איך מתמודדים עם בגידה?

היא עוזבת את הבית, ואתה נשאר עם הילדים, למה אתה צריך לחפש לך מיטה וגג מעל הראש?
הדבר הכי גרוע שאתה יכול לעשות, זה לשדר לגברת הנואפת, שאין מצב שאתה מפרק את החבילה.
מרגע שהיא תבין ותפנים את המסר, הבגידה הבאה היא עניין של זמן, אם בכלל היא הפסיקה את הרומן הקודם.
אינך יכול להרשות לעצמך להפגין חולשה, איך כתב פה פעם ק' ,ובמידה רבה של צדק?
או שאתה טורף או שאתה נטרף, ככה זה בחיים, אלא שהוא השתמש במילים קצת שונות.

אף שופט לא ייתן לי אותם והיא לא תוותר עליהם.

אם הילדים עד גיל 6 ,אז אתה אולי צודק.
בכל מקרה, אתה לעולם לא נפרד מהילדים, אלא רק מאשתך.
אתה מחוייב לילדים גם כלכלית עד גיל 18, ובעיקר רגשית ונפשית לכל החיים, תוכל לבלות איתם, לפגוש בהם, ולהיות אבא מתי ואיך שתרצה, ואני לא מאמין שאשתך תרצה למנוע מהילדים גישה חופשית לאבא, היא אולי אשה גרועה, אבל היא גם אמא והיא לא תפגע בטובת הילדים.
חוץ מזה, שאתה חייב להפנים, שהמצב השתנה, ולא בגללך אלא בגלל אשתך, היא גרמה למשבר והרס, והחיים שלכם כבר לא יהיו אותו דבר לעולם, אתה יודע מה? גם אם תשארו ביחד, כמו היום, נשואים עם הילדים, לעולם זה לא יהיה כמו לפני הבגידה, גם אם תקבל אותה ותסלח לה, וכל מה שאתה רוצה.
אתה יודע מה אומרים? מביצים אפשר להכין חביתה, אבל את החביתה אי אפשר להחזיר להיות ביצים.
אז אם המצב השתנה באופן דרמטי, תתחיל לחשוב מה אתה רוצה? מה מתאים לך?
אם אתה רוצה לנסות לפתוח דף חדש, ולהשאר ביחד, אז לך על זה.
אם אתה יודע, שהעניין ירדוף אותך ,ויאמלל אותך, אז שלח אותה לכל הרוחות, גם לך מגיע אשה שתאהב אותך באמת, ותהיה נאמנה לך, אתה לא חייב להתפשר על האושר שלך בשביל הילדים, כי בשום מקרה כמו שאמרתי, אתה לא מתגרש מהם, ולא משנה היכן הם, אתה ואשתך יגורו.

בדיוק ככה מתמודדים עם בגידה. לא ישנים, לא אוכלים, כותבים וקוראים בפורומים. אין מה לעשות. אין איך להתמודד אחרת. זה המצב והוא על הפנים. לי היה מזל שהבגידה לא העמידה בפני בחירה: להישאר או להיפרד. למעשה, הבגידה הייתה בשביל הפרידה ולא להפך. היות ולך יש ילדים, אני מניח שאתה יותר מבוגר ממני (אני בן 29) ולכן יש לך גם יותר רכוש ממה שהיה לי ולכן יש לך גם יותר מה להפסיד מגירושין. לכן, בדומה למה שאיל אמר, יש להיות חזק ולא להיטרף.
פרט לכך, באמת שאין מה לעשות.

החלטתי שהיא לא תהיה בבית שלי- מצד שני האשה צריכה להשכיר דירה ואז יש הוצאות לאשה.

כן יש לציין שיש לי ילדה בוגרת בת 14 והבית שלי גדול.

האבא של האשה בתוך ליבו הוא בז לי .

אני לא הרגשתי טוב בבית הורי אשתי. הורי אשתי דחפו כנראה את אשתי להתגרש.

מצידי שתתגרש קודם אבל שלא תבגוד בזמן שהיא נשואה.

אני עכשיו בז לה--אבל בגלל שהילדה קשורה אליה הצעתי לעשות הסכם גירושין מוסכם- להתגרש- ואחר כך אני יכול להשכיר לה חדר בתוך הדירה שלי בתנאי שהיא לא מכניסה

גברים לדירה. כך היא תהיה רק שותפה לדירה- ולא תהיה לי בעיה עם זה כי יש אינטרס

משותף שהילדה לא תתרוצץ בין הבית של האבא לבית של האמא.

האמת היא שאם יש לי בית גדול אז אני יכול להשכיר את החדר המיותר למי שאני רוצה
ולגור בשותפות עםכל איש או אישה נורמלי.

אני בשלב כזה שלא כל כך מעוניין באשה להמשך חיי אהבה לפחות לא ב-3 החודשים הקרובים. ואשתי שתהיה גרושתי לדעתי איןלה מספיק כסף להשכיר דירה--יש לציין כי האשה מסכימה למשמורת משותפת על הילדה.

זהו - אז עכשיו אחרי שגיליתי כי אשתי בגדה בי וזרקתי אותה לכל הרוחות -- אז אני עכשיו רגוע יותר-אבל לפעמים יש רגעים קצת קשים אבל למדתי בחיים שלי לסבול את הרגעים הקשים ואני על זה אתגבר. כל השאיפה שלי היא כי לילדה יהיה טוב... בגלל ה כשגיליתי וחשדתי שאשתי מתעסקת עם גברים עוד לפני כ-5 חודשים דרך האינטרנט

אז כבר מיד פתחתי תיק גירושין ברבנות- היום כשנמצאה בוגדת-- מה היא יכולה לעשות?

אני סך הכל מרחם עליה כי היא עכשיו בוכה לפעמים- לא יודעת מה היא רוצה- ואובדת עיצות.

אני בינתיים טפו טפו מרגיש בסדר.

אז מה דעתכם?

רוני שלום,
תגובתך נורמטיבית בהחלט לא שזה מרגיע אבל לידיעה. הפגיעה אכן קשה מאוד. אבל הבחירה היא בידך האם לראות את השבר הזה כהזדמנות למנף את היחסים לעשות בדק בית ולהבין מה קרה. בד"כ קשה מאוד לצד הנבגד לראות את חלקו בבגידה אבל אין ספק שלטנגו הזה צריך שניים ואשתך הוציאה מן הכוח אל הפועל את הקשיים באמצעות בגידה. ממליצה בחום ללכת לטיפול זוגי ע"מ לעשות תהליך נכון של בדק בית, בניית אמון העבודה היא רבה אבל בהחלט יש זוגות מניסיונינ המקצועי שמשתקמים
בהצלחה
תמי אורן
מטפלת זוגית

למעשה שניכם אשמים יחד בבגידה שלה, אולי תכה על חטא, ותבטיח להיות "ילד טוב" מעתה.
צריך שניים לטנגו אומרת "המומחית" ,וזה נכון, לבגידה נחוצים שניים, אשה נשואה+ מאהב, או לחילופין, גבר נשוי+מאהבת.
בכלל היגיון משונה יש ל"מומחיות" ,לדעתן אם אחד מבני הזוג, נניח מתרשל ,או /ו "נרדם בשמירה", התגמול או העונש יגיע תיכף ומייד, בצורה של התגלגלות במיטות של זרים.

איל,
גם לי נאמרו דברים דומים. המגשרת שסייעה לנו לנסח את הסכם הגירושין אף הרחיקה לכת עד כדי לומר כי הבגידה של אשתי שקולה להתרחקות הרגשית שלי ממנה אשר התבטאה בכך שלא הקדשתי לה מספיק תשומת לב...
כמעט והתחלתי להאמין בשטות הזו, לפיה כל אחד מפתח סימפטומים אחרים לאותה המחלה. אני הולך להרוג זומבים במשך שעתיים אחרי שאני חוזר מהעבודה, והיא מזדיינת באוטו עם מישהו מהעבודה, בזמן שאני בטוח שהיא שומרת על האחיין שלה, או נשארת בעבודה מאוחר כי "יש המון להספיק", או בחדר כושר או כל אחד מהתירוצים האחרים שבהם היא השתמשה. וזה בדיוק אותו הדבר: הרג זומבים=זיונים עם מישהו אחר. כן. ברור.

עכשיו לעניין: האחריות המשותפת אינה לבגידה. היא להתרחקות הרגשית שנוצרת בין בני זוג אשר מביאה צד אחד לחצות את הקווים בצורה כל כך נוראה (אני בכוונה אומר קווים ברבים, מכיוון שזה לא קו אחד שנחצה אלא הרבה, וכל חציה כזו מרחיקה את הבוגד מבן או בת הזוג). זה שגם לי יש אחריות לכך שהיא התרחקה ממני רגשית, וודאי לא אומר שאני אחראי לדרך הנוראה שבה בחרה להתמודד עם הקשיים שלה.

כשיש התרחקות רגשית, אז שני בני הזוג אחראים להתרחקות, ושניהם אחראים לטיפול בריחוק, או אם אין אפשרות תיקון, להפרד.
זה לא מתקבל על הדעת, שאם יש התרחקות, ובעצם שני בני הזוג סובלים מהמצב, או אז, אחד מבני הזוג "יעשה שבת" לעצמו, "יפתור" לו את הבעיה ע"י בגידה ,ובן הזוג השני ימשיך לסבול בשקט מהריחוק, ועוד יחטוף בגידה על הראש לקינוח.
כלומר שניהם בבעיה, אחד פותר לעצמו את הבעיה ,ע"ח השני ומאחורי גבו, והוא מסודר, מבסוט.
לא נראה לי, סורי, אם נחליטים לפתוח את הנישואים, ל"נישואים פתוחים" זה בסדר, אבל אין בכלל, בכלל לשים על אותו מישור, את הבוגד והנבגד.
יותר מזה, לפעמים אנשים בוגדים, ובדיעבד הם מתחילים למצוא כל מיני צידוקים מפוברקים למעשה.
כל מילה, וכל מעשה של בן או בת הזוג מקבלים פרופורציות אדירות, וכל אחד פתאום מוצא ימבה סיבות, למה בן הזוג הנבגד, בעצם אשם במה שקרה.

הנקודות שהעלת לגבי הצידוקים לאחר מעשה שהבוגדים מוצאים לעצמם הן מאוד נכונות.
להערכתי, בפסיכולוגיה של הבגידה ישנה הרבה הצדקה ורמייה עצמית, מכיוון שלמעט אנשים חסרי מוסר לחלוטין, לכל בוגד רגשות אשמה חזקים שעל מנת לא להתמודד עמם הוא ממציא את הצידוקים הללו.
כל הבוגדים טוענים ש"משהו" חסר בזוגיות החוקית שלהם. כולם טוענים שהמאהב/ת ממלא/ת את החוסר הזה.
אבל לדעתי אלו שטויות פוסט-מודרניסטיות. מדובר במעשה מכוער שלא ניתן לעטוף אותו במעטפת של "מימוש עצמי", רדיפה אחר הזכות לאושר וכו'. כפי שאמרת: לא מתאים לך? היפרד/י. הפגיעה בבן הזוג הנבד היא כל כך חזקה, כל כך נוראה, עד כי אינני מצליח להבין מדוע אינה נחשבת לעבירה פלילית.

קחו אותי לדוגמה. במשך קרוב לחודשיים (חוגגים בעוד 4 ימים) סבלתי פיזית, נפשית, פיננסית. מי יפצה אותי על הפגיעה הזו? מי יחזיר לי את הקילוגרמים שאיבדתי? את השערות שנשרו לי מהראש (אני מגזים בנק' הזו)? את אלפי השקלים שהוצאתי על טיפולים פסיכולוגיים?

אשתי פיתחה חוסר שביעות רצון מהנישואים. זה בסדר. זה הגיוני בהתחשב בהתנהגות שלי. גם אני הרגשתי מרוחק ממנה. אבל! בעוד אני בחרתי להסתגר, היא בחרה לצאת החוצה לחפש. מדוע לא נפרדה ממני? מפחדנות. רק כאשר הייתה לה אהבה חדשה, בלתי-אפשרית ככל שתהיה, ורק כאשר אני בעצמי גיליתי, היא ניצלה את ההזדמנות לעזוב ולהתחיל בחייה החדשים. עכשיו היא "שלמה עם מה שעשתה אבל לא עם איך שעשתה". היא "לא רצתה לפגוע ובסוף פגעה בצורה הכי חמורה". חייה, לתפישתי מתוקים מדבש ואילו שלי קשים ומרים. אז בסוף היא השיגה את המימוש העצמי שלה, אבל השאירה אחריה אדמה חרוכה.

אהבתי את "אני הולך להרוג זומבים"...
אנחנו באותה סירה. נחמדים, טובים, תומכים. מקבלים את זה שהיא צריכה לעבוד עד מאוחר. ואז הן בוגדות. וקשה להן לעזוב את הבטחון שבפראייר שמחכה להן בבית. וכן, גם אני נכנסתי ללופ של "מה אני עשיתי לא בסדר".

עד שהבנתי שאף אחד, אבל אף אחד לא עושה לי טובה שהוא איתי. ואם היא העדיפה מישהו אחר, שתלך איתו. ואם כמה שזה קשה (עד היום, למעלה משלושה חודשים ועדיין עולות לי דמעות כל פעם שאני נזכר בעבר), אני יודע שעדיף להיות אם מישהי שרוצה להיות איתי.

ועכשיו יש לי הרבה זמן להרוג זומבים.וגם לצאת עם בחורות צעירות ויפות.

רוני
הבעיה אינה מי אשם. זה כבר קרה, וברור שאתה לא האשם.
הבעיה האמיתית היא מה עושים הלאה. וזה קשור לאיך שאר היחסים בבית. העם היו לפני הגילוי ריבים כל יום? האם הבית תפקד נורמלי?
מניסיון שלי לאחר שעבר הרבה זמן מבגידת אישתי:
אין סליחה.....
ניתן לתפקד בבית בצורה סבירה.
הכל תלוי במה המטרה שלך. מה האופי שלך ואשתך.
אתן לך עצה ראשונית עד שאתה לא מחליט להתגרש, אל תערב משפחה, חברים וכאלה שבקשרים עם שניכם.
לוקח הרבה מאד זמן עד שחוזרים לשגרה סבירה אתה עדיין בתוך הסערה.
מומלץ ללכת ליועץ/ת שינתחו אתך את המצב המשפחתי ויכולת התפקוד המשפחתית בעתיד וזה לפני טיפול. רק כדי לקבל החלטות.
בהצלחה

לדעתי, אם יש ילדים בסיפור אז עצתו של ג. נכונה מאוד. הדבר הראשון שאני עשיתי היה לשתף את משפחתי. מכיוון שכך, לו הדברים היו מתנהלים אחרת (כלומר היא לא הייתה רוצה להיפרד ועוזבת את הבית) אזי היה קשה מאוד בתנאים אלה של לחץ חיצוני לשקם את הזוגיות.
מכיוון שכך, והיות ובמקרה של רוני גם יש ילדים וגם היא מעוניינת לשקם, הרי שבהחלט יש מקום לבדוק את האפשרות.

אבל האם באמת אין אפשרות לסליחה? את זה אני עדיין לא יודע. האינסטינקט שלי הוא שדבר מעין זה הוא מסוג הדברים שגם לאחר שנים רבות, טיפולים אינטנסיביים ואפילו שיקום האמון הזוגי, לעולם לא נשכח ולעולם לא ניתן לסלוח עליו באמת, אפילו אם הכעס והעלבון כבר שככו.

בס"ד. לצערי הרב, בגידת בת הזוג יכולה לקרות גם במשפחות דתיות. אשתי.. אשה שבחיים לא יכולתי לדמיין אותה בוגדת, אישה ששומרת שבת, נידה, ובעצם הכל... מתחילה לנהל רומן מאחורי הגב.

זה נורא. כמובן שאנו כבר לא חיים יחד. סלחתי לה, אבל הקשר לעולם לא יחזור. יש לנו שני ילדים מקסימים. חבל מאוד שכך קרו הדברים.

זה אסון. עברה כבר תקופה די ארוכה, ואני פשוט מרגיש כמו אדם מת בגוף חי. ממשיך לעבוד, וכאילו לנהל שגרה, אבל בפנים הכל כואב מאוד. אין מילים לתאר את הכאב. אין מילים.

יחסי מין שלנו היו ממש שמימיים. היה לנו כל-כך טוב ביחד. אחרי כמעט 7 שנות נישואים, כל פעם שנינו הרגשנו שזה כמו בליל כלולות. אני באופן אישי חשבתי שאף כל פעם זה טוב יותר ויותר.

ה' ירחם.

אז בכל זאת, אמרתי שה' יתברך שאני מקבל את דינו באהבה גדולה, ועושה כל מאמץ כדי להמשיך לשמוח. (לצערי לא מצליח הרבה למרות שעבר כבר די הרבה זמן)

אני רוצה להביע דיעה מתוך ניסיון אישי..יש דרל לדבר איתך באופן טיפה פרטי יותר?

או האשה?

או שכל אחד לפי המצפון שלו והמצב הנפשי שלו.

מה צריך לעשות בעל שמגלה שאשתו בוגדת- והבעל לא מעוניין יותר בקיום

יחסים אינטימיים עם האשה? האם ניתן להבין זאת שהבעל לא רוצה בקיום יחסים

אינטימיים עם האשה למרות שהבעל אוהב את האשה?


האם הזמן ירפא את הפצע שנעשה לבעל ע"י הבגידה?

האם האשה יכולה לסבול יותר מהבעל בגלל הבגידה?

סתם סקרנות לדעת מה קורה?.

תודה רבה.