פרידה מהמאהב

כדי שלא תטעי בפרק ב'.
הבעיה אצל רוב האנשים, שהם טועים לחשוב שבן/בת הזוג אוהבים כמוהם.
אף פעם זה לא כך, תמיד יש אחד או אחת שאוהבים יותר.
העובדה שהוא נפנף אותך, כאילו היית מטרד, מעידה שהוא לא ממש אהב אותך, בטח לא כמו שאת אהבת אותו, הוא אהב את הסקס, את הריגוש, את חווית ההרפתקה וכו' ,בקיצור את האדרנלין, ואילו את בקטע הרומנטי, והנה המציאות באה וטפחה לך על הפנים.
לכן גם עם כל הכאב, גם בעלך וגם אשתו של המאהב צודקים כנראה.
אצלך הרגש מת כלפי הבעל, ונתון רק לאחר, ואילו מבחינת אשתו של המאהב, הוא שכנע אותה שזה רק גופני, משהו חולף, וכנראה שזה נכון, ולכן היא יכולה לשקול תיקון.
הסיפור שלך, רק ממחיש מה קורה מעודף אגואיזם, כשאנו לא רואים אף אחד אחר ממטר, לא ילדים, לא בן זוג, לא חברה טובה, אף אחד, רק מה שטוב לי, כאן ועכשיו.
ככה זה בחיים, יש כאלו שלומדים מנסיונם של אחרים, ויש כאלה שלומדים בדרך הקשה, על בשרם.

איל. עם כל הכאב , כנראה שאתה צודק. מעולם לא צפיתי שינהגו בי בדרך הזו. בטח לא מישהו שטען פעם אחר פעם שזו אהבת אמת, של פעם בחיים. כנראה כשיש שיקולים של עלות תועלת, אדם לאדם זאב. מרגישה כמו פצוע שהושאר בשדה הקרב. לעולם לא הייתי מפנה עורף למישהו שהיה חשוב לי. הרי שנינו היינו במערכת היחסים הזו מתוך בחירה. לא ראוי לקחת אחריות? האם זה לא אנושי לבדוק, להתענין, לעזור כשהכל מתמוטט? איבדתי אמון בבני אדם. זה כל מה שנותר לי להגיד.

בת כמה את?אולי נוכל להתאהב מחדש יחד?

אתה צודק ובאחרים אתה בוודאי קרוה מאד אל האמת.
לך רייצ'ל היקרה. ליבי יוצא אליך, ואין נחמה. במערכות הללו בדרך כלל אחד מהצדדים מפסיד, לפעמים מדעת ולפעמים שלא בשליטה. זה הסיכון שלקחת על עצמך שלא מדעת כי הסם הקשה הזה הנקרא אהבה, מעוור מטשטש ואינו מותיר מקום לשיקול דעת ולראיה מפוקחת של דברים. כל כך קשה...ואני יודע איזה ייסורי גיהנום את חווה ואין מי שיתמוך או יעזור לך. את נמצאת בפוזיציה מאד בעייתית בה את האישה הבוגדת ו...הורסת המשפחות. אני בטוח שאף אחד מאותם אלו השופטים אותך לכף חובה אינו יודע כמה אהבה רצון והשקעה היו בך, כמה אמת מוחלטת ובהירות הרגשת באהבה שלך לאיש איתו היית, וכמה כאבי לב וגוף את חשה היום לאחר שנבגדת על ידו. אין לי מילים לנחמך ואין אחר אלא מי שחווה, היודע את נפשך וכאביך. התרחקי ממקטרגיך, הם לא יועילו לך.תכאבי את כאביך עד תום, בכי את בכייך עד שלא יוותרו לך דמעות ומה שנותר לי לומר לך הוא שאת בוודאי יודעת, בתהליך ארוך וכואב של זמן, בוקר אחד תתעוררי והחיך ישוב אליך ושמחת החיים תשוב אליך. בינתיים אהבי את ילדיך כי הם אוהבים אותך ללא תנאי ואם לא תעזבי אותם הם לעולם לא יעזבוך, בכל פעם שתחושי את מדקרת הכאב והזיכרון, חבקי ונשקי את אחד מילדיך. הכאב ילך ויתעמעם ילך ויחלש ומה שיוותר היא הצלקת. אל תאבדי את אמונך באהבה כי היא שם. את הרגשת אותה, נגעת בה, חבקת אותה, וככל הנראה לא עם הפרטנר המתאים. אל תחפשי את סגירת המעגל אצלו כי הסגירה היא אצלך, הוא כבר סגר, אל תצפי מימנו לדבר, כי הוא כבר בגד, פעם באשתו ועכשיו בך, הו כמה קל. תכעסי כי זה עוזר אבל בבוא היום תדעי שעליך לשחרר את הכעס. דברי עם חברה שמבינה אותך שרוצה לתמוך בך ולחבק אותך. ובוקר אחד פתאום תגלי שאת שוב יכולה להקשיב לציפורים ולהנות מהדברים הקטנים. האמיני לי, זה יגיע, וכמו שאומר שלמה ארצי "זה כואב זה יכאב אבל בסוף זה יסתדר"

הדמעות לא מפסיקות. תחושה מעורבת של כעס ועלבון. אכזבה וכאב. אני מודה לך כל כך על ההבנה. מצרך נדיר בימים טרופים אילו. הכאב אולי יהא עמום יותר, הוא לא יחלוף. להאמין בבני אדם? אני בספק. מפגיעות כאילו קשה להתאושש ובוודאי שלא להחלים. מתנחמת בילדיי כי הם כל מה שנשאר. בשבילם קמה בבוקר ועוטה חיוך על פניי. אהבה? אני כבר לא יודעת מהי. כנראה שצריך לברוח ממנה כמו מאש.

רייצ'ל היקרה, האש והחום היא מקור החיים שלנו, אני מקווה שאת ילדיך הבאת לעולם עם אדם שאותו אהבת פעם באותו להט וחום כפי שחשת עם אהובך הנוטש. אל תאבדי אמון באנשים ובאהבה כי נגעת בה ולא תמיד יש בנו את היכולת להבחין שזהו האדם הלא נכון להתאהב בו או למעשה האדם הנכון הנמצא בסיטואציה הלא נכונה. אני באמת רוצה לעודד אותך ולספר לך שזה עובר ויש חיים מלאים גם אחרי זה. הכעס והעלבון שאת חשה הם רגשות נכונים ויש על מה. האיש שהיה איתך נהג גם הוא בסוג של חוסר אחריות כלפיך, כאשר ניהל איתך רומן ארוך ומאוהב ולא חס עליך ועל חייך וניפנף אותך מייד עם היוודע הדבר לאשתו, ראי אותו כסוג של פחדן שלא היה מסוגל לעמוד בהתמודדות והחליט להתקפל ברגע האמת. חשבי לרגע האם זה הגבר שהיית רוצה לצידך, חסר עמוד שדרה וחלש אופי שלא לדבר על אדם שפיו וליבו אינם שווים. שמחי על כך שפרצופו האמיתי התגלה ולא נאלצת לגלות זאת תוך ניהול משבר בזוגיות שלכם. היי שמחה על הכל, על מה שקיבלת ועל מה שחווית ועל מה שעוד תקבלי. אני יודע שהכאב לא ייעלם לחלוטין אף פעם, אך הוא יהפוך להיות סוג של זיכרון עמום שמציק מעט בעונות מעבר. לרגע שלא תטעי לחשוב, חייו היום אינם סוגים בשושנים. אבל הוא לא העניין, את החשובה וההתאוששות שלך היא הדבר הבא.

תודה רואי על תגובתך. מבין כל המגיבים, מוצאת נחמה בתגובותייך. אתה צודק בכל מילה שהינך כותב. ואכן, הכאב הוא איום. ייסורים על מה שהיה ומה שעתיד להיות. אומרים שהזמן מרפא את הפצעים. צריך להסתכל על העתיד תוך הפקת לקחים מהעבר. קל להגיד, קשה ליישם. מקווה שעוד אדע ימים יפים מאילו. שוב תודה לך. אתה באמת אדם מיוחד.

תודה רואי על תגובתך. מבין כל המגיבים, מוצאת נחמה בתגובותייך. אתה צודק בכל מילה שהינך כותב. ואכן, הכאב הוא איום. ייסורים על מה שהיה ומה שעתיד להיות. אומרים שהזמן מרפא את הפצעים. צריך להסתכל על העתיד תוך הפקת לקחים מהעבר. קל להגיד, קשה ליישם. מקווה שעוד אדע ימים יפים מאילו. שוב תודה לך. אתה באמת אדם מיוחד.

צרי קשר במייל:[email protected] ואנסה לעודד אותך

אם אתה מחפש אישה מתוסכלת שמתה לזיון מהיר תפנה לפורום השכן וזרוק את החכה שלך. כמו שאתה כותב, תאמין לי, אף אחת לא תתיחס אליך. צריך קצת יותר ממשפט וחצי ואימייל. תתבגר

שלום לך רחל,
אין ספק שהמצב בו את נתונה כעת אינו פשוט בכלל.עם זאת,חשוב לא פחות לבצע הערכת נזקים, להבין מה הוביל אותך למצב של בגידה, מה היו הכשלים במערכת הזוגית שלך ושל בעלך, מה היו הטעויות שלכם בדרך ההתנהלות הזוגית ומה חלקך האישי בעניין.תהליך זה חשוב ביותר עבורך הן כעת והן לעתידך, שכן מניסיוני המצטבר נכרת תופעה בה אנשים שיצאו ממערכת זוגית אחת ולא בדקו במה הם 'תרמו' לכישלון המערכת- כשלים אלו יחזרו וישתחזרו במערכות היחסים הבאות. חייב להיות כאן תהליך של הפקת לקחים ולמידה אישית.
בנוסף,חשוב מאד לקבל הדרכת הורים ביחס לאון התנהלותכם עם ילדכם, לשם צמצות הנזקים.שכן, כל תהליך של גירושין אינו קל לילדים, אך ניתן ללמוד לבצעו כך שיצמצם למינימום את הכאבים והנזקים שעלולים להגרם לילדכם. לשם כך, אני מניחה שתיזדקקו להנחייה/הדרכה - במיוחד לאור העובדה שאת מציינת שהגירושים הם 'מלוכלכים'.חשוב שתיזכרו:אתם מתגרשים האחד מהשני ,אך לא מהילדים-אתם לעולם הורים שלהם! לכן כדאי שתעשו זאת בתבונה.
אני סבורה שאם את אכן אוהבת את מאהבך ולא התכוונת לפגוע באשתו (חברתך)- תאפשרי להם לשקם את נישואיהם, תניחי להם ותמשיכי בחייך.
בהצלחה!
מיכל פאטל- יועצת פרטנית, זוגית ומשפחתית-050-5475155.

לפני שפתחת את הרגליים ושכבת עם גבר נשוי היית צריכה לחשוב על ההשלכות שבמעשה זה.
ידוע שתמיד האשה שבגדה אוכלת אותה בסופו של דבר, ריגושים של רגעים לא שווים שבירת כלים.
לא לקחת בחשבון שהגבר הנשוי שהזדיינת איתו רצה קצת לאוורר את הכלים שלו מטרתו לא לפרק משפחה.

rachel שלום,

בואי נניח שהוא יסכים לדבר איתך ותוכלי להגיד לו שככה לא מתנהגים... מה בדיוק תרוויחי מזה? לאן זה יקדם אותך. קיבלתם בעבר החלטה לקיים את הקשר הזה, כיום הוא קיבל החלטה לנתק את הקשר הזה. את צריכה להסתכל קדימה ולהחליט מה את רוצה עבור עצמך. מה לדעתך יהיה הטוב ביותר עבורך. לאחר שתגדירי לעצמך את המטרה תוכלי ללכת לעברה עם ביטחון וכח במקום להשקיע את המשאבים שלך בלנסות להסביר לו איך מתנהים ובמקום לשקוע בעצב שלך שלא מקדם אותך לשום מקום.

אימון אישי יוכל לעזור לך לתכנן את הדרך שלך קדימה.

אשמח לעזור יותר
דליה שוורץ - מאמנת אישית וזוגית
054-4220259

הזלתי דמעות למקרא הרחמים העצמיים שאת מרחמת על עצמך.
בגדת בבעלך כמו עכברה, במחשכים רצת ל''מאהב'' שקצת ישכב איתך ויחזור למשפחתו לאחר מכן.
ואת לבעלך.מה את מיללת ?פגעת במודע במשפחתך. למאהב שלך לא היו כוונות רציניות לגבייך היית צריכה להבין שגבר שבוגד באשתו לא עוצר בשקרים עם אף אחת את בתמימותך ותאוותך הבאת עליך את הקטסטרופה הזאת.
אני לא מרחם עלייך תפיקי לקחים ותשקמי את עצמך ותשתדלי להיות אשה של גבר אחד.

כצפוי רחל, יהיו אלה שיבינו את הכאב שלך מתוך כאבם שלהם, ויהיו אלה שישמחו לאידך. אני משחקת במשחק החיים הזה את האשה הנבגדת, ואני מנסה לא להשאב לרגשות קדמוניים ולומר לך 'מגיע לך'..
במקרה שלי אני יודעת כי תאוות בשרים, תשוקה חדשה ורעב לחיזוק ה'אני גבר' הביאו אותו לבגוד. מתוך שיחות אינסופיות וטיפול זוגי מעמיק אספר לך כי בן זוגי אמר כל מה שהיה צריך להגיד, עטף באהבה והבטחות חסרות שחר, השקיע זמן והקשבה במאהבת הנשואה שלו רק כי רצה לכבוש שוב ושוב את ה'יעד'. גם הוא היום, בכנות כואבת מודה שהשלה אותה וניצל את העובדה שהתאהבה בו. גם הוא נשאב לתוך הסרט הרומנטי הזה, והרגיש נסחף ומאוהב.... עד לרגע הגילוי. כשהכל התפוצץ ואני ובן זוגה ידענו, הוא הרגיש איך ברגע חרב עליו עולמו, ברגע אחד, היא, המאהבת, איבדה כל משמעות וכל רצונו היה לבקש ממני שאסלח ולא אעזוב אותו. בנסיון כמעט בלתי אפשרי להסביר הוא מתמיד ואומר כי ניהל את הפרשייה הזו בידיעה ברורה שהיא - המאהבת, לרגע לא עומדת מולי כאופציה לזוגיות אחרת חדשה. במשך כל הזמן שהיה איתה הרגיש שהיה בתוך מן בועה זמנית שלא מסכנת את חייו ה'אמיתיים'. ברגע שעמדו השניים אחד מול השני הוא מיד התנתק ממנה ועשה (עדיין עושה) כל שניתן כדי לשקם את השבר ביננו. (למרות שרצוני היה לחתור להפרדת כוחות שקטה, ללא סקנדל עד שיבחן את רגשותיו מחדש.)
לצורך עניינך אני חייבת להוסיף כי היא, מיד עם הגילוי הודיעה לבעלה כי היא עוזבת כי היא מאוהבת במישהו אחר וגם הוסיפה וסיפרה לו שבכוונתם לפצוח בחיים משותפים - עד כדי כך היתה בטוחה באהבתם הגדולה, הנצחית וההדדית. אני חייבת לומר שחודשים מספר חלפו ויכולתי ממרום מושבי אפילו לרחם עליה על שאיבדה את כל מה שהיה לה ונותרה מתוסכלת וכואבת, ורק אחרי אינספור נסיונות ליצור עם בעלי קשר - התייאשה. אני מקווה בשבילך שתאחזי במה שנותר, ותדעי ללמוד את השיעור הכואב שקיבלת. התנחמי בכך שחייו של מאהבך לא נוטפים דבש, בגידה היא דבר שלא יסלח, ולעולם לא יהיה בעיניי אישתו כשהיה...

מיכאלה היקרה,
להבדיל מהמאהבת של בעלך, אני לא נפרדת מבעלי תוך תקווה לפצוח חיים חדשים עם המאהב. הפרידה שלנו נובעת מתוך כשלון של מערכת היחסים, כאשר הבגידה היתה רק סימפטום . הבגידה עשתה רק דבר אחד טוב והיא ההכרה שעדיין ניתן לאהוב, עדיין ניתן , לאחר 20 שנות נישואין, גם להיות במערכת יחסים אחרת. המאהב לכאורה, שלי, התגלה בפרצופו האמיתי, זה שנשאר עם אישתו, לא מכיוון שאוהב אותה, אלא מתוך טעמי נוחות וילדים. אני מרחמת גם עליה. בעלה יעשה הכל כדי לרצות אותה, אך תמיד תמיד הוא יזכור מהי אהבה אחרת. גם היא ראויה לאושר אמיתי וחיים עם בעל/בן זוג אוהב ונאמן. תמיד תישאר השאלה מתי הוא ימעד שוב. אני מקווה מכל הלב, שבאמת ניתן לצמוח מתוך משבר אמון כזה, כי היא ראויה לחיים טובים. הבעל הבוגד אינו ראוי לכך. הוא בגד באשתו, ואחר כך גם סירב לשלם את המחיר ובגד בערכים ובמוסר. אני, על אף המעידה שלי, והבגידה הנוראית, הריני מצערת על הכל. אני יודעת שעליי לשלם מחיר נוראי, אך הוא מגיע לי. מי שמבצע פשע, ראוי שיקבל על עצמו את העונש. אני מקווה בשבילך שחייך יהיו טובים, שתמצאי את עצמך עם מי שאוהב אותך באמת ורוצה להיות במחיצתך ורק מסיבה זו. שתדעי רק אושר.

ממש כואב לראות, איך את מסרבת להביט למציאות בעיניים, ומתבצרת בתוך הבועה שלך.
זה בטח יותר קל, ויותר נוח אבל אם האסימון לא יפול, אז גם את עלולה למעוד בעתיד.
כדאי שתפנימי כאן ועכשיו, יש אנשים ,גברים ונשים, שכן מפרקים נישואים וכן פותחים פרק ב' עם המאהב/ת לשעבר, כי בסופו של יום, כל אחד יודע מצוין איפה טוב לו ואיפה רע לו, אף אחד לא נשאר בנישואים אומללים וגרועים בגלל שיקולי נוחות, או בגלל הילדים, אלו פשוט תירוצים ולא יותר מתירוצים, שהרבה יותר נוח להגיד אותם מאשר להגיד למאהב/ת ,"למרות הכל אני עדיין אוהב/ת את בעלי/אשתי ורוצה לשקם את הנישואים".
זה שאת כותבת "הוא תמיד יזכור מהי אהבה אחרת", ורומזת על ה"פשרות" שהוא נאלץ כביכול לעשות, מוכיחות שאת מסרבת עדיין האמין שהיית סטוץ, אולי סטוץ מתמשך, אבל לא יותר.
נכון, אותו גבר ידע ללחוש באזנייך את כל המילים והמשפטים שרצית לשמוע, אבל הן היו מן השפה ולחוץ, ואם לא תלמדי שאהבה נמדדת במעשים, ובהתנהגות ולא במילים ובהבטחות שווא, אז באמת לא למדת כלום, וזה ממש חבל לשלם כל כך הרבה, ולא ללמוד כלום בעצם.

תשלחי לי למייל את הטלפון שלך
אני מבינה כל כך למצבך אני במצב קצת דומה....
מתה לדבר עם מישהי שעוברת את הכאב הזה...

ממה שאני חוויתי וקראתי כאן, יכולתי להסיק רק מסקנה אחת, דינן של מערכות היחסים מהסוג אותן חוויתן/חווינו הוא בדר"כ או ברובם של המקרים להתרסק אל סלעי הפחד ולרסק איתן את כל מי שהיה מעורב בהן. כמעט תמיד יש צד אחד חלש במערכת הזאת, החוליה החלשה. והצד החלש יחשוש לעשות את הצעד או שלא רוצה לעשות הצעד של להפסיק מערכת יחסים אחת ולהתחיל אחרת. בראיה שלי במצב הזה כאשר הרומן מתגלה, ומתחילה הנסיגה הגדולה, החרטה, בקשת הסליחה, אף אחד לא מרוויח, כמובן חוץ מהמטפלים הזוגיים. כמי שחווה את הכאב ועדיין זוכר אותו בכל בוקר, דברו עם חברות, צאו לבלות, תתיפייפו, תמצאו גבר, אפילו ללילה ותחזירו את עצמכן לעצמכן. בסיכומו של עניין שכרכן היה בהפסדכן וכמוכם כמוני, אבל לכל הפחות הבנו שהאהבה לא מתה והיא קיימת אצלנו, היא לא שייכת לאהוב הנוטש, היא רק שלנו. אל תשגו באשליות שהוא ישוב הוא לא.
תהיו שמחות בכאבו ושמחו שהגבר הזה שחשבתן שהוא חזק וטוב ומתאים לכן גילה את פרצופו האמיתי ברגע האמת, מה היה קורה אילו הייתן איתו יחד ואז ברגע משברי הוא היה בוגד בכן? הוא בגד בכן, גם בכן כמו שהוא בגד באשתו. תשמחו שנפטרתן מהדבר הזה ותתיחסו אל זה כאילו הליכלוך ירד מכן. תנו לו לחיות את חייו העלובים ותחיו אתן חיים מלאים ונעימים. אנשים לא ממש משתנים ואם היה לו רע ימשיך להיות לו רע הוא פשוט מפחד לשנות ומעדיף את הרע המוכר. ובעיקר אני יכול שוב לומר שהימים חולפים והכאב פוחת ומזדכך, גם הכעס יבוא והשנאה אבל גם זה יעבור בעיקר תהנו ואתן לא לבד זה קרה זה קורה לרבים וטובים ויקרה, אז גם אם צרת רבים נחמת טפשים, עדין אני מוצא פה סוג של נחמה הלא כן?