אני רק רוצה לשתף אתכם...

באמת שכואב לי על כל הנשים הנבגדות..
כשנכנסתי לזה, ידעתי למה אני נכנסת.. אבל העובדה שהוא נשוי ריחפה מעל ראשי אבל לא נכנסה לתוכו.
אנחנו עכשיו מנסים לחיות זה בלי זו... המצפון שלי אוכל אותי, שאני מאוהבת בגבר נשוי.. אבל זה מעבר לשליטתי.
שוב, אנחנו מנסים לא להיות ביחד רק בגלל זה.. רק בגלל שאני רוצה שהוא יהיה עם אישתו, שהוא יפריד ביני לבין החיים שלו עם אישתו וינסה להתרכז במשפחה שלו.
אני רוצה להיות איתו.. בתוך תוכי אני רוצה שהוא יתגרש ויחיה איתי... אבל אני לא אעשה לעולם את הצעד הזה ואף פעם לא אבקש ממנו לעשות את זה... להיפך.
אם אחרי התקופה הזו הוא יחליט שהוא לא מוכן לחיות עם אישתו.. רק אז אני אראה איך אנחנו ממשיכים מכאן.
ושוב... אני מבקשת סליחה מכל הנבגדות!

מעניין שאותו את לא סופרת, לא מבקשת את סליחתו. מבחינתך הוא רק כלי, אמצעי שיש להשתמש בו כדי להעביר את הזמן והכאב על אהבתך הלא ממומשת.
הגיע הזמן שתתחילי להסתכל מה את גורמת לאנשים אחרים במעשייך. נכון שלכל אדם הזכות לאושר והגשמה עצמית, אבל לא על חשבון אחרים!
במעשייך, את גורמת צער לחבר שלך, להורייך (שאמנם יאהבו אותך ויתמכו בך אך יתקשו לקבל את זה) וכמובן לו ולמשפחתו.
את אומרת שהוא חנון ומעולם לא היה בסיטואציה כזו. אני לא מאמין לו. אישיות בוגדנית זה משהו שלא מתפתח "סתם כך". ואולי הוא באמת מאמין שהוא אוהב אותך. אבל כמו שלך ברור שקשר ביניכם יהיה בעייתי בלשון המעטה, גם לו זה ברור. בכך שאת שם, את מכניסה גורם חדש למשוואה. אולי הוא לא מרוצה מהקשר עם אשתו, אבל הנוכחות שלך מונעת כל סיכוי לתיקון ושיקום ביניהם.
מכירה את הביטוי "מפרקת משפחות?

אבל הוא לא, בדיוק להיפך.
לידיעתך הם (הוא ואשתו) מדברים, הם אוהבים, הוא מרגיש מצויין בנישואים שלו, לא, הוא לא חולם אפילו להתגרש, היו לו סטוצים כמוך לפנייך, ויהיו לו סטוצים כמוך גם אחרייך, אגב, לכולן הוא מספר את מה שהוא מספר לך,בדיוק את אותו סיפור, שרע לו בבית, ויש לו יסורי מצפון בגלל הבגידה, אל דאגה, הוא לא יפרד, משפחתו תשאר שלמה, את לא יותר מאשר זיון קל בשבילו.

ובכל זאת אני מסכימה עם אייל,
גברים מספרים המון תירוצים בשביל להשיג סטוצים.
תאמיני לי שאם היה רוצה ממזמן היה מתגרש, אבל הוא מספר לך סיפורים ואת קנית אותם, מה שיפה שהוא אפילו לא הצטרך להבטיח לך הבטחות מה שהפך אותו ליותר אמין בעינייך. וחדשות נוספות גברים גם אלו שמנהלים רומן ואוהבים את המאהבת שלהם לא מתגרשים, אלו פחדנים מדי מלקחת סיכונים. ומה רע להם אם יש להם סטוצים מדי פעם, ובבית תמיד יש מישהי שמחכה , הרי אפשר להתמכר מההנאה בשני העולמות אבל הסוף תמיד רע, חביבתי, לא להאמין לו, לנתק קשר, ותעשי טובה לעצמך כדאי שתמצאי לך מישהו בגילך שתוכלי לבנות איתו חיים יחד ולא גרוש + 2 במקרה הטוב גרוש. את בעצמך ילדה ואין לך שמץ של מושג לאן את נכנסת, מניסיון, החיים לא פשוטים...

רוצה את המייל של אשתי, תאמרי לה את אותו הדבר?

אנחנו עובדים באותו משרד... אנשים חושבים שאנחנו חברים טובים... אף אחד לא באמת יודע מה באמת קורה..
שמעתי בארוחת צהריים את העובדים במחלקה שהוא מנהל מדברים ואומרים שעובר עליו משהו.. שהוא לא מרוכז בעבודה, שהוא עצבני ושרואים שהוא בתקופה לא טובה..
אני לא מנסה להצדיק או משהו וגם לא שוללת את מה שאתם אומרים שהוא מספר סיפורים וחיי עם אישתו טוב ואני רק זיון בשבילו....
אני פשוט לא חושבת ככה..
ו... מפרקת משפחות.. כן חשבתי על הצמד-מילים האלה.. כואב לי לשמוע את זה ולדעת שהמילים האלה זה אני..
אני לא רוצה את זה.. אני לא רוצה להיות ככה.. אבל זה חזק ממני...

הינה, עברו עוד כמה ימים שבהם לא החלפנו מבט, רק כמה שיחות טלפון בעבודה... ושיחה אחת שהוא שאל אם אני בסדר...

אני חייבת להיות חזקה, פשוט חייבת!

קראתי, מכיר, יכול רק לומר, חבל על הלב שלך שיתרסק לרסיסים ויקח לך זמן רב לאחותו.
גם אחרי האיחוי יהיו ימים קשים והצלקת לעולם לא תיעלם. מהיכן שאת נמצאת קשה לראות את הדברים ואני יודע את זה כי הייתי שם.
תתרחקי, התפטרי מהעבודה, תחליפי מס' טלפון, תעברי לעיר אחרת. התרחקי מזה כמו ממגפה, אחרת זה יכאב, אוי זה יכאב..

לפעמים זה מה שבא לי לעשות.. לעזוב הכל ופשוט לברוח.. לברוח ממנו ולשכוח...
אבל זה לא מציאותי, אני עובדת במשרד מאוד מכובד, אני לא אתפטר בשנתיים הקרובות, עדיין לא התחלתי ללמוד.. בלי נדר באוק' 10' אתחיל ובעבודה שאני עובדת המסרות לסטודנטים פשוט מעולות.
את מס' הטלפון שלי לא אחליף בגללו.. כי החלטנו החלטה ושנינו אנשים בוגרים ואנחנו עומדים מזה ולא מתקשרים או שולחים מסרונים אחד לשנייה.

אני יודעת שאני חייבת להפסיק את זה.. אבל אני לא מפסיקה לחשוב עליו...
יש כל כך הרבה שירים שמזכירים לי אותו... כשיוצא לי לשמוע במקרה אני פשוט מוצאת את עצמי עם דמעות בעיניים...
אתם לא מכירים אותי.. אבל לפניו לא חשבתי שבכלל יש לי לב... לא התאהבתי לעולם.. יצאתי עם כל כך הרבה גברים... הגברים הכי שווים... משכילים, מוכשרים, חתיכים, איכותיים... שבנות היו רודפות אחריהם.. ואני.. זה בכלל לא הזיז לי בלב..

אני יודעת ומבינה שאני צריכה להוציא אותו מהחיים שלי.. אבל לא יכולה!!
אני מכורה אליו..

את מכורה אליו?

אז תעברי גמילה. גמילה זה כואב, זה קשה ונראה בלתי אפשרי. אבל מה האלטרנטיבה? לגרום לעצמך במודע סבל קשה ביותר? לפרק משפחה? להכתים את עצמך ואת מוסריותך בכתם שלעולם לא יימחה?

אז תרימי את עצמך, תחליטי מהם הצעדים שבהם יש לנקוט כדי להימנע מכל הגועל נפש הזה ותעשי את זה. לא ריאלי לעזוב את העבודה? ריאלי בריבוע. כל הסיבות שמנית הן רק תירוצים. כשאת שמה את נוחות מקום העבודה והתנאים אל מול החיים שלך, את באמת חושבת שיש מקום להשוואה?

את מכורה לחוויה של בחורה צעירה, שגבר בוגר ומנוסה בהלכות נשים, כנראה גם בעל תפקיד ניהולי במקום העבודה מה שמחמיא כמובן, מחזר אחרייך, ילדה תמימה וטפשה, לוחש על אוזנייך את המילים שאת רוצה לשמוע, מבלי להתחייב כמובן, תוך הצגתו כחנון מסכן, שמעולם לא השכיב אחרות שמצא את עצמו מאוהב מעל לאזניים בך, מכל הנשים בעולם, הוא בחר בך, ואת אוכלת הכל,ומלקקת את השפתיים ואת ממש מכורה לסיטואציה , שגבר מנוסה, שווה ותפוס בחר בך, למרות שהוא בחר רק להשתמש בך, ומהר מאוד הוא ינפנף אותך, אבל הוא יעשה את זה כך, שאת תרחמי עליו, ועוד תגידי "איזה גבר הגון וישר, בעל מצפון וערכים, שסובל כל כך, אבל לא יכול לראות את ילדיו סובלים ", הבחור הוא מקצוען אמיתי, וילדות קטנות וטפשות כמוך הוא אוכל לארוחת בוקר.

כשאני קוראת את מה שאתם כותבים אני אומרת לעצמי שאני אכתוב לכם שזה לא יכול להיות שהוא היה עם עוד מישהי מחוץ לנישואין חוץ ממני כי הוא אמר לי שהוא לא היה.. שאני מכירה אותו מעולה, שאין מצב בחיים שהוא משקר לי..
אני אפילו מתעצבנת על זה שאתם אומרים שאני טיפשה או שהוא עושה את זה לאחרות...
אבל כן.. אני רוצה לגרום לעצמי לחשוב ולהאמין במה שאתם אומרים..
אני מעריצה את הבן אדם הזה.. ללא שום קשר לרגשות שלי כלפיו. עוד הרבה לפני שדימיינתי בחלומות הכי פרועים שלי שאהייה איתו.. לפני כל זה הייתי מסתכלת עליו ומקשיבה לכל מילה שהוא מוציא מהפה בהערצה.. גם סתם ביומיום, גם במהלך דיונים.. תמיד היה נראה לי שהוא הגבר המושלם..

לא הסתכלתי על כל הצדדים האלה שאתם אומרים..
אז באמת יכול להיות שאני כזו נאיבית?!
נראה לי שכן....

אני יודעת שסתרתי את עצמי כל כך הרבה פעמים..
שמצד אחד אני רוצה שהוא יהיה איתי אבל לא רוצה שהוא יפרק את המשפחה שלו
אבל אחרי מה שכתבתם אני מבינה שאין מצב שהוא יהיה איתי בכלל...

דיי אני כל כך מבולבלת.. אבל זה שאתם כותבים לי מסדר לי קצת את הראש ומחזיר אותי למציאות..

את מבולבלת וזה לגמרי מובן. את מאוהבת וזה משפיע על שיקול הדעת שלך. ההחלטות שאת מקבלת אינן רציונליות ביחס לאלו שאת מקבלת במצב "נורמלי".
נדמה לי שקראתי פעם שבשיא ההתאהבות, מבחינה אלקטרוכימית, המוח מציג תבנית דומה לזו של שיגעון. אז זה בסדר להיות מבולבלת.
מה לא בסדר?
לא בסדר לקבל החלטות משנות חיים בזמן הזה. לא מדובר במצב נורמלי שבו אנו נותנים להתאהבות לסחוף אותנו לקשר חדש עם בן זוג פנוי. מדובר בקשר בלתי אפשרי שיש אפשרות אמיתית בהחלט שהעובדה שהוא כזה, היא שמשפיעה על מידת העוצמה של ההתאהבות והריגוש (אני לא מזלזל בהרגשה שלך, אני מנסה להגיד שיכול להיות שישנם עוד גורמים במשוואה).
לפיכך, את צריכה להיות זהירה מאוד מאוד. להחליט שלא להחליט כרגע.
את יכולה למשל, לנתק קשר לתקופה מסוימת ולראות מה מצב הרגשות שלך. מה הוא יעשה בזמן הזה זה לא רלוונטי כל כך, כי כמו שכבר רשמו פה, אנשים כאלה הם בד"כ שחקנים מיומנים.
מקווה שתצליחי.

שלום לך,
אני חושבת שאת יודעת בדיוק מה לחשוב, מה לרצות ומה להרגיש ואני גם חושבת שאת לא אבודה. נכון כואב לך הלב וההבנה שצריך להפרד היא קשה ובעיקר כואבת, אבל, מדברייך ניתן להבין שאת יודעת בדיוק איפה את עומדת. לא פשוט להיות חלק ממערכת יחסים מורכבת כזו ובטח לא בגיל כ"כ צעיר. אני חושבת שההחלטה לקחת פסק זמן אחד מהשני היא נכונה ואכן מערכת היחסים שלו עם אישתו צריכה להסתיים לא בגללך.
תמשיכי להחזיק מעמד למרות שזה קשה, וללכת אחרי האינטואיציה שלך - היא נשמעת לי די טובה...

בהצלחה,
דליה שוורץ - יועצת זוגית ואישית
054-4220259

תודה דליה, כמו שטל כתב בתגובה האחרונה שלו, ההתאהבות הזאת היא כמו שיגעון.. לזה התכוונתי כשאמרתי אבודה.
אני יושבת עם עצמי וחושבת המון. מה שתמיד נמצא לי במחשבה זה לא להמשיך את הקשר הזה.
זה מה שאני רוצה! אבל יש קצת מרחק בין הרוצה ליכולה.
היום ראיתי אותו במשרד. הוא הנהן עם הראש ושאל אם הכל בסדר. חייכתי ואמרתי שכן.
דקה אחרי שהוא יצא התלבטתי מה לשלוח לו. בסוף הוא שלח.
התכתבנו עד לפני חצי שעה.. בהודעות. במהלך כל ההתכתבויות היינו באותה נקודה שחייבים להפסיק לדבר.. כמה שאנחנו רוצים אבל לא יכולים.
שנינו לא יכולים עם זה.. לא רק אני!
בשישי ושבת יצאתי לפאבים, דיי התנתקתי מהחבר שלי כי אני פוגעת בו..
בזמן שיצאתי לא הפסקתי לחשוב עליו. לא "הייתי" עם החברים שיצאתי איתם.

אף פעם לא התאהבתי.. עד שהכרתי אותו, זו לא היתה אהבה ממבט ראשון, אבל השיחות איתו.. הייתי מתייעצת איתו על הכל.. אם זה על חבר שהיה לי והתלבטתי האם להפליג איתו לפני שנה, בחגי תשרי לקפריסין.. אם זה לגבי המשפחה שלי, הלבטים שלי בלימודים, בעבודה.. וכל זה עוד לפני שהכל קרה..
לא האמנתי שאתאהב בו.. אבל נסחפתי ללא שליטה לאהבה איתו...
זו אהבה שלא יכולה להתממש... אני יודעת את זה.. אבל אני לא מפסיקה לחשוב עליו.
הוא לא יוצא לי מהראש.. כל שיר מזכיר לי אותו, כל הודעה שאני מקבלת אני עם תחושת בטן ורצון שזה יהיה הוא.. כשזה הוא- אני מחייכת לעצמי.. כשזה לא- מתאכזבת כל כך.....

"למה אני מתאהבת במה שאי אפשר......."