להיפרד או לא

אם את לא בטוחה ב 100% שאת רוצה להפרד ,אל תפרדי .

תמיד יש את שתי האפשרויות, אך הפחד הוא זה שלא נותן לנו לראות את המציאות.

אם לא תחליטי עכשיו ורק "תזרמי עם הזרם" יש סיכוי שתמצאי את עצמך עוד כמה שנים עם הרבה יותר מחוייבויות לאותו בן אדם ותביני שעכשיו באמת אין לאן להמשיך. ואז זה יהיה באמת קשה.

אני לא אומרת שצריך להפרד. אני כן מציעה שתחשבי ותביני מאיפה החשש שלך בא. זה שלב מאוד קריטי למיטב הבנתי. אם זה באמת חשש ממחוייבות, אז שתפי את בן זוגך במחשבותייך. תני לו לעזור לך להתגבר על החשש. הרי אם הוא אוהב אותך, הוא הראשון שירצה לעזור לך לצאת מזה. ואם החשש שלך בא ממקום אחר, אז למרות שקשה לעזוב את המוכר והטוב, תחשבי שאחר כך יהיה קשה יותר ותהיי בתוך בלגאן גדול יותר. זה לא יעלים את החשש אלא רק יעביר אותו לזמן מאוחר יותר.

אל תוותרי ותביני את עצמך לפני שאת עושה משהו. קחי כמה ימים ותחשבי. היית בזה 3 שנים, אז עוד כמה ימים תוכלי להקדיש רק לעצמך.

בהצלחה מעומק ליבי. תהיי חזקה.

או יותר נכון ללכת על תחושת הבטן, והאינטואיציה.
אם יש משהו שעוצר אותך, משהו שמרתיע אותך, משהו שמפחיד אותך אל תנסי להבין מה זה בדיוק, אינך חייבת לשים את האצבע בדיוק על הסיבה, אבל אם את חשה בכל גופך שאינך יכולה להתקדם ולמסד את הקשר, אל תעשי זאת.
מדובר בהחלטה יותר מדי רצינית, שיש לה השלכות על החיים ועל העתיד, לא מדובר בהתלבטות על קניית זוג נעליים.
גם אל תחששי שלא תמצאי עוד קשר מספק ועמוק, כי הרבה אנשים קברו את עצמם במערכות יחסים ונישואים מתוך פחד מפני הבלתי ידוע והבלתי מוכר.
נסי להגיע איתו לפסק זמן, פרידה זמנית נניח לשלושה חודשים, שבהם תהיו חופשיים.
אם תרגישי געגוע ,תדעי, ואם תסתדרי מצויין בלעדיו, תדעי, והכל יהיה יותר פשוט, ואם הוא לא יסכים לפרידה זמנית, אז לכי על פרידה נקודה.
את חייבת את זה לעצמך, ולא פחות חשוב, את חייבת את זה לבחור, גם הוא לא חייב לבזבז את זמנו עלייך, גם לו מגיע בחורה שתרצה בו ללא היסוס וללא התלבטות.

תודה על תשובתך. באמת חשבתי על הפסקה כדי שאוכל לחשוב בשקט. הבעיה היא שאנחנו גרים ביחד ולא יהיה לו לאן ללכת- אין לו מקום לישון אצל הוריו ועצוב לי לדמיין אותו מתחיל לחפש מקום לישון בו. כרגע הוא גר אצלי וכל החיים שלו פה

יש כמה אפשרויות ,אולי את יכולה למצוא מגורים חלופיים, או אפילו לחזור להורים לכמה חודשים, אולי הוא יכול, אולי החוזה מסתיים בקרוב, ואם כל האופציות לא מעשיות, אפשר לקבל החלטה משותפת שאתם מרגע זה עד תאריך מסויים, שותפים לדירה, וכל אחד חופשי להכיר ולצאת עם אחרים/ות ,אולי הנסיון הזה יהיה מעשיר ,ואחריו שניכם תדעו לאן פניכם מועדות.
בכל אופן אי אפשר לתת לבעיות לוגיסטיות להכתיב ,אנשים נשואים עוזבים בית משותף, אחרי עשרים שנה ויותר, כשיש ילדים, משכנתא ומה לא, וכולם מסתדרים בסוף.

אני לא יודע כמה גברים היו בחייך לפני כן אבל אני רק מקווה שאת לא מאלה שתמיד מחפשות תולעת בתפוח. אם את חושבת ככה כבר עכשיו אז סביר להניח שאת לא מאוהבת בחבר שלך ואת מייחלת לאהבת אמת סוחפת. כולנו מייחלים. אבל יקירתי לצערי הרב ככל הנראה אין בן זוג מושלם ואהבת אמת לא מחזיקה מעמד לאורך זמן. גם האביר על הסוס הלבן מאבד מקסמו אחרי שהוא מתחתן. ככה שאל תהיי בטוחה שהבא אחריו יהיה יותר טוב אחרי שלוש שנים.
נכון לעכשיו תנסי לענות בכנות אם הוא חסר לך כשהוא לא בבית. אם את מתגעגעת אליו כשהוא איננו. אם את מתמלאת שמחה כשהוא חוזר בסוף היום או שזה סתם נחמד שהוא בבית.
תזכרי שני דברים :
1. עם ידיד טוב לא מתחתנים. ידידות לא מספיקה לזוגיות.
2. מי שרוקד על כמה חתנות בסוף הולך להלוויה.

ליאור שלום,
אין ספק שהחלטה לגבי בחירת בן זוג הנה קשה ומורכבת. לכן סביר שתרגישי את החשש ככל שחולף הזמן כי את מבינה שזה הולך לקראת מיסוד ואולי משם בא הקושי המחוייבות . אני ממליצה לך בחום לפנות לטיפול כדי לבחון לעומק את שאלת המחוייבות שלך כדי להבין האם מתוך הפחד ממחוייבות את מגייסת את התחושה הלא נוחה בגוף. כמו כן יתכן שיש גם דברים בבן זוגך הנסתרים מעינייך ועולים באמצעות התחושות חשוב שמישהו ישמע וינסה לעזור לך בנושא. אבל לידיעה ספק הוא חלק מאיתנו ומהווה פעמון אזהרה למשהו שיש לתת עליו את הדעת
. מאחלת לך הצלחה
תמי אורן