפשר לעשות? זה מה שאני עושה:
1. הולך לטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי - 3 פעמים בשבוע.
2. נתמך ללא הרף בידי המשפחה.
3. מקבל תמיכה מחברים (זהירות! אל תמאיס עצמך עליהם!)
4. משתתף בפורומים כמו אלה.
5. כותב יומן.
6. קורא על הנושאים הללו.
7. משתדל לנהל חיים פחות או יותר מסודרים: מתקלח ומתגלח כל יום, שוטף כלים ועושה כביסה,
הולך לעבודה.
8. בוכה.

מה לא לעשות? זה יותר קשה. אני למשל, בניגוד לכל היגיון ועצה שקיבלתי, המשכתי ליצור קשר עם אשתי לפחות עד אתמול. והשיחות בינינו התנהלו כאילו שאני עדיין בעלה והיא עדיין אשתי. כאילו היא לא גרה ביחידת דיור ששכרה לעצמה, מהמשכורת שלה, בחשבון הפרטי שלה. כאילו היא לא ממשיכה לשכב עם המאהב שלה, ועכשיו יותר בחופשיות...
וכשאני מדבר איתה, זה מקל במקצת על הכאב. אבל מיד לאחר מכן, הכאב חוזר ובגדול. אתמול למשל אחרי סבב שיחות שכזה, בסיום השיחה האחרונה הייתי צריך לסיים וביקשתי ממנה רשות להתקשר שוב מאוחר יותר. והיא ענתה שלא... גם לה יש "תוכניות" להערב... לא הסכימה לומר האם הן איתו.
אז לאחר התלבטויות רבות, וקבלת אותה העצה מכל מי שאני מכיר, כולל נבגדים למיניהם, החלטתי לנסות ולשמור על מרחק. לא מייל, לא טלפון , לא SMS, כלום. זה לא אומר לא לענות לה כשהיא יוצרת קשר וזה לא אומר להתנהג בכעס כלפיה. להפך, להתנהג בנעימות ובנימוס, מבלי לחשוף מידע על מה קורה אצלי. שגם היא תחיה קצת באי-וודאות.
ואז, כשיהיה השקט הזה, להתחיל באמת לטפל בעצמי.

אחי, אני מאחל לך הצלחה בתהליך הנוראי הזה. חזק ואמץ!

בוקר טוב.
אני לא יודע על איזה קור רוח אתה מדבר. כולנו פה סובלים. אחרת לא היינו פה.
אני לא חושב שאתה סמרטוט חסר חוט שדרה. זה שלב שכולם עוברים. אני לא בטוח שאתה רוצה אותה חזרה מתוך געגועים ואהבה. אתה כרגע מרגיש מופסד. מנוצח. היא שיחקה אותה והלכה. אני חושב שאתה רוצה אותה חזרה כי ,בלי לשים לב, אתה פשוט לא רוצה שהיא תהיה עם מישהו אחר.אולי אני טועה אבל תחשוב על זה. אחרת מה יש לך לעשות עם אחת שברגע שהיא תחזור אליך אתה תתחיל לסבול. אתה לא תישן טוב אם היא תגיד לך שהיא יוצאת עם חברות. אתה תקפוץ מכל sms שהיא תקבל. אתה תשתגע אם היא תאחר מהעבודה ותספר לך שהיו פקקים. אני בטוח שאתה יודע את כל זה. אז תגיד לי עכשיו למה אתה רוצה אותה חזרה?

קראתי את מה שכתבת וזה עצוב. מצד אחד אתה יכול להתנחם בעובדה שאין לכם ילדים ואתה הוא היחיד שנפגע כאן. מצד שני אני מבין את הרגשתך. זה פשוט משפיל. זה הופך את הנבגד לסמרטוט. זה כמו בועה של חיים נעימים שמתפוצץ לנו בפנים. לא יודע מה איתך אבל אני,בימים הראשונים, הבנתי לראשונה בחיי מה זה כאב לב. פיזית. לא סתם ביטוי של צער.
אתה יודע? זה מדהים. למה הנשים שלנו לא באו להגיד מה לא בסדר. אישתך לדוגמא.למה היא נפרדה ממך למען המאהב? למה היא לא נפרדה ממך למען עצמה? מה קורא כאן לעזאזל.
האמת לא ממש רציתי לכתוב את מה שכתבתי למעלה. אבל יום אחד נכנסתי לפורום וקראתי על כמה נשים שמודות שהן בוגדות בבעלים הנפלאים שלהן וזה הרתיח את דמי. אם הם כאלה נפלאים, אם הם כאלה חברים טובים , למה אתן בוגדתות בהם? ואם הם לא אז מה אתן עושות איתם. הדו פרצופיות הזו מרגיזה.מה הן מנסות לעשות כאן בפורום? לזכות בתמיכה? אם מישהי תבוא ותגיד שרע לה עם בעלה אני אבין. באמת שאני אבין. אין מה לעשות. לפעמים זה לא מצליח וכשיש ילדים אז זה מסתבך. הכעס שלי מופנה לאלה שלא רע להן.
האמת אני כבר לא כועס. אין לי יותר כוחות. הוצאתי יותר מדי אנרגיות על השינאה והעצבים. נמאס לי. פגעתי בה כל כך קשה שאני לא בטוח שלא הגזמתי.

אני ממליץ לך בחום להמשיך בחייך למרות הכאב . תן לזמן לעשות את שלו.אין פתרון אחר. אני שמח שויתרת על האופציה לנקום בה. להחזיר לה.כי זה לא עובד לאורך זמן. בהתחלה זה מקל אבל בהמשך מתברר שזה לא ממש עוזר. אני גם בספק אם לקבל אותה חזרה( במידה והיא תבוא) זה יהיה צעד חכם. אתה לא תישן טוב לעולם.
תשמע לי ואל תאבד אמון באהבה. היא קיימת. אני לא יכול להגיד לך גם לא לאבד אמון בנאמנות. אני לא מאמין בה יותר. אבל אל תשפוט את הנשים שתפגוש בהמשך על סמך מה שעברת. הן לא אישתך הנוכחית. כל אחת שונה מהשניה. תתחיל קשר מבלי לבוא עם מטען. זה לא יצליח. תנקה את השטח הנפשי מכל מטען קודם.
מחזיק לך אצבעות. תצליח

נ.ב.
אל תשים לב לכל מיני " מר טילטן"-ים למיניהם. הם ינסו להשמיץ אותך רק כדי למשוך תשומת לב.
מר טילטן זה אחד שהיה פה לא מזמן ושינה את שמו כדי שלא נזהה אותו. נו טוב. שיהיה

אני שמח לקרוא אותך. ובמיוחד אני שמח לשמוע שגם אתה וויתרת על הנקמה והכעס. זה רק מחזק את ההחלטה שלי לנהוג כך.
כן, החלק המעליב ביותר הוא הוויתור מראש. היום אשתי אומרת שלא עזבה אותי למענו (שהרי לפי כל הסטטיסטיקות, הסיכוי שגבר במצבו יעזוב את אשתו למען פרגית הוא נמוך ביותר), אלא למענה.
פתאום היא מדברת על כך שמעולם לא הייתה לבד, לא חוותה חוויות וכו'. התחילה את משבר אמצע החיים בגיל 27.
אולי זה באמת העניין והרומן רק היווה לה דרך נוחה להצדיק את המחשבות שלה. אין לי מושג. אני לא יודע מה קרה קודם, תחילת הרומן או הפסקת האהבה אלי. אולי זה קרה במקביל. אני לא חושב שאפילו היא יודעת לומר.
לא משנה מהי הסיבה, העובדה שהתייחסה לנישואים שלנו כאל "בסדר" בלבד, אבל לא עשתה כלום כדי שהם יהיו יותר מ"בסדר", היא לב העניין. זהו שורש הכאב. כשאני חושב על הבגידה, המחשבות הכואבות ביותר הן לא על הסקס ביניהם, אלא על ההסתרה, על הרמייה, על כך שבמשך תקופה כה ארוכה לפני שבכלל פנתה אלי, היא התנהגה כאילו הכל כרגיל.
היום, כשאני חושב עליה, אני נע בין כעס עליה, גועל וגעגועים עזים. אבל לא אהבה. לא באמת. כשאני חושב עליה, מה היא עושה, איך היא מסתדרת, זה לא בגלל שאני דואג לה. זה בשבילי. כי אני רוצה לתת אהבה למישהו, והיא האובייקט היחיד שאני מכיר, כרגע.

יום יבוא ואמצא מישהי חדשה להעניק לה את כל האהבה הזו. לא איבדתי עדיין אמון במין הנשי או במין האנושי, ולא איבדתי אמון באהבה.

ולכל מי שמתלבט: אפשר להתחזק ואפשר להתרומם! גם ברגעים הכי שחורים אפשר למצוא קרן שמש יחידה, שמסמלת את הדרך החוצה מהתהום שאליה נפלנו. אחיי הנבגדים ואחיותיי הנבגדות - חזקו ואמצו, עוד תמצאו את אהבת האמת שלכם!

אתם באים משני קצוות שונים לגבי המעשים שלאחר פרידה והאמת היא שאני בהתחלה ניסיתי לפגוע בה ע"י כך שיצאתי עם חברה שלה- אבל בסוף הדייט אתה מרגיש "לעזאזל, מה אני עושה פה".
ככה שנראה לי שהדרך היותר בטוחה להתגברות מהרה היא של טל אפילו שמה שאמרת יכול לעזור- הגאווה העצמית שלי לא תיתן לי ללכת לפסיכולוג או אפילו לספר לחברים או משפחה שהפרידה נבעה מבגידה-אני מרגיש מספיק מושפל עכשיו גם בלי זה שאנשים ירכלו מאחורי הגב כך שמה שנשאר לי זה רק לפרוק פה בפורום.
הדבר העיקרי זה לנסות להוציא אותה מהראש (אותה או את המחשבה שהיא עכשיו,תוך זמן קצר, כבר עם אחר) אפילו שאני עדיין לא יודע איך לעשות את זה- כי המחשבות כבר גומרות אותי
בנוגע אליך אני מקוה שמה שאתה עושה על מנת להמשיך הלאה באמת יניב פרי,מקוה שתמצא את האחת שתהיה רק שלך אבל מבחינתי - כאשר אני אמשיך קדימה(אני מקוה שזה יהיה קרוב ) אני מקוה שאוכל לתת אמון שוב לא כי אני לא רוצה-אלא כי האמון בצד השני הלך והתמוגג ואתה תמיד תעשה השוואות ואנלוגיות בין סיטואציות שהיו עם האקסית לחדשה(גם אם נרצה וגם אם לא) וזה לא נותן להמשיך קדימה-כמו שאמרתי זה רק עוצר וההפך-מחזיר אחורה.
שוב, אני מקוה שאני טועה והכל זו רק מחשבה טיפשית שעולה ברגעים קשים ושבאמת נצליח להמשיך הלאה ולסגור את הפרק הזה בחיים
מקווה שיהיה לך רק טוב

היום הייתי בפגישה האישית אצל המגשרת. מבלי להכביר מילים, המסר העיקרי שקיבלתי ממנה הוא זה: יש שני צדדים למטבע. כמו שאשתי אשמה בכך שהביאה עצמה למצב של בגידה, כך גם אני אשם שלא התייחסתי לסימני המצוקה המוקדמים.
אני אומר את זה, מפני שבהתחלה חשבתי לומר לך: מה יש לך להתבייש? אתה הקורבן בסיפור ולא עשית כל רע! אבל זה לא נכון. גם לך אחריות במה שקרה, ללא קשר לבת זוגתך.
אני יכול להבין את התגובה הנקמנית שלך, לצאת עם חברתה (איזו מין חברה זו, שיוצאת עם הבן זוג של חברתה?). בוודאי שאני מבין את תחושת התסכול והאשמה שאני מניח שחשת לאחר פגישה זו.
אולם עלי להמליץ לך בחום רב דווקא על דרכי הפעולה שפירטתי בהודעה הקודמת. לשתף לשתף לשתף. אולי אתה מתבייש, ואולי אתה מרגיש שזה יפגע בכבוד שלך. אבל אם לא תוציא את זה החוצה, זה יאכל אותך מבפנים. זה ימשיך איתך כמו ספחת אל הקשר הבא, ומכיוון שלא פתרת עם עצמך את הקונפליקט שהביאך למקום בו אתה נמצא מלכתחילה, הרי שיש סיכוי טוב שתחזור על אותן הטעויות שוב ושוב.
ראה, כל אחד מחליט מהם גבולות השיתוף שלו. אני עצרתי קצת מאוחר מדי, אבל את הנעשה אין להשיב. מאידך, עצם השיחה על כך מאפשרת לעבד את המחשבות שמתרוצצות לך בראש ולא נותנות לך מנוח. אם אתה מרגיש כל כך לא בנוח לשתף אנשים המכירים אותך, פסיכולוג יכול להיות התשובה בשבילך. לפעמים קל יותר להיחשף בפני אדם זר. פסיכולוג טוב, יסייע לך להבין את המקורות להתנהגויות שהביאוך עד הלום ויסייע בידך להתמודד עם המחשבות והרגשות שאתה חש כעת.

אני מאחל לך כל טוב והצלחה בהתמודדות עם המשבר הקשה הזה, ומקווה שתדע לצמוח ממנו ולהפוך אותו להזדמנות לשינוי חיובי אשר בתורו יבטיח את אושרך בעתיד.

כמו שאמרתי כבר-מקווה שיהיה לך רק טוב ושתגיע מהר למקום טוב יותר.
בהצלחה

אני רואה שמר רואי נבהל קשות ושינה את שמו למר טילטן ושוב ל snadoval . רואי. ידעתי שאת מתוק. רק לא ידעתי עד כמה.

אתה זקוק לזה דחוף... טיפוסים כמוך מעולם לא גרמו לי לשנות שום דבר בטח לא את שמי. ובנוגע למה שכתב "מר תלתן" תודה שאתה מייחס לי כשרון כתיבה כזה, אך לצערי לא זכיתי... אתה לעומת זאת קיבלת את מה שמגיע לך, בעדינות, בקטנה,בנימוס, אבל סכין הוא סכין...
תהנה, הרווחת את זה ביושר...מותק.
רואי

לא רוצה שום קשר אליך בפורום הזה. כתבתי? כתבתי!! בוא נשאיר את זה שם