גילית שאשתי מזה 15 שנה בוגדת

שלום לך, אין ספק שידיעה כזו מהווה סטירת לחי לא פשוטה. אני ממליצה בחום לא לקחת החלטות בשלב זה. בנוסף חשוב לפני כל החלטה לפנות לייעוץ נישואין לא רק בגלל הבגידה היחסים שלכם כנראה זקוקים לבדק בית. כנראה היה צריך רעידת אדמה כדי לראות, להקשיב וראו זאת כהזדמנות. תמיד אפשר להחליט שזה לא זה אבל לא לפני בירור מעמיק.
מאחלת לכם הצלחה
תמי אורן פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית מוסמכת
0545510509

מדובר בהתמכרות , מי שטעם יבגוד שוב.
לעולם לא תוכל להאמין להף תמיד תחיה בחששות ודאגות, איפה היא, מה היא עושה?
תבעט אותה מחייך, הרי ממילא היא טוענת שהיית בעל גרוע, אז מה פתאום היא רוצה להמשיך?

אתה מאמין לה שהיא "פתאום" אוהבת אותך "לפתע " היא נזכרה ? או שלפתע היא נזכרה כמה לא נוח זה עלול להיות אם היא תמצא את עצמה גרושה אחרי שבית דין רבני עלול להטיס אותה מהרכוש המשותף.
אל תהיה פראייר ותשאל את עצמך איפה היא הייתה שנתיים כשהיתה מאוהבת, גם אז היא זכרה אותך חשבה עליך? אהבה אותך? בחייך אם אתה נשוי 15 שנים אתה בטח בחור מבוגר שכבר עבר כמה דברים בחיים, נראה לך הגיוני שפתאום היא מאוהבת בך. אחי היקר עברתי משהו דומה במראה הפוכה... בעיקר אל תהיה אל תהיה פראייר, בלי להכיר אותה אני משוכנע שהיא מונעת מאינטרס כלכלי ורצון לשמור על מה שיש לא לאבד את חייה. אני משוכנע שהיא שומרת על קשר עם הבחור.
היית בדיוק בסרט הזה. לעבוד עליך זה הדבר הכי קל ולא בגלל שאתה זה אתה, סתם כי זה קל שים לב.... אל תאמין לה מ"מ קדימה

אין לי ספק שאתה פגוע , כאוב ומאד מבולבל. כמישהי שניהלה רומן עם גבר נשוי (גם אני נשואה עם ילדים) במשך שנה וחצי וגם כמו אשתך הייתי מאוהבת בטירוף וחשבתי גם לעזוב את הבית אני יכולה לומר לך באופן חד משמעי שיש מקום שתעשה בדק בית - מה הוביל את אשתך לחפש אדם אחר. תשאיר את הכעס שלך בצד ותבין שהיא הריגשה בודדה שמזניחים אותה והיא זקוקה לכתף ,לריגוש בכלל שהיא חיה ,מיוחדת, מעניינת ,סקסית - פרח שלא משקים אותו נובל וכשלא טוב בבית מחפשים בחוץ (לצערי הרב).
. במקרה שלי הרומן לא התגלה אבל נאלצנו להיפרד מסיבות שונות. בחרתי לשקם את הקשר שיש לי עם בעלי פנינו ליועץ נישואים והיום שנינו עושים את הכל על מנת שהדברים יצליחו. תשאיר את הכעס בצד ותבין שהתא המשפחתי עומד מעל לכל וניתן לצאת מהמשבר הזה בראש מורם ולמנף את הקשר שלכם. שיהיה בהצלחה!!!

תסבירי לי איך אפשר לשקם מערכת יחסים כאשר האמון הופר באופן מוחלט
איך אפשר לחזור לזוגיות כאשר אתה יודע שאשתך נהנתה,אהבה,התרגשה עם גבר אחר
האם זיכרונות אלו לא יעיבו על כל קשר עתידי
הרי זה תמיד יהיה ברקע

נכון, תמיד זה יהיה ברקע אבל יחד עם זאת אני מאמינה שלכל אחד מגיע הזדמנות שנייה. אני חושבת שיש מקום לכעס שלך כלפיה (כמובן בפרופורציה הנכונה וובמינון הנכון) שתבין שטעתה וחצתה קו אדום. אפילו תתנתק ממנה למספר ימים תיהיה עם עצמך חעשה חשבון נפש עם עצמך ואחר כך , אם אתה באמת אוהב אותה, תנסה לשקם את הקשר. תלכו לקבל הדרכה, תבין מה חסר לה וכו'..
והכי חשוב תפסיק עם הרחמים העצמיים. אני מכירה לא מעט זוגות שדווקא זעזוע בקשר הצמיח משהו יפה ומנגד אנשים שפירקו את החבילה. שווה לחשוב פעמיים במיוחד כשיש ילדים ובתמונה ולא מעט שנים של אושר עם אותה אישה...

בהצלחה!!

זה ממש קל, להגיד "שים בצד, קח כמה ימים לברוגז,ואחר כך תחזור".
רק אם אתה תנהל רומן בעצמך, וכשהיא תהיה במקום שלך, ותהיה מוכנה לסלוח לך, אז רק אז, תוכל לחשוב על שיקום הנישואים, אחרת אין שום ביטחון בכלום.

איך בעלך היום חי איתך האם הוא ידע על הרומן איך הוא הגיב

כתבתי לך קודם לכן כי בעלי אינו יודע דבר..... המצפון שלי קצת מציק לי בגלל מה שעשית אבל אין לבכות על חלב שנשפך. חוויתי עם אותו בחור משהו מדהים לטוב ולרע ותמיד תיהיה לו פינה חמה אצלי בלב (למרות שזה הסתיים בטונים צורמים מאד!!). אני משתדלת להשקיע את כולי אך ורק בזוגיות עם בעלי ולשמור עד כמה שאפשר על תא משפחתי טוב. כן, יש לעתים נפילות : קצת געגועים, קצת מחשבות על מה שהיה - גם ברור לי שמה שחוויתי עם המאהב בעלי לעולם לא סיפק או יספק לי אף פעם. אבל, ממשיכים הלאה ואני שלמה היום עם הבחירה שלי. יתרה מכך, היום יותר מתמיד אני יודעת שבעלי זה האיש איתו אני רוצה להזדקן....

איך את חיה עם עצמך ועם השקר שלך? לעולם תהיה לך פינה חמה בלב למאהבך ופינה שחורה בלב לבעלך.
בלי להיכנס לטרמינולוגיה לא נעימה, אבל בקצרה, את לא משהו ואני מקווה לא לפגוש אישה כמוך בפרק ב' שלי.
בהמלחה עם המצפון...

תגידי לי. למה הנשים צריכות לבגוד כדי לגלות שהבעל הוא האיש שצריך להזדקן איתו? . לא ייאמן.

אני הייתי מפרש את את זה כאופורטוניזם טהור. פתאום היא גילתה שהוא האיש איתו היא רוצה להזדקן. מעניין מה יש לו בחשבון בנק שעזר לה לגלות את זה. היא בגדה בו רגשית ופתאום היא מאוהבת בו מחדש, איזה יופי....

צר לי לאכזב אותך אבל אין לו שום דבר מיוחד בחשבון הבנק. אולי זה הזמן שאתם הגברים תפנימו שבזוגיות צריך להשקיע . כן, הייתי צריכה את הזעזוע הזה על מנת להבין שאיתו אני רוצה להזדקן. לעתים ממקום "נמוך" מאד צומח משהו יפה, טוב יותר. אין שום קשר לפינה שחורה כלפי בעלי - כבודו במקומו מונח. היינו במצב לא טוב בזוגיות שלנו וכשלא טוב לצערי בוגדים.

שיכנוע עצמי תמיד היתה תכונה חזקה אצל כולנו. אני בטוח שאם תמשיכי לעבוד קשה על עצמך אולי יום אחד תשתכנעי שאת אוהבת את אב ילדיך ובן זוגך הנוכחי.
ובפעם הבאה שיהיה לך קשה תמצאי שוב מאהב.
המזל הגדול שלך הוא שנתקלת בגבר שאו שהוא סמרטוט קטן או שהוא מאוהב בך מעל הראש, בכלאחד מהמיקרים הוא מפסיד ואת מרוויחה.
אז תרוויחי, את אלופה.... לא הייתי רוצה לפגוש נשים כמוך

סוג של דיסוננס קוגנטיבי שיכול להיות כלי מצוין גם במקרה זה........
אני לא רואה בכך שום דבר פסול

אל תלכי על זה כי בהרמוניה אין דיסונננס בטבע אין דיסוננס ואם יש אז משלמים מחיר כבד, החיים קצרים מידי וקשים מידי מכדי לשלם גם על הטעות זאת ואנ משוכנע שאת לא שלמה עם עצמך כעובדה את כותבת פה נמצאת פה מייעצת ומיועצת, את צודקת את חיה בחיים שלך בדיסוננס ומוצאת נתיב מילוט קטן דרך הכתיבה פה. את בבעיה לא פשוטה ואני לא הייתי משלים בנונשלנט עם הצרימה הזאת

יש נשים שהתחתנו עם גבר רע והן בודגות כי הן אומללות. ישנן כאלה שהן בוגדניות מטבען ולא משנה מי הבעל הן תבגודנה שוב ושוב כי הן לא יכולות בלי זין. יש כאלה שהתחתנו עם גבר שהיה נדמה להן כי הן מאוהבות בו ובמשך הזמן מתברר להן שלא והן מתאהבות מעל הראש במישהו אחר ומתגרשות או שממשיכות בחיים הכפולים. ויש נשים מהסוג שלך שמזדיינות מהצד עד שהמאהב מתחיל להראות סימני התחמקות ואז הן מחליטות שהבעל האומלל הוא האחד למרות שאני בטוח כש חגגת עם המאהב לא חשבת עליו ככה. טיפוסים כמוך מתחתנות עם אחד בשביל להקים משפחה ולהזדקן איתו מתוך ידיעה ברורה שצריך למצוא עוד אחד בשביל הזיונים.
הסוג שלך הוא הצבוע והמגעיל ביותר מכל הסוגים של נשים שציינתי. תגידי לי מה נשתנה? הרי בעלך אותו אדם. עם אותו אופי. הוא הרי לא יודע על הרפתקאת האהבהבים שלך. הרי הוא לא התחיל להשקיע בך יותר מהרגיל. מה קרה? מה פתאום הוא הפך להיות האחד? פתאום צמח ביניכם משהו יפה? את צבועה. אני די בטוח שגילית את בעלך מחדש רק בגלל שהמאהב שלך הבריז לך. אני מאחל לו שלא יגלה איך אישתו ה"מקסימה" שכל כך רוצה להזדקן איתו פתחה רגליים לרווחה מאחורי הגב שלו .

ראשית אני בהלם מצורת ההתנסחות שלך - ממש תת רמה

שנית, תתפלא שחל שינוי ניכר בבעלי ברגע שהפסקתי לרדוף/לבכות/לדרוש קצת יחס..
פתאם הוא זה שהתחיל לחפש אותי להתגעגע ולשים לב שאנחנו לא מנהלים זוגיות נורמלית. בחרתי בפתרון, שאני ממש לא מתגאה בו, על מנת לשמור על שפיות ולא להיות מתוסכלת ובדיכאון אחרי שנים של שיחות איתו והסברים מה חסר לי בזוגיות שלנו - אך ללא הועיל. יכולתי פשוט לקום וללכת (חשבתי על כך מליון פעם) אך שיקולים שונים בניהם ילדים כסף ופחד להיות לבד גרמו לי להישאר. היום, אין אהבה בקשר (ובכנות מי אוהב וחש בפרפרים אחרי שנים של זוגיות) אבל קיימים המון דברים אחרים שמהווים בסיס טוב להמשך הזוגיות. אופצית הגירושים עלתה גם אחרי הפרידה מהמאהב אבל שנינו החלטנו לפנות ליעוץ על מנת לשקם את הקשר וכולי תקווה שנצליח.

בנוגע למאהב , הוא גרם לי לחוש דברים שלא חשתי מעולם אבל לאור הנסיבות שאילצו אותנו להיפרד הבנתי שאהבת אמת קיימת כנראה בסרטים .... אני לא מאמינה במושג הזה שנקרא אהבה.....

תודה על המחמאה. הניסוח שלי תת רמה? אולי. אבל אם את רוצה לראות תת רמה אמיתית תסתכלי בראי. את מוליכה שולל את בעלך. נראה אותך אמיצה לגלות לו הכל. הוא נדמה לו שאת אישה מסורה ואוהבת. נראה אותך מגלה לו מי את באמת. אל תהיי צבועה. אם כבר זוגיות טובה אז לפחות שתהיה מושתתת על כנות.
את מדברת על בסיס טוב לזוגיות? בואי נראה איזה בסיס ישאר אם בעלך יגלה מה עשית כל הזמן הזה מאחורי הגב שלו. הרי יש לך תרוץ מצוין. הוא אמלל אותך כל השנים .לא?. תגלי לו שהוא סתם פשרה. שהוא בחיים לא יצליח לגרום לך להרגיש את מה שהרגשת עם המאהב שלך במיטה. אל תדאגי. הוא יבין. הוא יאשים רק את עצמו. הרי הוא אשם בכל נכון? ואת צדיקה תמימה שניסית וניסית לשפר את הזוגיות ביניכם והוא הרס הכל.
את יודעת? את צודקת. דרכת על יבלת. במשך 20 שנה לא בגדתי באישתי. אבל היום? אני פוגש נשים כמוך על ימין ושמאל. ואני ושומע את אותם זיוני השכל. כמה שהבעל לא משקיע. כמה שהוא עייף בסוף יום עבודה.כמה שהן מרגישות מובנות מאליהן. כמה שהרגשות נעלמו. את מתלוננת על חוסר השקעה מצד בעלך (וגברים בכלל) .אני לא יודע כמה את השקעת בזוגיות הזו. אבל רובן של הנשים האלה אין להן מושג מה זה זוגיות. הן מצפות שהבעל יגרום להן להרגיש פרפרים בבטן לאורך השנים. ותאמיני לי שאני זורק להן את האמת בפנים. שאין להן שמץ של מושג מה זה נישואין.

מתי אנחנו הגברים נבין שבזוגיות צריך להשקיע? כשאתן הנשים תבינו שבזוגיות צריך להשקיע.

די משעשע לקרוא את תגובתך... אתה מטיף לי מוסר - קיבלת הרגע צל"ש על כך שרק אחרי 20 שנה התחלת לבגוד.... (ואגב נשים כמוני מעולם לא תפגוש)....

לספר לו??? למה ומדוע ? למה זה יתרום בדיוק?? קיבלתי החלטה להישאר בבית כשילדיי הם בראש מעיניי יש בכך פסול??

אני מנסה היום לשקם משהו שהוא די רקוב ואני יודעת (וגם הוא יודע) שהוא מעולם לא יצליח לספק אותי רגשית כמו שאני רוצה(והדגש על הפן הרגשי כי סקס לא הנושא) אבל מנסים ליצור משהו טוב יותר. הקשר עם אותו מאהב הוביל אותי לתובנה שכנראה מה שאני מחפשת לא קיים וזה הכניס אותי לפרופורציה מסוימת, מעין חשיבה נוספת שאני עלולה למצוא את עצמי קרחת מכאן ומשם...

באיזה עולם אוטופי אתה חי? אני חושבת שברגע שטוב בבית אז לא מחפשים דבר בחוץ - הצרות מתחילות שמישהו חש בתסכול. בהמשך למה שכתבת, אני יכולה לומר בפה מלא שאני עשיתי הכל על מנת לשקם את הקשר לפני שבחרתי לרעות בשדות זרים...

חחח...חחח... אני לא אפגוש נשים כמוך? אני נשוי לאחת כמוך. ההבדל בינך לבינה הוא שהיא נתפסה ואת לא. אבל בואי נעצור רגע את שיגור הטילים ביננו. את אומרת שהיית אומללה בזוגיות שלכם. היא דווקא שידרה אושר כשחגגה מהצד. היא אומרת שהיו חסרים לה הפרפרים בבטן. רק שעכשיו לא רק שהיא לא מרגישה פרפרים. היא כולה מלאה בעקיצות של צרעות שאני שולח אליה בכל הזדמנות. אז תברכי על מזלך שבעלך לא יודע דבר. שפטתי אותך מתוך כעס.אולי השוותי אותך יותר מדי לאישתי.

תודה על הצל"ש אבל לא צריך .באמת. והאמת? אני כן פוגש נשים כמוך. עם אותו סיפור על הזנחה מצד הבעל. וככל שאני שומע יותר אני רואה כמה שהן לא מבינות מה עובר על אותו בעל . תאמיני לי או לא עוד לא היו לי יחסים עם אף אחת מהן. בטח ובטח לא סקס. אבל אם אני פוגש מישהי שעושה את זה לא בגלל שרע לה אלא פשוט ככה היא, ואם זה לא אני אז זה מישהו אחר , אני מודה שאני לא מהסס לרגע. לא נשארה לי שום סיבה. את אמרת שאת לא מאמינה באהבה. אני כבר לא מאמין בנאמנות. אולי זה נשמע קצת צביעות, קצת היתממות .אבל תנסי לדמיין שמתברר לך שאהבת חייך, זה שאמר לך בכל בוקר שהוא אוהב אותך, בוגד בך תקופה ארוכה. תנסי ללדמיין את ההרגשה.

את יודעת מה? אני מקבל כל מה שאת אומרת. כולל עליי. רק תעני לי על שאלה אחת. אם לא היה נוצר מצב שאילץ אתכם להפסיק את הקשר היית מפסיקה אותו כדי לחזור לבעלך ולילדייך? כי מכל הענין משתמע שלא ממש בחרת לחזור הביתה אלא נאלצת לעשות זאת. תקני אותי אם אני טועה.

קודם כל אני שמחה שהכרזנו על הפסקת אש...

בנוגע לקשר עם המאהב העניינים איתו יצאו מכלל "שליטה" כאילו מצאתי את הנפש התאומה שלי, היה קשה להתנתק אחד מהשני, כל הזמן געגועים וכו'... בכל התקופה הרהרתי עם עצמי האם יש מקום להתחיל בפרק ב' בחיים ובסופו של דבר , בגלל המון סיבות, החלטתי שלא. ההחלטה הסופית התקבלה כשהוא החליט לעזוב את הבית כי לטענתו הוא כבר לא היה מסוגל לחיות שם יותר. ואכן כך היה הוא עזב תוך שבוע שכר דירה קנה ציוד ואני הרגשתי שאני נמצאת בתוך סיר לחץ שבסופו של דבר התפוצץ (בין היתר בגלל השקפות שונות שלנו בנוגע לכסף, קשר עם הילדים שלו "הגרושה" וכו). חודש הוא חי לבד (כנראה שגם הוא הבין שהוא טיפס על עץ גבוה מידי)ושבוע מרגע הפרידה שלנו הוא חזר הביתה לחיק משפחתו- עכשיו אתה מבין למה אני לא מאמינה באהבה...לצערי הרב אני נאלצת לפגוש אותו מידי פעם וקיים בינינו נתק כאילו שני זרים לחלוטין. בגלל כל הסיפור הזה החלטתי למנף את הקשר שלי עם בעלי.
אני חושבת שכל אדם צריך לקבל הזדמנות שנייה (חומר למחשבה). אין לי ספק שזה מאד פוגע אבל הרגשתי שאני חי מתה וזקוקה למישהו "שיציל אותי".

אני חיה היום עם אדם שאני יודעת שלעולם לא יגרום לי לאושר אמיתי. אבל זו בחירה שלי והיום אני שלמה איתה

כמה זמן חלף מאז פרידתכם? לא קשה לך כל בעניין הזה כאשר אתם נפגשים?

אתה כאן??

הקשר נמשך שנה וחצי (כולל פרידות באמצע). נפרדנו לפני שנה ומאד מאד קשה לי כשאני רואה אותו

אני מבין ומזדהה עם הקושי אני בחרתי בניתוק מוחלט זאת היתה הדרך היחידה להתמודד עם הכאב .
אני משער שזה לא פשוט בכלל.
בגלל הרבה פרטים דומים בתאור הקשר לרגעים חשבתי שאת זה היא, ככה קשה...

משום מה נדמה לי שאת קבעת עובדה ולא מתכוונת לתת לו שום סיכוי לנסות. בני כמה אתם? יש לי הרגשה שהתחתנת מאד צעירה כי אם לא אני לא מבין למה התחתנת איתו מלכתחילה.כל מי שמביט בעין פקוחה על בן זוגו קולט אם הבן זוג הוא האחד. לא הייתם חברים איזו שהיא תקופה?
תראי .אני לא מנסה להתחכם. גם אני גיליתי שאישתי היא לא מי שחשבתי. ככה שגם אני כנראה טעיתי באיזשהו מקום. כשכל הענין התגלה לי איבדתי כל רצון לחיים. לא אכלתי. לא שתיתי. לא עבדתי.פשוט לא היה טעם. ובכל זאת אני כן מאמין באהבת אמת. יש דבר כזה שני.
הבעיה היא שאנשים לא מבינים שאהבה לא יכולה להחזיק מעמד לאורך זמן. זה ענין של הורמונים במוח. אחרי תקופה מה שנשאר מה זוגיות הוא כבוד, ידידות עמוקה, חברות. וכמו שאני לא אבגוד בחבר שלי גם לא הייתי מוכן לבגוד בה. היא היתה החברה הכי טובה שלי. תאמיני לי שני שפיתויים יש המון. במקצוע שלי אני פוגש המון המון נשים שמתות לאיזה סטוץ בשעות הבוקר. כזה שלא משאיר עקבות. זיון למען זיון. ואף פעם לא נתתי לעצמי להתפתות. היום אני לא מהסס. משהו נשבר אצלי. אבל מכאן ועד לאבד אמונה באהבה אמיתית הדרך ארוכה. זה שהיא היתה רעה זה לא אומר שכל הנשים כאלה. אני פשןט הייתי בהלם להקלות שחלק מהנשים מוכנות להתמסר.
בכל אופן אני שומע המון נשים שאומרות שהבעלים לוקחים אותן מובן מאליו. כמו עציץ. יכול להיות שזה נכון. אבל לבגוד זאת לא הדרך. צריך פשוט לנער את הבעל ויש דרכים לעשות את זה בלי לקפוץ לזרועות של אחר. אתן הנשים מומחיות לזה.
אני יודע שהיה לך טוב עם המאהב. אבל אני חושב שזה היה לא בגלל שהוא אדם מדהים. את פשוט היית במצב עדין.העובדה היא שאת מבינה שהוא לא היה יכול להיות לך בעל טוב.וזה עוד לפני שבכלל גרתם ביחד.את יודעת? בכל תפוח יש תולעת. אצל חלק רואים את התולעת המכוערת רק כשנוגסים בו.את ראית את זה עוד לפני. אז תגידי לי מה הבדל בינו לבין בעלך? אני מבטיח לך שאחרי כמה שנים גם איתו היית מרגישה מרירה ומתוסכלת.
הרבה נשים משייכות את הריגוש והיחסים המדהימים למאהב. הן רק לא מבינות שמה שגרם להן לרגשות הסוערים האלה הוא לא המאהב אלא שנים של תסכול ושעמום. אני מבטיח לך שרוב הנשים לא היו מוכנות לחיות עם המאהב בתור בן זוג לחיים כמו שזה קרה אצלך.
אז אל תקבעי שבעלך הוא אדם ריקני. תני לו סיכוי. תתמרני אותו לכיוון שאת רוצה.
באמת .בני כמה אתם?

לא אמרתי שבעלי אדם ריקני..... הוא בן אדם טוב ואבא טוב אבל לא מצליח לספק את צרכי הרגשיים. אנחנו נשואים 7 שנים ואנחנו בני 30 + . אני מנסה עכשיו לשקם את הקשר...

מה הוביל אותך להישאר בבית? ואם קיבלתי החלטה להישאר למה אתה לא מנסה לשקם??
עכשיו אתה מחפש "נקמה"...?

כן. גם אישתי אמרה עליי שאני מקסים ואבא טוב. זה נשמע מצחיק.
למה נשארתי בבית? כי יש לי אהבה הרבה יותר גדולה מכל אהבה אחרת והיא אהבתי לילדים שלי.הם ממלאים לי את החיים בכל האהבה שאני צריך.
שאני אעזוב את הבית והיא תזכה בהם? שאני אראה אותם רק בסופי שבוע ועוד איזה יום באמצע? למה?מי מת? אני אמרתי לה ואני אומר גם עכשיו. אם היא רוצה לעזוב את הבית היא מוזמנת. אני אזמין לימוזינה עבורה.היא במלכוד.היא לא תעזוב. היא זקוקה לאהבה ולחום. הזיון שלה נעלם מזמן ובצורה הכי מגעילה שאפשר. בלי לדבר. בלי להיפרד. פשוט ניתק כל קשר. וממני מקבלת רק קרח. אני גם לא חושב שהיא בוגדת שוב. היא פשוט רוצה אותי חזרה. שתחכה. עכשיו תורי לחגוג.
אם אני נוקם? לא יודע. אני ממרר לה את החיים. הקור שאני משדר אליה הקפיא אותה נפשית. לשקם? רק אחרי שהיא תשלם את המחיר שלי. והוא גבוה.
שבת שלום.

אתה עושה לה גיהנום....וואלה נהנה? סיבה לא טובה, אתה יודע מישהו חכם פעם אמר לי שהדבר הכי חשוב שאבא יכול לעשות עבור הילדים שלו, זה לאהוב את אימא שלהם... תרצה תאכל לא תרצה לא תאכל.... אבל הילדים שלך...חבל שיסבלו... )-:

מוזר שהציטוט הזה מגיע דווקא מאחד שעזב את הבית, למען איזו אחת, בלי לדפוק חשבון לילדים. אתה אוהב את האמא שלהם?

האם זה לא ברור? אני אל אוהב את אימא שלהם אחרת לא הייתי עושה את מה שעשיתי. אכן עזבתי אותם אבל אבל לא עיניתי את אימם בשקרים ובגיהנום עלי אדמות אז יותר טוב להם ככה.
אבל מי שמחליט להישאר שישאר מאהבה ולא משום מקום אחר, כי טוב זה לא יעשה.
האם הנקודה ברורה?

יקירי, לאן תוביל אותך הנקמה...?

תקפת אותי שציינתי כי נשארתי בגלל הילדים ובכן אנחנו קצת דומים....

אם כבר קיבלת את החלטה להישאר למה לא לנסות לשקם? נחמד לך כך? אתה לא חושב שהיא "שילמה מספיק" - הבושה האכזבה הפחד לאבד אותך האדישות שלך וכו'....
אתה חושב שהילדים לא מבחינים? אתה לא חושב שבצורה זו או אחרת אתה לא תשפיע על הזוגיות שלהם בעתיד...?

אין לי ספק שאתה פגוע ותתפלא שגם בעיני היא בחרה בצעד פסול אבל....... היה מה שהיה ואני בטוחה שהיא מצטערת כל כך ואני חושבת שלכל אדם יש להעניק הזדמנות שנייה בפרט אם מדובר באשתך - אם ילדיך.....

הכעס לא יוביל לשום מקום אתה פוגע בראש ובראשונה בעצמך וכמובן בכל הסובבים אותך.

בהצלחה!!! אגב בן כמה אתה? וכמה זמן אתם נשואים?

שני היקרה סיבת הישארות, ראה ערך " בגלל הילדים" אינה דבק מספיק חזק כדי לחבר זוגיות שהתנפצה, יש נסניונות לפעמים אפילו זה מצליח למראית עיין אבל זה רקוב, אם הוא לא אוהב אותה ולא רוצה אותה ולא מוכן לסלוח לה מהמקומות האלו, של האהבה, הסיכוי שמישהו יהיה שם מאושר הוא קלוש, כולל הילדים, והסיכוי שהמערכת הזאת תשרוד קלושה גם היא.
אני משער שהוא מבין שהיא חזרה לאורווה מאותן סיבות לא ממש פרוזאיות של שיקולים פרקטיים ובמידה רבה אנוכיים לחלוטין. כמוך... אז בוודאי היא מצטערת, על זה שהוא תפס אותה, בעיקר, ונכון זה לא נעים קשה לסלוח מהמקומות האלו, ואקנח במשפט נדוש "סליחה יכולה לבוא מאהבה"

שני היקרה שלום רב, עיינתי בעיון רב בהתכתבות שלך עם רואי וכד', עקבתי אחרי אמירותייך ואני רוצה לשאלך מספר שאלות. קצת על הסיפור שלי: אני גבר בן 35+ אשר מעולם, אבל מעולם לא בגד או פזל. מאוהב באשתי עד השמיים. אני גבר של קלישאות, של אהבה, של פרחים ושושנים ומי שסיפר לך שאהבה לא קיימת שיקר, מי שלימד אותך כי אין אהבה טעה. פגשתי מישהיא בחורה בת 35+ כמוני, מיותר לציין ששנינו נשואים. היא סימנה לי סימנים ברורים כי היא מעוניינת בי. לאחר מספר התכתבויות שלנו במייל, נפגשתי איתה בבית קפה והודעתי לה חד משמעית על אי רצוני לקיים איתה יחסים כלשהן. ברור בעליל, כי היא מושכת אותי מאוד ומאוד סקסית. בפגישתנו, הסברתי לה, כי, לעניות דעתי, לא ניתן לקיים יחסים בשיטה של זבנג וגמרנו. יחסים, מין בכלל, חייבים לבוא, לדעתי, ממקום עמוק של אהבה והתרגשות, של הנשמה. קודם מגיעה ההתאהבות, החיזורים ולבסוף, המין. בפגישתה איתי, הבנתי, כי מי שעומדת מולי נהגה לקיים מפגשים מיניים בצורה חופשית. אני טענתי כי לא ייתכן שאשה נוהגת כך וטענתי בפניה כי יש לה איזושהיא סיבה עמוקה. בכדי לקצר, אומר, כי חשפתי אצלה סודות אפלים ביותר אודות נושאים שמוטב ולא נרחיב אודותם. הגברת נשברה! תרתי משמע. כל עולמה התנפץ ברגע. תמכתי בה כל אותה תקופה, הרעפתי עליה אהבה, חום ונשיקות אין סופיות. הראיתי לה שיש אהבה והתרגשות עוד בכלל לפני ששוכבים. לא שכבנו, כן נגענו. אנו כרגע במילכוד כיוון שהתאהבנו מעל הרא, היא בעיקר למדה, לטענתה, לראשונה בחייה מה זו התאהבות. הסקס ביננו, לא היה עד הסוף, יהיה בלתי נמנע. אצלי, הסקס, הינו משהו עמוק שעושים אותו עם נרות יין ושמנים ולא זיון וזהו כפי שציין פה אחד הכותבים. הסקס לכשיגיע יהיה בלתי נמנע ולאחריו לא יודע מה יהיה. היא מאוהבת, אני שולח לה שירים למייל, מילות אהבה. האהבה, לצערי שני יקירתי, קיימת BIG TIME. שנינו לא רוצים לפרק את המשפחות. מה עושים? איך יוצאים מהמעגל?

אני אתייחס לתשובתך בהמשך אני לא פנויה כעת למייל רציני בנושא . סורי נשתמע

נראה שאת יכולה

חחח זקוק ליעוץ?

התלבטתי מה לכתוב לך אבל אני אזרום.... נתחיל בכך שדי מגוחך היה לקרוא כי אתה מאוהב באשתך עד השמים ... אם כך מדוע בכלל ניפגשת עם אותה הבחורה...???

הדברים מאד מורכבים אם תשאל אותי היום אם אני מתחרטת על מה שעברתי אז התשובה היא לא!
בגלל כל מה שעברתי אני ממש לא מאמינה באהבה כנראה שאהבנו את ההתאהבות את כל אותם הדברים שקיבלנו אחד מהשני שהיו מאד חסרים בבית וכמובן את כל החיזורים הקטנים שמאד ריגשו אותנו אבל הכל בסופו של דבר התפוצץ והמחיר היה יכול להיות מאד כבד אם הרומן היה מתגלה וכאן אתה צריך לשאול את עצמך אם אתה מוכן לשלם את המחיר והוא מאד מאד כבד. ברמה האישית הספור שלנו התפוצץ לא בגלל שנתפסנו אלא בגלל שלקראת הסוף חיינו בתוך סיר לחץ שכזה (סביר להניח שכבר קראת...) הוא עזב את הבית רצה לחיות איתי הייתי עבורו אהבת חייו , נפש תאומה התגשמות כל המשאלות ,הראשונה שאיתה הוא חווה אהבה אמיתית ועוד כל מיני חרטות ואני מכנה זאת כך כי אחרי כל מה שעברנו שבוע אחרי הפרידה שלנו (כמה חודשים קודם נאמרו ונעשו דברים מגעילים) הוא חזר הביתה והיום הוא לא "סופר" אותי כאילו שני זרים לחלוטין לכן אני לא מאמינה באהבה ואני חושבת שנכון יותר להשקיע בקשר שלך אם אשתך מי שתעמוד שם לצידך (בתקווה) כל הזמן תנסה להשקיע בקשר הקיים ולא לרעות בשדות זרים כמו כן תזכור שכאשר משחקים באש לעתים נכווים ........ אני כבר לא מדברת על התקופה הקשה שאני הייתי צריכה להתמודד איתה (ועד היום יש את הנפילות) שבורת לב, בדיכאון, עסוקה כל הזמן בשאלות איך? ומדוע? ובמקביל צריכה לשדר עסקים כרגיל בבית מול המשפחה. רק היום, שנה וקצת אחרי , אני יכולה לומר שהצלחתי קצת להתאושש - הלכנו ליעוץ ואנחנו מנסים לשקם את הקשר והכיוון הוא מאד חיובי אבל אף פעם זה לא יהיה כמו עם מאהב. בקיצור , אני חושבת שאתה עושה טעות ואין לי ספק שחסר לך משהו בקשר אחרת לא היית בוגד תעשה חשבון נפש עם עצמך ותראה אם זה "שווה" את זה.
ועוד משהו גם אצלי סקס היה משהו "שולי"....
בהצלחה!!!

אני קורא ועדיין נדהם ממה שאת כותבת, לא מצליח להבין

מה לא הבנת?

איך מתיישבת הטענה שלך שעניין האהבה הוא חרטה? את שאהבת והתרגשת שהיית שבורת לב ועד היום יש לך נפילות פוסלת את עניין האהבה ומשתמשת במינוח "חרטה".
עפ"י הבנתי עשית סוג של בחירה להתנתק מהאהבה שלך גם לאחר שהוא מאהבך עשה את הצעד שיכול היה להבטיח לכם את מימוש האהבה, ועזב את אשתו, אולם את החלטת להישאר "למען הילדים" ושמת את עצמך על המזבח למען המטרה הזאת אבל על כל זה כבר כתבנו. את הפנית עורף לאהבה, העדפת את הנוחיות והשקט לכאורה על פני הדבר האמיתי, מתוך פחד מתוך חוסר ביטחון עצמי שהוא נגזרת של הפחד, איני יודע למה, אבל להפנות עורף לרגשות שלך ושל מאהבך, ואם הבנתי נכון אז לזרוק אותם למען שלמות משפחתך ואחר כך עוד לכעוס עליו שאינו רוצה לדבר איתך או להתייחס אליך..... אני הייתי משליך עליך נעל כדי להדגיש בפניך את רגשותי ואת בוודאי מבינה מה זה אומר בשפת המזרח התיכון. ובנוסף את מרצה לכולם שהאהבה היא חרטה? הביטי פנימה לתוך עצמך ותביני שאולי את היא מה שאת טוענת לו, במעשיך גרמת לכאב איום לעצמך לגבר שהיה איתך לאשתו לילדיו ואחרי שהשלכת אותו כמו שמשליכים אשפה, מתוך מניעים אגואיסטיים שבעיקרם חומריים, את עוד כועסת עליו שאינו מתייחס אליך.
כמה נמוך את יכולה לרדת בהבנה הרגשית שלך??

תודה על כל "הירידות" אך כיון שאינך מכיר את כל התמונה אני אתעלם מלהגיב בהתאם.... משקעים ביננו החלו ברגע שהוא עזב את הבית אז כנראה הוא הבין שהוא טיפס על עץ גבוה מידי ומאד רצה לחזור לחיק משפחתו ואכן כך היה. אני הודעתי לו בצורה חד משמעית שהצעד שלו מאד מפחיד אותי ואני לא בטוחה שאני אהיה שם אבל הוא בחר לעשות מה שעשה. היו עוד המון אמירות וצעדים מצידו שגרמו לי להרהר אם הוא באמת אהבת חיי. יש נפילות כי אני מתגעגעת לכל מה שהוא העניק לי, כל מה שחסר היה לי באותה התקופה בבית. אני שמחה מאד שהקשר שלנו נגמר סביר להניח שהיום , אם הייתי עוזבת את הבית, הייתי נשארת לבד כי הוא בדיוק כמוני אפילו יותר לא מסוגל לחיות בלי ילדיו. חוץ מזה גם אם אני אחליט להיפרד מבעלי והוא יהיה פנוי אני בחיים לא אחזור אליו אחרי כל מה שהוא עשה ואמר במיוחד לקראת סיום הקשר שלנו. מכל אהבה נותר בי גועל.....

אני די בסדר עם אישתי ביום יום. שנינו מטפלים בצורה מעולה בילדים שלנו. רק מה. פעם היינו צוחקים יחד, היתה קרבה. היינו יוצאים לבלות וממש כמו זוג צעיר יושבים על הבר עם כוס בירה ביד והיינו מתגפפים ומתבדחים בכיף. היינו הולכים לטייל ביערות. עושים סקס פרוע בטבע. זה היה כיף. עכשיו זה נראה לי מה זה מזויף. אנחנו לא יוצאים לבד אלא עם חברים. היא כבר לא מעיזה לזרוק הערות מצחיקות לחברים שלי על איך שהם נראים וכו'.היא כבר לא יוצאת עם חברות. פעם אחת היא רצתה לצאת אז הצעתי לה לקחת איתה קונדומים.אין כבר ביקורים שבועיים במספרה. אין יותר חדר כושר. אני הייתי מממן את כל המותרות שלה. אז הפסקתי עם זה. ביטלתי את המנוי שלה לקאנטרי קלאב. מכרתי לה את הרכב. אמרתי לה שהיא יכולה לעשות מה שבא לה אבל מהכסף שהיא מרוויחה. גרוש וחצי. הכל די מהוסס אצלה. לא מזמן היא כתבה לי שהיא יודעת שהיא משלמת ותשלם את המחיר עד סוף ימיה. היא לא תיארה לעצמה מה זה יעשה לנו. אז אמרתי לה " את אישתי. אבל את כבר לא חברה שלי. תעשי מה שאת רוצה כי אני עושה את זה .בין אם זה מוצא חן בעינייך ובין אם לאו". היא התחילה לבכות בהיסטריה. מצטער אבל לא הרגשתי טיפת רחמים. אני יודע שהיא לא מחפשת שוב פרפרים בבטן. אני יודע שהיא רוצה למחוק את כל מה שהיה. אני לא יכול. איבדתי כל אמון בה ובחברות איתה. מצד שני. אני גם יודע שחיים פעם אחת .אז אני חי. וחי טוב . זאת נקמה? אני לא חושב.כמה זמן זה יימשך? אני גם לא יודע. בינתיים אני נהנה מסקס מזדמן עם כל מי שנראית טוב ורוצה אותו דבר. את חושבת שהנקמה מיותרת? אני לא מאחל לך שזה יקרה לך. למרות שאת הקדמת אותו.אז את חסינה. רק מי שנאמן ומאמין יכול להבין איך אני הרגשתי.
לשאלתך. אני בן 43 והיא 42. יש לנו שני ילדים מדהימים.

באמת שואל אותך למה אתה מענה את עצמך, את ילדיך ואת אשתך, למה לא תשחרר אותה לדרכה ככה תקל על שניכם ועל ילדיכם.
קראתי שוב את תאורך כיצד מתנהלת מערכת היחסים ביניכם, זה פחות או יותר נשמע גיהנום, אז אם אתה בעניין של נקמה והיא מספיק אוהבת את הכסף שלך כדי להישאר ומוכנה לספוג, רק תיקח בחשבון את הפגיעה בילדים, כי הם מבינים מה קורה גם אם הם לא מדברים, מנסיון. אחרת תטיס אותה לכל הרוחות תתכונן לשלם מזונות ותמשיך עם חייך.
בלי לשפוט או להעביר ביקרות, החיים שלך נשמעים לי כמו סוג של סיוט שאתה מייצר לעצמך. חבל להתעורר עוד 10 שנים ולהצטער. אין שום דבר קדוש במערכת היחסים הזאת שמצדיק להישאר יחד בכל מחיר. מה אגיד לך.... תהיה חזק

ואף פעם לא היה לה. אז זה לא זה.
אתה גם לא קראת טוב כנראה. החיים שלי כבר ממש לא סיוט. אני נהנה מכל רגע. גמרתי לסבול.להטיס אותה? לצערי היא תטוס עם הילדים ואת זה אני לא רוצה. אז שתטוס לבד או שתחכה.
אתה משווה את החיים שלי לשלך. זה לא אותו דבר.
הענין של הרכב או של המנוי לקאנטרי זה יותר צעד הפגנתי מצדי. שהיא תבין את הפואנטה. ותאמין לי שהיא מבינה טוב מאד.

זה די מרגיז מה שאת אומרת. הזדמנות שניה? על מה? למה את חושבת שמגיע לה (או לך) הזדמנות שניה? כשבגדתן לא ממש חשבתן על הזדמנות שניה. או שאולי בניתן על זה.... טוב. סליחה. די עצבים.
מי אני שאשפוט אותך. אותה אני יכול לשפוט. מותר לי. ולא. אני ממש לא מסכים. יש מעשים שלעולם לא תהיה עליהם הזדמנות שניה. זו דעתי. אני לא מאמין שאוכל להביט בה שוב בלי לדמיין אותה עירומה על מיטתו. אני לא מאמין שאוכל לעשות איתה אהבה בלי לדמיין אותה רוטטת תחתיו. והיא יודעת את זה.
יכול להיות שבעתיד אפגוש שוב מישהי שאוכל לאהוב אהבה כנה ואמיתית. אז אחליט אם להישאר או לא.

אתה אומר שאין הזדמנות שניה, אבל בפועל נותן לה הזדמנות בכך שאתה נשאר איתה, רק מה מראה לך איך נראה הגיהנום. ועניין הרכב הוא אולי צעד הפגנתי עבורך אבל חלק מהתשלום שהיא משלמת מבחינתה. אז אם אתה מעביר אותה סדרת חינוך כדי ליישר אותה ולהשאיר אותה, תחשוב האם הדרך מתאימה לך ואם כן אז לך על זה, אבל אם אתה עושה את זה כחלק מהנקמה, אולי היה שווה ללכת עד הסוף ולסגור את הסיפור, הנקמה האולטימטיבית. בקשר לילדים, אם אתה באמת רוצה את הילדים, אתה יכול להילחם על משמורת בבית המשפט, חלק מבתי המשפט לגמרי רואים את עניין משמורת האב כאופציה. פרט לזה לא השוויתי את המקרה שלי לשלך אלא רק לקחתי הקבלות מסויימות מאד כלליות. הרעיות הוא לא לחיות בתוך הכעס ולפעול מתוך יצר נקמה אלא להגיע לסוג של השלמה עם חייך, ובעיניים שלי מבלי לשפוט אותך, אתה סובל לא פחות ממנה, רק מכיוון שלך ככל הנראה יש את השליטה על ענייני הכסף ואתה "הצד הנפגע" בסיפור, אתה מייצר ושולט בדינמיקה והיא נאלצת כרגע לקבל, כי היא בעמדת חולשה לכאורה,. אבל אם אתה רוצה שהיא תישאר, ולפחות כך זה נראה, שים לב לא ליצור מצב משברי בו היא תקום ותלך ואז גם איבדת את היוזמה, הפסדת את האישה שאתה כנראה אוהב בכל זאת, ומעל הכל מי שננטש זה היית אתה.
מה אומר לך העיקר שתהיה מאושר בחיים, לא שווה לסבול את הסבל שאתה חווה היום, עדיף להתנתק או לתקן אבל תיקון אמיתי. רק שיהיה לך בהצלחה, באמת.....