לגבר שלי - המכתב שחשף את אשתי

לגבר שלי שיש בו כפי שמיד קלטתי והידיעה הולכת ומתעבה - שילוב מופלא של עדינות, רוך, אהבה, יחד עם עוצמה גברית נוכחת בוטחת בשלה ושלווה! לנסיך שלי (המילה "שלי" נמחקה במקור בקו) שנתן לי נשיקה ועורר אותי לחיים! נהנית מכל רגע, ומכל רובד. מלהחזיק ידיך, להסח (כך במקור, ומחוק בקו), לצחוק, לשתף, לבכות, לגעת, לה (כך במקור, ומחוק בקו), לשיר, ומקווה שיהיו עוד הרבה... אתה גורם לי ל עוררת בי קירבה אין קץ אינטימיות, תשוקה עד כדי קושי להכיל אותה! את מלוא עוצמתה. הקשר אתך הוא המתנה היקרה ביותר עבורי. אם אתה הוא גורלי אם אתה שלי למה רק חלק קח כבר את כולי זהו. לפני שבוע, את זה מצאתי ב-07:40 באוטו. בכתב היד של אשתי. היה לי ברור שאני לא קבלתי מכתב זה, וכי לצערי הוא אינו יכול לשקף את המציאות בינינו. במהלך היום עסקתי בשחזורים בראש, והתברר לי שראיתי ולא רציתי לראות, שמעתי ולא רציתי לשמוע, ידעתי ולא רציתי לדעת. מין רומנטיקן. בערב הראיתי לה את המכתב. ישבתי מולה ומסתכל לה בעיניה למעלה מחצי שעה שקטה, עד שהגיעו מילות האישור. הגיעה הודאה חלקית על חודשיים וחצי של רומן שהסתיימו לפני כחצי שנה לטובת מתן סיכוי לכאורה לקשר שלנו. המשכנו לשתוק חלקית עוד כשעתיים. הלכתי לישון שלא לצידה. בטקס הנישואים שלנו נשאנו דברים אישיים, שעסקו בטבעות הנישואים, המחוייבות והסמליות הגלומה בטבעות. החזרתי לאשתי בכאב ובדמעות את הטבעת, שענדתי על ידי שנים כל שנים בגאווה ובתום. בשלוש לפנות בוקר התעוררתי, והבטן אמרה לי משהו לא טוב. עד הצהרים כבר אמרה לי שנכון, זה ארוך יותר, זה לא נגמר לפני חצי שנה, זה מתקיים עד עצם היום הזה. היא היתה איתו גם בערב האחרון לפני שמצאתי את המכתב. אותם ריקודים ארורים, החופש והחבל שהענקתי לה כדי שתטפח את גופה, וכדבריה תביא חיות וניצוץ הביתה – הריקודים הללו היו אחד הכיסויים להעדרויות. בכל 9 החודשים של ההריון של הילד המקולל, הרומן, היינו במסגרת טיפולית זוגית, ממריאים קלות. הבגידה גדולה עוד יותר כי לא הובאה למסגרת הטיפולית, ואני נשאר עם שאלות האם היא היתה כדי לבדוק את ערכה ושוויה, האם היתה משאלת יציאה מן הנישואים, מה גרם לחיים הכפולים של בטחון יציבות ועוגן בדמותי, כחבר, שותף ואבא נהדר, בשילוב התשוקה, הפראות והייצריות שם בחוץ. קבלתי בנפשי החלטה לנהוג באבירות, לא להשפילה ולשמור על רסיסי כבודה, לגלות אמפטיה למצבה הנפשי המרוסק גם כן בו חרבו 2 עולמות ולא רק אחד. לא שברתי את הכלים, ואני מעניק סיכוי לשיקום. בוחן את העבר, וגם את תרומתי ליצירת המצע למשבר הבגידה. מצאתי דרך גוגל את כל הפרטים על המאהב, אשתו, ואפילו את תמונת ביתם הכפרי. הקשתי את מספר האורנג' של הנבגדת אצלי בנייד, ויכולתי בלחיצה אחת להרוס עוד בית ומשפחה. בנפש קרועה, בחרתי שלא. בחרתי שלא ללכת בנתיב ההרס. ברור לי היום שקבלתי הזדמנות לצמיחה, ולמעבר אל דבר גדול יותר. אני מקווה לטוב. ממני בכאב- "לא הגבר שלה"