משני

מבין לליבך, מזדהה עם כאבך יודע את מה שעובר עליך ולשמחתי אני יכול לבשר לך שזה עובר מתישהו. הכאבים תוקפים לפעמים וגורמים לכאב עז אבל תתנגדי לזכרונות בתוקף, תשתדלי להדחיק. את במצב הרבה יותר רע כי אין לך עם מי לדבר ובבית את חייבת לשחק את המשחק כאילו הכל נפלא ועוד להיות עם מי שאיננך ממש רוצה להיות איתו, ההתמודדות שלך כפולה. אין מזור לכאב, רק כוח והתמודדות והבנה שיום אחד תתעוררי והוא לא יהיה שם באותה עוצמה. אין הרבה יותר מזה

מצטער שזה כואב לך. אני יודע. זה נורא .אבל אני מבטיח לך שבסוף יישבר לך מהכאב הזה. פשוט יימאס לך להיות עצובה וכואבת ואת תגידי לעצמך "לעזאזל מי הוא בכלל שאני אהיה שבורה בגללו". זה לא משהו שאת יכולה לתכנן. זה פשוט יבוא לבד. מעצמו.
ולגבי מישהו במקום. יקירתי מה גורם לך לחשוב שלא יהיה לך אותו דבר איתו? את פשוט זקוקה לאהבה ולצערי בתחום הבגידות אהבה זה מצרך די נדיר.תאמיני לי או לא. אל אף שכולם מרגישים מאוהבים לזמן מה הרי שתמיד בסוף נפגעים ונפרדים ואז מתחילים לבחון את ההרפתקאה מהצד של הפרטנר ולא מבינים איך הוא היה מסוגל לזרוק הכל ולהמשיך הלאה. את מכירה מישהו שבגד וטוב לו? תקראי את הסיפורים של אנשים פה. כולם מתלוננים על אותו דבר. אם ישנם זוגות שפתחו פרק ב' בחייהם עקב הבגידה זה היה בגלל שהזוגיות של שני הצדדים היתה הרוסה. וגם אז הם עשו את זה תוך כדי פגיעה בכל הסובבים. את לא נשמעת לי טיפוס כזה.
בוקר טוב.

בוקר טוב

אני די שבוזה לאחרונה, שוב מרגישה בודדה...

לכאורה הכל בסדר עבודה ,ילדים ,משפחה, סקס ,טיולים בשבתות אבל משהו לא מתקתק כראוי. הוא לא מעניק לי מה שאני צריכה מבחינה רגשית. לעתים מרגישה כאילו אני עוד חפץ בבית. בלי חום ואהבה אני לא מתפקדת. אני יודעת שלבגוד זה לא הפתרון. תתפלא שהמצפון לא מאפשר לי לעשות זאת שוב....
(לפחות לא כרגע ..).

החיים חולפים ואני זורמת איתם , שורדים, עוד יום עובר וחולף ואני חיה
אבל חיה לעתים בתסכול נוראי ובשלב הזה מתעוררות השאלות האם פיספסתי את אהבת חיי..? האם לא טעיתי שבחרתי להישאר בבית...? יש הנפילות האלו (במיוחד עכשיו) ואני שוקעת במיני דיכאון...

מצד שני אני קוראת מה שכתוב כאן ומבינה שכולם באותה הסירה

איך אצלך? כתבת כי חל שינוי...

בלי ציניות. באמת. תנסי להיזכר מה היו הסיבות שהביאו אותך לבחור בבעלך כפרטנר לחיים. או בקיצור למה התחתנת איתו?
שאלה שניה. הוא מודע למה שאת מרגישה כרגע?
שאלה שלישית. את רוצה בכלל שהוא(בעלך) ישתנה ויחזר אחרייך?
תשתדלי לענות בכל הכנות ונמשיך בשיחה.
אצלי די בסדר. האמת הרבה השתנה אצלי. זה מדהים אבל פשוט נמאס לי לשנוא. נמאס לי לכעוס. אני אפילו מצליח להבין מה הביא אותה למה שהיא עשתה. אני רואה את הדברים באור קצת שונה. אספר לך פעם אחרת. כרגע קצת צפוף אצלי בבית.
תכתבי לי. לילה טוב

היי, כשהתחתנתי איתו השתדלתי להסתכל על החצי כוס המלאה.... מסתבר שהחצי השני לא פחות חשוב לי

כן, הוא מודע לתחושות שלי אבל לא כל כך יודע כיצד להתמודד איתן.... יש לו לקות רגשית ,בעיה חמורה בכל מה שקשור לרגש. הוא מתמודד עם דברים אחרת וחושב שכך צריך להתמודד איתי.

המצב בינינו לא טוב כעת ואני מאד מאד מתוסכלת

היי שנונה
זו בעצם שאלת השאלות. את בכלל רוצה שהוא ישתנה? שיחזר אחרייך?
כי אם לא אז לצערי יש כאן בעיה חמורה ואני בספק אם ייעוץ או עזרה חיצונית כלשהי תעזור. את הצהרת שזהו האדם שאת רוצה להזדקן איתו. את בטוחה בזה או שזה למען כולם חוץ ממך? כי להשלים רגשות בחוץ זה לא פתרון. אולי זה קצת מקל אבל אחרי כמה זמן גם המאהב הופך להיות ,במידה מסוימת, חלק מהשגרה. לצערי ככל שהמאהב יותר מוצלח כך הוא מטיל צל על בן הזוג ואז עוד יותר קשה לסבול אותו( את הבעל). אז יש כאן מעין מעגל קסמים שבו כשלא טוב בבית יוצאים בחוץ וכשטוב בחוץ נהיה עוד פחות טוב בבית.
למה את מתכוונת שיש לו נכות רגשית? איך הוא מתמודד עם זה אחרת?

תכתבי לי.
לילה טוב.

אני מאד רוצה שהוא ישתנה....... היה לנו פיצוץ אתמול ועלה מצידי שוב נושא הגירושין....

בכל מקרה, החלטנו ללכת (שוב) ליועצת נישואין- בתקווה שהיא תצליח להבהיר לו מה חסר לי בחיים!!!


נראה לאן הדברים יתפתחו

אני באמת מאחל הצלחה ליועצת אבל לדעתי אי אפשר ללמד אדם איך לאהוב. זה באופי. או שאתה טיפוס שיודע להעניק חום ואהבה או שאתה לא. לפעמים גברים קונים לנשים שלהם מכונית חדשה, תכשיטים ,יהלומים ומה לא רק ששוכחים לקנות פרח ב10 שקלים. בעיניהם גודל האהבה כמחיר המתנה.
אני באמת מקווה שבעלך הוא טיפוס שרוצה להעניק לך אהבה רק לא יודע איך...

מה באמת חסר לך בחיים. מה את מחפשת? מה העניק לך ההוא שלא מעניק לך בעלך? אני שואל באמת בתמימות. אני פשוט סקרן לדעת מה עובר עלייך.עם כל התכתבויות לא סיפרת אף פעם מה היה עם ההוא. את לא חייבת לענות.

לילה טוב שני.

הוא העניק לי המון חום , אהבה, תשומת לב , איכפתיות, רגש , את התחושה שאני הכל בשבילו

עד ש.... אנחנו כבר מכירים את הסוף.....

אם הבנתי נכון איפשרת לו להתבחבש עם הדירה שהוא מצא, נתת ו להתמודד לבד עם משבר עזיבה, ואילו את נשארת בבית בחוסר החלטהמשאירה אותו תלוי באוויר. האם התאור הזה מתקרב למה שהיה או שהגזמתי והשמטתי פרטים חשובים אחרים?

רואי, לא ביקשתי שהוא יעזוב, הבהרתי שאני לא בשלב של עזיבת הבית
זו היתה החלטה שלו כשהוא יודע שאני לא אהיה שם (קיווה שכן...).

כאב לי מאד שזה קרה, זה בא לי בהפתעה ....

הוא עזב את הבית למענך.(כן כן בדיוק כך) ורצה שתעשי אותו דבר.אז כנראה שבכל זאת הוא אהב אותך. בעיניו את זו שלא קיימת את חלקך.את זו שנטשת אותו והשארת אותו לבד .בלי המשפחה ובלעדייך. סביר להניח שהוא סבל הרבה יותר ממך וכנראה גם נפגע ממך הרבה יותר ממה שאת חושבת וכנראה גם שנא אותך על מה שעשית לו ולכן היה לו יותר קל להתגבר. הוא לקח את עצמו בידיים וחזר לחבר את השברים עם משפחתו. הוא כנראה יותר החלטי והחליט שזהוזה.צריך להמשיך הלאה. אני לאיודע כמה ממה שהוא משדר זה אמיתי. את יודעת. לפעמים לא מראים את מה שמתרחש בפנים.
כמו שאני רואה את המצב את לא תחזיקי מעמד הרבה זמן. או שאת תתגרשי או שתמצאי לך שוב מאהב שיענה על צרכייך הרגשיים. אני באמת מקוה שאני טועה.
תכתבי לי איך מתקדם אצל בעלך עם היועצת.

ק שלום,
אני מסכימה עם כל מה שכתבת..... יחד עם זאת לא הייתי בשלב שאני מסוגלת לקום וללכת למרות שמאד רציתי לחיות איתו... אבל אין לי אומץ, המון חששות, גם בזוגיות שהיתה לי איתו החלו להתגלות סדקים. הכל היה כמו סיר לחץ כזה שבסופו של דבר התפוצץ! הלוואי והדברים היו יותר פשוטים. כואב לי מאד לראות שהוא הצליח להתגבר מאד מהר - מה שמחזק את העובדה שטוב שלא עזבתי.
נכון, יתכן והא משדר עסקים כרגיל ובפנים לא מרגיש כך בדיוק כמו שאני עושה....

אין בררה אחרת, משתדלת להיות חזקה כמו שאץתה שם לב לא מצליחה תמיד....

סורי על האיחור בתגובה לא היה זמן שקט "ופנוי"...

איך אצלך?

את לא צריכה להסביר לי. זאת לא היתה ביקורת. פשוט רציתי שתנסי לראות את הדברים מהצד שלו פשוט כדי שתביני למה לו היה יותר קל להתגבר. את יודעת איזה אומץ צריך כדי לחזור הביתה אחרי שהוא אמר לאישתו שהוא לא אוהב אותה ואחרי שהוא עזב את הבית? זה ממש לחזור הביתה עם זנב מקופל בין הרגליים. רגשות של אהבה אלייך הפכו למידה מסויימת של שנאה. הוא תיעב אותך לזמן מה. עכשיו יותר קל להבין למה יותר קל לו?
למה את מתכוונת " הלואי והדברים היו יותר פשוטים"?
יקירתי.כמו שאני מכיר אותך את לא בנויה ל"יחסים קלילים". אולי אני טועה?

יחסים קלילים למה הכוונה...?

דברים אחרת.. הכוונה לכל דבר שיגרום לי לאושר ושקט נפשי.. בפנטזיות שלי אני רואה את שנינו חיים ביחד....

הוא אף פעם לא אמר לה שהוא לא אוהב אותה- "אני לא אוהב כמו שגבר צריך לאהוב אישה...." הכל בכפפות משי...

בכל מקרה היא מאד אוהבת אותו, בכתה שלא יעזוב והוא דאג להשאיר דלת פתוחה למקרה שכזה. אף פעם לא פגע/העליב אותה . אני חושבת שבמובן מסוים הוא גם הבין שהוא קפץ על עץ מאד גבוה. אני מאד מעריכה את הדרך שבה הוא לכאורה עזב (למרות שאז זה מאד הרגיז אותי...). הכל התנהל בצורה מאד מכובדת ויפה לדעתי גם על מנת לא לשרוף דברים ולהשאיר פתח חזרה....

היא היתה מקבלת אותו בכל שלב.

אני לא מאמינה שזה נגמר לפני שנה ושבעה חודשים כאילו זה היה אתמול - לא בגלל שזה היה חסר משמעות והכל כיף לכן זה עבר מהר ...דווקא בגלל שהוא עדין שם מלווה אותי כל יום במחשבות ברגשות כל סרט/ספר/סיפור/שיר- הכל כאילו נכתב עלינו...
נשארתי רק עם הזכרונות ועם המון המון כאב.
זהו, אלו הם החיים וצריך להסתכל קדימה. . .

למה כוונתך" הלוואי והדברים היו יותר פשוטים"?
דבר שני. כתבת לרואי שמעולם לא ביקשת שיעזוב את הבית. נו באמת שנונה. חמודה. לא תמיד צריך מילים. אבל אם זכור לי טוב אמרת שדיברתם על לחיות יחד. הרי היה לכם ויכוח על אופן גידול הילדים והקשר על הגרוש(בעלך). זכור לי שכתבת שבעצם הסדק ביחסים שלכם נבע מויכוח על אופן ניהול חייכם המשותפים. הרי את אמרת שהוא עזב את הבית ולך לא היה אומץ. אז נכון. לא אמרת לו במפורש"תשמע תעזוב את הבית ואני אחריך" אבל אני חושב שזה די ברור שהוא הבין את זה ממך.
דבר שני. אז נכון הוא לא אמר" אני לא אוהב אותך". הוא אמר "אני לא אוהב אותך כמו שגבר צריך לאהוב אישה". מה? זה לא אותו דבר? מה ציפית? שהוא ייצא מהבית עם צעקות והיסטריה? למה? סביר להניח שהוא היה מודע לזה שהוא זה שנוטש. הוא זה שפוגע, בעזיבתו, בכל הסביבה. זה רק עושה אותו אדם נורמלי. רגיש. מודע לזה שהוא זה שלא בסדר ואף אחד בסביבתו לא רע בסיפור הזה. ובכל זאת אהבתו אלייך גברה על הכל והוא קם ועזב. אל תתחבאי מאחורי מילים. לא מתאים לך שני. תודי שהוא ציפה למשהו שלך לא היה אומץ לספק. הוא הבין שאת בעצם לא מתכוונת לעזוב. ולכן חזר לביתו. מסתבר שזה היה מאד חכם מצידו לא לצאת מהבית בטריקת דלת..

רואי צודק. סביר להניח שהוא שנא אותך. קילל אותך בליבו. תיעב אותך בימים הראשונים. אני מאמין שהיה שבור בשבוע שבו גר מחוץ לבית וחיכה לך. את פגעת בו קשה שני. את פשוט לא יודעת את זה. מצטער שאני לא כל כך נחמד עכשיו( אבל כבר ראית אותי בטונים יותר צורמים) אבל דברים צריכים להיאמר. אני כאן. אנונימי. אובייקטיבי. חסר טקט. אומר מה שאני חושב על המצב גם אם זה מעצבן.

דבר אחרון. יקירתי מה ציפית שיהיה הלאה. נניח שהיית עוזבת את הבית והייתם מתחילים פרק ב' יחד. את חושבת שהאהבה הסוערת כל כך שאת חשה אליו היתה נשארת כמו שהיא? את בעצמך סיפרת שהויכוחים בינכם החלו עוד כשהייתם יחד. אז מי אמר לך שהיה לך יותר טוב איתו עכשיו? את פשוט מתרפקת על מה שהיה. על הזכרונות. על מילות האהבה. על המגע העדין. המלטף. על כל הכיף שהיה לכם יחד. יקירתי . שאלה לי אלייך. את מכירה זוג נשוי שהם ביחסים סוערים כמו בהתחלה? שלא שחוקים זה מזו? אני מבטיח לך שאין,לא היה ולא יהיה זוג שאהבתם המדהימה החזיקה מעמד יותר משנים בודדות. זה מה שקרה לי. הייתי בטוח שאם אני מרעיף אהבה ופינוקים על אישתי,אם אני מחבק אותה בלילה במיטה ונרדמים חבוקים,אם אני מנסה להפתיע אותה בכל מיני דברים קטנים אז אנחנו נהיה בסדר. שלא יהיה עלינו. אבל מסתבר שמבחינתה הכל היה שגרתי. הודעות ה SMS סקסיות שהייתי שולח לה כל יום בבוקר היו שוות כמו קליפת שום. והינה בא אחד ועשה את אותם הדברים ( הרבה פחות) ותראי איך היהא רימתה אותי ורצה לזרועותיו. שביום הולדת שלה,כשהייתי טרוד בלהכין לה מסיבת הפתעה, היא היתה איתו לסקס חסר מעצורים.היא היתה באה ושפכת את הלב בסוף כל יום ואני זה שהייתי מנחם אותה. ותראי אותי. מרגיש...

מרגיש נבגד. לא בגלל הסקס. אלא בגלל שחשבתי שהיא בסדר איתי. שאנחנו חברים טובים. שיש על מי לסמוך. אז תגידי לי את חמודה. הוא בגד באישתו איתך. מי. אבל מי אמר לך שהוא היה נשאר נאמן לך עוד כמה שנים? מי אמר לך שאת היית נשארת נאמנה לו בעוד כמה שנים? את זקוקה לאהבה שלא קיימת בחיי הנישואין הותיקים. סביר להניח שברגע שהוא היה מאבד(והיה מאבד. אני מבטיח לך) את קסמו היית רוצה להרגיש שוב נאהבת בטירוף. מכאן ועד למצוא מאהב אחר הדרך כל כך קצרה שאת לא מדמיינת לעצמך .גם אם לא תודי בזה.

יקרה. אני לא שופט אותך. באמת שלא. בזמן האחרון התחלתי להבין אותך הרבה יותר כמו שהתחלתי להבין אותה. בטח שמת לב לטון הדיבור שלי. ואת יכולה להיות בטוחה שאם הייתי רוצה לשפוט אותך הייתי עושה את זה ללא היסוס. זה אני .לטוב ולרע.

ותחשבי על מה שכתבתי. אין בזה הרבה נחמה אבל בכל זאת....תחשבי

וואו ....... אין מילים, הצלחת לרגש אותי

אין לי מה להוסיף
אני מסכימה עם כל מה שכתבת...........

קצת עצוב ל עכשיו......

יש לי כמה הערות בהמשך למה שכתבת....... מסוכן כרגע לפרט....

מסכימה עם הרעיון "והשורה התחתונה" שבדבריך אבל זה לא שחור או לבן כמו שאתה מציג.........

נדבר מחר
לילה טוב

אני משער שהוא מקלל את הרגע בו הוא פגש אותך

וואוווו

לתגובה כזו לא ציפיתי ממך. מקלל למה???

למה אתה חושב כך? הענקתי לו המון חום ואהבה וזה היה הדדי. אהבתי(כרגע משתדלת להדחיק רגשות)אותו ברמות שקשה לתאר במילים. קשה לי הניתוק ממנו, קשה היה לי לחשוב לפרק את התא המשפחתי.

למה לקלל...? לא הבטחתי להיות שם(הלוואי וזה היה כה פשוט והייתי יכולה להיות שם)לא ביקשתי שיעזוב את הבית. המצב היה מאד מסובך לא מפרקים משפחה בכזאת קלות גם אצלינו התגלו סדקים גם בנוגע לכסף והיחס לגרושה העתידית כביכול... זה לא פשוט- דווקא ממך הייתי מצפה לקצת יותר הבנה.

זהו רק שימוש במינוח כדי אולי להסביר את התחושה שלו.
אני בעצם משקף לך את התחושה שלי לגבי מה שקרה לי ומנסה להקיש ולהבין את מה שעבר ועובר עליו.
בסה"כ הוא ואני היינו במצב מאד דומה בשלבים אותם את מתארת. רק מה, אני לא קיפלתי זנב ולא חזרתי הביתה, אלא השלמתי את המהלך והתגרשתי. והיא, כמוך, ומשיקולים מאד דומים לשלך, החליטה לקפל זנב ולא לעזוב את הבית ולאור זאת סיימנו את מערך היחסים בינינו. בדומה אליך, האהבה לא נגמרה, הכאב והגעגוע נשארו, אבל מה שנותר הוא להצטער על כך שזה קרה, כי על מי באמת חביב הכאב הזה שאת מתארת אותו בדרך כל כך חיה ואמיתית, וחלק מההתמודדות עם הכאב היא להצטער שזה קרה ולקלל את מפגש הגורלות שגרם לכל כך הרבה בעיות, ומצוקות שלמעשה לא הביאו לבניית מערכת יחסים בין שני "האוהבים". הכעס שלו אם אם ישנו, ניתן להבנה ולקלל את היום בו הסתבכו לו החיים גם ניתן להבנה. תארי לך את הגיהנום שהוא עבר עם בת זוגתו המחודשת לאחר שעזב את הבית ושב זאת לאחר שנודע לה הכל, אני משער שיום יום הוא שאל את עצמו האם זה היה שווה והתשובות אם יכולת לשמוע לא היו נעימות לאזניך. נכון שכל אחד אחראי על מעשיו ועל דרכו, אבל גם פה האחריות מחולקת גם אם קצת לצד אחד והרוב לצד המחליט והמבצע.
אני לא מעביר עליך ביקורת כי אין על מה אבל אם הוא מקלל עליך להבין ולקבל

ומה איתי? במושגים שלך גם אני מקללת כל יום..... החיים שלי לא נראים טוב יותר כי לא עזבתי. אני גם לא בטוחה כי לאור ההתנהלות שלנו בסוף הקשר הוא רצה שאני אעזוב...

הדברים היו רחוקים מלהיות ורודים בסוף ,היתה באמצע פרידה של חודשים , מריבות בכי ועצבים...

בכל מקרה, 4 חודשים אחרי הפרידה ניפגשנו ובטיפשותי שאלתי אותו איך הוא חזר הביתה אחרי הכל והוא ענה לי בצורה כל כך מכוערת שהוא לא חייב לי שום הסבר וזהו זה נגמר. הבהרתי לו שאני לא מצליחה לתפקד בחיי היום יום הוא נעץ בי מבט (די מפחיד) ואמר שעזבתי את הבית בשבילך... הגבתי כי המריבה האחרונה שירתה את הרצון שלו לחזור והלכתי כי הרגשתי שאני עומדת לפרוץ בבכי.

הלוואי ואני אצליח לשנוא אותו מנסה יום יום ולא מצליחה, מנסה להרעיל את עצמי , לחשוב רציונלי , אבל הרגש חזק יותר מקווה שהזמן ירפא את הפצעים העמוקים והכואבים שרחוקים מלהגליד...

ק, הוא בכל מקרה היה עוזב את הבית ..אם זאת לא הייתי אני זו הייתה מישהי אחרת. לדעתי היום הוא מבין (אחרי כל הטלטלה שאני "גרמתי") שהוא לא מסוגל לחיות בלי הילדים שלו ושבשלב הזה הוא יחיה בבית כי המחיר מאד כבד(מה שאני הבנתי מבלי לעזוב).

כואב לי שזה נגמר בצורה הזו, כואב לי שאנחנו שני זרים אחרי כל מה שהיה ....
היה לי "טוב יותר" אם היינו מנהלים שיחה בוגרת ומדברים על כך שאין בררה וצריך להיפרד כי בשלב הזה של החיים לא ניתן לממש את אהבה שלנו ולא כמו שזה נגמר .... כאילו אני אויב... מאהבת חייו הפכתי בשנייה לחסרת משמעות ...

הוא רק חיזק לי את העובדה (שכבר ציינתי בעבר ורואי לא יקבל זאת) שאין אהבה אמיתית זה קיים רק בטלנובלות.

אגב, אני לא פוסלת את האופציה כי הוא בקשר עם מישהי אחרת זה כבר קרה בפרידה שלנו - הוא הכיר מישהי אחרת בצאט וניפגש איתה פעם אחת (לא מעבר)...

הכל מסובך אני מאד מתוסבכת (לא "חולה") קשה לי מאד , כועסת על עצמי שאני נותנת לו לשבש לי את החיים .

אני אפסיק עכשיו כי אני הדמעות זולגות....

את כל הזמן עסוקה במה איתו. אבל מה איתך? למה את לא עזבת את הבית? ובאיזו זכות את כועסת עליו על שחזר למשפחתו כשאת אפילו לא יצאת?
את רוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה וזה בלתי אפשרי. תחליטי כבר מה את רוצה מעצמך, מהחיים, מבעלך ומהמאהב שלך לשעבר. תחליטי ותבצעי. את לא מבינה שאת תקועה במקום? איזה מין חיים אלה?

אני גם תקוע בלופ, לופ של רחמים עצמיים ומחשבות על אשתי שעזבה אותי. אבל אני מרגיש שאני במצב הרפה פחות גרוע ממך. כי לי כן יש עתיד אפשרי. הרבה עתידות אפשריים. נכון, לא אוכל להשיב את מה שהיה לי. אבל אוכל לפתוח במערכת יחסים חדשה.
את לעומת זאת, מתמודדת עם אבל על אבדן מערכת יחסים אחת תוך כדי הישארות במערכת יחסים לא מוצלחת שנייה. בחיי שאני לא מבין איך את עומדת בזה. כנראה שאתן הנשים באמת עשויות מחומר חזק יותר מאיתנו הגברים.

אמרתי לך כבר בעבר שאין לי סימפטיה אלייך מכיוון שבתור נבגד, אני לא יכול לעשות כן. אבל גם אמרתי שאני מזדהה עם הכאב שלך כאדם. למען השם ולמען שפיותך, קבלי כבר החלטה והפסיקי להיתקע במקום!
או שתעזבי את בעלך ותתחילי חיים חדשים (ללא קשר למאהב לשעבר) או שתחזרי לנישואייך במלוא הכוח. אין באמצע, פשוט אין.

אני לא כועסת על אף אחד רק על עצמי......

לא כועסת עליו , לא מסוגלת לכעוס עליו, אין לי שום זכות לכעוס עליו

אני בבית, מנסה לשקם את הקשר ... זה קשה אחרי מה שגם אני עברתי... לא מחפשת רחמים מאף אחד וגם לא סימפטיה. אני כאן שופכת את הלב - אין לי עם מי לדבר בנושא.......

ממשיכים לחיות , מנסים לחיות טוב יותר, יצאתי עם המון תובנות אחרי הפרידה :לגבי החיים לגבי אהבה וזוגיות.......זקוקה כעת לקביים . הלוואי ואני אצליח להעניק לבעלי מה שהענקתי למאהב ולקבל ממנו בחזרה את אותו היחס........


אני שלמה עם ההחלטה הרציונלית על כך שנשארתי בבית. אני בטוחה שאם הייתי עוזבת הייתי נשארת היום בודדה הוא היה חוזר הביתה בכל מקרה.

צודק, הוא לא צריך לעניין אותי מסכימה איתך אבל מה עושים על מנת שזה יעמוד במחן המציאותתתת???

כדי שהעובדה שהוא לא מעניין אותך תעמוד במבחן המציאות, את חייבת להפסיק לחפור ולנבור בזה. אם אני מבין נכון, הקשר ביניכם הסתיים כבר לפני שנה וחצי? את קולטת? אפילו מנהגי האבלות על המת לא נמשכים יותר משנה (ביהדות).
זה שאת כותבת בפורום וכל פעולה אחרת שאת מבצעת שאנחנו לא יודעים עליה שקשורה בכך רק מנציח את הדבר הזה, המת הזה.
אם קיבלת החלטה רציונאלית להישאר בבית ולאהוב את בעלך, אז זה מה שתעשי. ורק את זה. בלי מחשבות על מה היה, איך היה, למה היה וכו'. אם את לא מסוגלת לחזור הביתה ב-100%, אז עדיף שלא תחזרי. לבעלך מגיעה אישה שהיא כל כולה שלו, לא רק לפעמים.
את יודעת משהו? זה שאת כותבת כאן בפורום על חיי הנישואים שלך, וזאת מבלי שבעלך יודע, בעיני אף זו בגידה.
למען האושר שלך, למען השפיות שלך וכמובן למען ההגינות כלפי בעלך ומשפחתך, הפסיקי.

חחחחחחחח הצלחת לעלות חיוך קל בנוגע לתקופת האבל

טוב, זהו אני לא אכתוב יותר שמחתי להכיר אותך :-))

טוב, ועכשיו ברצינות זה במקום ללכת לפסיכולוג או פסיכיאטר..... :-)))

זה משחרר כשאני כאן וכותבת מה עובר עלי....... אין ספק שהזמן עושה ויעשה את שלו... נזרום חיים רק פעם אחת (מבלי לשבור מסגרות...)


מה איתך? למה אשתך עזבה אותך???

זוהי שאלת מיליון הדולר. זו השאלה שבה אני הופך והופך כבר חודשיים (היום בדיוק). זו השאלה שבגינה אני דווקא כן מלווה את הכתיבה והקריאה כאן בפורום בביקורים אצל פסיכולוגית ופסיכיאטר.
בגדול, לאשתי היה רומן עם גבר אחר. אדם מבוגר ממנה ב-20 שנה, נשוי עם שלושה ילדים. לקראת העזיבה שלה, היא התחילה לשדר שאינה מרוצה ממערכת היחסים ורוצה טיפול זוגי. הספקנו שלוש פגישות ואז גיליתי שחודשיים קודם לכן, ואף בזמן הטיפול, היא הייתה ברומן הזה, שלא היה רק מיני, אלא גם רגשי. רוצה לומר - התאהבה.
האם היא עזבה בגלל הרומן? לא. אם כבר, אז אפשר לומר שהשתמשה ברומן כדרך לעזוב. במידה מסוימת, המלחמות שניהלה עם עצמה היו חבויות מעיני. או שאני לא רציתי/לא יכולתי לראות.
מבחינתי, ההצעה ללכת לטיפול זוגי הגיעה כרעם ביום בהיר. לא הבנתי איך השגרה הנחמדה שלנו השתנתה והפכה למערבולת (כך קראתי לזה אז) של פחד אדיר מפני פרידה - אני מדבר על עצמי כמובן. בדיעבד הסתבר לי שכל הטיפול הזוגי הזה נועד להשיג שלוש מטרות שאף אחת מהן לא הייתה לתקן את הקשר שלנו: קודם כל לומר לעצמה ש"עשתה הכל" (שזו בדיחה בהתחשב בזה שהמשיכה ברומן) ואח"כ להכין אותי לפרידה ("עובדה שהיו לנו בעיות; הנה אפילו הלכנו לטיפול") ובסוף, כדי לרצות את אמא שלה, שהיא זו שהציעה את העניין לאחר שאשתי הודיעה לה שהיא רוצה להיפרד ממני (שוב, מבלי לרמוז דבר וחצי דבר לי).
אז למה באמת היא עזבה? במידה מסוימת, הגילוי שלי היווה את הטריגר, אם כי אני יודע שהתוכנית שלה, בגדול, הייתה למשוך עוד קצת עד אחרי יום ההולדת שלי (סוף אוקטובר) ואז לעזוב. היא תכננה להיפרד ממני מבלי לגלות לי על הרומן, כדי "לא לפגוע בי". אני מניח שגם חששה מהצעד הזה. לכן בעצם, העובדה שאני גיליתי את הרומן, היוותה בשבילה דרך מצוינת לסיים את הקשר. היא פשוט קמה והלכה. ולמרות שלא עברו 24 שעות מעזיבתה, מיד התחלתי מתחנן אליה שתחזור. והייתי קרוב לוודאי ממשיך עד היום, אלמלא קרה דבר שמנע ממני לעשות כן.
אומרים לי שיש לי הרבה מזל: שלא היו ילדים, שהגירושין המתהווים היו קלים, שזו הזדמנות לשדרוג אשה שלא הייתה טובה לי. זה הכל שטויות כמובן. אני אוהב אותה. אני רוצה אותה.
המזל האמיתי שלי הוא בכך שהיא אינה רוצה לחזור. וככל הנראה גם לא תרצה. זה מזל, משום שלמרות שברור שלעולם לא נוכל להיות שוב יחד, אם הייתה מופיעה בדלת ומבקשת לחזור, הייתי מקבל אותה בלי היסוס. אבל מה היה קורה 5 דקות אחרי כן? או חודש? או חצי שנה? לא, העובדה שאינה רוצה לחזור היא ברכה, מכיוון שהיא מכריחה אותי להסתכל קדימה במקום אחורה וחוסכת ממני את הדילמה הכה קשה הזו.
כאן מונח יסוד עצתי אלייך: הסתכלי קדימה. לא משנה לאיזה כיוון תבחרי להסתכל (בעלך והילדים או חיים חדשים), העיקר שתסתכלי קדימה. וכמו שעלי ללמוד לקבל את העובדה שלעולם לא יהיו לי ילדים מאשתי, כך גם עלייך לקבל את העובדה שלעולם לא תהיי עם מי שהיה אהובך.

הוא אולי היה עוזב בכל מקרה אבל את היית שם. לא מישהי אחרת. אז הוא עזב למענך. כדי שתהיו יחד.תנסי להבין יקירתי.
אני באמת מבין אותך. זה מאד קשה לחיות רחוק מאדם אהוב. הכל הופך לתפל. זאת הרגשה מוזרה.
תראי. אני יודע שאת בחוסר ודאות לגביו ולגבי רגשותיו. אני לא ממש בטוח שאת רוצה אותו חזרה. את פשוט נמצאת באפלה. רוצה שמישהו ידליק את האור. ואז גם אם תגלי שאת נמצאת באיזה מרתף מעופש תלמדי להתמודד עם זה. זה אוכל אותך לא לדעת...
אני לא יודע וגם לא בטוח לגבי אישה אחרת. איך את יודעת שהוא הכיר מישהי בצ'ט? ועוד שהוא נפגש איתה ושזה היה חד-פעמי? זה יותר מדי מידע לגבי מישהי שלא מדברת איתו בכלל. בכל מקרה אולי הוא פשוט מנסה לשכוח אותך דרך מישהי אחרת.
מה שאני מציע לך זה לשנס מותניים, להרים את הראש ולהתקשר אליו. כן כן מה שאת שומעת. תגלי לו מה עובר עלייך. רגשותייך ולמה בעצם לא יכלת לעזוב הכל כדי להיות איתו. תבקשי להפגש איתו. תגידי לו שאת רוצה לדבר איתו.ואז תוכלו לדבר על הכל ואולי רק אז תוכלי לצאת מהמעגל ההרסני הזה. יכול להיות שיהיו שם מטענים משניכם. אולי השיחה תהיה קשה בהתחלה. אל תפחדי. תהיי חזקה. בסוף אני מאמין ששניכם תהיו יותר רגועים ותדברו יותר בגילוי לב. רק בשיחה כזו תקבלי את התשובות שאת רוצה ואז הכל יהיה לך יותר קל. מה שכן את חייבת להיות חזקה ולהגיע לשיחה הזו בלב שלם ומתוך ידיעה ברורה שאתם לא תחזרו להיות יחד.לא בגלל שהוא לא רוצה אלא בגלל שאת לא רוצה. את חייבת להשלים עם זה קודם. זו גם לא המטרה של השיחה הזו.

תנסי. אני לא מאמין שהוא ינשוך.וגם אם הוא ינשוך אז את תשנאי אותו מספיק כדי להתחיל להתגבר עליו....

זה רק ינציח את התקיעות שלה.
לדעתי, בדיוק להפך: לנתק כל קשר, אם צריך לעזוב מקום עבודה (מצטער, לא זוכר אם עובדים יחד), להשקיע בבית 200% אם זה מה שבחרת, או לעזוב את הבית בכלל ולהתחיל חיים חדשים.
אבל עם המאהב? אותו יש להשאיר באבק ההיסטוריה לנצח. היה, נגמר, מת.

היא לא יכולה. היא פוגשת אותו מידי פעם. לא ממש יודע איך ולמה אבל נראה לי משהו שקשור לילדים. אבל דבר אחד אני יכול להבטיח לך. אם היא היתה יכולה שלא לפגוש אותו היא לא היתה פוגשת. בוודאי שמת לב כמה המפגשים האקראיים האלה מכאיבים לה.
אני מסכים איתך שהכל היה יותר טוב אם ממנו היו נשארים ענני זכרונות שהיו נעלמים לאט לאט. אבל בפועל המצב לא כזה. היא רואה אותו מאושר ( או שמשחק אותה) עם אישתו ולא סופר אותה ממטר. לדעתי זה לא מעט הצגה. אם הוא באמת אהב אותה אהבה מטורפת כמו שהיא אומרת אז לראות אותה בודאי מכאיב לו בדיוק כמו שלה.

נכון שני?

אל תשכח שהגבול בין אהבה לשנאה הוא מאד דק כנראה שהוא חצה את הגבול.....

אני מסכימה עם טל

שיהיה לו רק אושר בחיים

המפגשים מאד כואבים אבל שוב, הזמן יעשה את שלו. שיחה בטח לא תועיל ולא תוביל לשום מקום רק תגביר את תחושת הגעגוע והכאב

אתה רציני?????????? להתקשר אליו??????????? בחיים לא!!!!!!!!!!!!!!!!!

הוא יודע מה עבר עלי זה ממש לא עניין אותו שם איקס אחד גדול והמשיך הלאה

שלום הוא לא אומר לי....... על מה יש לדבר?? "השפלתי" את עצמי מספיק


ממש לא בכיוון להתקשר או לחשוב להתקשר.....

הפתעת אותי בתגובתך.....

הוא הכיר מישהי בתקופה שאנחו היינו בהפסקה הוא סיפר לי על כך.....

את זו שהיית מעדיפה שזה ייגמר יפה ושתיפרדו לשלום. את רוצה לדעת מה עובר עליו. לך יש המון שאלות שהתשובות עליהן אצלו. אז מה את רוצה לעשות? להמשיך ולהתאבל על האובדן? להמשיך ולהתרפק על הזכרונות? למה נדמה לך שדקה אחרי שהוא נפרד ממך ישר קפץ למישהי אחרת? זהו שאת לא יודעת וזה אוכל אותך. את חייבת להחליט. או שאת מרפה או שאת מקבלת תשובות על כל מה שאת רוצה. כואבות ככל שתהיינה.

ק, הגזמת קצת. .... אחרי שנה ושבעה חודשים לבוא פתאם לבקש את הכתף שלו? שהוא יעזור לי להתגבר עליו...? מה יצא לי מזה. התמונה ברורה. היה רומן היה מדהים על כל המשתמע מכך, נגמר לא טוב חזר לביתו וכל אחד ממשיך הלאה. לי הוא צריך להסביר משהו...? אני בטוחה שהוא הצליח להרעיל את עצמו בכל הקשור אלי עד כדי כך ששלום הוא בקושי אומר

הוא חייב לי משהו? מי אני בכלל בשבילו היום? הוא צריך לספק לי תשובות על מה ולמה..?

נכון שאני רוצה תשובות אבל ......מנסה ללמוד לחיות עם כל השאלות שלי שאני לא אקבל עליהן תשובות.


בנוגע למישהי ההיא ,כשהיינו ביחד באיזשהו שלב היה פיצוץ נפרדנו ובזמן הזה הוא הכיר מישהי , נפגש איתה פעם אחת ולא יותר מזה. כשחזרנו הוא סיפר לי על כך.. זהו לא משהו מיוחד.


בנוגע להיום סתם תחושה שיכול להיות שהוא הכיר מישהי אחרת על מנת לשכוח אותי ולא לעבור את "הסבל" שאני עוברת. אני ממש לא בטוחה בכך וגם אם כן שיהיה לו לבריאות........

למה? מי את בשבילו בכלל? אולי כדאי שתשאלי אותו?
הוא הרעיל את עצמו? זה היה נכון בהתחלה. אני לא מאמין ששנאה וכעסים יכולים להימשך כל כך הרבה זמן. זה דועך ואז נשארים רק הזכרונות. והיו כאלה. מי כמוך יודעת. תהיי בטוחה שגם לו יש את הזכרונות האלה בראש. רק מה? הוא הרפה מהענין. את זו שלא מרפה. אני אפילו לא בטוח שאליו את מתגעגעת. זה פשוט הריקנות שהוא הותיר אחריו שאוכל אותך. אחרי סערת רגשות שהוא עורר בך מה שנשאר זה חלל ריק.
בכל אופן אני הצעתי. את פוסלת? בסדר. מה תעשי עכשיו?
המצב הוא כזה. את נשואה לא באושר. בעלך לא מספק אותך מבחינה רגשית. החוסר בחייך לא נובע מתסכול מיני לכן למצוא מישהו לסקס זה לא בשבילך. למצוא מאהב אחר זה פיתרון זמני שסביר להניח שייגמר ברע. מה גם שהוא לעולם לא ימלא את מקומו של ההוא. זה כמו אהבה ראשונה. היא יחידה ומיוחדת אף אחת מאהבות שאחרי זה לא ישתוו לה. ואם כן אז יהיה לך עוד יותר גרוע בבית. לפרק את המשפחה זה לא בדיוק פשוט. כולם ייפגעו מזה.
אלה העובדות שבעצם בהודעתך הראשונה לא בדיוק הכרת בהם.תכירי בהן עכשיו. הן כואבות. אני יודע שאני מכאיב לך. שמטיח בפנייך את מה שאני רואה. תסלחי לי על זה. אמרת שבעלך הוא האיש שאת רוצה להזדקן איתו( זה גם מה שהרתיח אותי).ולאט לאט מתברר שהמצב הרבה יותר מורכב. שלא סתם הלכת והזדיינת עם מישהו ושנגמר לך ממנו רצת הביתה להזדקן עם בעלך.שבאמת היתה שם אהבה גם אם היא היתה לא יותר מאשליה.זה מבוי סתום שאני באמת לא מקנא בך שאת נמצאת בו. את צריכה עזרה. תכירי גם בזה. אני הייתי צריך ולא הלכתי לקבל ואני מתחרט עד היום. להיות בגיהינום ולא לבקש חבל הצלה כלשהו? לא שהחיים שלי הם גן של ורדים היום אבל הייתי יכול לסבול פחות אם הייתי מוותר על גאווה ותדמית ומבקש ייעוץ. אל תשלחי את חייך לעזאזל. תתמודדי ותבקשי שיעזרו לך להתמודד.

תראי שני. אני באמת מנסה לא להכאיב לך אבל לא יודע איך לכתוב לך את מה שאני כותב בלי להכאיב.

אף אחד לא צריך להתנצל. לא ק', לא אני, לא איל ולא את - שני. בסופו של דבר כולנו בני אדם. כולנו מדברים מתוך הכאב שלנו. כל אחד רואה את הדברים מהזווית של הסיפור האישי שלו.
אובייקטיבית, ניתן לומר שנפרדת ממישהו לפני שנה ויותר ומאז לא "שחררת". ידוע שזה דבר שקל להגיד וקשה לעשות. אבל למען השם, זה המון זמן להישאר תקועה.
שימי לב שהפעם לא הזכרתי את בעלך. דמייני שלא היית נשואה וללא ילדים. האם את אדם תלותי שלא מסוגל להתגבר על פרידה? אני מתאר לעצמי שלא. אבל ככה זה. אלו החיים. יש גם פרידות.

לא אחזור שוב על מה שכבר אמרתי בנוגע למה לדעתי את צריכה לעשות. כן אומר לך שאני לגמרי מבין מדוע המאהב לשעבר מתנהג כפי שמתנהג, קרי מתעלם ממך. ראשית, הוא קיבל החלטה מסוימת, לחזור לחיק משפחתו, מסיבותיו שלו אשר אותן אין שום סיבה לנתח כי הן לא רלבנטיות לכלום. שנית, הוא מפעיל עלייך אלימות בכך שהוא שותק. בשתיקה ישנה אמירה חזקה מאוד. הרבה יותר כואב לך שהוא שותק, מאשר לו היה מתנהג אלייך כאילו הכל בסדר.
אני באמת לא רואה שום סיבה להתקשר אליו. ממספר טעמים:
1. עבר זמן רב מדי ואין לך שום זכות לקבל ממנו תמיכה
2. זה סתם יבלבל אותו ויכניס אותו למערבולת שהוא לא צריך כרגע
3. זה משאיר אותך תקועה במקום
4. אם הוא הצליח כל כך מהר להתנחם על לכתך, למרות העוול שעשית בכך שלא התגרשת, אז אולי
מבחינתו זו לא הייתה אהבה גדולה כפי שחשבת?
5. מה לכל הרוחות יש לו להגיד לך? ואיך מה מן הדברים שהוא יאמר יעזור לך?

מסכימה איתך לחלוטין.לא חשבתי בכלל להתקשר
האינטראקציה איתו היתה ומתה אין יותר שיחות "עלינו"...
אומרים שלום, מדי פעם מה שלומך ואיך בעבודה וכאן זה נגמר(שאלות אגב שאני יוזמת וגם את זה אני אפסיק)
אני צריכה להרפות, כמו שהוא עשה ולהמשיך הלאה
היה נגמר.....
כל הזמן הזה חיכיתי ממנו להסבר כלשהו לאיזשהי שיחה. הייתי רואה אותו חושבת שאולי היום הוא יסביר ואז מגיע הבום כאילו אני אוויר....... אחרי כל כך הרבה זמן הגיע הזמן באמת להרפות ולהתקדם הלאה. לא שלא התקדמתי , התקדמתי די יפה אבל תמיד זה היה שם, "התקווה " לשמוע ממנו משהו

תקופת האבל הסתיימה מזמן..........

תודה על הכל
ושיהיה גם לך בהצלחה... אני מניחה שגם אתה עובר תקופה לא פשוטה , למרות שהמצב שונה כשאין ילדים...

מאחלת לך אושר ואהבה

שני

אכן מצבי "פשוט" יותר מכיוון שאין ילדים, ואני מודה שאין לי מושג איך הייתי מתמודד לו כן היו. אבל ההתמודדות עם פרידה-בגידה היא קשה בכל מצב ובכל גיל.
אני חושב שחודשיים אחרי אני כבר מתחיל להתרגל, בוודאי לא לראות את האור בקצה המנהרה. זאת משום שאין מנהרה בכלל. אחד הדברים שהבנתי לאחרונה הוא שאני נמצא בתחושת המתנה למשהו וככל שאני ממתין יותר, כך גובר התסכול שלי. לדעתי, המתנתי לכך שהיא תתחרט ותרצה לשוב אלי. ואז אוכל לבחור אם לקבל אותה בחזרה, או לומר לה תודה אבל לא תודה.
יכול להיות שגם את המתנת, למשהו ואולי גם בשבילך הגיע הזמן להפסיק להמתין ולהתחיל לחיות.

מאחל הצלחה ואושר לך , לק', לאיל ולכל האחרים.

ק' יקירי קודם כל אני שמחה לראות את השינוי שחל בך...בעבר נשמעת כמו מישהו מהעולם התחתון :-)

לענייננו, אני לא נפגעת... מכירה בכל העובדות שציינת ומנסה ללמוד לחיות איתן והכי חשוב לשפר אותן. בבית על פניו הכל נראה "ורוד "אבל בפנים בפנים חסר לי משהו ... משהו שבעלי לא הצליח למלא וכנראה גם לא יצליח למלא לעולם. העזרה שאני מוצאת היא כאן, בשיחה עם חברתי הטובה ובטיפול זוגי ששנינו הולכים אליו. לא רואה את עצמי פונה לפסיכולוג בטח לא אחרי תקופה כל כך ארוכה אחרי הפרידה... שרדתי את התקופה הראשונה השאר יעבור עם הזמן....

מסכימה איתך לחלוטין לגבי כל החלל הריק שהוא השאיר אחריו אבל אין מה לעשות כרגע מעבר למה שכבר עושים לכן פסלתי לחלוטין את ההצעה שלך ליצור איתו קשר .
אני צריכה ללמוד ממנו , להרפות, ללמוד לחיות רק עם הזכרונות ולהמשיך הלאה לטפח את התא המשפחתי.

עדין, בעלי הוא הגבר שאני רוצה להזדקן איתו ...ימים יגידו.

אז אולי תרפי יקירתי. תני לו לחלוף. אל תתרפקי על מה שהיה. זה בסדר אם את עדיין חושבת עליו. אמרתי לך בסוף יימאס לך לחשוב עליו ומה שישאר ממנו זה זכרון מתוק של פרק נחמד בחיים.
תחזיקי מעמד. לבעלך יש עדיין את חצי הכוס המלאה.

תודה יקירי, לא פשוט אבל אני משתדלת .....

מה קורה אצלך? הצלחת להתגבר על המשבר שהיה? חידשת לה את המנוי לבריכה....?

האמת? המשבר די חלף אבל מה להגיד לך יקירתי. הוא תמיד ישאיר חותם בחיינו. היא השתנתה לטובה ואני לרעה. אני לא חידשתי לה את המנוי לבריכה. היא חידשה אותו. כל הענין עם המנוי היה בגלל שלי לא התחשק ללכת יותר לקאנטרי ולכן פשוט ביטלתי את המנוי בלי לשאול שאלות. אם אני סובל אז למה שהיא תהנה? והיא כמובן לא העיזה ללכת ולחדש את המנוי . גם את הביטוחים לרגב ביטלתי לה בזמנו.בקיצור כל מה שהיה קשור לחשבון שלנו בוטל. פתחתי חשבון נפרד ושלפתי משם את כל הכסף והעברתי לחשבון שלי. ממילא אני הרווחתי את כולו. זה ככה עד עכשיו. זה מה שנקרא שבר בזוגיות. עכשיו אנחנו מנהלים מערכות כלכליות נפרדות ואם היא צריכה כסף היא פשוט צריכה לבוא ולבקש. נגמרו הימים הטובים שבו היא היתה חוגגת על כרטיס האשראי.
בקיצור יקירתי המשבר שלי חלף אבל הכל כל כך השתנה. אני הפכתי לזבל...

אכן זבללללללל :-))

תתבייש לך, נו ברצינות מספיק מספיק צריך לדעת לסלוח להמשיך הלאה בחיים.

גם אתה סובל יקירי אל תשכח את זה...

ממשיך עדין לבגוד ...?

לרגע חשבו כי נעלמת מהפורום....

שני, אני מצערת על שאת כואבת למרות שאת, אני וכל השאר יודעים שאת הכאב הזה הבאת על עצמך. אני חושבת שאת צריכה לחשוב ולרדת לשורש מערכת היחסים שהיתה לך, כשתביני באמת שאת אמנם הרגשת ונסחפת ואהבת וחלמת, אבל הוא היה במקום אחר לגמרי, תוכלי להרפות באמת. אין גבר שתשוקתו בוערת שלא יאמר את כל מה שצריכה אישה נותנת לשמוע. אפילו אם דברים אלה הם חצאי אמיתות, שקרים, אילוזיות, וחמור מזה, דברים שהוא באמת מרגיש באותו הרגע, במימד הזמני והלא מציאותי בו נמצאתם ברגע נתון. כשהדברים עומדים אל מול המציאות, האשה החוקית (ולרוב אפילו אהובה באמת), הילדים, החיים האמיתיים, הוא לא ממש סופר אותך.
אבקש כי תאמיני לי שאני מעיזה ומגיבה מתוך סיטואציה דומה להפליא. את חיית אותו ובנית עליו ואהבת באמת, אבל הוא היה בביקור בלונה-פארק רגשי, מלהיב ומרענן. אבל בסוף היום הוא רצה הביתה. את אהבת באמת ולכן את כואבת, אבל הוא, למרות שידע שאת רוצה וזמינה בחר את בחירתו. מותר לך לשנוא אותו על כך שהונה אותך ושיקר, אל תמשיכי לחלום, מי שאוהב באמת מקריב, הוא לא אהב.

תודה על תגובתך

אבל את לא בקיאה בתמונה הכוללת. אני יכולה להרשות לעצמי לומר כי התמונה אצלי היתה קצת שונה מכל הרומנים שהתפוצצו כאן... הוא קיבל החלטה לעזוב את הבית. הוא אמר לה שהוא לא אוהב אותה יותר. הוא קם ועזב , המשפחה המורחבת שלהם עודכנה. פסיכולוגית ילדים היתה בתמונה, שכר דירה אחרת... אני לא הייתי מסוגלת לקום וללכת.... חיינו בתוך סיר לחץ שכזה הכל היה מתוח ומגעיל לקראת הסוף. יתכן וכאשר הוא חי לבד הוא הבין שהוא טיפס על עץ גבוה מידי - חודש וקצת הוא היה מחוץ לבית , שבוע אחרי הפרידה שלנו הוא חזר הביתה.... לחיק משפחתו.

לא זכרתי שהאיש עזב את הבית, וחיכה לך. באמת אין הרבה מה לעשות רק להצטער שלא היית מספיק חזקה קפוץ למים ואולי לא מי יודע. אני קורא את מה שכתבת ומשקף אלי,כמובן.... לשמחתי אני לא נפגש לא רואה ולא רוצה לראות אותה כבר חצי שנה, (איך שהזמן טס) חושב עליה מידי פעם, מתגעגע אליה מידי פעם וגם המחשבות והגעגועים משתנים בצורתם, לפעמים אני מוצא את עצמי בוהה משחזר את מה שהיה, טופס את עצמי ובורח משם, לפעמים נזכר ומתרגז בעיקר על עצמי, בעיקר על כך שאפשרתי לעצמי להתרסק ולבזבז זמן כל כך יקר שלא לדבר על משאבים. יודע שברגע שאדע לסלוח לעצמי, לא על כך שעזבתי את הבית, לא על הגירושים, כי על כך איני מצטער, אלא על כך שאפשרתי לעצמי להגיע לתהומות רגשיים בגלל אישה שככל הנראה לא היתה שווה את זה, ביום שאוכל לעשות זאת אוכל להשתחרר ממנה סופית, והיום הזה מתקרב.
תשתדלי להתרחק ממנו מכל מגע עין, סלקי את המחשבות האלו מהראש בכל פעם שהם עולות ולאט לאט תרגישי איך הכבלים משתחררים. לי היה יותר קל כי בניגוד אליך לא נאלצתי להמשיך ולהתמודד עם השקר, אני קמתי והלכתי קצת לאחר שזה התחיל, ואילו את ממשיכה להתמודד, את זאת לא אוכל להבין.
בעיקר שיהיה לך טוב כי החיים קצרים תזכרי את זה, והזמן טס...