צועד באפלה

כל העצות שדיברת עליהן נכונות. אבל הן מדברות על איך עליך לנהוג ולא איך אתה אמור להרגיש. לצערי הרב אין שום עצה שתקל על הכאב. הזמן ורק הזמן יטשטש את הכאב .אין שום פיתרון אחר. מה שכן יכול לעזור( וגם לא הרבה) זה למצוא בת זוג אחרת שלצערי הרב בהתחלה תהיה סתם פשרה אבל במשך הזמן (אם תהיו מספיק חזקים) זה יתן לך לחיות בשלווה. אני מכיר את הכאב הזה ממקום אחר אבל תאמין לי אני יודע על מה אתה מדבר.כאב לב אמנם נחשב כביטוי של צער אבל זה כאב כל כך מוחשי אתה ממש מרגיש אותו. פיזית.

הכאב הוא מוחשי כפי שכתבת, אמיתי, כמו סוג של שפעת, רק מה השפעת הולכת ולא משאירה סימן, אולם פה הכאב יעלם עם הזמן אבל הצלקת האמיתית, הרגשית, הצריבה התודעתית, לעולם תישאר, איני יודע אם התמודדת עם מוות של אדם קרוב אבל כאב הגעגוע לאדם שמת הוא הדבר הקרוב ביותר למה שאני חש היום והנורא מכל הוא שכאשר אדם מת הדבר הוא סופי, אין החלפות אין החזרות אין כפל מבצעים, כאן מדובר באדם חי שהותיר אותי לכאבי, כך שאם זה לא אבל על מה שהלך, איני יודע אבל מהו. ואין דרך אמיתית להתמודד. העצות שאני מקבל הן רבות, תצא, תיפגש, תבלה תהנה... למי יש חשק לעשות את כל אלה כאשר הלב כואב ואין זו מטאפורה אלא עובדה. אין חשק ואין אנרגיה לעבוד. והדבר היחיד שמשובב את ליבי הם ילדי הנפלאים שאהבתם אלי אינה מותנית בדבר כך גם אהבתי אליהם. בכלל כל העניין הזה מתאים לגיל 16 עד 25, שם יש מספיק זמן להרפא, להחלים, להתחיל מהתחלה, אז גם צעירים מספיק ולא מספיק חכמים לדעת שזה יכול לקרות שוב, ולא מקימים חומות הגנה שמונעות ממך לחוות שוב את אותה חוויה מופלאה שנקראת אהבה, ובכלל כמה פעמים אפשר להתאהב בחיים, פעם אחת? ברי המזל מתאהבים שוב? בסיכומו של יום אני יכול לומר רק זאת, לא הייתי חוזר על זה שוב בעד כל הון שבעולם, כאשר הכוף חולה אין מחיר לבריאות... גם לא לבריאות הנפש. צא ולמד... השמר לנפשך תרתי משמע

העובדות והתנאים שבהם התקיים הקשר לא חשאיים, ואני חושבת שאיכות הקשר והאהבה נמדים בתנאים אמתיים, זאת אומרת חובות בבנק , משכנתא , אנסטלציה ובעיות אחזקה וגידול ילדים ולילות ללא שינה.
ונראה לי שזה מה שהיא הבינה.
כאשר האהבה מתקיימת בתנאים של הרפתקאות ריקה מדאגות אינה אלה סנציה עוברת .
איני מזלזלת ברגשותיך ואיני מאשימה אותך אבל זאת עוד דעה.

רואי שלום, אין ספק שהתנפצה לך פנטזיה שתממש את אהבתך וחברותך עם מי שקיימת איתה יחסים מחוץ לנישואין. אני חושבת שההתפכחות הכואבת היא לגלות שעשתה בחירה בה אינה רואה אותך אלא את צרכיה וצורכי משפחה. כל התבוננות כזו מעידה ומרמזת על נפרדות שאתה לא יכולתה לראותה בהיותך בבועת הביחד הדמיונית שיצרתם. כאב הפרידה הנו גדול וכנראה יקח זמן עד שתמצא את הכוחות לבנות מערכת יחסים חדשה מגיעה לך מערכת יחסים עם מי שפנוייה לראות את הצרכים המשותפים ללא גורמים מפריעים.
מאחלת לך הצלחה
תמי אורן מטפלת זוגית , פסיכותרפיסטית 0545510509

שלום ותודה על ההתיחסות. כל הממבו ג'מבו הסמי קלינית על יכולת התבוננות מפרידה כן או לא, אינה משנה את העובדה שגבר אהב אישה ואישה אהבה גבר, שלא תטעי לרגע אחד לחשוב, זו אינה ולא היתה פנטזיה מסוג כלשהו, אלא מערכת יחסים אמיתית מוחלטת ושהרעידה אמות סיפים אישיות. חיים שלמים נבנים ואו נהרסים ע"י אותה "פנטזיה" עפ"י החלטות אשר נלקחות ע"י אנשים עפ"י רצונותיהם הנקבעים בתוך מה שאת מכנה פנטזיה. החלטות נקבעות או מהראש או ממה שאנו מכנים "מהבטן" או מהלב (מותנה מתבונן) חלקנו מאמינים באהבה וחלקנו מאמינים ביציבות, כמטפלת זוגית את בוודאי פוגשת את אותם זוגות שמאמינים ביציבות והורגים אחד את השני משיעמום (dead man walking) גם להרצל היתה פנטזיה ותראי לאן הגענו.... וכמו כן יתכן וגם מצבי היה אחר אילו הייתי נתקל באדם שעולמו הרגשי היה יותר מפותח והיה מאמין כמוני בחוזקה של אהבת אמת והתעלותה על כל דבר אחר.

קשה להבין, למה אתה חושב שבך היא לא היתה בוגדת, לו היתה נפרדת מבעלה.
יכול להיות שהיית חווה משבר עוד יותר עמוק מזה שאתה עובר עכשיו.
כן, כן, אני יודע, אצלכם זה היה משהו מיוחד, משהו של פעם בחיים, ברור, משהו כל כך מיוחד, עד שהיא בעטה אותך מחייה, בשנייה הראשונה שהיא היתה צריכה לבחור, לפני שהספקת למצמץ.
אגב, הכי בזויה בעיניי הטענה, שהיא לא רוצה לפגוע בילדיה הקטנים, ולכן חזרה לזרועות בעלה המקורנן, הרי עש שהוא גילה את הרומן, היא לא חשבה בכלל על הילדים, אבל מרגע שהוא גילה, היא "מקריבה" את אושרה למען הילדים.
איחס.

יתכן ואתה צודק אבל כמו שאמרה המשורר "לעולם לא נדע"

רואי, אני לגמרי מבינה את עוצמת הכאב, והתחושה הפיסית האמיתית של הסבל שבאה בעקבות התרחשותם של החיים.. אובדן שליטה וההבנה שמה שקורה לך בכלל לא תלוי ברגשות שלך, במה שאתה חושב ומרגיש שנכון לקרות. אמנם חוויתי כאב נוראי משלי, בנסיבות שונות משלך, אבל למדתי שכל הקלישאות האלה שאתה מקבל ותקבל גם בהמשך, יש בהן מידה של אמת.
הזמן באמת, באמת, מקהה את הכאב. החיים לגמרי יותר חזקים מכל דבר אחר, ואתה אכן אף פעם לא יודע את מי שתפגוש מחר ואולי את אהבת חייך עוד לא פגשת...
אל תטעה, אני עדיין בעיצומו של משבר, אבל מעט מאוששת, גם אני שכבתי ימים במיטה ולא היה לי כח לקום, ולא היה לי בשביל מה, היאוש היה כל כך ברור שלא נתתי לעצמי לראות את מה שטוב. נסה 'להתנתק מעצמך' כמו שעשיתי אני ולחשוב על הסיטואציה כאילו אינך חלק ממנה, האם באמת היה עדיף שמה שקרה עכשיו לא היה קורה? האם כדאי היה להמשיך את הקשר עוד שנה, עוד שנתיים, או אפילו חמש ואז לחטוף? האם אתה מרגיש טוב להיות חלק ממערכת שקרית כשאתה פוגע, גם אם לא זאת כוונתך, באדם שלא הרע לך אף פעם (בעלה, הילדים)? האם אי פעם היתה כוונתה של אהובת ליבך לפצוח בעתיד משותף ואמיתי איתך, או שמא רצתה לגמוע את חיי הסתר הלוהטים והמרגשים איתך ויחד עם זאת לשמור על בן זוגה ואב ילדיה שמסמל את היציבות, הנוחיות וההרגל בחייה? אני באופן אישי, מהפרטים המעטים שקראתי, לא מבינה איך גבר יכול לרצות לוותר על משפחה, ולקוות לבנות חיים חדשים ואמיתיים עם אישה המנהלת ללא הינד עףעף חיים כפולים, היכולת הזו שלה מזעזעת בעיניי, במיוחד לאור העובדה שאחרי הפרידה הוסיפה לטעון שאותך היא אוהבת אותך. הרי ממש לנגד עיניך מוצג השקר הגדול! זו כמובן רק דעתי, אבל לעניותה - מוטב לך בלעדיה.
אני, לאחר 19 שנות נישואים הייתי צריכה כוחות נפש עצומים כדי להביט על חיי בעיין פקוחה וחכמה ולהחליט החלטה שבעת ההיא נראתה מטורפת, מאחלת לך שתמצא את הכח להתחיל מחדש כמה שיותר מהר.

אכן בנאליות התשובות שאני מקבל אבל לא ציפיתי לדבר אחר התייחסתי אל האתר ככותל מערבי משודרג. הבנתי מזמן את רמת התשובות הניתנות ע"י מנהלות האתר אולם כמו שאמרתי אין למה לצפות. אכן הדברים מתחילים להתבהר ואכן המחשבות על סוג האגם איתו הייתי בקשר מנקרות בח ללא הרף למרות שאין לשפוט אדם עפ"י פרמרטרים כלליים וכמו כל אדם קשה לי להאמין שבת זוגי לאהבה עשתה דברים מתוך ניצול או רוע, רומנים קורים ומתפתחים בלי שליטה באמת ותמיד יש צד אחד שנפגע ביותר ובמקרה שלי זה הייתי אני. עזיבתי את הזוגיות הממוסדת שלי היתה אמורה לקרות שנים רבות קודם לכן ולראייתי והבנתי הרומן היה טריגר לא העוגן סוג של טיקט אאוט. במשך תקופה ארוכה חשבתי על הפגיעה שאני פוגע בבעלה אולם החיים בדיסונס רגשי אינם קלים ולכן קברתי את המחשבה והיטלתי עליה את האחריות וכמו שאמרת היא העדיפה את היציבות ואת המסגרת המוכרת על פני הניסיון לבנות מערכת אחרת. איני יכול לומר שלא התאכזבתי או כעסתי אבל זכותו של כל אדם לבחור ולנהל את חייו כפי שיחפוץ ואת זאת אני מקבל. היכרותי רבת השנים עם אהבתי לשעבר נתנה לי תחושה שניתן לבנות מערכת אמיתית וטובה מתוך היכרותינו וחברותינו העמוקה והאהבה שהיתה מבוססת על רבדים רבים, כך חשבתי אולם נשארתי במחשבתי לבד, אוסף את עצמי מתוך שברי חיי ובונה את עצמי מחדש, אני יכול להגדיר את עצמי כאדם חזק היודע את מטרותיו וחותר להגיע אליהן והפרק הזה של חיי לימד אותי את הלכות הלב ועל כך אני שמח.
אני מאחל לך רק טוב, אם יש לך ילדים היאחזי באהבתם אשר אינה מותנית בדבר, אם לווא דברי עם חברותיך וחבריך הטובים הם יבינו לליבך וינחמוך וכיתבי באתר השתמשי בו כקבוצת תמיכה, אני הרגשתי שגם אם במעט אבל זה עזר וכל צעד קטן בדרך אל היציאה ממנהרת האימים הזאת הוא חשוב וחיוני, אשמח לשמוע מימך שוב

כמובן, כמו תמיד, כל מקרה לגופו. הסיפור אכן נשמע אחרת כשאתה אומר שבנישואיך לא נשאר דבר. אני, כמו שבטח הבנת (או לא) הייתי זו שנבגדה, מתוך רצון לדעת, להבין ולשקם, שקעתי עמוק בתוך מערכת היחסים הזו שלהם, אני מודה - גם מתוך סקרנות אך גם מתוך כוונה אמיתית להבין ולסלוח. אני לא מטילה ספק באהבה הזו שהיתה לכם, ובטוחה שהיתה הדדית. אבל עוד אני יודעת שמערכת כזו המלאה בהתרגשות, התמכרות, מתח, פחד מרגש, מפגשים חטופים, כמיהה יומיומית, חידושים, בריחה משיגרת חיים מונוטונית, רגעים גנובים של דבש ועוד ועוד... אינה אלא פיקציה. אני מאמינה שעם הזמן כשתחלים תסכים איתי. אלה הם לא החיים האמיתיים, היא תמיד התרגשה לכבודך, התקשטה, השקיעה, היתה מתוקה להפליא מעריצה ומפרגנת - זה מאוד קל כשאין את צרות היומיום להתמודד איתן. סלח לי שאני מתעקשת. אני יודעת איך היא היתה עם בעלי, מה עשתה, איך התנהגה וכו', ומשיחות אינסוף עם בעלה הבנתי כמה היא שונה מהדמות אותה הציגה, ושלא תבין לא נכון. הבעל אוהב עד כלות וסולח, אבל היא ממש ניהלה חיים כפולים גם במובן של להציג דמות אחרת ממה שהיא באמת. האמת שהפורום הוא סוג של כותל, אני מציצה בו לפעמים כדי לגלות אחים לצרה, אבל אין למצוא בו תשובות אמיתיות, אתה מיטיב לכתוב... ואני מאמינה שגם זו דרך בריאה לפרוק כאב ותסכול. שוב - חזק ואמץ.

הבנתי היטב את הסיטואציה אליה נקלעת ואני מצטער שנאלצת בעל קורחך ולא מרצון להגיע לשם.
שוב כמו שאמרת כל עניין לגופו והתיאור על ההתרגשות וההתקשטות אינו מדוייק בעליל גם ההתרגשות, זאת היתה תקופה קשה מאד לשנינו שרגעי החסד בה היו רבים אך איתם גם באו ימים רבים של התלבטויות וחיבוטי נפש אשר. אני שמח עבורך שהחלטת להשאר במערכת עם בעלך אך אני יודע כמה קשה לך וכמה את מקריבה וסובלת בשל כך. אני רק מקווה עבורך שבן זוגך יודע להעריך את המאמץ הענק שאת עושה למענו ושאת אכן משוכנעת שתצליחי לעבור את המשבר הזה בשלום ואיני מדבר רק על שלום בינך ובינו אלא שלום עם עצמך. אני יכול לומר לך שהפצע לעולם לא יתרפא ולעולם ישאר החשש החשד שמא זה עלול לקרות שוב, איני יודע מה את עושה למען עצמך אך אני מקווה שהוא עושה למענך יותר כי זהו הזמן שלו להשקיע. אשתי לשעבר ואני הלכנו לטיפול זוגי לאחר שעזבתי את הבית ולאחר שהתגלה לה הרומן שהיה לי ובטיפול הובהר לנו שאין לנו מה לחפש ביחד. אני שואל את עצמי לא פעם האם עשדיתי נכון שלא התאמצתי יותר ולא ניסיתי להחזיר עטרה ליושנה, אולם התשובות האינטואיטיביות שאני מקבל הן שאהבה או שישנה או שאיננה, והלב אינו משקר. כאשר אתה נפגע מחיצו של קופידון בעוצמה, אין דרך חזרה, נגעת נסעת ולכן אני מקווה בשבילך שאמנם בן זוגך לחיים אמנם אוהב אותך וחיצו של קופידון לא נתקע עמוק בחזהו, כי אם כן
אז כל מאמציך הם לשווא. חיזקי ואימצי ואני מקווה שתמצאי את הכוח לראות את הדברים כמות שהם למרות שהאמת אינה תמיד נעימה אולם זוהי האמת ואין בילתה. נותר לי לאחל לך שוב הרבה הצלחה
ובעיקר אהבת אמת

קראתי שוב והבנתי שדיברת עם בעלה והוא האוהב עד כלות סלח לה... מעניין האם גם היא אוהבת עד כלות אותו... האמת כשאני חושב על כך זה די דוחה להישאר עם אישה שנתנה את ליבה לאחר, מילא סקס אבל הבגידה האמיתית היא זו של הלב. זאת הסיבה דרא"ג שאני לא נשארתי בבית

האמת שהמצב אצלינו בבית מאוד מורכב, המון בלבול ועומס בלתי אפשרי מבחינה רגשית, אבל אם יש דבר אחד שאני בטוחה בו זה באהבה שלי אליו, ומיום ליום מתחזקת בי האמונה שזה הדדי ואין זה המקום לפרט למה אני עוד מאמינה.. רק אומר שהשתנו דברים רבים בבית, פתיחות השיחות ביננו מעולם לא היתה כפי שהיא היום, ואני עומדת בהחלטתי להקשיב לאינטואיציה שלי, ממנה אני מתעלמת כבר שנים רבות מבלי לדעת. אתה צודק, כנראה הפצע לעולם לא יחלים לחלוטין והמחיר שאני משלמת ועוד אשלם הוא גבוה אבל אני מרגישה ששווה לי. במקביל אני מסרבת להמשיך כאילו לא קרה כלום, מתחילה ללמוד ממש בקרוב ולעשות לעצמי באופן כללי. תמיד הייתי זמינה וטוטאלית בכל מה שקשור לבני ביתי. עכשיו הזמן שלי.
בנוגע לבעל שלה , זהו גורם שלישי ודי מחרב בסיפור. אומר בקיצור שהוא לקח על עצמו משימה למרר לזה שחטף לו את אשתו. הוא משתדל לא להזיק לי, אבל מיותר לציין שרובץ מעלינו צל כבר. אני לא נכנסת לפרטים - אבל זהו סוג של טלנובלה מכוערת במיוחד...

מקריאת תגובתך אנ מרגיש בר מזל כי הבעל שלה טיפוס כזה חלש שלא הוא לא ניסה אפילו ליצור איתי קשר ואם הוא היה מנסה אז שה היה מתפתח רע מבחינתו. שוב אין לי מה לאחל אלא אלא הצלחה may the force b with u

לא מספיק שהרסת את המשפחה שלך וגם ניסית, ועוד מנסה, להרוס את משפחתה עוד יש לך את החוצפה להשמיץ את הבעל האומלל. מה זאת אומרת " היה נגמר רע מבחינתו"? אתה סתם אדם אנוכי ודוחה.בעיניך אם הוא לא ניסה ליצור איתך קשר זה מתוך חולשה? מי אתה חושב שאתה? אתה בא לכאן ומתבכיין על מר גורלך ולא חושב על אף אחד אחר. רק אתה ואתה ואתה. מה איתה? מה עם הילדים שלה?והילדים שלך שנטשת אותם כי אתה ורק אתה קיימים? כבר הבננו שאתה מוכן לזיין לבעל, זה שחגגת על אישתו והרסת כמעט את ביתו, את הצורה. האמת ? אתה נשמע לי מספיק מטומטם כדי לא להבין על מה אני מדבר. מה גם שעוד לא הבנת שאתה היית הרפתקה עבורה. היא ,מלכתחילה, לא התכוונה לעזוב את בעלה ואת הילדים. בסך הכל היא רצתה להרגיש נחשקת שוב. אני שמח בשבילה שלא בחרה בך וחזרה לתא המשפחתי שלה. אני מאחל לה ולבעלה שיפתרו את הבעיות שאתה יצרת. ולך אני מאחל שתשאר אומלל כי לטיפוסים כמוך לא מגיע אושר.אז תפסיק עם היללות שלך.

מעניין מה גרם לך ככה להתפוצץ עלי. היה נראה כאילו נגעתי או דרכתי על משהו מאד רגיש אצלך
אני שמח שהיה לך מקום וזמן להתפוצץ ולהוציא הכל החוצה. בכל מקרה הייתי שמח לדעת למה כתבת בכאלה עצבים, באמת לא הצלחתי להבין

לפני שנתיים חרב עליי עולמי בגלל טיפוס מהסוג שלך. זה מרתיח אותי שעוד יש לך מה להגיד על בעלה. הוא מבחינתך צריך להיות מחוץ לתמונה. גם ככה הוא סובל מספיק בגללכם.
שלא יהיו אי הבנות. אני כבר לא צדיק. אני גם יודע שבגידות היו ,ישנם ותמיד יהיו. אני לא בא לתקן את העולם. פשוט הדיבור שלך עליו מרתיח אותי.

מעניין, את/ה מכיר/ה אותו אישית שככה התפרקת על הבן אדם? האמת נראה שכן, מעניין ללא ספק מעניין... יש מצב שתמשיכו את הקרקס? ולמה את/ה חושב/ת שהוא מוכן לזיין לבעל שלה את הצורה?
מה למדת שאת/ה מדבר/ת ככה?

אתה צודק לא מעניין. למרות הכאב הדברים האלו חייבים להישאר מאחור, החיים שלנו נמשכים ואין טעם להישאר במקום של הכאב והשינאה. כאשר הם שם, הם כמו אבן ריחיים שמעיקה ועוצרת. אין טעם לחיים אחרת, פשוט חבל... ואם זו את אז חבל אבל זו היתה בחירתך.... שיהיו לך חיים טובים

רואי אולי לא אהיה נחמדה אבל .ממרום ניסיוני אני יכולה לומר לך שאתה מזכיר לי ילד שרצה סוכרית מקל של מישהו אחר.הסוכריה לא שלך ומעולם לא היתה.ייתכן שאין עוד בחורה כמוהה אבל יש טובות ממנה.התעשת.ערב את ההיגיון ןהשכל הישר ומצא בחורה שתוכל להקים אתה בית בלי לפגוע בכל כך הרבה אנשים .ואתה ניניהם.אתה מזכיר לי את רומיאו ויוליה.פאנזיה אינה יכולה להתגשם.כוחה בחוסר ההאפשרות לממשה.תחשוב על זה .בהצלחה

איני יודע כמה מורם הוא נסיונך אבל לצערי איני יכול לקבל את דעתך כי אינה מבוססת על ידע או על כל דבר אחר מעמיק, והתייחסותך הינה שיפוטית עקרונית ומאד שטוחה אבל תודה שניסית "לעזור"