טראומת פרידה?

לפני קצת פחות מחודשיים עברתי פרידה מאוד קשה. היה לנו קשה שנמשך למעלה משנתיים ובשבילי הכל היה זוהר עד הרגע שהוא רצה להיפרד. הפרידה הייתה מזעזעת וקשה אך הצלחתי להתמודד עם תקופה האבלות בצורה דיי מפתיעה- לא שקעתי יותר מדיי, הצלחתי לתת לעצמי להינות מאנשים שתמכו בי ולא נגררתי לחזרה לקשר איתו.
דבר אחד מפריע לי ואיני יודעת אם זה הזמן שיעשה את שלו- הכרתי מישהו חדש ומקסים שמשבח ומעצים אותי ואני מרגישה חזקה לידו, אך כשאנחנו מגיעים למצב אינטימי והוא נוגע בי ואני נהפכת לעיתים לקרה וקשה לי להנות באמת כי אני רק חושבת על המגע של האקס.
אני לא סתם חושבת על המגע, אני פשוט מרגישה שזה לא אותו הדבר, וששום דבר לא יוכל להשתוות למגע שלו. הוא ידע בדיוק איך ובאיזו עוצמה להתנהג איתי וכמובן שהעובדה שאותו אהבתי כלכך- משנה. אבל קשה לי. מאוד.
מה גם, שלפעמים במודע ולפעמים לא, אני מחפשת את אותם דפוסים שהיו אצלי בקשר הקודם ומנסה להשריש אותם גם כאן. ואני שונאת את זה, כי אלה דפוסים שהייתי רוצה להתרחק מהם ולשנות.. בקשר הקודם הוא היה כל עולמי, מאוד טוטאלי ומסוכן.
כן אני יודעת, זמן. אך האם יש עוד משהו שאני מפספסת?
תודה.